ג'ון קיטס: לֵיל סֶנְט אַגְנֶס – ב', תרגום

 
Arthur Huges, ליל סנט אגנס, 1856. שמן על בד, מוזאון טייט, לונדון

Arthur Huges, ליל סנט אגנס, 1856. שמן על בד, מוזאון טייט, לונדון

 

לֵיל סֶנְט אַגְנֶס, מאת: ג'ון קיטס

 

I

לֵיל סֶנְט אַגְנֶס – אָה! הָיָה אָחוּז קָרָה!

הַכּוֹס, לַמְרוֹת כָּל נוֹצוֹתיו, צִנָּה חָטַף;

וְהָאַרְנָב כָּשַׁל רוֹעֵד בְּעִשְׂבִּיָּה כְּפוּרָה,

דָּמַם הַצֹּאן אֲשֶׁר בַּצֶּמֶר נֶעֱטַף:

אֶבְיוֹן הַתְּפִלָּה עַל צְפַד אֶצְבָּעוֹתָיו נָשַׁף

וְהִתְפַּלֵּל, וּכְמוֹ קְטֹרֶת בְּשׂוּמָה, הֶבְלוֹת

נשימתו, קְפוּאוֹת כְּמוֹ עָלוּ בִּיעָף,

אֶל שְׁמֵי הָאֵל, מִבְּלִי לִכְלוֹת,

עַל-פְּנֵי דּיוֹקַן הַבְּתוּלָה חָלְפוּ, יַחְדָּיו עִם הַתְּפִילוֹת.

 

 II

אֶת תְּפִלּוֹתַיו אוֹמֵר, קָדוֹשׁ זֵה וְסַגְפָן;

בָּעֲשָׁשִׁית יֹאחֵז וְאָז יָקוּם מִכְרֹעַ,

לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו מוּתָשׁ, עָגוּם, יַחְפָן,

בְּמַעֲבַר הַכְּנֵסִיָּה מָדוּד יָּחֵל לִפְסֹעַ:

מֵתִים מְפֻסַּלִים מֵעֲבָרָיו קָפְאוּ מִנוֹע,

כְּבוּלְים בְּתַּכְרִיכִים שְׁחוֹרִים שֶׁל כַּפָּרוֹת:

דּוֹרְשִׁים בְּאֵלֶם-קוֹל גְּבִירוֹת וְאַנְשֵׁי שׁוֹעַ

הוּא עַל פְּנֵיהֶם חוֹלֵף; רוֹאֵה שְׁחוֹרוֹת:

בִּקְפוֹא אַדֶּרֶת וְשִׁרְיוֹן וַדָּאִי כִּי יִתְיַסְּרוּ מָרוֹת.

 

III

בְּדֶּלֶת לֹא גְּדוֹלָה אֲזַי פוֹנֶה הוּא לַצָּפוֹן,

הַמַּדְרֵגוֹת שָׁלוֹשׁ כִּמְעַט, אָז לַחַן בִּלְשׁוֹן זָהָב

מְלַחְלֵחַ אֶת עֵינֵי זָקֵן זֵה וְדַּלְפוֹן;

אַךְ לָאו – מוֹתוֹ כְּבָר מְצַלְצֵל בְּכָל פַעֲמוֹנָיו;

נֻגְּנוּ וְנֶאֱמְרוּ כְבָר כָּל חֶדְווֹת חַיָּיו:

בְּלֵיל סֶנְט אַגְנֶס זֶה בְּלִי רַחֵם יִסְתַּגֵּף:

דַּרְכּוֹ אַחֶרֶת, בָּה הָלַךְ וּבִמְהֵרָה יָשַׁב

עַל אֵפֶר, בְּדֶּמַע נֹחַם-לֵב שׁוֹטֵף,

לְמַעַן כָּל חוֹטְאֵי הַדּוֹר נַפְשׁוֹ עַד בֹּקֶר יִנָּגֵף.

 

 IV

אוֹתוֹ זְקַן כְּנֵסִיוֹת שָׁמַע פֶּרְלוּד עָדִין;

עֵת קַרְתָה לְמַעַנוֹ הִתְרוֹצְצוּת לְשָׁם וּפֹה,

וּפַעֲרָה דְּלָתוֹת לָרוֹב. וּכְבָר חָרַץ דִּין,

וְרָמָה, קוֹל כֶּסֶף חֲצוֹצְרוֹת, הִתְרִיעַ בְּקִצְפּוֹ:

הַטְּרַקְלִין הַמְּרֻוָח, גֵּאֶה הֵכִין סָפּוֹ,

נוֹגֵהַ יְקָרוֹת לִקְרַאת אֶלֶף אוֹרְחִים:

הַשְּׂרָפִים הַמְּגֻּלָּפִים, מַבָּט לָטְשׁוּ, נֵצַח כָּסְפּוֹ,

בְּקָדְקוֹדַם, עָלָיו נִקְבָּע כַּרְכֹּב הַפִּתּוּחִים,

עִם שְׂעָרַם מוּנָף אֲחוֹר, כַּנְפֵיהֶם עַלֵי הֶחָזֶה כוֹרְכִים.

 

V

לִבְסוֹף הָהִלוּלָה פָרְצָה פְנִימָה מְכֻסֶפֶת,

עִם נֵזֶר, עִם נוֹצָה וְעֹשֶׁר מַלְבּוּשִׁים,

עַם רָב כִּלְהֲקַת צִלְלֵי פֵיוֹת רוֹדֵּפֶת

מוֹחַ, פְּטוּמָה בַּעֲלוּמִים וְרַהַב כִּבּוּשִׁים

כִּדְּבַר רוֹמַנְסַת אֲבִּירִים. אַךְ נַשִּׂים

לִבֵּנוּ שָׁמָּה, לִגְּבִירָה אַחַת, אֲשֶׁר,

רַק בְּסֶנְט אַגְנֶס הַמְּכֻנֶּפֶת, בְּנִחוּשִׁים

וּבִמְזוֹרָהּ, לִבָּהּ כָל אוֹתוֹ יוֹם הִרְהֵר,

לְפִי שְׁבָה זְקֵנוֹת כְּבוּדוֹת הִרְבּוּ הֵן-צֶדֶק לְדַבֵּר.

 

VI

לָהּ הֵן סִפְּרוּ כִי, בְּנֶשֶׁף אַגְנֶס הַמְּקֻדֶּשֶׁת,

יוּכְלוּ בְתוּלוֹת לִזְכּוֹת בְּחֶזיוֹנוֹת עֶדְנָה,

מַתָּת עָנֹג מִדּוֹד, הֶמְיַת לִבּוֹ הַמּרֻגֶּשֶׁת,

בְּדִיּוּק בְּחֶצִי לַיִל הַמָּתוֹק בַּשָׁנָה,

אַךְ רַק אִם כְּלַלֵי טֶקֶס יְמֻלָּאוּ נְכוֹנָה;

הֵן עַרְבִית לֹא יִסְעַדוּ וּבְצוֹם יֵלְכוּ לִשׁוֹן,

לְיָפְיָן מַצָּע יַנִּיחוּ כָחֲבַצֶּלֶת בְּלָבְנָהּ;

לֹא יַבִּיטוּ לְאָחוֹר, אוֹ לַצָּד, וְרַק בִשְׁמֵי עֶלְיוֹן

תִּתְלֶנַה מֶבָּטַן, לִדְרוֹשׁ מַחְמַד לִבָּן, שֶׁכֹה יְהִי רָצוֹן.

 

 VII

הֶבֶל זֶה גָּדַשׁ אֶת מַחְשְׁבוֹת מַדְלֶן:

אֶת הַלַּחַן, מִתְחַנֵּן כָּאֵל בִּכְאֵבָיו,

כְּמוֹ לֹא שָׁמְעָה: עֵינֶיהָ רוֹם קוֹרן,

בַּקַּרְקַע נְטוּעוֹת, לְגִּרְפֵי שֹׁבֶל בִּמְסֹבָב 

חוֹלְפִים – לֹא שָׁעְתָה בִּכְלָל: לַשָּׁוְא

נִגְּשׁוּ גִּבּוֹרֵי לֵב, כְּמְהַלְּכִים עַל חֶבֶל,

וְנָסוֹגּו לְאֲחוֹר; בְּלִי שְׁכִבָּם קִּיתוֹן הַרַהַב,

וְהִיא לֹא רָאֲתָה: הַרְחֵק לִבָּהּ חִבֵּל:

נִכְמַר לְחֲלוֹמוֹת הַלֵּיל, הַמְּתוּקִים בִּמְלֹא תֵּבֵל.

 

VIII

אָמְנָם רִקְּדָה בְרִיחוּק, בְּלֹא נָחַת,

שְׂפָתֶיהָ שׁוֹקֵקוֹת, נְשִׁימַתָהּ קְצָרָה:

הָעֵת הַמְּאֻוָּה כִּמְעָט: הִיא נֶאֱנָחַת

בְּלֵב סְאוֹן טָמְבּוּרִין, בְּהֲמֻלַּת חֲבוּרָה

מִתְּלַחֵשֶׁת, בְּחָרוֹן אוֹ בִּגְּבוּרָה;

בְּתָּוֶךְ מֶבַּטֵי אוֹהֵב, נוֹטֵר וּבַז,

בִּשְׁבִי שְׁעִפֵּי פֵיוֹת; כֻּלָם עַפְרָא דְאַרְעָא,

לְבַד מֵאַגְנֶס וְצֹאנָהּ שְׁלֹא נִגְזַז

וְכָל האֹשֶׁר הַצָּפוּי לָבוֹא לָהּ עוֹד בְּטֶרֶם לָיְלָה גָז.

 

IX

כַּךְ, בְּעוֹד שׁוֹקֵלֶת הִיא לְהִפָּקֵד,

נִשְׁתַּהֲתָה מְעַט. בֵּין כֹּה וְכָה, אֶת מֶצֶר

הַבִּצוֹת צוֹלֵחַ פּוֹרְפִירִוֹ, בְּלֵב יוֹקֵד

לְמַדְלֶן. לְיָד הַשַּׁעַר, מִתְבַּצֵּר

מֵאוֹר הַלְּבָנָה, נִצָב הוּא, וּפוֹצֵר

בְּכָל הַקְּדוֹשִׁים בְּמַדְלֶן לַחֲזוֹת

וְלוּ לְרֶגַע קָט בְּחִדָּלוֹן שָׁעוֹת אֵין-עֶצֶר,

בָּן בַּלֹּא-נִרְאֶית יָכוֹל הָיָה לִבְהוֹת;

אוּלַי אַף לְדַבֵּר, לִכְרוֹעַ, לָגַעַת, לְנַשֵּק – הֵן כְּבָר הָיְתָה כָזֹאת.

 

X

בְּעוֹז נִכְנַס: בּלִי רַחַשׁ כִּי יִמְסֹר אוֹתוֹ:

הַלְוַאי כֹּל עַיִן תְּסֻּמָא, אוֹ מֵאָה חֲרָבוֹת

יִתְקֹפוּ אֶת לִבּוֹ, מָעוֹז אַהֲבַתוֹ:

מִצִּדוֹ, הַטְּרַקְלִינִים מָלְאוּ בְנֵי נַעֲווֹת,

צְבֹעִים זֵדִים, לוֹרְדִים שִׂבְעֵי תּוֹעֵבוֹת,

שְׁלֹעַ כַּלְבֵּיהֶם יִפְתָּח בִּיְלֵל שֶׁל תִּעוּב

כְּלַפָּיו וִיחוּסוֹ: קָרְטוֹב חֶמְלָה בַּלְּבָבוֹת

לֹא יִהְיֶה אֵלָיו בָּזֶה, בְּאֲחֻזַּת סֵאוּב,

חוּץ מֵאוֹמֶנֶת חֲלוּשָׁה, בָּלָה, זְקֵנָה מִבַּעֲלַת הָאוֹב.

 

XI

אָה אֵיזֶה מַזָּל! הַיְּשִׁישֹׁנֶת מַגִּיעָה,

בְּדִּשְׁדּוּשׁ מַקֵּל רֹאשׁוֹ עֹטֶה שֶׁנְהָב,

לְהֵיכָן שְׁנֶעֱמַד, נֶחְבָּא מִלַּהַב מַשּׂוּאָה,

מֵאֲחוֹרֵי עַמּוּד רָחַב, מֵעֵבֶר לְכָל קוֹל נִרְהָב

שֶׁל זֶמֶר מַקְהֵלָה עָמוּם וְעֶלֶז מְשֻׁלְהָב:

הוּא הֶחֱרִיד אוֹתָה, בְּרַם מִיַּד פָּנָיו הִכִּירָה,

וּבְכִמְשׁוֹן יָדָהּ נָטְלָה אֶצְבְּעוֹתַיו,

אֹמֶרֶת לוֹ, "Mercy, פּוֹרְפִירוֹ! נוּס וּמַהֵרָה;

שֵׁבֶט הַדָּמִים כֻּלּוֹ הַלַּילָה הִתְכַּנֵּס, כָּאן כֹּל הַחֲבוּרָה!"

 

 XII

"כְּלַךְ וְלֵךְ! כְּלַךְ וְלֵךְ! כָּאן הִילְדֶבְּרַנְד הַגּוּץ,

"הוּא לֹא מִכְבָר אָחַז קַדַּחַת, וְתְּקוּף פַּלָּצוּת

"אֵרֵר אוֹתוֹ וְאֶת שֶׁלוֹ, מִבַּיִת וּמִחוּץ:

"כָּאן גָּם הַזָּקֵן לוֹרְד מוֹרִיס, שֶׁאַרְצוּת

"דָּרְכּוֹ לֹא הִתְבַּרְכָה שֵׂיבָה – בִּנְחִיצוּת!

"נוּס חִישׁ כְּרוּחַ מֵת – אָה! יַקָּר, סַפֵּר

"לַסָּבְתָא, מוּגָנִים אָנוּ דַּיֵּנוּ; בְּכֶסֶא הַנּוֹצוֹת

"שֵׁב, סַפֵּר לִי אֵיךְ" – "אוֹי! שׁוֹד וַשֶּׁבֶר,

"בּוֹא אַחֲרַי, יַלְדִּי, אִם לָאו, אֲבָנִים הָאֵלֶּה לַךְ תִּהְיֶינָה קֶבֶר."

 

 XIII

אַחֲרֶיהָ הָלַךְ תַּחַת קִמְרוֹן שִׁפְלִי,

קוּרִים גּוֹרֵף בְּצִיצַת כּוֹבַעוֹ הָרָמָה;

וּכְשְׁהִיא מְמַלְמֵלֶת "אוֹי לִי, אוֹי לִי!"

מָצָא עָצְמוֹ בְחֶדֶר שְׁהַלְּבָנָה הִמֵּמָה,

קִיטוֹן שָׂבוּךְ, קָפוּא, דּוֹמֵם כְּבוֹר דּוּמָה,

"עַתָּה סַפְּרִי, אֵיפֹה מַדְלֶן", אָמַר לָהּ,

"בִּי אַנְגֶ'לָה, סַפְּרִי, בִּקְּדֻשַּתוֹ הַעֲּלוּמָה

"שֶׁל הַכִּישׁוֹר שְׁרַק אַחְיוֹת הַתְּהִלָּה

"יִרְאוּ בְעֵת שְׁצֶמֶר שֶׁל סֶנְט אַגְנֶס הֵן טוֹוֹּת בִּתְּפִלָּה".

 

XIV

"סֶנְט אַגְנֶס, אָה! אָכֵן כֵּן, זוֹ הַעֵת,

"אַךְ אֲנָשִׁים יִרְצַחוּ גָּם בַּטּוֹב שְׁבַּזְּמַנִּים:

"יְהֵא עָלָיו בִּנְפַת כְּשָׁפִים מַיִם לָשֵׂאת,

"לִגְּבוֹר על הַפֵיוֹת, הַשֵּׁדוֹנִים,

"כָּזֹאת לְהִסְתַּכֵּן: נַפְשִׁי הָיְתָה צְנִינִים

"פּוֹרְפִירוֹ! – לִרְאוֹתוֹ דַּוְקָא בְזֵה הַלֵּיל!

"אֵלִי הַטּוֹב! גְבִרְתִי הַנָּאוָה עוֹשָׂה קְסָמִים

"בְּלַיְלָה זֵה: סִיוּעַ מִשָּמַיִם דַּעֲתָהּ גוֹזֵל!

"אַךְ תֵּן לִצְחֹק מְעַט, עוֹד רַב לִי זְמַן לְהִתְאַבֵּל."

 

 XV

קְלוּשׁוֹת הִיא צִחְקֵקָה בַּדֹּעַךְ הַנֹּגֵהַּ,

עֵת בְּפָנֶיהָ פּוֹרְפִירוֹ מַבִּיט,

כְּמוֹ פִּרְחָח נָבוֹךְ בְּכֶלַח אֵל שׁוֹקֵעַ 

הַמַּחֲזִיק בִּמְגִלַּת חִידוֹת פִּלְאִית,

בֵּין כֹּה בְּמִשְׁקַפֵיהָּ הִיא בָּאָח נֶחְבֵּאת.

אַךְ כְּשֶׁעַל כַּוָנוֹת גְבִרְתוֹ סִפְּרָה

לוֹ, בְּרַק עֵינָיו מִיַּד חָזַר וּבְקֹשִׁי לַחְלוּחִית

כָּבַש, לְמַּחְשָׁבָה עַל הִקַסְמוּת קְרִירָה,

וּמַדְלֵן, שֶׁבְחֵיק מַעֲשִׂיָּה נִשְׁכַּחַת יְשֵׁנָה צְרוּרָה.

 

 XVI

הִרְהוּר-פִּתאוֹם צָץ כְּשׁוֹשָן עַתִּיר גָּבִיעַ,

מְחַכְלֵל מִצְחוֹ, וּבְלִבּוֹ הַנֶּעְצַב

פּוֹרֵעַ מְהוּמַת שָׁנִי: אוֹ אָז מַצִּיעַ

הוּא תָּכְנִית, וְהַזְּקֵנָה קָמָה עָלָיו:

"אַכְזָר הוּא וְלִבּוֹ-בוֹ מָה נִתְעָב:

"הַחֲמוּדָה, תֶן לָה לְהִתְפַּלֵּל, לִישֹׁן, לַחְלֹם

"לְבַד עִם מַלְאָכֵיהָּ הַטּוֹבִים, הַרְחֵק וָרָב

"מִמְּרֻשָׁע כְּמוֹתוֹ. לֶךְ, לֶךְ! – הַיּוֹם

"אֵינְךָ יָכוֹל לִהְיוֹת הָהוּא שְׁפַעַם לֹא מָצָאתִי בוֹ מְתֹם".

 

 XVII

"בַּקְּדוֹשִׁים אֲנִי נִשְׁבַּע לַךְ אִם אֶפְגַּע בָּה",

כֹּה דְּבַר פּוֹרְפִירוֹ: "וְלָּאו אֶמְצָא הַחֶסֶד 

"עֵת קוֹלִי הֲדַּךְ יִלְחַשׁ תְפִלַּתוֹ הָאַחֲרוֹנָה,

"אִם אָזִיז אַחַת מִלֶּטֶף קְוֻצוֹתֶיהָ עַל הַכֶּסֶת,

"שֶׁמַא בְּפָנֶיהָ אֶתְבּוֹנֵן בְּתַאֲבָה חוֹמֵסֶת:

"אַנְגֶ'לָה טוֹבָה, בִּטְחִי בְזֵה הַדֶּמַע;

"אִם לָאו, כְּרֶגַע אֶת כְּלַל כְּנֶסֶת

"צֹרְרָי אֲנִי מַחְרִיד בְּזַעֲקַת חָרְמָה,

"וְיוֹצֵא נֶגְדָּם, אִם-גָּם נִיבִים לָהֵם כְּדֹב וְכְזְאֵב מֻכֵּי חֵמָה".

 

XVIII

"אָה! מַדּוּעַ זֶה נֶחְרַדֶת נֶפֶשׁ עֲיֵפָה?

"אֲמֵלָה, צַפֵדָה, חֲצַר-עַד מְעוֹנֵךְ,

"כְּבָר צִלְצוּל לֶכְתֵּךְ יִפְתַח בִּנְקִיפָה;

"וּמֵעוֹלָם, עַרְבִית וְשַׁחֲרִית, לְמַעֲנֵךְ

"לֹא הֶחְמַצְת".– כַּךְ תּלוּנַתָהּ הוֹעִילָה לְחַנֵּךְ

אֶת בְּעֵרַת פּוֹרפִירוֹ לִדְּבָרִים שֶׁל יֶתֶר רוֹךְ;

כֹּה דְּאוּבִים הַיוּ, וּרְווּיִים בְּצַעַר מַר וְאֶנֶח,

שְׁאַנְגֶ'לָה הִבְטִיחָה כִי יוּכַל לִסְמוֹך

כִּי תַּעַשׂ כָּל שֶׁיְאַוֶּה, לְטוֹב אוֹ רַע מַה מֶנָּהּ יַהֲלֹך.

 

 XIX

לֵאמוֹר, כִּי תּוֹבִילוֹ, בְּסוֹדִיּוּת גְּמוּרָה,

הַיְשֵׁר לִמְדוֹרָה שֶׁל מַדְלֶן, וְתַּסְתִּירוֹ

בְתוֹךְ אֲרוֹן, וְתְהֵא צִנְעָתוֹ שְׁמוּרָה

בִיְפִי הַנַּעֲרָה לַחֲזוֹת, סָמוּי מְעֵין רוֹאוֹ,

וְהַלְוַאי יִזְכֵּה בְלֵב רַב מִפְּנִינִים מִכְרוֹ,

עֵת שֶׁלִגְיוֹן פֵיוֹת כּוֹבֵשׁ אֶת מִטַּתָה,

וּכְבֵדוֹת עֵינֵיהָ תַּחַת קֶסֶם וְנִדְרוֹ.

כִּי מִפְגַּשׁ נֶאֱהַבִים כָּזֶה לֹא קָם עַד עַתָּה

מֵאָז מֶרְלִין לַשֵּׁדָה שֶׁלוֹ הֶחְזִיר מלוֹא חוֹב הַבְּעָתָה.

 

XX

"יְהִי זֵה כְּחֶפְצוֹ", הַמַּטְרוֹנִית הִסְכִּימָה:

"כֹּל-טוּב שֶׁל תַּרְגִּימָה יְאֻחְסַנוּ מַהֵר

"שָׁם בְּלֵיל הַמִּשְׁתֶּה: לְיַד תֹּף הָרִקְמָה

"וְאֶת הַלַּאוּטָה שֶלָה תִרְאֶה: הַזְּמָן דֹּהֵר,

"הֵן תַּשׁ כֹּחִי וְגָּם אִטִּית הִנְנִי, אֶזַהֵר

"בְּדַּעֲתִי הַמְּבֻלְבֶלֶת מֵעֲמוֹד בַּמַּטָּלָה.

"כָּאן הַמְּתֵּן, יַלְדִּי, בְּאֹרֶךְ רוּחַ, כְּרָע וְהַרְהֵר

"בֵּינְתַיִם: אָה! עַלֵיךָ לְקַחְתָּה לַךְ לְכָלָה,

"אוֹ כִי לָעַד בֵּין הַמֵּתִים אֶשְׁכָּן וְאֵין לִי גְּאֻלָּה."

 

 XXI

אָמְרָה, וְנִצְטַלְעָה מִשּׁם בְּטֹרֶד יֵאוּשָׁה.

דַּקּוֹת אֵין-סוֹף הַמּאַהֵב סָפַר לְאַט;

הַמַּטְרוֹנִית חָזְרָה וְעַל אָזְנוֹ לָחְשָׁה

לָבוֹא אַחֲרֶיהָ, מֶבַּטָה עָשֵׁשׁ, נִבְעַת

מֵחֲשַׁשָהּ לְרַחַשׁ-קוֹל. הֵם לְמִפְלָט

הִגִּיעוּ לְבַסּוֹף בְּמַחְשַׁכֵּי אַכְסַדְרָאוֹת,

וְנִכְנְסוּ לְחֲדַר הָעַלְמָה, הַמִּשְׁיִי, הַתָּם, הַלָּט.

שָׁם פּוֹרְפִירוֹ שִׁכֵּן עַצְמוֹ שֶׁלֹא לְהֵרָאוֹת,

וְאִילוּ בָת בְּרִיתוֹ פָּנְתָה וְנֶחְפֶּזָה לָשּוּב בְּמֹחַ תְּקוּף פְּרָעוֹת.

 

 XXII

בְּיַד הַמְּגַשֵּׁשֶׁת עַל הַמַּעֲקֶה,

אַנְגֶ'לָה הַיְּשִׁישָׁה נִחְשָׁה בַמַּדְרֵגוֹת,

לְפֶתַע אֲמָתָהּ שֶׁל מַדְלֶן, כְּרוּחַ מֻכֶּה

קֶסֶם שֶׁל סֶנְט אַגְנֶס, קָמָה לְהַנְחוֹת,

בְּלִי דַּעַת, עִם פָּמוֹט כֶּסֶף בְּיָדָהּ, רָכּוֹת,

בִּמְסִירוּת כְּבִשְׁלִיחוּת, אֶת הַשַּׁטְיָה

הַזְּקֵנָה לְבֶטַח בַּמּוֹרָד. בַּהֲכָנוֹת

פּוֹתֵחַ פּוֹרְפִירוֹ לַשִּׂים עֵינַיִם בַּמִּטָה;

הִיא בָאָה, שׁוּב הִיא בָאָה, כְּצוֹצֶלֶת, רַק לִפְרוֹחַ בִּשְׁעָטָה.

 

 XXIII

הַנֵּר כָּבָה עֵת נִכְנְסָה הִיא פְנִימָה,

וּבְהֵל יָרֵחַ חִוַּרְיָן עֶשְׁנוֹ חָדַל, וְמֵת:

סַגְרָה הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, הִתְנַשְּׁמָה,

כְּנַחַה בִקְהַל רִפְאֵי חֶזְיוֹן אֱמֶת:

וְלֹא הִשְׁמִיעָה הֶגֶה, אוֹ, הֵד קִינָה נִדְהֵמֶת!

אַךְ לִבָּהּ, לִבָּהּ רָהוּט הָיָה,

נָהִיר הִכְאִיב לִבָּהּ לַצֶּלַע הַנִּרְדֵּמֶת;

כְּזָמִיר בְּלֹא-קוֹל, אֲשֵׁר בַּעֵּמֶק, לְהֶמְיָה

נִפַּח אֶת גְּרוֹנוֹ לַשָּׁוְא, וְמֵת, לִבּוֹ-בוֹ פָּג לְדֻמִיָּה.

 

 XXIV

חָלוֹן גָּבֹהַּ תְּלַת-קְשָׁתוֹת הָיָה כָאן,

עָטוּר כֻּלּוֹ צְלָמִים גְּלוּפִים

שֶׁל פְּרִי, פְּרָחִים וַאֲגֻדּוֹת קַחְוָן,

וּמְשֻׁבָּץ לוּחוֹת מִיַּד כְּשָׁפִים,

בְּנֵי-גָּוֶן לְאֵין-סְפוֹר וְעִם צְבָעִים יָפִים

כְּעֹמֶק הַקְּטִיפָה שֶׁל כְּנַף סָס-הַנָּמֵר;

וּבַמֶּרְכָּז, בֵּין אֶלֶף שִׁלְטֵי אַלוּפִים,

קְדוֹשִׁים שֶׁל דִּמְדּוּמִים וְהוֹד קוֹדֵר,

סָמוּק מִדָּם מְלָכוֹת וּמְלָכִים, מָגֵן אֵימִים שׁוֹמֵר.

 

XXV

הַסַּהַר הַחָרְפִּי מָלֵא זָרָח עַל הַחָלוֹן,

זוֹרֵק בְּעֵרוֹת שָׁנִי בִצְחוֹר

חָזֵהָּ שֶׁל מַדְלֶן, אֲשֶׁר רַכְנָה חַסְדֵי עֶלְיוֹן

לִקְרוֹא; יָדֶיָה הַדְּבֵקוֹת רָחְצוּ בְרֶסֶס אוֹר

וַרְדִּי, עָנֹג כְּאַחְלָמָה כֶסֶף צְלַבָהּ נָאוֹר,

וְשְׂעַרָהּ בָעֲטָרָה שֶׁל זֹהַר, כִּקְדוֹשָׁה:

וְכָל מַרְאֶיָהּ כְּמַלְאַךְ מֻפְלָא, שְׁאַךְ נֵעוֹר,

הַגָּם חָסֵר בִּכְנַף שָׁמַיִם: – פּוֹרְפִירוֹ נִתְפַּס חֻלְשָׁה:

בִּכְרִיעַתָּהּ הִנָּה יְצוּר טָהֹר כֹּה, חַף מִפִגְמֵי יְלוּד אִשָּׁה.

 

XXVI

מִיָּד שָׁב לְבָבוֹ וְקָם: תְפִלּוֹתֵיהָּ בָאוּ לְתֻמָּן,

וְהִיא מִכֹּל שִׁזְרֵי פְנִינָיו אֶת שְׂעַרָהּ מַתֵּרֶת;

אַחַת-אַחַת האֶצְעָדוֹת פּוֹרֵקֶת עַל חֻמָּן;

כֹּל לְסוּטָה בְשׂוּמָה לְפִי תּוֹר מְשַׁחְרֵרֶת,

עַד כִּי כְלַל הַמַּחְלָצוֹת נִפְשַׁל בְּלַחַשׁ לְשַׁחֵר אֶת

הַבִּרְכַּיִם: חֶצְיָהּ חֲבוּיָה, כְּבַת-יָם בְּאַצּוֹת,

לְרֶגַע מְהֻרְהֶרֶת, וְשׁוֹגָה, בְּדִּמְיוֹנָהּ מַכֶּרֶת

בְּסֶנְט אַגְנֶס הַנָּאוָה עַל כֶּסֶת הַנּוֹצוֹת,

וִלְבַל יִפְקַע הַקֶּסֶם, אַך-וְרַק מוּל פָּנֶיהָ עֵינֶיהָ נְעוּצוֹת.

 

XXVII

עַתָּה, רוֹעֵדֶת בְּקִנָהּ הָרַךְ וְהַקּוֹפֵא,

שְׂרוּעָה, נִסְחֶפֶת בְּהָקִיץ, מְעֻלֶּפֶת,

עַד כִּי אִלְחוּשׁ נֵחַם שֵׁינָה, כּוֹפֶה

מַרְגּוֹעַ בְּכָל אֵיבָר, בִּנְשָׁמָה מִתְעַיֵּפֶת;

נִסַּקָה, כְּמַחֲשָׁבָה, עַד בֹּקֶר מְרַחֵפֶת;

מִצַּעַר וְשִׂמְחָה בְחֶרְגוֹנָהּ נְצוּרָה;

כְּתָּנָך שֶׁל בְּנֵי חָם בִּתְּפִלָה, מְלֻפֶּפֶת;

מִפְּנֵי גֶּשֶׁם וְשֶׁמֶש יַחְדָּו נִסְתְּרָה,

כְּמוֹ הָיְתָה הַשּׁוֹשָנָה לְהִסּגֵר אֹמֶרֶת, לְנִצָן בַּחֲזָרָה.

 

XXVIII

בְּגַּן הַעֵדֶן שְׁפָרַץ, וְסְחוּף-חוּשִׁים,

בְּרִיק בִּגְדָהּ נָתַן פּוֹרְפִירוֹ עַיִן מְִחַנֵּנֶת,

וְהֶאֱזִין לִנְשִׁימַתָהּ, וְלוּ בְמַעֲשֵׂה-נִסִּים

יֵעוֹר אֶל תוֹךְ הִתְמוֹגְגוּת נִרְדֶמֶת;

וּכְשִׁמְעָהּ, כְּהֶרֶף הוּא סִמֵּן אֶת

הַבְּרָכָה, נִשֵׁף רוּחוּ: וְאַז מֵהָאָרוֹן נֶחְטַף,

מַחֲרִישׁ כְּמוֹרָא בִקְצוֹת אֶרֶץ שׁוֹמֶמֶת,

וְעַל מַרְבָד הָסוּי, דָּמוּם, טָפַף,

מִבֵין הַוִּילָאוֹת הֵצִיץ בָּה, שׁוּר! – הִיא לֹא תָּנִיד עַפְעַף.

 

 XXIX

אוֹ-אָז אֶל דֹּפֶן הַמִּטָּה, שָׁם יָּרֵחַ נִדְהָה

יָצָר דִּמְדוּם כָּבוּי, כָּסְפִּי, הִצִּיב בַּעֲדִינוּת

שֻׁלְחָן, עָלָיו הִשְׁלִיךְ, כָּאוּב קִמְעָה,

אָרִיג עָשׂוּי מַטְוֶה זָהָב, עִם אַרְגָּמָן וְדִּיּוּת:–

הוֹ לְמוֹרְפִין מַרְדִּים בְּתוֹר קִשּׁוּט!

הַקְּלַרִיוֹן חָגַג חֲצוֹת בִּצְוָחָה,

תּוֹף-הַדּוּד, הַקְּלַרִינֶט בְּקוֹל עֱנוּת,

הֶחְרִישׁוּ אֶת אָזְנָיו, אִם-גָּם בִּדְּעִיכָה:–

כִּי הָרַעַשׁ חָדַל, עֵת דֶּלֶת הָאוּלָם שָׁבָה וְהֻבְרְחָה.

 

 XXX

וְהִיא יָשְׁנָה עֲדַיִן שְׁנַת תָּכוֹל מוּגָף,

בִּכְלֵי-לָבָן, מִשְׁיִים, נִבְשַׂם אֵזוֹב הַכָּר,

שָׁעָה שְׁהוּא חִילֵץ מִן הֶאָרוֹן, גָּרַף

תַּפּוחַ וְחָבוּשׁ, שֵׁזִיף וְדְּלַעַת בְּסֻכָּר;

עִם קְרִישִׁים נִמוֹחִים מִן הַקּוֹם הַמֻּבְחָר,

וְכָל מִינֵי סִירוֹפּ בְּגִּוְנוּן קִנָּמוֹן;

נֹפֶת וְתְּמָרִים שְׁנָדוּ בִסְפִינוֹת מִסְחָר

מִפֶס; מַעֲדַנִּים בְּתַּבְלִינִים שְׁבְּהֲמוֹן

הָעֳבְרוּ מֵאַרְצוֹת מֶשִׁי וְאֶרֶז, סַּמַרְקַנְד עַד לְבָנוֹן.

 

XXXI

בְּיַד קוֹרֶנֶת אֶת הַמִּגְדָּנוֹת עָרַם

עַל כְּלֵי זָהָב וְקַעֲרוֹת בְּבֹהַק

כֶּסֶף מְעֻטָּר: וְעָמְדָה תִפְאַרְתָּם

בְּעִזְבוֹן לַיִל דֹּם נִּשְׁתַּק,

כְּפוֹר הַחֶדֶר מָלֵא נִיחוֹחַם הַדַּק.–

"עַתָּה, אֲהוּבַתִי-לִי, מַלְאָכִי, הִתְעוֹרְרִי!

"אֲנִי לַךְ נָזִיר, אַתְּ לִי מַלְכוּת שַׁחַק:

"בְּשֵׁם אַגְנֶס הַצָּדֶּקֶת, עֵינַיִך עוֹרְרִי,

"פֶּן לְצִּדֵּךְ אֱטֶה לַנּוּם, נָפְשִׁי בִכְאֵב עַד אֵין צָרִי."

 

 XXXII

עוֹדוֹ לוֹחֵשׁ, רִפְיוֹן זְרוֹעוֹ, הַחֲמִימָה,

בְּכַרָהּ הִשְׁתַּקֵּעַ. חֲלוֹמָהּ שְׁקוּי צְלָלִים

מֵאֵבֶךְ וִילוֹן:– שְׁעַת חֲצוֹת כָּעֵת, קִסְמָהּ

לֹא יִתְמוֹסֵס כְּקֵּרַח הַנְּחָלִים:

עַל חֶמֶד מַגָּשִׁים שְׁבִיבֵי סַהַר מוּטָלִים,

אִמְרַת פָּז רְחָבָה עַל שָׁטִיחַ נוֹפֵלֶת:

נִדְמֶה לְעוֹלָם, לְעוֹלָם הוּא לֹא יַחְלִים

מִכֶּשֶׁף כֹּה עָז, עֵינֵי גְּבִרְתּוֹ הַמּיֻחֶלֶת;

אוֹ-אָז שָׁגָה מְעַט, בְּקוּרֵי הֲזָיוֹת הִתְחַבֵּט לְאֵין תּוֹחֶלֶת.

 

 XXXIII

לְעוֹרֵרָה, אָחַז בַּלַּאוּטָה הַנְּפוּחָה,–

מְזֻעֲזָע,–וְאַז, בִּצְלִיל שֶׁל רוֹךְ שֹׁפִי,

נִגֵּן פִּזְמוֹן עָתִיק, זִמְרָה מֵאָז נִשְׁכָּחָה,

שְׁמָהּ בְפְּרוֹבַנְס, “La belle dame sans mercy”:

נָגַע בִּכְנַף אָזְנָהּ כְנַף הַנִּגּוּן הָסוּי;–

מֻפְרָעַת בְּעֶטְיוֹ, הִשְׁמִיעָה בְעֶדְנָה גְּנִיחָה:

פָּסַק – הִיא הִתְנַשְׁפָה קְצָרוֹת – וּבְנֹגָה פִתְאוֹמִי

עֵינֵיָה בְכָחוֹל נִרְעַש הַיוּ פְקֻחוֹת לִרְוָחָה:

הוּא עַל בִּרְכָּיו צָלַל, חֵוֵּר כְּאֶבֶן שְׁהֵיטֵב מֹרְטָה וְצֻחְצַחָה.

 

XXXIV

עֵינֵיָה הפְּקֻחוֹת, הִמְשִׁיכוֹ עוֹד,

וּבְהָקִיץ אָמְנָם, חֶזְיוֹן שְׁנָתָהּ לִרְאוֹת:

וְרַק תְּמוּרָה כוֹאֵבֶת אִיֵּמָה לִטְרוֹד

אֶת עֹנֶג חֲלוֹמָהּ הַזָּךְ כֹּה וְעָבֹת,

וּבְעֶטְיָה הֵחֵלָּה מַדְלֶן הַנָּאוָה לִבְכּוֹת,

לְהִתְיַפֵּחַ בְּמִלִים שֶׁל כְּלוּם וְנְהִימָה;

מִבְּלִי לַחְדֹּל בְּפּוֹרְפִירוֹ לִבְהוֹת

כֹּרֵעַ, אֶת יָדָיו פּוֹכֵר וְעֵינוֹ קָמָה,

יְרֵא מִדָּבֵּר אוֹ מִזּוּז, הִיא נִרְאֲתָה כָה חֲלוּמָה.

 

 XXXV

"אָה, פּוֹרְפִירוֹ, אֲמְרָה, גָּם עַתָּה

"בְתוֹך אָזְנִי קוֹלְךָ רְתֵת מַתְקוּת,

"נִמְתַּק עִם-כֹּל שְׁבוּעָה בִנְעִימוּתָה;

"עֵינַיִם אֵלֶה נֶעֱצַבוּ לִצְלִילוּת וְנַעֲלּוּת:

"הִשְׁתַּנֵּיתַ! כֹּה צוֹנֵן, חִוֵר וְכְסוּי חֲדְלוּת!

"פּוֹרְפִירוֹ שֶׁלִי, הַקּוֹל הַלָּז עָשֵׂה כִי יְשָּׁנֶה,

"גָּם הַתְּלוּנוֹת, יַקִּיר, אוֹתוֹ מֶבַּט אַל-כְּלוּת!

"אוֹ אַל-נָא יַּעַזְבֵנִי כָאן בַּנֶּצַח הַמְּעֻנֶּה,

"הָיָה כִי מַתָּ, אֲהוּבִי, הֵן לֹא אֵדַע אָנָה אֶפְנֶה."

 

 XXXVI

מִבֵּן תְּמוּתָה בִתְּשׁוּקָתוֹ עָצַם וָרָב

מִטְּעָמִים עֲסִיסִיִּים כֹּה, הִתְרוֹמֵם,

שְׁמֵימִי, רוֹשֵׁף, וּפוֹעֵם כַּכּוֹכָב

הַנִּבַּט בְּלֵב רָקִיעַ סַפִּירִי וּמִתְנַמְנֵם;

וּבְקוּמוֹ, בַּחֲלוֹמָה נוֹצַק, וְהִתְרַקֵם

כְּהִמַזֶּג נִיחוֹחַ וֶרֶד עִם הַסִּגָּלִית,–

נֶסֶךְ מַמְתִיק: מַשְׁבֵי כְפוֹר סְבִיבוֹתֵיהֶם

בְּמַדְקֵרוֹת בָּרָד נוֹקְשִׁים עַל הַזְּגוּגִית

כְּמֹרַךְ אַהֲבָה; הַלְּבָנָה שֶׁל סֶנְט אַגְנֶס נִכְבֶּית.

 

XXXVII

חֹשֶׁךְ: סַעַר זִלְעָפוֹת בְּעֹז בָּרָד מֵטִיחַ:

"זֵה לֹא חֲלוֹם, מַדְלֶן שֶׁלִי, כָּלָה!"

חֹשֶׁךְ: קֹפֶא הֶעַלְעוֹל מִשְׁתּוֹלֵל, מֵפִיחַ,

"לֹא חֲלוֹם, אֲבוֹי! אֲבוֹי! אֲנִי הַאָבֵלָה!

"פּוֹרְפִירוֹ יַּעַזְבֵנִי כָאן עוֹרֶגֶת, מִתְּכַּלָה.–

"רָשָׁע! עוֹד לִמְעוֹל בַּמֶּה יָכוֹל הָיָה בִי?

"לֹא אַחָרֵף, הַלֹּא לִבִּי בוֹ-בְשֶׁלוֹ נִכְלָא,

"הַלֹּא תִּטְּשֵׁנִי נִבְגְדָה בְסֵתֶר מַחֲבוֹאִי;–

"יוֹנָה שְׁבֻרַת כָּנָף, לְבַד, נוֹאָשׁ אוֹמֵרֶת בְּחַגְוִי."

 

 XXXVIII

"מַדְלֶן שֶׁלִי! חוֹלֵמֶת מְתוּקָה! כָּלָה!

"מָה, אֶהְיֶה אֲנִי לַךְ עֶבֶד מְבֹרָךְ?

"מָגֵן יָפְיֵךְ וְתֹּאַר לֵב לוֹ, עֵינוֹ חַכְלִילָה?

"אָה, מִזְבֵּחַ כֶּסֶף, אֲבַקֶּשׁ מָנוֹחַ

"פֹּה, בְתֹּם שְׁעוֹת תְּעִיָּה לאָפֵס-כֹּחַ,

"צַלְיָן מֻרְעָב,– בְּדֶרֶךְ נֵס נִצַּל.

"הַגָּם מָצָאתִי, אֶת קִנֵךְ לֹא אֶעֱשֶׂה מַלְקוֹחַ

"חוּץ מֵחֶמְדַּתֵּךְ-אַתְּ; אִם לֹא תֶּחְדַּל

"בְּדַּעֲתָהּ לִבְטֹחַ, מַדְלֶן נָאוָה,  בִּשְׁאֵינוֹ כוֹפֵר וַנְדָּל."

 

 XXXIX

"שׁוּר! מֵאֶרֶץ פֵיוֹת שְׁדֵי הַסַּעַר פָּשְׁטוּ,

"חֶזְיוֹן אֵימִים, אָבל נוֹשֵׂא בְרָכָה:

"לָקוּם – לָקוּם! צְפִירוֹת בֹּקֶר נָטוּ:–

"וְדַעַת הוֹלְלִים בְּבִלְעָם נִפַּחָה:–

"נָנוּס, לִבָּתִי, נָאוּץ בְּשִׂמְחָה;

"אֹזֶן אֵין לִשְׁמוֹעַ, גָּם עַיִן לִרְאוֹת,

"שְׁנַת כֹּל טֻּבְּעָה בַּיַּיִן וּבִתְּמָד נְסוּכָה:

"הִתְנַעֲרִי! אַהֲבָתִי, בְּעֹז תַעֲצֻמוֹת,

"כִּי בַיִת לִי לְמַעַנֵךְ דָּרוֹמָה לְעֵבֶר הַבִּצוֹת."

 

 XL

לִדְּבָרָיו הִיא מִהַרָה, מִפַּחַד רוֹחֵפֶת,

מֵחֲמַת פְּרִיצֵי-חֲיוֹת הַנְּפוֹצִים עַל שָׁכְבָם,

בְּלֶטֶשׁ עַיִן, וְאוּלַי אַף, בְּחָנִית נִשְׁלֶפֶת –

גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת רַחַב הֶחְשִׁיךְ מָטָּה נְתִיבַם.–

קוֹל אֱנוֹשׁ לֹא נִשְׁמָע מְלֹא הַבַּיִת סְבִיבָם.

מְנוֹרָה עַל שַּׁלְשֶׁלֶת הִבְהֵבָה עַל כֹּל דֶּלֶת;

נֵץ, כֶּלֶב וּפָרָשׁ עַל שָׁטִיחַ בְּכָל-צְבָאָם,

לַקִּיר נֶחְבְּטוּ בִשְׁבִי רוּחַ מִשְׁתּוֹלֵלֶת;

מַרְבָד אָרֹךְ כָּנְפוֹ הֵרִים מִהָרִצְפָּה הַמִּתְעַרְבֵּלֶת.

 

 XLI

גּוֹלְשִׁים, כִּרְפָאִים, לַמָּבוֹא הַגָּדוֹל;

כִּרְפָאִים, הֵם גּוֹלְשִׁים, אֶל סְטָו הַבַּרְזֶל;

שָׁם הַשּׁוֹעֵר שָׂרוּעַ, אֵיבַרָיו בִּשְׁכֹּל,

וּבְצִדּוֹ, עֲנָק וְרֵיק, קַּנְקַן מִתְגּוֹלֵל.

כֶּלֶב-הַדָּם עֵר וְקָם, עוֹרוֹ מְטַלְטֵל,

אַךְ עַיִן פִּקְחִית אַחַר בַּת-בָּיִת מִתְחַקָּה:

זֵה, אַחַר זֵה, בְּרִיחִים יַחְלִיקוּ כְּנוֹזֵל:–

דֹּם שַׁלְשֶׁלֶת מוּנָח עַל מִרְצֶפֶת שְׁחוּקָה:–

מַפְתֵחַ סַב, וְכָל צִירֵי הַדֶּלֶת מַשְׁמִיעִים אֲנָקָה.

 

 XLII

וְהֵם אֵינָם, כֵּן, אֵי שָׁנִים רָבּוֹת

מֵאָז הַצֶּמֶד נָס אֶל-תּוֹך הַסְּעָרָה.

הָרוֹזֵן אוֹתוֹ לָיְלָה חָלַם תַּלְאֻבוֹת,

כֹּל רֵעָיו הֶעַזִּים הֶחֱלִיפוּ צוּרָה

לְשֵׁד, מְכַשֵּׁף, רִמַּת קֶבֶר כְּעֻרָה,

וְהַיוּ לוֹ לְסִיוּט מַתְּמִיד. אַנְגֶ'לָה מָלְאוּ

יָמֶיהָּ בְפִרְפּוּר שָׁבָץ, פַּנֵיָה עֻוְּתוּ לְזָרָא;

שִׂפְתֵי הָאֶבְיוֹן אֶלֶף "אַוֶה" מִלֵּלוּ,

אַחַר בְּאֵפֶר קַר נִרְדַּם וְכָל זֹכְרָיו עַד אֶחָד לַנֶּצַח כָּלוּ.

 

 

 
William Holman Hunt, "ליל סנט אגנס: המנוסה", 1867. שמן על בד, Walker Art Gallery, Liverpool, UK

William Holman Hunt, "ליל סנט אגנס: המנוסה", 1867. שמן על בד,
Walker Art Gallery
, Liverpool, UK

הערות


הפואמה עצמה, כמו רבות מן ההערות, מאסופת השירה של קיטס בעריכתו של Wright Paul, מ-2001.


Ralph Fletcher Seymour, איורים,  Edmund Gosse הקדמה, ליל סנט אגנס, 1900

Ralph Fletcher Seymour, איורים, Edmund Gosse הקדמה, ליל סנט אגנס, 1900

 

לֵיל סֶנְט אַגְנֶס – ליל סנט אגנס חל ב-21 בינואר, החודש ב-1819 בו כתב קיטס בן ה-23 את השיר שזו כותרתו. הוא קרוי על שם אגנס הקדושה. לפי המסורת העממית, בלילה זה יוכלו הבתולות לראות את מי שעתיד להיות להן לבעל. *** אֶבְיוֹן הַתְּפִלָּה – המתפלל בעד פרוטות בעבור אחרים, Beadsman, או "איש המחרוזת", במקור. *** כְּבוּלְים בְּתַּכְרִיכִים שְׁחוֹרִים שֶׁל כַּפָּרוֹת – במקור: Purgatorial rails. התרגום נשען על הערה ב-John Algeo, The Origins and Development of the English Language, vol. 1, 2005 (2001), p. 17, , לפיה אין להבין כאן את המלה Rails כ"סורגים", אלא כ"אריגים", אריגי טהרה, ולכן תרגמתי ל"תכריכים של כפרות". *** דּוֹרְשִׁים – נושאים דרשות ומתפללים. ***

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth, Cambridge University Press, 1885

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth,
Cambridge University Press, 1885


כָּסְפּוֹ – (כוספו) – כיסופו. *** הֵן-צֶדֶק – כאן נחשפת האירוניה של קיטס, שמצא בדמיון ובחזיונות הרוח את דבר-האמת, אך גם סלד מאמונות תפלות בפרט ומהדת המאורגנת בכלל. ניתן להיווכח בכך ב: סוֹנֵטָה: שְׁנִכְתְּבָה בְתִּעוּב כּלַפֵּי אֱמוּנָת הָהֶבֶל הָהַמוֹנִית. ***

הרבו הן-צדק לדברThe Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth, Cambridge University Press, 1885

הרבו הן-צדק לדבר
The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth, Cambridge University Press, 1885

 

גִּרְפֵי שֹׁבֶל בִּמְסֹבָב – שובלי סחרור וטאטוא שמלות על המרצפת. במכתב מה-11 ביוני 1820 למוציא לאור וידידו ג'ון טיילור, ששגה בהדפסת השיר, הוא מבהיר עניין זה. *** עַפְרָא דְאַרְעָא – עפר הארץ: אין ואפס, נחשבים כמת. *** וְצֹאנָהּ – על פי המסורת, הוקרבו שתי שיות למשתה של אגנס הקדושה וגזתן נטוותה בידי נזירות לגלימה או רצועת צמר, אותן לבשו אפיפיורים ובישופים. *** פּוֹרְפִירִוֹ –  מהמלה הלאטינית porphyry, פורפיר בעברית, מחצב בצבע ארגמן ומקור המלה ארגמן בלאטינית, הוא צבע המלכות, האצילות. ***

 

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth, Cambridge University Press, 1885

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth,
Cambridge University Press, 1885

חוּץ מֵאוֹמֶנֶת חֲלוּשָׁה, זְקֵנָה מִבַּעֲלַת הָאוֹב – במקור: Beldame, זקנה מכוערת, "מכשפה"; ובאנגלית עתיקה מטרונה כבודה, אומנת: רימוז לנאהבים מוורונה. *** נִרְהָב – גואה. *** סַפֵּר לַסָּבְתָא – במקור: Gossip, dear; כשהכוונה לפטפוטי נשים. *** בְּכֶלַח אֵל שׁוֹקֵעַcrone – כאן, לפי Wright, הכוונה לפֵיה זקנה, או לאלת קץ מחזור החיים שמשכנה בצדו האפל של הירח. *** אֶמְצָא הַחֶסֶד – ברית חדשה, אל העברים ד'. *** מַה מֶנָּהּ יַהֲלֹך – אחת היא לה, על-פי איוב ט"ז. *** מֶרְלִיןMerlin, הקוסם האגדי, פותה ע"י "הגבירה מהאגם" ובכישופה, ננעל למוות איטי בגומחת קבר של זוג נאהבים.

 

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth, Cambridge University Press, 1885

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth,
Cambridge University Press, 1885

 

 

תֹּף הָרִקְמָה – באנגלית עכשוית: Hoop. *** לַּאוּטָהלאוטה, לוט, קתרוס: Lute. *** כְּזָמִיר בְּלֹא-קוֹל – אחד מניצני הסונטות בשיר זה, שנכתבו מאוחר יותר באותה "שנה קסומה" של קיטס, "אודה לזמיר". *** קַחְוָן– במקור, Knot-grass, שצ"ל בעברית ארכובית הצפורים. *** סָס-הַנָּמֵרJersey Tiger-moth, למשל. *** חֶרְגוֹנָהּ – חֵרָגוֹן: טרנס (מחריגה). *** בְּנֵי חָם – במקור swart Paynims, פגאנים שחרחרים. *** בְּרִיק בִּגְדָהּ נָתַן פּוֹרְפִירוֹ עַיִן – מנקודת מבט חלקית, כנראה.

 

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth, Cambridge University Press, 1885

The Eve of St. Agnes, by Charles E. Wentworth,
Cambridge University Press, 1885

 

נִשֵׁף רוּחוּ – Breath’d himself, (הבשורה על-פי יוחנן כ'). לא יכולתי לתרגם ל"נפח". *** דִּיּוּת – jet, שחור כדיו. *** קְּלַרִיוֹןקְּלַרִיוֹן, כלי נשיפה עתיק. *** קּוֹם – curd, הקריש שמתחת לשמנת. *** La belle dame sans mercy – "הגבירה היפה שאינה יודעת רחם" – כותרת שיר של קיטס ממארס-אפריל אותה שנה. קיטס נטל אותה משיר של Alain Chartier שנכתב ב-1414.

 

Peter Alexander Hay, The Eve of Saint Agnes, 1905

Peter Alexander Hay, The Eve of Saint Agnes, 1905

 

 

רְתֵת – רטט, חרדה, גיל (הושע י"ג, א). *** כוֹכָב – ניצן הסונטה Bright Star הנחשבת האחרונה של קיטס. *** יַּיִן – Rhenish, במקור: יין מהריין. *** תְּמָד – mead, "מי דבש", שכר המיוצר מדבש. *** כֶּלֶב-הַדָּם – bloodhound, כלב-ציד שתפקידו למצוא ברחרוח את בעלי החיים שנורו ע"י בעליו. אַוֶה – תפלת "אוה מריה".

 

 

נָהִיר הִכְאִיב לִבָּהּ לַצֶּלַע הַנִּרְדֵּמֶתJohn Everett Millais, St. Agnes Eve, Engraved by the Dalziels, 1857. Wood Engraving, via Victorian Web

נָהִיר הִכְאִיב לִבָּהּ לַצֶּלַע הַנִּרְדֵּמֶת
John Everett Millais, St. Agnes Eve, Engraved by the Dalziels, 1857. Wood Engraving, via Victorian Web

 
 

בית השיר בנוי על פי הסטנצה של אדמונד ספנסר בפואמה The Faerie Queene מ-1596. מספר השורות בבית תשעה, משקל שמונה מהן פֶּנטמטר יאמבי (חמש הטעמות בכל שורה) והתשיעית, האחרונה, הֶקסמטר יאמבי (שש הטעמות). כמובן שהעברית איננה יכולה לעמוד בדרישות הללו (אבל היא יכולה לנסות). הטורים מחורזים בסדר של א-ב-א-ב-ב-ג-ב-ג-ג.

 

הגישה שלי לתרגום, בהתייחס ליכולתי הצנועה, כמובן, קרובה (באלף-אלפי הבדלות) לעקרונות של עדו בסוק בתרגמו את גרגנטואה ופנטגרואל לרבלה: עקרון העונג (של המתרגמת) ועקרון החִיוּת (שהוא מצטט מניטשה). ועלי לציין גם כי נאלצתי להשתמש גם בחרוזים חגרים (דוגמת "התרומם-מתנמנם" וגרוע מזה, כמו "מתנמנם-התרקם"), ובכך לבגוד במקור רק מכוונה להשאר נאמנה לו. אבל זה פרדוקס התרגום.

 

Harry Clarke (Dublin 1889-1931 Zurich), The Eve of St. Agnes, 1924. Stained Glass, Dublin City Gallery

Harry Clarke (Dublin 1889-1931 Zurich), The Eve of St. Agnes, 1924. Stained Glass, Dublin City Gallery

 

 

אמנים רבים איירו לאורך הדורות את הפואמה של קיטס, שעושרה החזותי כמו דורש זאת, ועבודותיהם שמשו לאיור דף זה. אמנם קיטס איננו מציין קואורדינטות זמן ומקום להתרחשות העלילתית, אך האמנים השתמשו בדרך כלל ברמזיו, כי מדובר בצרפת של ימה"ב.

 
Alexander Raju, Eve of Saint Agnes, 2009. Via finartamerica

Alexander Raju, Eve of Saint Agnes, 2009. Via finartamerica

 

תודה מקרב לב לכל מי שהגיע עד כאן. הערות יתקבלו באהבה. 

 

Arthur Hughes, רישום הכנה ל"ליל סנט אגנס", 1856. גרפית על ניר, טייט, לונדון

Arthur Hughes, רישום הכנה ל"ליל סנט אגנס", 1856. גרפית על ניר, טייט, לונדון

 

 

 

 

ג'ון קיטס: ליל סנט אגנס, א' – מקור

 
 

קודם שאוכל להציג את התרגום שלי ל-Eve of St. Agnes, לעיל המקור, לקריאה באתר ספרית הקונגרס של ארה"ב, ואחר כך מעט דברים. עלי לחלק את ההגשה לשתי רשומות משום שהקריאה באינטרנט איננה סובלת אורך כזה. כדאי לקרוא יחד עם האזנה לתסכית הרדיו של הבי.בי.סי.:

 
 
 

הפואמה הסיפורית של ג'ון קיטס, "ליל סנט אגנס", מגלמת את יכולתו הבלתי אפשרית של המשורר למזג את שני מימדי השיר – הפיזי (המלים וסדורן בתבנית של טור, משקל וחרוז) והמדומה – לסרט, המוקרן על המסך הפנימי של החושים כולם. באמצעות כח הדמיון הרב-חושי שלו קיטס מקים בסנט אגנס לתחיה את האסתטיקה הארוטית של שיר השירים ורומן הוורד הקדומים. למרבה הצער, טרם ההורדה לדפוס דרש ממנו המוציא לאור לנכות קטעים שנחשבו אז בוטים. העלילה מרמזת במעין היפוך לשיקספיר, רומיאו וג'וליה, בעוד היצירה בכללה עשויה מרקם של ניגודים, סתירות, ניגודים משלימים ואחדויות. בקצרה, "ליל סנט אגנס" הוא מלאכת מצרף של עמדות, מרקמים, חומרים, צלילים וצבעוניות סימפונית, המקימים ללבנו ולתשוקותינו אפריון-שלמה, ש"עַמּוּדָיו כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן ותּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה.." (שיר השירים, ג', י').

 

מארג הניגודים והסתירות, של אור-חושך, קור-חום, זקנה-נעורים מגיע לשיאו בהתלכדות צורה לתוכן בהתנגדות האמיתות, שמיצג קרב הדברים בין פורפירו ואנג'לה הזקנה בבתים 16-18 סביב "שאלת ההסכמה". ובכל עוזה עולה בשיר הדילמה הבלתי פתורה של חירות הרצון ביחסי אהבה (והשאלה, בכלל, מהי אהבה). שהרי, מדלן, היא מבקשת לדעת מיהו אהבת חייה – לא לראות את פורפירו, כל שכן לא שיחדור בלא רשות לחדרה ולנפשה. זהו טעם הלווי החמצמץ שמטעין את עונג הקריאה באי-נחת. מוסיף לכך התיבול האירוני כלפי אמונות וכללי סרק המונעים את התגלות הרוח. ביחוד ניכר הדבר בשמוש במונחים של טהר להטענה מינית, דבר המעלה את פרדוקס המיניות הנשית בפטריארכיה והופך אותו כלי ריק: אין דבר כזה כוח הרוח (עליונות): כוח הוא תמיד פיזי, תמיד הוא תלוי בשרירים. התת-ניגודיות האנושית הזאת טורדת את תנועת הנפש המתענגת על "ליל סנט אגנס" והופכת אותה לתודעה.

 

אבל יש קריאה נוספת ל"ליל סנט אגנס", יותר נכון, סנט אגנס נוסף יש לנו לקרוא, והוא סנט אגנס של ההתאהבות, שכלו הוא דגם ליצירת האמנות של האוהבים. האם אין האהבה הופכת אותנו לאמנים, למחוללי אירועים ובוראי עולמות? כל עלילות הטפוס בסולם אל המרפסת, אל החלון, מפגשים בתנאים בלתי אפשריים ובמקומות בלתי צפויים ומבודדים, מעשי גבורה וחירוף נפש ויותר מכל מעשים של טירוף – כל אלה אופיניים לעולמות הדמיון (המוגשם ובלתי מוגשם) של אשה או גבר שאך-זה התאהבו. קיטס קרא היטב את שיקספיר, ואף מעיד על כך במכתביו (שיש לראות בהם מפעל אמנותי בפני עצמו), והקריאה בסנט אגנס מפרשת מחדש (בכל מיני צורות והפרודית ביניהן), את רומיאו ויוליה. יש קירוב רב מאד, מבחינות רבות, של מצב תודעה אמנותי לבין מצב תודעה מאוהב. מצב התודעה האמנותי של המאוהב הוא מה שנפרש בחזיון ההתרחשויות של "ליל סנט אגנס", שכל קיומו בגיא-הלואי של היות הדברים.

 

ג'ון קיטס כתב את Eve of St. Agnes ב-1819, בהיותו בן 23, שנתיים לפני מותו.

 

 

Edmund H. Garrett, מלקט ומאייר, מתוך Roses of romance from the poems of John Keats, תחילת המאה ה-19

 

לו שארלוף מתוך "יהודים זקנים מספרים בדיחות": "הרשל המדהים"