Father Murphy מבצעים לאונרד כהן: There is a War

ביצוע שירו של לאונרד כהן, There is a War, על ידי השלישיה האיטלקית Father Murphy, מוציא אותו מתחום "האישי" וטוען אותו בצליל טקסי אלים, מלחמתי.

פול סימון (וגם) לאונרד כהן ובוב דילן: הֶמְיַת הַשֶּׁקֶט

 

 

לאונרד כהן במחווה לפול סימון, קורא את The Sound of Silence ומציין את המועד המדויק בו כתב סימון את השיר:

 

 

 

 

פול סימון: הֶמְיַת השקט   

 

ברוך בואךְ קדרות, אחות                                                                   

יחדיו נשיח נשכחות

כי החזון המתגנב רכוֹת

נזרע בתוך שנתי לנבוֹט

זה החזון שבמוחי עוד

נטוע נשאר

בתוך הֶמְיַת השקט.

 

בתוך סיוט לבד אנדוד

בסמטאות מאובנות

תחת הִלַת פנס הרחוב

הדקתי צווארוני סמוּר מקור

בכידונים אור הנֵאוֹן היכה באישונַי                                                  

ואת הליל בקע

נגע בְהֶמְיַת השקט.  

 

ובתוך עֵרְיַת האור נראות 

דמויות אדם לִרבבות

דוברים מבלי לומר שיחם  

שומעים בלי שתשמע אזנם

אנשים כותבים שירים אין קול להשמיעם

אין מעז

הפר הֶמְיַת השקט.

 

"טפשים", אמרתי, הן תדעו

דוּמוֹת כמו סרטן ירבו

מהמלים שלי אם תלמדו

אל זרועותי אם תגיעו

אך כטפות מטר דממה מילַי אז נפלו                                                   

להדהד בבארות השקט.

 

הם שחו והתפללו

לאל הנאון שיצרו

הבזיק השלט את אזהרתו

המלים ממנו נמלטו

והשלט אמר: "מלות הנביאים במנהרות רכבת נרשמו

ועל בתי דירות

ונרחשו בְהֶמִיַת השקט".

 

 

 

פול סימון ובוב דילן:

 

The Sound of Silence:

 

 

לאונרד כהן: בִּשְׁבִיל אַן

                                 

For Anne

 

With Annie gone

Whose eyes to compare

?With the morning sun

 

,Not that I did compare

But I do Compare

.Now That She`s gone    

 

  

 

בִּשְׁבִיל אַן

 

אִם אַננִּי אֵינָה

אֶת עֵינֵי מִי לְתָאֵר

כְּעֵין שַׁחַר בָּחַמָּה?

 

לא שֶׁהָיִיתִי מְתָאֵר,

אֲבָל הֲרֵינִי מְתָאֵר

עַכְשָׁיו כְּשְׁהִיא אֵינָה.

 

 

 

 

Imogen Cunningham, המטה הלא מוצעת, 1957. אוסף משפחת קנינגהאם

 

שירו של לאונרד כהן, "בשביל אן", חותם את האסופה "בחירת המשוררים" (Poets Choice) שיצאה לאור ב-1962 בעריכת Paul Engle  ו-Joseph Langland. הוא מוצג על-ידם בתור מי שנחשב "אחד מן הכותבים הצעירים, המלהיבים של קנדה..".

 

289 המשוררים, ידועי השם בדרך-כלל, שהציגו בספר את שירם הנבחר קודם לכן הסבירו את בחירתם בהצטנעות מופגנת, באמרם כי אין בלבם אהבה לשירתם-הם, או כי השיר שהם אוהבים טרם נכתב, או שהוא תמיד השיר הבא להכתב, וכיו"ב.

 

ואילו האחרון בהם, הגיש כלהלן את טעמיו שלו לבחירה בשיר "בשביל אן", שפורסם ב-1961 בספרו The Spice-Box of Earth :

 

 "אני רוצה לכתוב ולקרוא שירים גדושי אֵימה ומוסיקה, כאלה המשנים חוקים וחיים. זה איננו אחד מאלה. אבל הוא נשאר תקוע איתי די והותר, כאבן-קמע, עד כדי ללמד שהוא אמיתי."

 

השיר הופיע שוב בספר Book of Longing שהוציא כהן לאור ב-1994. ספר הכמיהה תורגם לעברית ע"י קובי מידן, בהוצאת זמורה-ביתן, 2007.

 

 

לֵאוֹנַרְד כּהֵן: אֵיךְ לְדַּבֵּר שִׁירָה

 

 

כהן קורא רק קטע מהשיר-בפרוזה המתורגם להלן. שימו לב לדילוגים:

 

קְחוּ אֶת הַמִּלָה פַרְפַּר. כְּשֶׁמִשְׁתַּמְשִׁים בָּהּ אֵין שׁוּם צוֹרֶךְ שֶׁכוֹבֶד הַקּוֹל יִפְחַת לִכְדֵי כְּלוּם אוֹ יִצוּיַד בִּכְנָפַיִם זְעִירוֹת וּמְאוּבָּקוֹת. אֵין שׁוּם צוֹרֶךְ לְבְדוֹת יוֹם שֶׁמֶשׁ אוֹ שְׂדֵה נַרְקִיסִים. אֵין שׁוּם צוֹרֶךְ לִהְיוֹת מְאוֹהַבִים, אוֹ לִהְיוֹת מְאוֹהַבִים בְּפַרְפָּרִים. הַמִּלָה פַרְפַּר אֵינֶנָה פַרְפַּר בְּאֱמֶת. יֵשְׁנָהּ הַמִּלָה וְיֵשְׁנוֹ הָפַּרְפַּר. אִם תְּבַלְבֵּלוּ בֵּין הַפְּרִיטִים הַלַלוּ לְאֲנָשִׁים תִּהְיֶה זְכוּת לִצְחוֹק מִכֶּם. אַל תַּעֲשׂוּ עִנְיָן גָּדוֹל מִדַי מֵהַמִּלָה. הָאִם אַתֶּם מְנָסִּים לְהַרְאוֹת כִּי אַהֲבַתְכֶם לְפַּרְפַּרִים שְׁלֵמָה יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁל אֲחֵרִים, אוֹ כִי טִבְעָם בְּאֱמֶת נָהִיר לָכֶם? אֵין הַמִּלָה פַרְפַּר אֶלָּא נָתוּן. אֵין זוֹ הָהִזְדַּמְנוּת שֶׁלַכֵם לִנְסוֹק, לַהֲמְרִיא, לְהִתְּרוֹעֵעַ עִם פְּרַחִים, לְסַמֵּל שַׁבְרִירִיוּת אוֹ יוֹפִי וּבְשׁוּם פָּנִים לא לְגָּלֵם פַּרְפַּר. לֵעוֹלָם אַל תְּשַׂחֲקוּ את הַמִּלִים הָאֵלֶה. לְעוֹלָם אַל תּשַׂחֲקוּ אֶת הַמִּלִים הָאֵלֶה. לֵעוֹלָם אַל תְּנַסוּ לְהִנָּתֵק מֵהָרִצְפָּה בְשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְדַּבְּרִים עַל מָעוֹף. לֵעוֹלָם אַל תַּעֲצְמוּ עֵינַיִּים וְתַּשְׁלִיכוּ ראשְׁכֶם הַצִידָה בְשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְדַּבְּרִים עַל מָוֶת. אַל תִּנְעָצוּ בִי עֵינַיִּים בּוֹעָרוֹת בְּשָׁעָה שֶאַתֶּם מְדַּבְּרִים עַל אַהֲבָה. אִם אַתֶּם רוֹצִים לַהֲרְשִׁים אוֹתִי כְשֶׁאַתֶּם מְדַּבְּרִים עַל אַהֲבָה שִׂימוּ יַדְכֶם בְּכִיסְכֶם אוֹ תַּחַת שִׂמְלַתְכֶם וְשַׂחֲקוּ בְעַצְמֵכֶם. אִם אַמְבִּיצְיָּה וְרָעַב לִתְּרוּעוֹת דַּחֲפוּ אֶתְכֶם לְדַּבֵּר עַל אַהֲבָה עֲלֵיכֶם לִלְמוֹד כֵּיצַד לַעֲשׂוֹת זאת מִבְּלִי לְבָזוֹת אֶת עַצְמֵכֶם אוֹ אֶת הַנּוֹשֵׂא.

 

===

 

מָהוּ הַבִּטוּי שֶׁהַתְּקוּפָה דּוֹרֵשֶׁת? הַתְּקוּפָה אֵינֶנָה דּוֹרֵשֶׁת בִּטוּי כָלְשֵׁהוּ. רָאִינוּ תְּמוּנוֹת שֶׁל אִמָּהוֹת אַסְיָתִיוֹת שָׁכּוּלוֹת. אֵין לָנוּ עִנְיָן בֵּיִסּוּרֵי אֵבָרֵיכֶם הֶגַּמְלוֹנִיִים. אֵין דָּבַר שֶׁיַּכוֹלְתֶם לַהַבִּיעַ בִּפְנֵיכֶם שֶׁיָּתְאִים לְאֵיְּמַת הַתְּקוּפָה. אַל תְּנַסּוּ אֲפִילוּ. אַתֶּם רַק תָּבִיאוּ עַל עַצְמֵכֶם אֶת שְׁאָט נַפְשָׁם שֶׁל הַמַּעֲמִיקִים לָחוּשׁ בַּדְּבָרִים. בֵּיוֹמַנֵי חֲדָשׁוֹת רָאִינוּ בְנֵי אָדַם בְּמַצָּבִים חָרִיגִים וּכְאֵב קִיצוֹנִי. הַכּל יוֹדְעִים שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים טוֹב וְעוֹד מְשַׁלְּמִים לַכֶם כְּדֵי שֶׁתַּעֲמְדוּ כָאן. אַתֶּם מֶצִּיגִים בִּפְנֵי אֲנָשִׁים שְׁחָווּ אָסוֹן. הַדָּבַר אֲמוּר מְאוֹד לְהַשְׁקִיט אֶתְּכֶם. דָּבְּרוּ אֶת הַמִּלִים, מִסְּרוּ אֶת הַמֵּידַע, זוּזוּ הַצִּידָה. הַכָּל יוֹדְעִים שְׁכּוֹאֵב לַכֶם. אֵין בִּיְּכָלְתְּכֶם לְסָפֵּר לַקָּהַל כָּל מָה שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים עַל אַהֲבָה בְכָל שׁוּרָה שֶׁל אַהֲבָה שֶׁאַתֶּם דּוֹבְרִים. זוּזוּ הַצִּידָה וְהֵם יידְּעוּ אֶת שֶׁאַתֶּם יוֹדְּעִים מִשׁוּם שֶׁאַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים אֶת זֵה. אֵין לַכֶם דַּבָר לְלָמֵד אוֹתָם. אַתֶּם אֵינְכֶם יָפִים מְהֵם. אֵינְכֶם חָכַמִים יוֹתֵר. אַל תִּצְּעַקוּ עֲלֵיהֵם. אַל תִּכְפּוּ כְּנִיסָה עַל יָבֵשׁ. זֵה סֶקְס רַע. אִם אַתֶּם מַרְאִים אֶת סִימָנֵי הַמִּין שֶׁלַכֶם, אֲזַי קַיימוּ אֶת שְׁהִבְטַחְתֶּם. וְזִכְרוּ כִי אֲנָשִׁים לא בְּאֱמֶת רוֹצִים אַקְרוֹבָּט בַּמִּטָה. לְמָה אֲנוּ זְקוּקִים? לִהְיוֹת קרוֹבִים לְגֶּבֶר טִבְעִי, לִהְיוֹת קרוֹבִים לְאִשָׁה טִבְעִית. אַל תִּתְחַזוּ לְזַמָּר אֲהוּב שֶׁיֵשׁ לוֹ קָהַל עָצוּם וְנֶאֱמַן שְׁעָקַב אָחַר הָמַּעֲלוֹת וְהַמּוֹרַדוֹת שֶׁל חַיֵּיכֶם עַד לַרֵּגַע הַזֵּה. הָפְּצַצוֹת, לְהַבְיוֹרִים וְיֵּתֶר הָחַרַא כֻּלוֹ הָרְסוּ לא רַק אֶת הָעֵצִים וְהֶכְפָרִים. הֵם הָרְסוּ גָּם אֶת הָבָּמָה. הַאִם הֶעֱלֵיתֶם בְּדַעַתְכֶם שְׁהַמִּקְצוֹעַ שֶׁלָּכֶם יֶחְמַק מִכְּלַל הָהֶרֶס? אֵין עוֹד בָּמָה. אֵין עוֹד אוֹרוֹת-בָּמָה. בְּקֶרֶב בְּנֵי אֱנוֹשׁ הִנְכֶם. הֱיוּ עֲנָוִים אִם-כֵּן. דָּבְּרוּ אֶת הַמִּלִים, מִסְרוּ אֶת הַמֵּידַע, זוּזוּ הַצִּידָה. הֱיוּ לְעַצְמֵכֶם. הֱיוּ בָחַדְרֵכֶם שֶׁלָּכֶם. אַל תַּעֲשׂוּ אֶת עַצְמֵכֶם.

 

זֵה נוֹף פְּנִימִי. זֵה פְּנִים. זֵה פְּרָטִי. כָּבְּדוּ אֶת פְּרַטְיּוּת הָחוֹמֵר. הַקְּטַּעִים הַלָּלוּ נִכְתָּבוּ בִדְּמָמָה. אוֹמֵץ הַמִּשְׂחָק הוּא לְדָּבֵּר אוֹתָם. תְּנוּ לַקָּהָל לָחוּשׁ אֶת אַהֲבַתְכֶם לִפְרַטִיּוּת אֲפִילּוּ בְאֵין פְּרַטְיּוּת. הֱיּוּ זוֹנוֹת טוֹבוֹת. הַשִּׁיר אֵינֶנּוּ סְלוֹגַן פִּרְסוּמִי. אֵין בִּיְכוֹלתוֹ לְדַּבְרֵר אֶתְּכֶם. אֵין בִּיְכוֹלתוֹ לְקָדֵם אֶת מוֹנִיטִין הַרּגִישׁוּת שֶׁלַכֶם. אַתֶּם אֵינְכֶם גֶּבֶר-גֶּבֶר. אַתֶּם אֵינְכֶם כּוּסִּית. כָּל הַזֶּבֶל הַזֶּה בְּיַּחַס לְגַּנְגְסְטֶרִים שֶׁל אַהֲבָה. אַתֶּם תַּלְמִידֵי מִשְׁמַעַת. אַל תְּשַׂחַקוּ אֶת הַמִּלִים. הַמִּלִים מֵתוֹת כְּשֶׁאַתֶּם מְשַׂחַקִים אוֹתָּן, הֵן קְמֵלוֹת, וְאֲנוּ נוֹתָרִים בְּלא כְלוּם חוּץ מֵהַשְׁאַפְתָּנוּת שֶׁלַּכֶם.

 

===

 

דָּבְּרוּ אֶת הַמִּלִים בְּדַּקְדְּקָנוּת הַבְּדוּקָה שֶׁבָה הָיִיתֶם בּוֹחַנִים רְשִׁימַת כְּבִיסָה. אַל תִּיעָשׂוּ רַגְּשָׁנִיִים בְּנוֹגֵעַ לֵחוּלְצַת הֶתַּחְרָה. אַל תַּגִּיעוּ לְזִקְפָּה כְשֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים מִכְנְסוֹנִים. אַל תִּצְטַּמְרְרוּ בְשֶׁל הַמַּגֶּבֶת. הַסְּדִינִים לא אֲמוּרִים לַצֶּקֶת בְּעֵינֵיכֶם מְבַּע חוֹלְמָנִי. אֵין שׁוּם צוֹרֵךְ לְיָּבֵּב לְתּוֹךְ הַמִּטְפַּחַת. הֶגַּרְבַּיִּים אֵינָן שָׁם כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בְּזִכְרוֹנְכֶם מַסָּעוֹת לִמְחוֹזוֹת זָרִים וּרְחוֹקִים. זוֹהִי רַק הַכְּבִיסָה שֶׁלַּכֶם. אֵלֶּה הֵם רַק הַבְּגָדִים שֶׁלַּכֶם. אַל תַּצִיצוּ דַּרְכָּם. פָּשׁוּט לִבְשׁוּ אוֹתָם.

 

הַשִׁיר אֵינֶנּוּ אֶלָּא מֵידָע. הוּא כִּינוּנָהּ שֶׁל הַאֶרֶץ הַפְּנִימִית. אִם אַתֶּם מְדַקְלֵמִים וּמְנַפְּחִים אוֹתוֹ בְרוֹמְמוּת כַּוָנוֹתֵיכֶם הַרֵי שֶׁאֵינְכֶם טוֹבִים מֵהַפּוֹלִיטִיקַאִים שֶׁאַתֶּם מְתַּעָבִים. אַתֶּם רַק מִישֶׁהוּ שֶׁמְנוֹפֵף דֶּגֶל לִמְשׁוֹךְ בַּצּוּרָה הַזּוֹלָה בְּיּוֹתֵר פַּטְרִיּוֹטִיזְם סֶנְטִימֶנְטַלִי. רְאוּ אֶת הַמִּלִים כְּמַדָע, לא כְּאָמָּנוּת. הֵן דִּיוּוּחַ. אַתֶּם נוֹשְׂאִים דְּבָרִים בִּפְנֵי כִינוּס מוֹעָדוֹן הֶסַיָּירִים שֶׁל נַשְׁיוֹנַל גֵ'יאוֹגְרַפִיק. הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ מַכִּירִים אֶת כָּל סַכָּנוֹת הַטִּפּוּס בָּהָרִים. הֵם מְכַבְּדִים אֶתְכֶם בַּמּוּבָן מְאֵלַיו לְגַבֵּיהֶם. אִם אַתֶּם מְנוֹפְפִים בַּזֵּה נֶגֶד פְּנֵיהֶם הַרֵי זֵה עֶלְבּוֹן לְקַבָּלַת הֶפָּנִים שְׁהֶעֱנִיקוּ לָכֶם. סָפְּרוּ לָהֵם עַל גוֹבָה הָהַר, עַל הַצִּיוּד שֶׁהִשְׁתַּמָשְׁתֶם בּוֹ, הֶיוּ מְפוֹרַטִים בְּנוֹגֵעַ לִפְנֵי-הַשֶׁטַח וְהַזְּמָן שְׁנִדְּרָש לְהַעֲפִּיל עַלָיו. אַל תְּתַמְרֶנוּ אֶת הֶקָהָל לִנְשִׁיפוֹת וְאֲנַחוֹת. אִם אַתֶּם רְאוּיִים לִנְשִׁיפוֹת וְאֲנַחוֹת הֵן לא יִנְבּעוּ מֵהוֹקָרַתְכֶם שֶׁלַכֶם אֶת הָאֵירוּעַ כִּי אִם מִשֶּלָהֶם. הִיא תִּימָצֵא בַּסְּטַטְיסְטִיקָה וְלא בְרֶטֶט קוֹלְכֶם אוֹ בְחִיתּוּךְ הֶאֲוִּויר בְּיָּדֵיכֶם. זֵה יִהְיֶה בַּמֵּידָע וַּבָאִירְגוּן הַשָׁקֵט שֶׁל נוֹכְחוּתְכֶם.

 

הִמַנְעוּ מִשִׂגְשׂוּג. אַל תְּפַחֲדוּ לִהְיוֹת חֲלַשִׁים. אַל תִּתְבַּיִּישׁוּ לְהִתְּעַיֵיף. אַתֶּם נִרְאִים טוֹב כְּשֶׁאַתֶּם עֲיֵיפִים. אַתֶּם נִרְאִים כְּאִילוּ יָּכוֹלְתֶם לְהַמְּשִׁיך לָנֶּצַח. בּוֹאוֹ עַכְשָׁיו אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתַי. אַתֶּם דְּמוּתוֹ שֶׁל יּוֹפִיי-שֶׁלִי.

 

                                   לאונרד כהן, כיצד יש לדבר שירה, מתוך (הספר לא האלבום) "מותו של אהוב נשים"  (Death of a Lady`s Man) , מ-1978

 

 

ועוד משהו לאוהבים המתקשים להפרד: