לדינה

 

דינה ברנור-אסברידג', 19.1.1953-14.9.2011

אבדן של חברת אמת, חברת ילדות, כמוהו כאבדן "האם האמתית". יש בחברות אמת משהו מההורות האידאלית, הורות בלא מגבלות של מחויבות או "חובת כיבוד", הורות הדדית סוברנית. במיוחד כשהחברה היא דמות מופלאה כמו דינה, האדם הנאצל ביותר שסובביה יזכו להכיר אי פעם.

היא אהבה אותי כמו שאיש מעולם לא אהב אותי, לא בזכות תכונותי שלי אלא בשל יכולתה העל-אנושית לאהוב. היא הייתה גאון אהבה. הבודהיסטים מלמדים חמלה ודינה לא חמלה על איש, היא בפשטות אהבה כל מי שחפץ בקרבתה וקיבלה גם את הנדחים שבינינו כשווי ערך, שכן לא היו לה "ערכים" או אמות מדה שפוטיות כלשהן. מה שהבודהיסטים עמלים עליו במדיטציות של שחרית וערבית היה לה כפעימות הלב: ראשוני לחלוטין.

בורכנו בך, ביחוד אנחנו, שתי חברותיך הקרובות, כי לא הייתה היזקקות טבועה ביסודות של חברותנו ורק האצלה הדדית של אהבה והתמסרות מובנת מאליה בהיותה של היזקקות. אם אמנם תחסרי לנו, אזי רק לשם האהבה. והנך מבורכת בלכתך באהבתנו – אנו שנותרנו, באהבתך.

לכתך היתה בשלום כחייך. כל המקבל, כמונו חברותייך, את השארות הנפש כעובדה, איננו מתאבל אחרי לכתך, לא על עצמו ולא עלייך. לא השארת אותנו בודדות שכן היית לנו נצחית כשמש לעת לילה, השעה בה היא מברכת מקומות אחרים באורה.

פורסם ברוח. תגים: . 2 Comments »

קוריאנקה קילצ'ר קוראת: ריטה לזר, על ארה"ב להצטרף לעולם כדי למנוע "11 בספטמבר" נוסף

ריטה לזר ייסדה, יחד עם משפחות שכולות נוספות מאירועי ה-11 בספטמבר 2001 בארה"ב, את ארגון "משפחות ה-11 בספטמבר למען מחר של שלום" (September Eleventh Families for Peaceful Tomorrows), שבאתר שלו היא פרסמה ביום השנה הראשון לאסון את המאמר שקוראת להלן השחקנית קוריאנקה קילצ'ר (Q'Orianka Kilcher, "העולם החדש").

לזר, ששכלה את אחיה אברהם ב-11 בספטמבר, הגיבה בזעם על נאום "הפעולות ההרואיות" של הנשיא בוש בקתדרלה הלאומית בוושינגטון, ועל כך שמותו של אחיה נוצל כצידוק לפלישה לאפגניסטן. היא אף הצטרפה למשלחת שבקרה אצל משפחות ששכלו את יקיריהן בהפצצות האמריקניות.    

בשעה שהמטוסים התרסקו לתוך מרכז הסחר העולמי בספטמבר שעבר סירב אחי אברהם, ששהה במגדל הצפוני, להצטרף לפינוי משום שחשש לבטחונו של ידידו הקרוב ועמיתו לעבודה שהיה משותק בפלג גופו התחתון והתקשה ביציאה. כך שהוא המתין בתקווה לבואה של עזרה. ומשזו לא הגיעה נהרגו הוא ושותפו הוותיק יחדיו, יחד עם אלפי אחרים חפים מפשע מניו יורק.

היום ההוא שינה את חיי. הוא שינה את חייהם של כל מי שאיבד אדם יקר במגדלים.

הוא שינה את חייהם של קרובי הנוסעים בטיסה שהתרסקה בפנסילבניה. הוא שינה את חיי מאות המשפחות שאיבדו יקירים בפנטגון. ואפשר כי הוא שינה, אמנם במדה קטנה יותר, את חייהם של רוב האנשים החיים בארה"ב.

בחודשים שאחרי האסון שמעתי רבות כיצד שינה ה-11 בספטמבר את העולם. אבל אינני סבורה כי המתקפות שינו את העולם. מדת השינוי שעבר העולם, לדעת האמריקנים בעקבות ה-11 בספטמבר, הנה כמדת הבורות שיש לאמריקנים לגבי העולם שבו הם חיים.

מעולם לא שמעתי מישהו האומר כי מעשי הטבח המזוויעים ב-1994 ברואנדה – שקיפחו חייהם של 500,000 – שינו את העולם. כמו כן מעולם לא ספרו לי כי טבח 200,000 בני טימור המזרחית באינדונזיה במשך עשרים שנה – שינו את העולם; אף לא על כך כי שינה את העולם מותם מדי יום של 8,000 נפשות בשל מחלת האידס בסב-סהרה אפריקה.

האם פחות ערכם של האנשים הללו מאחי יקירי?

חרף יגוני האישי עלי להסיק, כי נוכח השואות הגדולות הרבה יותר ההן לא שינה ה-11 בספטמבר את העולם. מה שהוא עשה בדרכו הנוראה שלו, היה להזמין את האמריקנים להצטרף אל העולם הנתון בין כך וכך במצוקה רבה מאד. השאלה היא אם אנחנו ניענה להזמנה הזאת.

למרבה הצער, אין לנשיא בוש שום אינטרס לעשות כן. הוא איננו רוצה שארה"ב תצטרף, או אף תשתף פעולה עם בית הדין הפלילי הבינלאומי. הוא אף הוציא את ארה"ב מההסכם הנושן עם רוסיה להגבלת טילים בליסטיים חרף זאת שהודו ופקיסטן מתחלחלות על סף מלחמה גרעינית. הוא מסרב לתמוך בהסכמים בינלאומיים שיפחיתו את ההתחממות הגלובלית ואין לו עניין באשרור האמנה האוסרת הטמנת מוקשים יבשתיים, בהותירו בזאת את ארה"ב בחברתן של עירק, אירן, קוריאה הצפונית, [מדינות] "ציר הרשע" של בוש.

ועתה הנשיא מתכנן מלחמה נגד עירק. בלי קשר לכך שעירק לא הפגינה שום מעשה של תוקפנות נגדנו שיהיה בו משום הצדקה למלחמה, לכך שאין שום ראיה הקושרת את עירק עם תקיפות ה-11 בספטמבר. לנשיא גם לא אכפת כלל שהעולם מתנגד לפלישה לעירק.

הקואליציה הבינלאומית שלחמה במלחמת המפרץ הראשונה התלכדה סביב העקרון שמדינה אחת איננה יכולה לפלוש אל האחרת בהעדר פרובוקציה. עכשיו הבית הלבן נחוש בדעתו לפרק את הקואליציה כדי לפתוח בפלישה לעירק באין כל התגרות.

ארה"ב מבודדת הנה מדינה חסרת בטחון. כפי שהראה ה-11 בספטמבר, אין מחסומים גבוהים דיים, פצצות גדולות דיין, מודיעין מתוחכם דיו להבטיח אמריקה שאיננה פגיעה.

לנו האמריקנים הברירה.

ביכולתנו להגיע למסקנה כי ראוי לנו להתבדל, שאיננו חייבים לעולם דבר בעוד העולם חייב לנו הכל. זוהי ההנחה המובלעת בעמדת "אתם אתנו או נגדנו" של בוש, שהיא פילוסופיה צרת-ראות המעמידה אותנו במרכז.

או שנוכל לפקוח את עינינו ולראות שפע של הזדמנויות להפוך את כדור הארץ למקום בטוח יותר וצודק יותר, בכך שנשתתף באופן פעיל באירגונים בינלאומיים, אמנות ופרוטוקולים רב-צדדיים המקדמים את השלום ואת השוויון החברתי.

אין אנו יכולים עוד להרשות לעצמנו את הגישה של "אנו יכולים לבד". אם אנו רוצים בסיועו של העולם בשֵׁרוש הטרור, אזי יהיה עלינו אנו להתחיל לסייע לשאר העולם. יהיה עלינו להתחיל לקלוט כי ישנם מיליונים בני אדם בעולם כולו המבינים טוב מדי אימי טרגדיות דוגמת ה-11 בספטמבר.

וכשההכרה הזאת תופיע, רק אז נזכה במעט הבנה לאופן שבו שינה ה-11 בספטמבר את העולם.

 

טום ווייטס קורא: צ'רלס בוקובסקי, נירוונה

 
 
 
 

נירוונה

צ'רלס בוקובסקי

 

בְּלִי הַרְבֵּה סִכּוּי,

לַחֲלוּטִין פְּרוּק עוֹל

תַּכְלִית,

הָיָה זֶה אִישׁ צָעִיר

עַל אוֹטוֹבּוּס

הָעוֹבֵר אֶת קַרוֹלַיִנָה הַצְּפוֹנִית

עַל הַדֶּרֶךְ לְאָנְשֶׁהוּ

וְשֶׁלֶג הֵחֵל לָרֶדֶת

וְהַאוֹטוֹבּוּס עָצַר

בְּבֵית קָפֶה קָטָן

שֶׁבַּגְּבָעוֹת

שְׁאֵלַיו הַנּוֹסְעִים

נִכְנְסוּ.

הִתְיַשֵּב עַל יָד הַדֶּלְפֵּק

עִם כּל הַאֲחֵרִים,

וְהַאוֹכֶל שֶׁהִזְמִין

הִגִּיעַ.

הַאֲרוּחָה הָיִתָה

בְּאוֹפֶן מְיֻחָד טוֹבָה

וְהֶקָּפֶה

גַּם כֵּן.

הַמֶּלְצַרִית הָיִתָה

שׁוֹנָה מִכל אִשָׁה

שֶׁהוּא

הִכִּיר.

הִיא לא עָשְׂתָה שׁוּם רוֹשֶׁם

וְהָיָה הוּמוֹר

טִבְעִי  שְׁפָרַץ 

מִמֶּנָּה.

טָבַח הַמְּטֻגָנִים אָמַר

דְּבָרִים מְשֻׁגָּעִים.

מֵדִיחַ הַכֵּלִים.

אֲחוֹרַנִּית,

צְחוֹק נָקִי,

טוֹב

וְנָעִים

הוּא צָחַק.

הַגֶּבֶר הַצָעִיר הִתְּבּוֹנֵן

בְעַד הֶחַלּוֹנוֹת

בָּשֶׁלֶג.

הוּא רָצָה לְהִשָׁאֵר

שַׁם בַּקָפֶה הַהוּא

עַד עוֹלָם.

הַתְּחוּשׁהָ הַמּוּזַרָה

הֵצִיפָה אוֹתוֹ

שֶׁהַכּל

הָיָה שָׁם

מְלֵא

יוֹפִי, 

שְׁזֶה נוֹעַד

לְהִשָׁאֵר

תָּמִיד שָׁם

מְלֵא

יוֹפִי.

וְאַז נַהָג הַאוֹטוֹבּוּס

אָמַר לַנּוֹסְעִים

שְׁכְבָר הַזְּמַן

לְעַלוֹת.

הַאִישׁ הַצָּעִיר

חָשַׁב, אֲנִי פָּשׁוּט

אֵשֵׁב כָּאן, אֵשָׁאֵר

כָּאן.

אֲבָל הוּא קָם וְהָלַך

אַחֲרֵי הַאֲחֵרִים

לַאוֹטוֹבּוּס.

הוּא מָצָא אֶת הַמּוֹשָׁב

שֶׁלוֹ וְהִבִּיט בְּבֵית הַקָּפֶה

דֶּרֶך חַלּוֹן

הַאוֹטוֹבּוּס.

וְאָז הַאוֹטוֹבּוּס יָצָא

לַדֶּרֶך, בְּמוֹרָד עִקוּל,

בֵּיְרִידָה, הַחוּצָה מִן

הַגְּבָעוֹת.

הַאִיש הַצָּעִיר

הִבִּיט יָשַׁר

קָדִימָה.

הוּא שָׁמַע אֶת שְׁאָר

הַנּוֹסְעִים

מְדַבְּרִים

עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים,

אוֹ שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים

בִּקְרִיאָה

אוֹ

בְּנִסָּיוֹן

לְהֵרָדֶם.

הֵם כְּלַל

לא

הִבְחִינוּ

בַּקֶּסֶם.

הַאִיש הַצָּעִיר

הֵנִיחַ רָאשׁוֹ

הַצִּידָה,

עָצַם אֶת

עֵינַיו,

עָשָׂה עֲצְמוֹ

יָשֵׁן.

לא הָיָה שׁוּם

דָּבַר אֲחֵר לְעַשּׂוֹת-

רַק לְהַאֲזִין

לְקוֹל

הַמָּנועַ,

לְקוֹל

הַצְּמִיגִים

בְּתּוֹךְ

הַשֶּׁלֶג.  

 
 

Joel Meyerowitz, פרובינסטאון, 1976-77

 

נער טבע

%d בלוגרים אהבו את זה: