בעיה עם חשבון בבית ספר כפרי חד-חדרי
מאת: ג'יין קניון
הָאֲחֵרִים הִרְכִּינוּ רֹאשׁ וּכְבָר הִתְחִילוּ.
אוֹבֶדֶת עֶשְׁתּוֹנוֹת, בִּקַּשְׁתִּי מִשְּׁכֶנְתִּי
הֶסְבֵּר – הַיַּלְדָּה הַחֲסוֹנָה, זִיוַת הַלְּחַיִּים
שֶׁהֵבִיאָה לַכִּתָּה חָלָב טָרִי מֵעֵדֶר
הוֹלְשְׁטֵיְינִים שֶׁל מִשְׁפַּחְתָּהּ. הָיָתָה לָהּ סִימָנִיָּה כְּחֻלָּהּ,
בָּה גִּלָּה הַצָּלוּב אֶת לִבּוֹ הַדּוֹפֵק,
עוֹצֵר בַּבָּשָׂר בְּיָדוֹ הוּא הַפְּצוּעָה.
אָן הֵבִינָה חִלּוּק . . . .
מִשֻּׁלְחַן הָאַדִּירִים שֶׁלָּהּ זִנְּקָה מִיס מוֹרָאָן
וְהוֹלִיכָה אוֹתִי קָשׁוּחַ דֶּרֶךְ הַכִּתָּה
בְּלִי הֶגֶה. קִיצוֹנִית הָיְתָה הַבּוּשָׁה שֶׁלִּי
בְּעֵת שֶׁהִיא דָּחֲפָה אוֹתִי עַל פְּנֵי הַמֶּלְתָּחָה
אֶל חַדְרוֹן הַכִּבְשָׁן, בּוֹ רַק בָּנִים
הוּשְׂמוּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן גְּדוֹלִים בִּלְבַד.
תְּנוּפַת הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה בַּחֲטָף.
הַחֲמִימוּת, הָעַגְמִימוּת, רֵיחַ
הַגֶּרֶף שֶׁדָּבַק בְּמַטְאֲטֵא הַקַּשׁ
נִחֲמוּ אוֹתִי. מָצָאתִי דְּלִי, אוֹתוֹ הָפַכְתִּי
עַל רֹאשׁוֹ, וְהִתְיַשַּׁבְתִּי, מְחַבֶּקֶת אֶת בִּרְכַּי.
הִמְהַמְתִּי לִי נוֹשֵׂא מֵהַיְידֶן שֶׁיָּדַעְתִּי
מֵהַשִּׁעוּרִים שֶׁלִּי בַּפְּסַנְתֵּר . . . .
וְהִקְשֵׁיתִי אֶת לִבִּי כְּנֶגֶד אוֹתוֹרִיטָה.
וְאָז שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל צְעָדֶיהָ, צִפׇּרְנֶיהָ
עַל הַבְּרִיחַ. הִיא הוֹלִיכָה אוֹתִי, מְמַצְמֶצֶת
וּמוּמֶרֶת, בַּחֲזָרָה אֶל הַכִּתָּה.
השיר הוא אוטוביוגרפיה מוצהרת. פשטותו מעוצבת ביד בוגרת החונכת תובנה שהופקה בחוויית ילדות אלימה. בסופו של דבר זה שיר נצחון.
התודעה השירית כפולת זמנים. הזמן הבוגר כותב ומעבד את זכרון החוויה הספונה באני הפצוע. ואילו הווה החוויה נשאר לעולם גולמי, טרי וחי. לשון השיר שָבה אל העוול הקדמון בכלֵי ההבנה הילדית המוגבלת. כזהו, למשל, השמוש היתר משהו ב-ו' החיבור, הקושר באתנחתות את זרם תודעת השיר כבדיבור ילדי נרגש. התמקמנו כך ב"גראונד זירו" של התעצבות העצמי, בנביעת הזמן הפנימי.
הכתה הכפרית הקטנה היא "בית הספר של החיים", בו למדה הדוברת השירית את מלאכת ההתנגדות לכוח והסירוב לדרישת הכניעות. אן, הילדה החסונה שהבינה חילוק, מייצגת את הדרך שלא נלקחה.
אמן לא ידוע, "לבו הקדוש של ישו", מאתר הוותיקן
ההתבוננות הילדית בציור "לבו הקדוש של ישו" חושפת את הדרמה הפנימית שמגולל השיר, המטפל בו בכלי הדמיון של הילדוּת שעולמה מסתורי וחסר פשר. לבו המצוייר של הצלוב נדמה למספרת כמבקש לפרוץ בדילוגים החוצה, להינתק מהגוף הקדוש ולהסתלק ממנו ורק בעליו עוצר בעדו מעשות כן "בידו הוא הפצועה". יש לשמור על הלב במקומו הנכון.
לסימני הפיסוק חשיבות רבה בשיר: הפסיקים מייצרים את המקצב הפנימי של זרם התודעה השירי והתנגנותו. הנקודה שבסוף המשפט סוגרת את שטף הדיבור ליצור סופיוּת, סגירות והחלטיות. ארבע הנקודות מופיעות פעמיים כשערים שנפתחו בפני התודעה. את הראשון, סוגרת באלימות מיס מוראן. את השני, לא עוד ניתן לסגור. תהליך המרת הדעת נחתם בהקשיית הלב כנגד אותוריטה. נקודה.
השיר ממקם אותנו בחוויה של נס, של התגלות: ההכרה נגלית לעצמה באבחת כאב. מעתה, היא מתבדלת ומתנתקת מהסביבה הקרתנית וצרת האופקים הסובבת אותה. עולם חדש נפתח, שהרוח במרכזו והחירות מסובבת אותו סביבה. הדלי המהופך על ראשו הוא כס מלכות שכבשה המהפכה הקופרניקאית של התודעה.
ההילה האירונית של השיר מרמזת על היפוך החזרה בתשובה נוסח האוונגליסטים הקרויה לידה מחדש. מקורה בברית החדשה, הבשורה על פי יוחנן, פרק ג'. המשיח הנוצרי מנסה להבהיר שם לרב נקדימון הפרושי את ההבדל בין "לידת הבשר" לבין "לידת הרוח". מיס מוראן מייצגת את מורשתו של אותו רב נוקדן. לעומתה, מתיצבת הדוברת כמי שנולדה מחדש ברוח. זה שיר גאולה.
Dave Heath, אֶרין פריד, ניו יורק, 1963. מתוך: "דיאלוג עם בדידות", The Nelson-Atkins Museum of Art, Kansas City
About: “Trouble with Math in a One-Room Country School”, in: encyclopedia.com
All Together Now: The Highs and Lows of A One-Room Schoolhouse, Life Magazine
מכרות נטושים 