הרפת: בזיליקה של דת העבודה

Girolamo del Pacchia , (נ. 1477 – נעלם ב-1533) , Nativity, שמן על לוח, אוסף פרטי, Via The Bridgeman Art Library, UK

אין הדמוי הציורי משחזר מציאות ויכשל הנסיון לחלץ ממנו טענה או משפט. אף כי היה הציור לעיל של גִ'ירוֹלַמוֹ דֶל פַּקִיָה (Girolamo del Pacchia) קריא ונהיר לנוצרי בן התקופה, אין האמת שלו סופית. ההתבוננות בתמונה, היא היוצרת ומוסיפה אמת לאמת.

 

לפי פרקטיקת הקריאה הפרה-פיגורטיבית של התקופה, נוכל לקשור את התמונה לפסוק "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיהו א':ג'). ובוננויות נוספות נרמזות כאן, הקשורות בידע ובורות, חומר ורוח, השילוש והכנסיה בתור משכן ארצי לאל. אִם "אב" השילוש כמו הוליד עצמו בגופו של בנו, באמצעות רוחו הבוראת, אזי הציור כולו הוא מִשלב דימויי של כלים המכילים זה-את-זה: הבן, האם, האבוס, הגרוטו (מערת הלידה), הרפת המסמלת את הכנסיה הנוצרית ובית לחם, מקום ושם-קוד פרה-פיגורטיבי למיסה הנוצרית ומתן החסד.

 

לרפת הציורית, המופשטת, העשויה מַלבן קרשים שצורתו בזיליקה, יש אפסיס שהוא מערת הלידה המזכירה בצורתה רוטונדה. הצירוף של בזיליקה עם רוטונדה משחזר את המבנה הקדום של כנסית המולד בבית לחם ומעניק לארכיטקטורה של התקופה צידוק מסורתי ודתי.

 

Albrecht Dürer, "הלידה", הדפס עץ מתוך המחזור "חיי הבתולה", 1503, Via Brooklin Museum

 

גם אלברכט דירר (Albrecht Dürer) קורע את קירות רפת-הבזיליקה כדי שנחזה בלידה הפלאית, אך ברוח הרפורמציה הוא מוסיף ומחרב את הבנין העשוי עץ ואבן, כמו כדי להראות כי כוכב האמונה פרץ את  השגיונות החומריים כדי להודיע על בואו של המשיח לעולם. התמונה אקסטתית, בתור עצמה פריצה פתאומית של החסד לתוך החיים. כמו בהדפס עץ מאוחר יותר מאותו נושא, קדושיו של דירר הם עובדי אדמה שמצאו מקלט בחורבה ימי-בינימית עממית. האנשים הפשוטים, העמלים, הם שזוכים לחזות באלוהות פנים-אל-פנים.

 

Albrecht Dürer, הדפס עץ, 1509-11, Kupferstichkabinett der Staalichen Museen, Berlin, 1881

 

בתחריט "לידה" מ-1504, משכן דירר את הנגר יוסף ואשתו מרים ליד חורבות של מבצר-כנסיה וצמודה לבית הרעוע רפת דמוית רוטונדה:

 

Albrecht Dürer, הלידה, תחריט, 1504

 

החזיון של דירר איננו אירוע היסטורי וזכרון רחוק, כי אם אירוע שב וחוזר בגלגל הנצחי של תולדות האנושות. עבודת האל נוכחת בעמל יומו של האדם. האל של הרפורמציה פורץ את מעמסת החומר ומהעניק מחסדו לאדם לעמל יולד. הרפת היא רפת, הבית בית והמשפחה הקדושה משפחת כל-אדם. בעקבות מרטין לותר, מחזיר דירר לפשטות החיים את האמונה הראשונית שאינה יודעת חשבון רווח והפסד ומפשיט אותה ממחלצותיה. אין האמונה תלוית אתנן או טקס או מקום.

 

בהיסטוריה של אדריכלות המערב נהוג לקשור את מבני הכנסיה הראשונים בבזיליקה והמוזוליאום או הרוטונדה הרומיים. כנסית המולד בבית לחם נחשבת אבטיפוס של צירוף שתי הצורות, זאת לאחר ששוקעה בהן איקונוגרפיה נוצרית. במבנה הבזיליקה הנוצרית הקדומה מסמל האפסיס את ישוע, הוא הראש, בעוד שהמעבר, (הוא "הספינה המרכזית" בבזיליקה, שמשני צידיה שדרות עמודים), מסמל את המאמינים, הם הגוף.

 

נוצר לכאורה פער בין הראיה האמונית והאמנותית לבין "הנרטיב ההיסטורי" המוסכם של תולדות הארכיטקטורה הנוצרית, שכן בתמונות מוצגת הבזיליקה כרפת, בעוד שבראיה ההיסטורית השתלשלו שני אב-טיפוס של כנסיות, המלבנית והמרכזנית, מהבזיליקה ומהמוזוליאום הפגאניים הרומאיים. 

 

Giovanni Battista Piranesi, המוזולאום של הלנה הקדושה, תצריב, הודפס ב-1756-7, The Metropolitan Museum of Art, New York

 

אלא שאין זה באמת פער. האמנות אינה מחויבת למציאות כי אם ליצירתה של המציאות ולהתחדשות הכרת המציאות. אין הראיות הללו, ההיסטורית, האמנותית והאמונית מוציאות זו את זו. הבזיליקה היא רפת – הרפת היא בזיליקה.

 

פרסקו של הבזיליקה הקדומה של פטרוס הקדוש, במקום בו עומדת כנסית פטרוס הקדוש הנוכחית, הוותיקן

 

בפרסקו לעיל, המציג את הבזיליקה הקדומה של פטרוס הקדוש ברומא, נגלה לעינינו אב הטיפוס של מבנה הרפת לאורך הדורות וגם בימינו. יש בה מעבר מרכזי שלארכו שדרות עמודים ואגפים שבהן ניצבות פרות. יש בה גם אפסיס מנגד הפתח, המסומל בחלון גבוה שהאור, שיש לו מקום מרכזי בארכיטקטורה הנוצרית, נובע ממנו.

 

כנסית המולד בבית לחם, צילום , בין 1920 ל-1933, ספרית הקונגרס בוושינגטון

 

באזורים החמים נוטות הרפתות להיות סככות פתוחות שהאור משמש להן קירות, אך המבנה החוזר על עצמו הוא של בזיליקה אפלולית שחלון קרוע בה גבוה, לשפוך אור רך על קש זהוב המתגולל באגפיה וחללה נבשם בזבל ובחלב. אלה הם מקדשי עשה של אל העבודה.

 

הרפת של קבוץ גבע בשנות ה-20 של המאה הקודמת. האור מגיע על המצולמים מצד גבו של הצלם

 

"אין זה צלם-דמות אשר בו נקל ונדע מה מראהו של האלוהים, אלא מעשה הוא המניח לאלוהים עצמו שיהא נוכח כאן, וכך הוא עצמו צלם-אלוהים הוא." מרטין היידגר, מקורו של מעשה האמנות, מתרגם שלמה צמח, הוצאת דביר תל אביב, 1968, עמ. 29.

 

גן שמואל, הרפת הישנה בפירוקה, 1951, נלקח מהאתר של הקבוץ

 

אחד המבנים הראשונים שמיהרו החלוצים להקים בישובים החדשים שלהם היתה הרפת. היה זה בית כנסיה מסוג חדש, של דת העבודה. ואפילו מבנה רוטונדה היה ביניהם, זה שתכנן והקים בקבוץ גבעת ברנר המהנדס הפרופ' יצחק הברשיים (ששמו נכתב בצורות שונות ומשונות ונראה כי הוא ופעלו נמחקו כמעט מדפי ההיסטוריה של בנית הארץ).

 

הרפת העגולה בקבוץ גבעת ברנר, צלום מ-1939

 

לא מצאתי תיעוד כלשהו הקשור לתוכנית הבניה של הרפת העגולה ונימוקיה. בכל אופן, עגולה הרפת או המלבנית, שתיהן הן בעליל מבנים של התחדשות הברית לקיים בסמליה את ההבטחה בפסוק ה', פרק י"ג בספר שמות: וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ.., אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת..

 

 

רחל: חֲלִיבַת לַיְלָה

 

בֶּחָצֵר – בִּעוּתֵי יָרֵחַ,                             וְיָדִי מְלַטֶּפֶת חֶרֶשׁ

לְהָטָיו הַקָּרִים וּדְמָמָה;                          אֶת הַרֹאשׁ הַגָּדוֹל, הַמַּקְרִין.

הוֹי, מַהֵר, לְמִקְלָט, לָרֶפֶת,                     מְאֻחִים חַיַי עִם חַיֶּיהָ

לְפָרָה, נוֹשֶׁמֶת, חַמָּה.                            בְּאַלְפֵי חוּטֵי מִסְטוֹרִין.

 

הפרה האלה חאטור, במקדש השושלת ה-18 דיר אל בחרי, מצרים, צלם אמריקני בתחילת המאה ה-20, Brooklyn Museum of Art, New York

 

אלדוס האקסלי על בתי הכלא המטאפיסיים של פִּיראנֶזי

 

ג'ובאני בטיסטה פיראנזי (1720-1778 ,Giovanni Battista  Piranesi) , ארכיטקט של בניין אחד, משחזר מבנים עתיקים ואמן הדפס, ידוע היום בעיקר בזכות סדרת תצריבי בתי הכלא הדמיוניים (Carceri d`Invenzione) מ-1778. הדימויים הללו, אותם פיתח מהחורבות הרומאיות שברישומיהן התמחה, עוררו את דמיונם ההוגה של רבים, ביניהם הסופר האלדוס האקסלי. האקסלי מזוהה בעיקר עם דיסטופיות ובעיקר עם עולם חדש מופלא, אך אלה מאפיינות בעיקר את נעורי כתיבתו. בהמשך הוא עבר לאוטופיות מטאפיסיות-רוחניות שאינן תלויות חברה. הוא האמין בסמים מרחיבי תודעה וביכולתם לקרב את המשתמש בהם להארה, לתודעה המוחלטת של אמת הנמצאים כפי שהם לעצמם, תודעה הנולדת בהתאחדות הפיסי עם המטאפיסי.

להלן, קטעים מחיבורו של האקסלי על בתי הכלא של פיראנזי. הקישור למקור נמצא מטה.

 

"..בנוסף לבתי הכלא שבמציאות ההיסטורית, אלה המוסדרים בקיצוניות כמו גם אלה שאנרכיה שוררת בהם, אנרכיה המייצרת גיהינום של כאוס פיסי ומוסרי, קיימים גם בתי כלא אחרים, אמנם פנטסטיים ולא מוחשיים – בתי הכלא המטאפיסיים, אשר מושבם בתוככי הרוח וחומותיהם עשויות סיוט ואבדן עשתונות, כבליהם אימה וסיגופיהם אשמה אישית אף גם כוללנית. רחוב אוקספורד של תומס דה קוינסי (Thomas De Quincy)  והדרך שבה חזה את מותו הפתאומי היו בתי כלא ממין זה. כזאת היתה התופת המפוארת שתוארה על ידי בקפורד (Beckford) בוואתק (Vathek). כאלה היו הטירות, אולמות המשפט, מושבות העונשין המאכלסים את גיבורי הרומנים של קפקא. ובמעבר מעולם המילים לעולם הצורות, נמצאים בתי הכלא המטאפיסיים שעוצמת התווייתם מיוחדת במינה בתצריבים של פיראנֶזי, שהם זרים, מוזרים ומלאי יופי יחיד ומיוחד במינו.."

 

"גלוי לעין כי כל לוחות הסדרה הם גרסאות של אותו סימבול עצמו הפונה אל דברים הנמצאים במעמקים הפיסיים והמטאפיסים של הנשמות האנושיות – ל-acedia (אפתיה) ומבוכה, לסיוט ול- angst (אימה), לאבוד העשתונות ואבדן העצות מבהלה.

 

"העובדה המטרידה והגלויה מכל בנוגע לבורות הכליאה הללו היא אפס הטעם המוחלט השורר בהם. הארכיטקטורה שלהם קולוסלית, רבת הוד והדר. עלינו לחוש כי גאונותם של אמנים גדולים ועמלם של עבדים רבים מספור היתה במלאכת ההקמה של המונומנטים הללו, שכל פרט ופרט בהם נטול תכלית כלשהי.

"ואמנם נטול תכלית: שכן המדרגות אינן מובילות לשום מקום, הקשתות אינן תומכות בדבר לבד ממשקלן שלהן והן מקיפות מרחבים עצומים שלעולם אינם אולמות ממש, כי אם מבואות, בתי גבב, פרוזדורים ותוספות בניה. וכמו כן סולמות עץ, כבשׁים תלולים ומעברים צרים מרבבים מכל עבר את האבן הציקלופית (Cyclopaean) הזו. ומלאכת הגיבוב לשם גיבוב באה, משום שכל הדרכים הרעועות הללו נעות דרך החלל בהפגנתיות לאין יעד. מתחת להם, על הרצפה, ניצבות מכונות ענק שאינן מוכשרות לעשות דבר מסוים כלשהו ומן הקשתות מעל תלויים חבלים שאינם נושאים דבר לבד מרמז מחליא לעינויים. כמה מבתי הכלא מוארים בחלונות צרים בלבד. אחרים פעורים למחצה אל השמים, עם רמיזות לעוד קשתות וקירות נוספים במרחק. אבל אפילו במקום שהסגירות נשלמת פחות או יותר, תמיד מצליח פיראנזי לתת רושם כי אפס הטעם הקולוסלי הזה ממשיך והולך לאינסוף ומקביל בהיקפו ליקום. דמויות ספורות, קטנות ונטולות פנים, רדופות צללים, עסוקות בפעילות שאינה ניתנת לזיהוי ומבלי להקדיש תשומת לב כלשהי האחת לרעותה. נוכחותן המזערית מדגישה ביתר שאת את העובדה כי אין איש בבית.

 
Giovanni Battista Piranesi, לוח מס' 15 מהסדרה Caraceri d`Invenzione, 1760. Etching, Via Ketter Kunst

Giovanni Battista Piranesi, לוח מס' 15 מהסדרה Caraceri d`Invenzione, 1760. תחריט, via Ketter Kuns

 

"באופן פיסיולוגי, כל בן אנוש הרי הוא גלמוד תמיד, סובל בבדידותו ונהנה בבדידותו, באין יכולת לשתף את רעיו בהוויות החיים. אם אמנם מוכל-עצמו, לעולם אין אורגניזם-אִי זה מספיק לעצמו. כל בדידות חיה תלויה בבדידויות חיות אחרות, ובאופן גמור עוד יותר, באוקינוס של הויה שממנו הוא מרומם את צוק האינדיוידואליות הזעיר שלו. מימוש הפרדוקס הזה של בדידות הנטועה בתלות, של בידוד המלווה חדלות, הוא הסיבה העקרית למבוכה ו-acedia ואימה. ומבוכה ו-acedia ואימה, מגבירות, כמובן, את תחושת הבדידות ונותנות בפרדוקס האנושי את טעמו הטרגי היתר.

 

"שוכני בתי הכלא של פיראנזי הם הצופים נואשות בעולמות פאר הללו, בחבלי לידה הללו – בהדר זה שאין לו משמעות, בזה הסבל האינסופי והבלתי נתפס, שמעל ומעבר יכולתו של אדם להבין ולשאת.

 

"נאמר כי הרעיון הראשון לבתי הכלא שלו בא לפיראנזי בהזיית קדחת. אין להטיל ספק, עם זאת, בכך, שהרעיון הראשון לא היה האחרון; שכן כמה מן התחריטים קיימים במצבים מוקדמים, שבהם חסרים רבים מן הפרטים שאנו מכירים, המאפיינים והמטרידים ביותר של בתי הכלא האלה. מכאן יש להסיק כי הלך הרוח המבוטא בעבודות הללו היה כרוני לפיראנזי, כרוני ובמובן מסוים תקין. אפשר שקדחת עוררה את בתי הכלא; אך בשנים שחלפו בין הנסיונות הראשוניים של פירנזי והוצאתם לאור של התצריבים,  הישנות מצבי הרוח של המבוכה, ה-acedia וה-angst אחראיים בהכרח וכפי שאנו רואים עתה, לסמלים האפלים אף גם החיוניים של החבלים, המכונות נטולות התכלית, גשרי ומדרגות העץ הארעיים…"

 
Giovanni Battista Piranesi, לוח מס' 16 מהסדרה Caraceri d`Invenzione, 1749-1750. תחריט,   via Katter Kunst

Giovanni Battista Piranesi, לוח מס' 16 מהסדרה Caraceri d`Invenzione, 1749-1750. תחריט,
via Katter Kunst

 

את כל המסה של אלדוס האקסלי כדאי לקרוא ב: Aldous Huxley on Piranesi’s Prisons

 

 ציטוט נפלא של דה קוינסי (De Quincey) על פירנזי ב-WorldLingo:

 

עוד כתבו על בתי הכלא של פירנזי:

 

Margurite Yourcenar, The Dark Brain of Piranesi and Other Essays

 

  John Wilton-Ely,J., The Mind and Art of Giovanni Battista Piranesi

    

תערוכה מקיפה של האמן מסתיימת באמצע ינואר במוזיאון Fondazione Giorgio Cini באי San Giorgio Maggiore, ונציה.

 

Giovanni Battista Piranesi, Carceri d`Invenzione, Etching, 1761

%d בלוגרים אהבו את זה: