ציטוטים: ז'אן-פול סארטר, בודלר (מוקדש לז'אן ז'נה). מתרגם: אבי וימר, בית ההוצאה כתר, ירושלים, 1986 (1936), עמוד 41.
Walter Rosenblum, ילדה עם פוליו, רחוב ריבינגטון, ניו יורק, 1938. The Getty Museum, Los Angeles
שני מוקדים יש בתצלום של רוזנבלום, "ילדה עם פוליו": האחד, נמצא בנקודת ההעלמות של הפרספקטיבה, באופק החסום בראש של ילד. השני נמצא במבטה של הילדה עם הפוליו, שדרך עין המצלמה שואלת אותנו, המתבוננים בה. שני המוקדים הללו, הדימויי והסוגסטיבי שכיוונם מנוגד, מובנים בקומפוזיצית התרחשות בארוקית סוערת וכפולה של גופים ומבטים. הבארוק המסורתי עלה השמימה, אם בפריצה אלוהית אם במנוף איתני הטבע המשתוללים. כאן, מלמד אותנו הצילום איתנים וכבלים המעלים בנו שאלה גדולה מאתנו, שאלה המבקשת בנו את הידוע המסורב בדעתנו על דעותיה וידיעותיה. זו תמונה אקזיסטנציאלית השואלת אותנו על חופש הבחירה ותובעת מאתנו אחריות.
וולטר רוזנבלום נולד ב-1919, בן למשפחת מהגרים יהודים עניה וגדל בלאואר איסט סייד של ניו יורק. כצלם צעיר הצטרף ל-Photo League, אגודת צלמים פרוגרסיבית בניו יורק שברבות הימים שימש נשיאהּ. שם, פגש הצלם המתחיל, בין היתר את לואיס היין (Lewis Hine) ובעקבותיו הלך בצילום נדכאי הכרך ובעקר של ילדיהם. ב-1947 נכלל "הפוטו ליג" ברשימת הארגונים החתרניים של התובע הכללי האמריקני ואולץ להסגר בשל כך ב-1952. כצלם צבאי במלחמת העולם השניה נכנס רוזנבלום עם הכוחות המשחררים לדכאו ותיעד בסרט את המתרחש במקום. ב-2006 הלך לעולמו.
"מבקרים וסופרים התנבאו בעטכם/ את עיניכם פקחו, פן תחמיצו זמנכם/ עוד סובב הגלגל, אז שמרו שתיקתכם/ כי השם שינקוב לא ידוע לכם/ הלוזר יגבר ברבות הימים/ כי הנה הזמנים משתנים." בוב דילן מפי סטיב ג'ובס, 1984.
סין מופיעה פעמיים בביוגרפיה של סטיב ג'ובס. בראשונה היא מוזכרת בקשר להפיכה שתכנן מייסד אפל ב-1985 נגד מנכ"ל אפל ג'ון סקאלי, כשהלה נשלח לשם על ידי ג'ובס לחתום על הסכם יצוא מחשבים עם הרפובליקה העממית. בשנית, היא מוזכרת בפרק הדן ביחסיו של ג'ובס עם ברק אובמה. בפגישה הראשונה ביניהם הזהיר ג'ובס את הנשיא האמריקני כי הוא עלול לאבד את תמיכת המגזר העסקי ואיתה את תקופת שלטונו השניה. הוא תיאר בפני הנשיא (בתרגום חופשי מהמקור האנגלי של הביוגרפיה, עמ. 544),
"את הקלות שבה ניתן להקים מפעל בסין ואמר לו, כי הדבר הוא בלתי אפשרי כמעט באמריקה, בעקר עקב רגולציות ועלויות מיותרות."
מה השיב הנשיא בנוגע לאותן "רגולציות ועלויות מיותרות"? הספר חוסך זאת מאתנו. ככלל, הוא חוסך מאתנו עניינים שבחומר, לרבות החומרים מהם עשויים המכשירים ששינו את העולם (אלא אם כן מדובר בעיצובם עד כמה שהוא "מאוחד" עם ההנדסה שלהם), מהיכן הם מגיעים וכיצד. ומכיוון שהספר איננו מצטט את תשובת הנשיא אובמה לאזהרתו של ג'ובס (שם), כי עלול הוא "להיות נשיא של קדנציה אחת", ברור כי היא מועלית רק לשם ביסוס מעמדו של ג'ובס בתור אח"ם של ההיסטוריה החדשה. קריאה ביקורתית של האיום "הידידותי" הזה, מוטב לה שתסיק הכבדה סוגסטיבית של המשקל ההיסטורי לטובת ג'ובס על פני זה של ברק אובמה.
"רגולציות ועלויות מיותרות". זהו המשפט האחד החשוב לפירוק הביוגרפיה של ג'ובס, המחזיקה 630 עמודים. משפט יחיד זה, עניינו ההגבלות שמציב החוק לכוח הפוליטי הנצבר בהון (רגולציות), וכן זכויות העובד המייצר את ההון הזה (עלויות). מדובר בו בלא פחות מאשר בהגבלת הקשר הון-שלטון, זו שג'ובס מבקש בקול רם להסירה. מדובר כאן בלא פחות מאשר בזכויות אדם שג'ובס חושף כאן את יחסו האמתי, העמוק אליהן. מדובר, אם כן, בלא פחות מאשר במשטר הדמוקרטי עצמו.
השלט של "קמפוס אפל" (המטה הראשי החדש של החברה), רחוב לולאה אינסופית 1 ("לולאה אינסופית אחת"), קופרטינו, קליפורניה, ארה"ב. Via Wikipedia
קריאה ביקורתית מחייבת חשיפת פערים, חורים, שתיקות, טקסטים סמויים והכוונות סוגסטיביות. עליה לבלוש, לחפור, להסיר שכבות, לסתור ובראש ובראשונה: לבחון "אמת" על-פי מציאות. ובמקרה זה, של מציאות הקמת מערך היצור של אפל בסין (שחלק קטן בלבד מהדיון הביקורתי סביבו מקושר מטה). השתקת הסוגיה בביוגרפיה של ג'ובס כל כך רועמת עד שיש להבינה רק כמכוונת, שלא לומר זדונית. ויש להזכיר גם את אמצעי ההפקה באסיה ובאפריקה, של המחצבים וחומרי הגלם מהם עשויים האיפון, האיפוד והאיפד שגם הם עלומים בביוגרפיה. והרי נאמר כאן כבר, אין הביוגרפיה נוגעת בחומר – אלא אם כן בקשר לעיצוב, להנדסה ולקשר ביניהם.
עקבות המחיקה ושכתוב ההיסטוריה כל כך בוטים בביוגרפיה הזאת, עד כי בהם-הם יש לראות את הביוגרפיה לאמתה של סטיב ג'ובס. ובתוך כך ויותר מכך, תועיל ההתחקות אחר עקבות המחיקה הללו לשם רישום קורותיה של התפנית ההיסטורית שעשו הדמוקרטיות השבעות, שעה שהחלו מעבירות את התעשיות שלהן לדיקטטורות כדי לזון על בני עמן של הדיקטטורות הללו. בתפנית זו מגולמים קורות חייו האמתיים של סטיב ג'ובס בתור דמות שהשפעתה מכרעת, הן במעשה הן בתודעת המעשה. זה מה שניתן ללמוד ממה שלא הועלה על כתב הביוגרפיה שלו.
מדובר, אם כן, בלאקונה. וזו, די בה להפוך את הביוגרפיה המורשית (Authoruzed) שכתב וולטר אייזקסון על (שלא לומר, עם) מייסד אפל סטיב ג'ובס, ל"שדה עיוות המציאות" (Reality distortion field). בהנחיית מונח זה יש לקרוא הן את הספר הן את האיש עצמו.
"קמפוס אפל": המטה הראשי של חברת אפל בקופרטינו, קליפורניה. עם סיום הבניה הצפוי ב-2016 ישתרע המבנה (ללא השטחים הירוקים) על שטח של 712 קמ"ר ואמור לשכן כ-13 אלף עובדים. אורך העיגול כ-1.6 קילומטר. המבנה בן 4 קומות ויכלול קירות זכוכית ענקיים (מדובר בכ-6 קילומטר זכוכית), שיאפשרו לעובדים להסתכל החוצה בנוף הירוק שמשני צידי העיגול. עלות מכון הכושר הענק בבניין עומדת על 74 מיליון דולר. ארכיטקטים: Foster + Partners הבריטים. Via Mac Rumors, Macworld UK "אפל יצרה קישוט מרכזי (centerpiece) לאימפריה שלה, מוצר אופייני בפשטותו ובאובססיה שלו לעיצוב", Cult of Mac
במוצהר, ניתן לאייזקסון חופש כתיבה גמור בו השתמש היטב לצייר דיוקן שאין בו, לכאורה, כחל וסרק. הספר מתיימר לצייר את דיוקנו של משנה העולם ג'ובס שפגמיו, חולשותיו וקלקלותיו רק הועילו לתמוך ביכולתו היצירתית והביצועית ואיפשרו לו את הגשמת חזונו. רוב מסקרי ומבקרי הספר אכן נפלו ברשת המציאות המעוותת הזאת. כמעט אולי חוץ מאחת מוֹרין טְקאצ'יק (Maureen Tkacik), פרלינסרית צעירה שהמאמר שלה מקושר מטה. כי, אם היה סטיב ג'ובס משנה-עולם – פועלו בעולם לשנותו הוא דיוקנו. באספקלרית השינוי הזה דמותו נשקפת. וזאת, בראש ובראשונה כפי שהיא נשקפת בשינוי המכריע שגרמו אופני יצור המכשירים שהוציא תחת ידו (לרבות התהייה אם היה הוא באמת האחראי ליצירתם).
השאלה העולה, היא, אם שינוי העולם נמצא בחפצים ובמכשירים – או שמא בדרכי היצור שלהם. השאלה היא, אם מדובר באנשים המשתמשים במכשיר או במי שנעשה בהם שמוש בייצורו, לא כל שכן בשאלה אם שני הצדדים של המשוואה הזאת נותנים זה-את-זה. ומכיוון שהספר עובר על השאלות האלה בשתיקה, על הקורא לדובב אותן וכמובן, To follow the money של האיש, שהצהיר כי לא מעניין אותו להיות "האיש העשיר ביותר בבית הקברות".
שיטת עיוות מציאות הדיוקן של ג'ובס באמצעות אייזקסון היא יצירת רעש לשם הדממת רעשי רקע, סִנוור, הוצאת גורמי החיכוך מהמשוואה. מדובר באידאליזציה מעשה הפוך-על-הפוך של הדמות באמצעות שמוש מתוחכם וערמומי באמתות, שמוש שעניינו הסתרת הנפשע מתחת למכוער. רוב מבקרי הספר נופלים ברשת, קושרים פגמי אופי בגאונות ומחזקים בכך את המיצוב העצמי של ג'ובס באמצעות אייזקסון ויותר מכך, את פולחן האישיות של האיש. ופולחן אישיות הוא, גם במקרה זה, כלי המאפשר פשעים נגד האנושות.
"אידאלים נשגבים" – באנר אתר הבית של פוקסקון, טאיוואן, המייצרת את המכשירים האלקטרוניים של אפל ושל חברות אחרות. החברה שומרת על סודיות גמורה ביחס ללקוחותיה מהמערב, אך נתח גדול שלה (ככל הידוע כ-40% עד 2013) נבנה על אפל.
ג'ובס, שהפרסונה שלו הפגינה דרישה לאחדות אורגנית מוחלטת של החפץ עם הפונקציה שלו, דהיינו של העיצוב עם ההנדסה (או התוכן עם הצורה), התקבל בקהל מעריציו כאמן וכגאון. האיפון, האיפוד והאיפד אמורים להיות מכשירים מושלמים שתכליתם, מהותם, היא בלתי נפרדת ממציאותם הפיזית כשם שאין להפריד את התפוח מן "התפוחיות" שלו. העניין כאן בכך שהתפוח איננו אכיל (וג'ובס הרי היה ידוע באובססיה שלו למזונות "אכילים", לא כל שכן לדיאטת תפוחים). הספין הביוגרפי של ג'ובס מאכיל אותנו בתפוח מורעל.
זה גם מה שג'ובס עשה: בעודו דורש אחדות אורגנית ואינטגריטי של מוצרי אפל הוא ניתק את אפל המגשימה אידאות טכנולוגיות מאפל תעשיית התוצר המוגמר. את אמצעי היצור של האחרונה הוא הקים והפעיל מעבר להרי החושך, בדיקטטורה מאואיסטית-קפיטליסטית ובאמצעות השליחה Foxconn (שאחרי מותו נוספה לה גם אחותה פגטרון). פוקסקון אינה מוזכרת ולו פעם אחת בביוגרפיה המורשית של סטיב ג'ובס שכתב "עליו" וולטר אייזקסון, זאת לעומת הפעמים הרבות שבהן עומד הכותב על נטייתו של האיש להזיל דמעות.
Via Cult of Mac
עקרון האחדות האורגנית של המוצר, בתור חפץ שיופיו הוא שמושו ונגישותו, הריהו קשור באופן בלתי נפרד בעקרון העונג של המשתמש שקנה אותו. עקרון זה, טוען ג'ובס בספר, איננו קשור כלל ברווחים! ואולם המציאות מלמדת כי הטענה שקרית. עוצמת הרווחים עצמם, ביחד עם האופן בו הם מושגים, הם המלמדים על עזות המצח של ג'ובס בהצהרתו זו. יש לקרוא את הביוגרפיה המחוקה שמתחת לזו הכתובה כספור של צבירת הון ואון-דמים באמצעות פיתוי, תפיסת התודעה העולמית והשתלטות על העולם, פשוטו כמשמעו. מדובר בספור אימפריאלי ובתולדות חייו של קיסר-אֵל, שהפעיל את כוח הזרוע של שלוחיו בפרובינציות בעודו מפתה את ההמונים בשעשועים.
והביוגרפיה, היא מציגה את ג'ובס כמי שהישגיו צמחו על הקרקע הפוריה של תרבות הנגד ואותו עצמו כזן בודהיסט, התרבות שממנה קיבל השראה אסתטית. אך הבודהיזם שלו ראוי להיקרא "פופ בודהיזם", ההגדרה של סלבוי ז'יז'ק לבודהיזם המערבי. אין הלה כי אם עוד כלי אסתטיזציה עצמית, מכשיר שאיפשר לו וליתר נערי ונערות עמק הסיליקון ווול סטריט להגשים עצמם בנחישות ובאותנטיות, שעה שהם חוצים את הרוביקון של הרגולציות והעלויות המיותרות בנתיב הפיכת הרפובליקה לאימפריה.
סטיב ג'ובס מוקף בצוות Mac המקורי עם "סמלי מצויינות" להשראה. Via Cult of Mac
ג'ובס ועמיתיו, האימפרטורים של התעשיה, הטכנולוגיה וההון, שרבים מהם הם לקוחות פוקסקון והדומות לה, השכילו לפצל שוב-ושוב את העולם ולחלקו לשניים נפרדים: קיסרים ונתינים. הטכנולוגיה התקשורתית של ג'ובס, היא שהועילה להפוך את הגלובוס כולו לשדה מציאות מעוותת, אחדות-שולל שהאימפרטורים החדשים חולקים ביניהם.
אֱלילותו של ג'ובס היא בתמצית אשלית הדמוקרטיה בת זמננו, לפיה יכול כל אחד ואחד להיות כמוהו, לפרוץ את כבלי המשטר התקין והמוסר ולהיות קיסר אף הוא. הוא היה למופת הדור המלמד אותנו כי הדמוקרטיה הפוסט-מודרנית היא אשליה.
בזכות ג'ובס ועמיתיו האימפרטורים החדשים נבזר והתפצל הקולקטיב האנושי על ידי פיתוי היחיד להתאחד עם עצמו ועם העונג שלו, להתמקד פנימה ולסלק כל גורם מצפוני מפריע משדה התודעה. בסיועו של ג'ובס הפכנו את עצמנו לתוצר הרפובליקה של החיים הטובים – זאת בה בשעה שהיא קמה והייתה לאימפריה.
הזמנים, אכן, השתנו.
Marcus Bleasdale, ילד במכרה של המיליציות ב-Watsa, צפון מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. המחצבים של קונגו, ביניהם קולטן, מינרל ממנו מופקת אבקת טנטלום החיונית לייצור רכיבים אלקטרוניים שלנו, הם שמממנים את האלימות הרצחנית במדינה. 2013. Via National Geographic
חומרים לעיון וצפיה:
– "בתוך אפל", במאית: אן פוּוֹארֶה (Anne Poiret), ערוץ 8
– ג'ימי שוורצקופף, דעה // עידן כלכלת החוויות: סטיב ג'ובס גילה לעולם מחדש את חשיבותה של חווית המשתמש. עכשיו כולם צריכים לחשוב על הטכנולוגיה מחדש, דה מארקר 2012
– Jeffrey Gettleman, Photograph by Marcus Bleasdale, The Price of Precious: The minerals in our electronic devices have bankrolled unspeakable violence in the Congo, National Geographic, 2013
מתוך אור יום, מבחר שירים בתרגום דוד וינפלד, הוצאת אבן חושן, 2013.
*נחש מים – בליטא, ארץ גידולו של המחבר, נשתמרו אמונות פגאניות
רבות, ביניהן פולחן של נחשי מים הקשור לשמש. איסור חמור הגן על
נחש המים מכל פגיעה מעשה ידי אדם. [הערת המשורר במהדורה
האנגלית]
André Kertész, ללא כותרת (יונה, גבר, קיר לבנים ועץ), 1977. Museum of Contemporary Photography, Chicago
במוזאון לצילום עכשוי בשיקגו מוחזק אוסף של יותר ממאה תמונות של אנדרה קֶרְטֶס, שברבות מהן אנשים עסוקים בקריאה. קרטס צילם אנשים קוראים במקומות שונים בעולם ולאורך כל חייו המקצועיים. התמונה הראשונה באוסף היא מ-1928, של כומר הקורא בספר מזמורים, האחרונות, מ-1977. בחלק מהתמונות הללו נמצאת הדמות הקוראת במוקד התצלום ומשמשת "נושא" שלה. באחרות, מופיעה דמות זו כהערת שוליים או פרט נסתר התופסים פתאום את העין ואוספים נוכחות המשנה את התחביר ומשחקים במוקד התמונה, ממקדים, מסיטים, מערפלים או אף מכפילים ומשלשים אותו.
בצילום שכאן למעלה, יוצרים הקורא שמאחורי העץ, הנהג והיונה משולש מיסטי תחת חופת המשולש של ענפי העצים הערומים עם צילם. התמונה הזאת היא נס הפורץ את המציאות בעודו מציאות, והיא גם הערה המפנה אותנו להיסטוריה של האמנות, לקומפוזיציות משולשות כשל לאונרדו ורפאל. קומפוזיצית המרובעים, למשל, יחד עם העץ העירום וצילו, הם כמו שני שקפים שהולבשו זה-על-זה של מונדריאן מוקדם ומאוחר. יש כל כך הרבה בתמונה הזאת! לכן יש לקרוא בה לאט. להניח לה ואחר כך לחזור אליה.
מה בין קריאה לבין צילום? בשניהם יש פעולת התמקדות בתנועה החוצה ופנימה ובו בזמן קריאת פני שטח, מקצבים, עצירות פתאום והעלאת תמונות ודימויים. ועוד. וכשעוברים על התמונות של קרטס הדבר מתבהר והולך ונאסף לכדי "תמונה גדולה" של רוח האדם, תמונה של אמונה, דבקות ואמון.
André Kertész, כיכר וושינגטון, ניו יורק (ציור ברחוב), 1970. Museum of Contemporary Photography, Chicago