ללא שם: גיבורות ההיכל

 

Andy Freeberg, "טוּר דייזוס ( Deisus Chin) לאנדריי רובלב (Andrei Rublev) ודאניל (Daniil) במוזיאון Tretyakov",
2009. via Andrea Meislin Gallery, NY

 

 

Andy Freeberg, "דיוקן הדוכסית ורוורה איבאנובנה איקסַקוֹל פון הילדנבאנדט לאיליה רפין (Ilya Repin) במוזאון טרטיאקוב", 2008.
via Andrea Meislin Gallery, NY

 

 

Andy Freeberg, "'לפני הריקוד' ליורי קוגאץ' (Yuri Kugach) במוזיאון טרטיאקוב", 2009.
via Andrea Meislin Gallery, New York

 

 

Andy Freeberg, "דיוקנה של אי. פ. דגא לנתן אלטמן (Nathan Altman) במוזיאון טרטיאקוב", 2008.
via Andrea Meislin Gallery, New York

 

 

 

 

 

דִּבְרֵי הַלֵּל? – לִי הַיְנוּ הָךְ,

וְאֵין שׁוּם קֶשֶׁר לְסַאפוֹ.

יֶשְׁנָהּ סִיּבָּה שׁוֹנָה לְכָךְ,

עָלֶיהָ לֹא נִקְרָא לֹא שָׁם לֹא פֹּה.

יְהִי כָּךְ, מִישֶׁהוּ בִּמְנוּסָה נִמְהָר

וַאֲחֵרִים מֵהַנֶּהֱנִים מִן הַגֻּמְחוֹת.

לַשִּׁיר הַהוּא הָיָה מוּבָן נִסְתָּר,

אוֹתוֹ מוּבָן – כְּמוֹ לְהַבִּיט בִּמְצוּלוֹת.

וְהַתְּהוֹם קוֹרְאֵת וּמְפַתָּה,

אֵין לֶאֱחֹז בָּעֹמֶק לְעוֹלָם.

קוֹרֵא אֵלַי קוֹל שְׁתִיקָתָה

בְּלִי קֵץ. לָנֶצַח לֹא יִתַּם.

                                                 

                                               אנה אחמַטובה, מבחר משירתה, בחרה ותרגמה מרוסית מירי ליטוַוק

 

 

Andy Freeberg, "פסלים: הקיסר אנטוֹנינוּס פִּיוס, צעיר וקַריאטידה במוזיאון הרמיטאז'", 2008.
via Andrea Meislin Gallery, New York

מאיר ויזלטיר: מעשה ביצחק

 

מעשה ביצחק

 

סִפּוּר אַלִּים עַל הַיֶלֶד נִקְרָא לוֹ יִצְחָק יוֹם אֶחָד

יָצָא יִצְחָק לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה כִּי הָיָה קַיִץ בֵּין שָׁנָה לְשָׁנָה

וְצִפּוּ מִיִצְחָק כִּי יִמְצָא לוֹ עֲבוֹדָה לַקַּיִץ וְנִמְצְאָה לוֹ עֲבוֹדָה בְּטֶכְּסְטִיל

בְּיָפוֹ-תֵּל-אָבִיב בֵּין פּוֹעֶלֶת בַּת 17 שֶׁחָפְתָה חָלוּק יָשָׁן עַל שָׁדֶיהָ וְתַחְתּוֹנֶיהָ

וּבֵין עַכְבָּר בְּצוּרַת אָדָם בְּשֵׁם אֵלְיָּהוּ שֶׁהָיָה דּוֹחֵף אֶת יָדוֹ בֵּין פִּלְחֵי עַכּוּזֶיהָ

בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת וְהַנּוּל הוּא מַכְשִׁיר תֹּפֶת הַמַּכְפִּיל אֶת הַזְּמַן וּמְשַׁלֵּשׁ וּמְשַׁבֵּע אוֹתוֹ לְהַצְמִיתְךָ

הַנּוּל הוּא בְּפִיךָ בֵּין שִׁינֶּיךָ וְאַתָּה בֵּין שִׁינָּיו וּבֵין שֵׁן עַכְבָּר אֵלִיָּהוּ וּבֵין תַּחְתּוֹנֶיהָ הַמִּתְגָּלִּים מִפַּעַם

לְפַעַם צָפִים עַל אוֹקְיָנוֹס גַּעְגּוּעִים מְפַעְפֵּעַ מִתַּחַת לָאֵד

אָיֹם וּבְיִחוּד אַחֲרֵי הַפְסָקַת הַצָּהֳרַים נִגְרָר חֲזָרָה אֶל הַנּוּל בְּאַפְסַר פַּח חָלוּד וּמְחַרְחֵר

עוֹמֵד בְּגוּפִיָּה לַחָה יִצְחָק וּמְיַחֵל לְעַצְמוֹ גּוֹרָל שֶׁל חוּט הוֹי חוּט בְּתַחְתּוֹנֶיהָ

וּמַר לֶבְקוֹבִיץ בְּחָקִי אֶכְּסְ-מַנְדָּטוֹרִי כּוֹלֵל גַּרְבֵּי-בֶּרֶך כּוֹלֵל מִין מִגְבַּעַת חָקִי עִם נִקְבֵי-אֲוִיר כְּמוֹ אֵיזֶה גַלַּאי אָרוּר בְּאַפְרִיקָה

עוֹבֵר וְנוֹקֵר בְּאֶצְבָּעוֹ אֶת הַגּוּפְיָּה הַלַּחָה וְאֶת הַבָּשָׂר הַחָם עַד לֵב הַקֻּרְקְבָן

וְשׁוֹאֵל הֲשָׁלוֹם עַבְדִּי יַעֲקֹב יָלקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ וְהַזּוֹנוֹת יִרְחָצוּ

וְזֶה דְּבַר הַסִּפּוּר עַל מְנוּסַת יִצְחָק אֶל תּוֹךְ אֲבַק הַקַּיִץ וְרִכְבֵי הַפִּיחַ דֶּרֶךְ סָלָמֶה

בּחֻלְצָתוֹ הַמְּשֻׁבֶּצֶת דְּבוּקָה לַגּוּפִיָּה דְּבוּקָה אֶל הָעוֹר דָּבוּק אֶל הַבָּשָׂר אֶל הָעֶצֶם אֶל הַמּחַ

בָּרֶגֶל לְכִכַּר הַמּוֹשָׁבוֹת שֶׁשָּׁם מוּנַחַת הַצִּיּוֹנוּת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים כְּסֵפֶר פָּתוּחַ וְאוֹטוֹבּוּסֵי אֶגֶד נוֹסְעִים עָלֶיהָ

וּבְדֶרֶך פֶּתַח-תִּקְוָה בּוֹאֲךָ בֵּית מַעֲרִיב שֶׁרֵיחַ שֶׁל מִזּוּג-אֲוִיר נוֹבֵעַ מִפִּתְחוֹ כְּרֵיחַ הַשֶּׁקֶר מִפִּיו שֶׁל הַשַּׁקְרָן

הוֹלֵךְ וְעוֹבֵר וּפָנָיו אֶל צֹמֶת דֶּרֶךְ פֶּתַח-תִּקְוָה רְחוֹב הַמַּסְגֵּר רְחוֹב הַחַשְׁמוֹנָאִים

שָׁם יוֹרֵד מִן הַדֶּרֶךְ וּבוֹלֵם וּמְטַרְטֵר לְצִדוֹ הָאוֹפְנּוֹעַ רוֹכֵב עָלָיו אִישׁ פְּנֵי הַנְּמִיָּה

עִם מִשְׁקְפֵי-שֶׁמֶשׁ וְקַסְקֶט שָׁמוּט וְחֻלְצָה סְפוּגָה וּמִכְנָסַיִם קְצָרִים מִתְלַבְּטִים עַל כְּרֵסוֹ

וְהַזְּרוֹעוֹת וְהָרַגְלַיִם חֲשׂוּפוּת מַשֶּׁהוּ עָבֶה וְכָבֵד וְרוֹפֵס וּמְעֻוָּת וְלַח

וּבְדִבּוּר מִתְמַהְמֵהַ וְחָם אִישׁ פְּנֵי הַנְּמִיָּה שׁוֹאֵל אֶת יִצְחָק לְאָן הוּא צָרִיךְ

וְיִצְחָק מֵשִׁיב כֵּן שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה לִתְקוּפַת הַקַּיִץ

וְאִישׁ פְּנֵי הַנְּמִיָּה מַצְבִּיעַ לוֹ עַל הַמּוֹשַׁב הָאֲחוֹרִי שֶׁל הָאוֹפְנוֹעַ שֶׁיָבִיאוֹ לִמְקוֹם עֲבוֹדָה כִּי לוֹ בֵּית-סֵפֶר לְנֶהָגוּת וּמִשְׂרָד

וְיִצְחָק עַל הָאוֹפְנוֹעַ שֶׁיּוֹצֵר רוּחַ קַיִץ יֵשׁ מֵאַיִן וּמְטַרְטֵר דָּרוֹמָה לִרְחוֹב לִילְיֶנְבְּלוּם מוּל קוֹלְנוֹעַ עֵדֶן הַיָּשָׁן

וְהָאִישׁ מוֹלִיכוֹ אַחֲרָיו לְתוֹךְ חָצֵר וּבֶחָצֵר אָבָק וְאֲבָנִים וּפַחֵי מְלָפְפוֹנִים חֲלוּדִים וִילָדִים מְשַׂחֲקִים בָּהֶם

וְעַל פְּנֵי כְּנִיסָה אֲחוֹרִית רְווּיַת שֶׁתֶן מְטַפֵּס יִצְחָק בְּעִקְבוֹת זוּג רַגְלַיִם כִּנְטוּלוֹת עֶצֶם בְּמַעֲלֵה גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת

זֶה מוֹבִיל לְדֶלֶת בֵּית שִׁמּוּשִׁית עִם הַשֶּׁלֶט בֵּית-סֵפֶר לְנֶהָגוּת וּבְחֶדֶר

שֶׁרָחְבּוֹ כְּרחַב הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל עִם הַוִּילוֹן הַמְטֻנָּף וְאָרְכּוֹ כְּפִי שְׁנַיִם

שֻׁלְחָן בַּעַל שְׁתֵּי מְגֵרוֹת וְכִסֵא אֶחָד וּבְמִסְגֶרֶת רִשָּׁיוֹן לְנִהוּל בֵּית-סֵפֶר לְנֶהָגוּת אוֹפְנוֹעִים וּמִטָּה לֹא עֲשׂוּיָה

וּמֵעַל לַמִּטָּה בְּמִסְגֶּרֶת מֻזְהֶבֶת פְּנֵי אִישׁ חָכָם סְפָרַדִּי כֶּבֶד זָקָן וְכֶבֶד מַבָּט וְאִשְׁתּוֹ בִּשְׁבִיסָה וּבַעֲגִילֶיהָ

אֵלֶּה הוֹרָיו שֶׁל אִיש פְּנֵי הַנְּמִיָּה אַף כִּי אֵין לְהַאֲמִין

הֵם נִבָּטִים בְּחוּם דָּהוּי לָנֶצַח וְהַחֶדֶר צָר לְמַבָּטָם

וּמִן הַמְּגֵרָה מוֹצִיא אִישׁ פְּנֵי הַנְּמִיָּה צְרוֹר טְפָסִים בְּתוּלִים מִטַּעַם מִשְׂרַד הַתַּחְבּוּרָה וּפִנְקָס דָּהוּי וְכַר חוֹתָמוֹת עִם חוֹתֶמֶת

וּדְבָרוֹ אֶל יִצְחָק לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵא עַל יַד הַשֻּׁלְחָן וּלְמַלֵּא כָּל טֹפֶס בְּשֵׁמוֹת וּבִפְרָטִים מִן הַפִּנְקָס

וּלְהַחְתִּים לְמַטָּה בַּחוֹתֶמֶת

וְזוֹ כָּל הָעֲבוֹדָה דְּאָגָה בְּלֵב יִצְחָק יֵשׁ לִי הַרְבֵּה עֲבוֹדָה בִּשְׁבִילְךָ מַבְטִיחוֹ אִיש פְּנֵי הַנְּמִיָּה

וְיִצְחָק בִּכְתִיבָה תַּמָּה דַּף אַחַר דַּף בָּתוּל בִּדְיוֹ יְרֻקָּה מְשַׁבֵּץ וּבְחוֹתֶמֶת בַּסּוֹף

מַה קַּל מִזֶּה חוֹשֵׁב יִצְחָק אֲשֶׁר הוּקַל לוֹ בְּצִנַּת הַחֶדֶר

עֵת הַיָּד שֶׁנָפְלָה בְּאַקְרַאי עַל בִּרְכּוֹ מַחֲלִיקָה עַל חֶלְקַת יְרֵכוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּית מִכְנָסָיו

יָד מַהְבִּילָה וְלַחָה נוֹגַעַת לוֹ וְהַלַחַשׁ הַחָם בְּאָזְנוֹ לוֹאֵט אַל תִּפְחַד

וְאִי מְנוּסַת יִצְחָק בָּרֶגַע הַזֶּה וּמַשֶּׁהוּ נִדְבָּק לְעָרְפּוֹ וְאוֹמֵר יִהְיֶה כְּדַאי לְךָ אֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ הַרְבֵּה

וְיִצְחָק אֵינוֹ זָז וְיָד לוֹפֶתֶת פֶּלַח עַכּוּזוֹ וְקוֹל אוֹמֵר מֹתֶק יִהְיֶה לְךָ מִמֶּנִּי תַּעֲנוּג גָּדוֹל

וְעֵינָיו הַמִּתְאַמְּצוֹת שֶׁל יִצְחָק תּוֹלוֹת בְּחָכָם סְפָרַדִי כֶּבֶד זָקָן, וּבְאִשְׁתּוֹ בַּעֲגִילֶיהָ וּבַשָּׁבִיס

וְהַזִּקְפָּה הַצְּעִירָה שֶׁל יִצְחָק כְּעֹפֶר אַיָּלִים בַּחֶדֶר

מְקַפֶּצֶת כִּי הוּא כְּבָר בְּלִי מִכְנָסַיִם וְזַרְבּוּבִית הַנְּמִיָּה הַמּוֹצֶצֶת כָּל כָּךָ אֲדוּקָה לְרַגְלָיו

וְכַעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה בָּרְחוֹב וּבְכִיסוֹ 10 לִ"י וּבְתַחְתּוֹנָיו כְּמוֹ גּוּר חֲתוּלִים רָטֹב

 

                                                                    מאיר ויזלטיר, "קַח", 1973

 

Wayne Miller, מחנה קיץ Enchanted Hills לעוורים, 1950. Stephen Daiter Gallery, שיקגו

 

סיסטר רוזטה ת'ארפ: הרכבת הזאת

 

אמן באגף הנורמלי: הנרי דָארְגֶ'ר

 

"גְּלַאנְדֶלִינִיָּה הם קַין ואנו אדם", (מתוך The Story of the Vivian Girls, או: Realms of the Unreal, מאת Henry Darger 1892-1973 )

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת (הבְּלֶנְגִינִים תופסים את חיילי גְלַאנְדֶלִינְיָּה, פרט), מחצית המאה ה-20. צבעי מים, עפרון, העברה בניר פחם וקולאז' על ניר. American Folk Art Museum, ניו יורק.

 

"מזירת האירוע ניתן לראות כי הטבח נמשך טרם שהגיעו הבלנגינים המכונפים מן השמים. ואולם הם באו במהירות כה גדולה עד שהכבולים לעצים, או לקרש, ואלו שהיו במנוסה, ניצלו מידי הנבלים צמאי הדם ונמלטו למחוז מבטחים." (הנרי דארג'ר, מתוך The Story of the Vivian Girls, או: Realms of the Unreal)

 

הנרי דארג'ר, "גלוריניה ובנות ויויאן במנוסה בבית ארונבורג, נורו ע"י תותח גלאנדליני", מחצית המאה ה-20. American Folk Art Museum, New York

 

 

ההתייחסות אל האמן-הסופר המתבודד הנרי דארג'ר, שהתגלה זמן קצר לפני מותו, כאל אמן-שוליים (Outsider Artist), מחמיצה את ישותו האמנותית התלושה כביכול. אם אמנם לא השתלם בתחומי עיסוקו והחל, ככל הנראה, לצור בהתעוררות פתאומית, שממנה ואילך שקע בדבקות בעשיה בלתי נלאית שמנועיה תשוקה, אמונה ושליחות; ואם אמנם כתב ויצר בבדידות נזירית ובלי ששיתף נפש חיה בפעלו – בכל זאת נטועים שרשי יצירתו בלב לבה של תרבות המערב, ממש כשם שהתנזרותו מכל סוג של קרבה אנושית באה מעמדת ברירה.

 

הנרי דארג'ר בערוב ימיו. אחת משלוש תמונות

 

 

והשוליים הפגיעים קוראים, כידוע, לטורפים: גלאנדלינים מרושעים, סוחרים, אנשי מחקר ופסיכולוגים. והאחרונים הם צמאי הדם שבהם. בדיווח על הרצאה של רותי דירקטור שנושאה אמני שוליים, למשל, מתואר דארג'ר כמי ש"אמנם מעולם לא אובחן כסובל מהפרעה נפשית ברורה אך ביצירותיו בהחלט ניתן לראות את סבלו ואת הכאוס שהתחולל בראשו."

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת, מחצית המאה ה-20, Via Salon

 

 

הגדיל לעשות דר' ג'ון מקגרגור, שעשה לאמן רצח אופי אנליטי מדוקדק בספר שעשה לכותבו שם של מומחה לדארג'ר: "החשוב ביותר לדעתי, זה, שלמדתי לקחת אותו ברצינות רבה, רבה מאד – לחדול מלראות בו גבור עממי או משהו כזה ולהכיר בכך שהיו לבן-אדם הזה בעיות רציניות ביותר. אין ספק בכך שיכול היה להיות מסוכן… "במעמקי לבו הוא היה רוצח סדרתי", הוא מצוטט כאומר ב-The Village Voice.

 

הנרי דארג'ר, סופה מתקרבת, מחצית המאה ה-20.
American Folk Art Museum, New York

 

 

כמו כן, בהרצאותיו, נוהג מקגרגור להציג את האמן –  שנמנע מכל סוג שהוא של קשר ומגע אנושיים והיה, כמסתבר, תמים כתינוק בכל הקשור במין – בתור רוצח מוכר ופדופיל. וזאת רק משום שעבודותיו הפלסטיות, הנטולות רִמוזים מיניים כלשהם, מאוכלסות ילדות ערומות, שחלקן מעוטרות משום-מה באברי מין זכריים, השרויות במלחמת עולמות עם אויב אכזר.

 

הנרי דארג'ר, "חרף הסופה, אין ביכולתן להמלט", מחצית המאה ה-20. American Folk Art Museum, New York

 

המאמר המצוטט לעיל בו רואיין מקגרגור, אמנם בקורתי וזועם, אך הביקורת חסרה השלמה נחוצה במלאכת טיהורו של דארג'ר, וזאת באמצעות הצבתו בהקשר אמנותי (שנטען חזור והטען כי אין לו). לא קשה להבחין בהקשר כזה, ורבים מבעלי העניין, החל מנתן לרנר (ר' רשימה קודמת) שגילה אותו, נשארים שבויים בקונספט "האמן הפרא" תוך שהם מסתובבים סביב ההקשר הזה ונוגעים, מבלי להאחז בו. ההקשר נוצרי. דארג'ר נטוע עמוק בשורשי המסורת הנוצרית של האמנות הפלסטית.

 

הנרי דארג'ר, הלב על הצלב, מחצית המאה ה-20.
American Folk Art Museum, New York

 

 

לדברי לי קוגן (Lee Kogan), המנהלת ואוצרת את המוזיאון לאמנות עממית בניו יורק והמכון לחקר הנרי דארג'ר שלידו, פקד האמן את כנסית סט. וינסנט דה פול שליד ביתו לפחות פעם ביום במשך כל שנות עבודתו הארוכות כסניטר בבית חולים ולאחר פרישתו השתתף בטקס המיסה הקתולי חמש פעמים ביום.

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

 

דארג'ר, שנהג להכנס לביתו בקריאה "הלו הנרי!" ולנהל שיחות קולניות עם ישויות דמיוניות, בקולות שונים ובשפות זרות דמיוניות (שיחות שנשמעו בעד הקירות), כמעט שלא הכניס אליו איש. איש גם לא ידע על עיסוקיו הספרותיים והאמנותיים. רק אחרי שנאלץ, בשל תשישות זקנתו, לעבור למעון סיעודי נוצרי (שם התרוקנו חייו ממושא תשוקתם ובמהרה כבו), אז ורק אז נכנס בעל ביתו ומיטיבו, נתן לרנר, אל הדירה בה התגורר במשך 31 שנה בשדרות ובסטר 851, שיקגו, ומצא את מפעל החיים המונומנטלי שהניח אחריו. "מאוחר מדי", אמר האמן ללרנר כששוחח אתו על מציאת האוצר הספרותי והאמנותי שלו. בכך חתם את הענין.

 

Nathan Lerner and David Berglund, ביתו של הנרי דארג'ר לאחר מותו, שנות ה-1970

 

 

הדיווחים, על מה שמצאו לרנר ואנשים שסייעו לו אחר כך בבחינת האוצר הנסתר בשדרות ובסטר, מלמדים אותנו על יכולתן של תדמיות להוליך שולל. תמיד מתעכבים על תאור קש וגבבה שנצברו בדירה, בקבוקי תרופה למשל, כאילו היו אלה סימן לחריגוּת. הנרי דארג'ר היה אמנם חריג, אך לא מצד החפצים אין חפץ בהם, שנמצאו בביתו כבביתם של זקנים רבים אחרים, אמנים ושאינם כאלה.

 

Keizo Kitajima, הדירה בוובסטר 851, שיקגו, 25 שנה לאחר מותו של דארג'ר, טרם פירוקה הסופי. Via Andrew Edlin Gallery, New York

 

 

ואילו מה שמסייע לרקימת הֶקשר, להצבת דארג'ר בהיסטוריה של האמנות והספרות, יהיו הספריה שלו; ארכיב החומרים, בין בכתוב בין בדימוי, שבהם השתמש בעבודתו וכמובן גוף היצירה עצמו. הדירה בה התגורר לא היתה כלל קטנה ואם אמנם היתה גדושה, הרי שלא עד כדי אבדן שליטה. היתה זו דירת אמן שתפקידה, בהתאם, כפול, כמקום מגורים וכסטודיו.

 

הספריה של דארג'ר כללה ספרי היסטוריה מאוירים על מלחמת האזרחים האמריקנית, ספרות ילדים ("הקוסם מארץ עוץ" אחדים, "הידי בת ההרים"), ספרות נוצרית (ספרי תנך אחדים וספרי מזמורים, תפילות וקטכיזם) וספרי איורים של Penrod.

הנרי דארג'ר, ללא כותרת (טוסקאלוריני צעיר בחברת דורותייני בעל ראש אנושי), מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

 

הארכיב שנמצא בדירה כלל, בנוסף לכרזות ופרסומים, חוברות קומיקס, גזירי עתון, תשלילי ותדפיסי תצלום והעתקים מוגדלים של דמויים בהם השתמש ליצירת קולאז'ים, גם מצבור ענקי של חוברות צביעה בנות עשרות שנים לילדים, מהן העתיק דארג'ר בנייר פחם או גזר את הדמויים שלו, זאת נוסף על כרטיסי תפלה, דיוקנאות ציורי (לא תצלומי) ילדות על הקירות, גיבורות האפוס הנכתב והולך; ותמונות אמנות שדמוייהן נוצריים. התמונה, שעל פי המשוער שמשה השראה ליצירת דמותה של מנהיגת העבדים המורדים אנני ארונבורג (Annie Aronburg), זו של הילדה אלזי פארובק ((Elsie Paroubek שנרצחה בתחילת המאה בשיקגו, לא נמצאה בארכיב של דארג'ר.

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

 

הספרות והאמנות הנוצרית – הן הקושרות יחד את מרחבי עולמו הדימויי והרוחני של דארג'ר, המגולמים בחידת גורלו של ישוע בן-האל על הצלב, היא חידת גורלם המר של ילדי האל, חידת הקיום האנושי בכלל, או שאלת הרוע. האחרון, מתבטא בעבודה של דארג'ר בפגעי הטבע מחד ובפגעי הרִשעות מאידך, דבר הפותח בפנינו לרווחה את העיון המעמיק, המטאפיזי והרליגיוזי ביצירה ובמרד הספרותי שלו עצמו.  מדובר ביצירה דתית.

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

 קורפוס היצירה העצום של דארג'ר כולל רומן המחזיק 15,000 (חמישה עשר אלף!) דפים, שכותרתו "בנות ויויאן" (Vivian Girls) וידוע גם תחת הכותרת "מחוזות המופלא" (Realms of the Unreal). הרומן עוסק בסערת המלחמה הגלאנדקו-אנג'ליניאנית, שניטשה בין אומות פלאיות על כוכב לא-ידוע שכדור הארץ הוא ירח שלו. לפרוץ המלחמה גרם מרד עבדים ילדים שהנהיגו שבע האחיות ויויאן, מלחמה שנשטפה במעשי זוועה שנעשו בצבא המורדות.

כתביו של הנרי דארג'ר, American Folk Art Museum, New York

 

בצד הרומן האפי כתב דארג'ר אוטוביוגרפיה המתפרשת על-פני שמונה כרכים תחת הכותרת "ספור חיי". 206 מתוך 5,804 דפי האוטוביוגרפיה עוסקים בסופת הטורנדו האימתנית, Sweetie Pie, שהותירה בילדותו של הסופר עיירה שלמה בעיי חרבות. נוסף על כך כתב דארג'ר יומני מזג אויר, יומני דלקות ומה שנראה כמו תחילתו של רומן-המשך ל"מחוזות המופלא" (לאפוס, שנפחו מתחרה בתנך והבהגאוואד גיטה גם יחד, יש סוף טוב של נצחון וגאולה). יצירתו האמנותית כוללת כ-300 איורי צבע ל"מחוזות המופלא". כמה מהם מצטרפים לדיפטיכונים, אחרים לטריפטיכונים וארכם של אחדים מגיע כדי שלושה מטרים (כל הפרטים כאן מהרצאתה העניינית וההוגנת של לי קוגן, מהקישור לעיל).

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, Via HUH Magazine

 

מבחינת הטכניקה האמנותית לא היה דארג'ר מקצוען במובן השגור של המלה. הוא לא "לימד עצמו" את מלאכת הרישום והשמוש בצבע, אלא פיתח טכניקות עצמאיות של העתקה וצביעה, העתקה ושינוי וקולאז'. המראה הילדותי שמשיגות הטכניקות האמנותיות הללו תואם את הנושא הגדול של אמנות זו, של יַלדוּת קוסמית ביקום של מבוגרים, וזה בוחן המוּדעוּת היחיד שדארג'ר צריך לעמוד – ואף עומד בו. אין מדובר באדם חסר מודעות עצמית שהבעיות הפסיכולוגיות הקיומיות שלו עשו אותו "אובססיבי" (כהגדרת דר' מקרגור), כי אם באמן ירא שמיים שהבעיה שטרדה את רוחו היתה מטאפיזית. ההתדיינות שלו עם האל ניצבת בלב תולדות הרוח היודאונוצרית.

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

 

אינוונטר הדמויות הפלאיות שיצר דארג'ר גדול ורב מכדי פירוט. הגיבורות הראשיות הן כאמור האחיות ויויאן, תמות ופגיעות כישוע וכדארג'ר עצמם, המנהיגות את כוחות הטוב באומץ, בחכמה ובנדיבות נוצרית שאינן נופלות מאלה של המלך ארתור.

 

הנרי דארג'ר, סיירת פלמינגו מממלכת אָבִּיאניה, במדי חורף. מחצית המאה ה-20, Via Tumbler

 

 

מצטרפים אליהן יצורים נוספים מכוחות הטוב או הרשע, ביניהם הבְּלֶנְגִינִים שצורת נחש להם מממלכת בְּלֶנְגִיגְלוֹמֶנִיָה, יצורים רבי עוצמה מכוחות הטוב שיחסם על הנערות "רחום כשל אם אל ילדיה", בלנגינים טוּסקָאלוֹרִינִים צעירים, דוֹרוֹתינים בעלי ראש אדם ורוֹבֶרִינִים ארסיים על טפם.

 

הנרי דארג'ר, בלנגין משונה בעל כרס ארגמנית, מחצית המאה ה-20

 

ממלכת הרשע שנגדה פרץ המרד היא גלאנדוליניה, שאת מלחמתה בכוחות הטוב מנהלים מאות גנרלים פרוסים למראה, ביניהם בִּיצְ'נֶלְיָאן, תומאס פדרל, טַאמֶרְלַיִן, גנרל מֶלְדוֹנִיָאן שׁוּמָאן; ולמרבה האירוניה, של דארג'ר, גם גנרל קונבנציה וגנרל חשבונאי. אבל תקצר היריעה. האפוס מאוכלס ביצורים מופלאים רבים ונוספים מכוחות הרשע והטוב ופרטיו מגובים במפות ובמאות דגלים.

 

הנרי דארג'ר, הגנרל צאר

 

"הרוֹבֶּרַאיִנִים, הקרואים רָאבּוֹנָה, הם היפים ביותר; טָאפּוֹריינים הם הארוכים ביותר, ויש בהם המגיעים לכדי 8,000 רגל (מאד אלימים); לשני מיני הגָזוֹניינים, בעלי כנפי הפייה ובעלי כנפי המלאך, יש גם כנפי פרפר; וישנם גם הגאזוקים בני קְרימיה המכוערים עד זוועה שלהם ראשי כלב וחתול." (הנרי דארג'ר)

 

הנרי דארג'ר, בת ויויאן, סביבות 1950, American Folk Art Museum, New York

 

"דארג'ר הפגין כשרון לצירוף מרכיבים בחלל לכדי סִפור ועניין חזותי. היה לו חוש יוצא מן הכלל לקומפוזיציה וצבע. אמנים מעטים בלבד עשו שמוש בארגמן, צהוב וורוד ברגישות רבה יותר מאשר במשטחי הצבע הנפלאים שלו. הוא יצר שפע הרמוני באמצעות פאלטת הצבעים הייחודית לו. גורמי יומיום צורפו יחדיו ועברו השתנות קסומה. ריבוי דמויות, שמגיע עד 100 במספר, יוצר סצנות שמופגנים בהן בו בזמן רוגע ופעילות נמרצת." (לי קוגן, שם)

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

"יכולתו האמנותית היחודית  של דארג'ר מתבטאת בחוש חריף לארגון. בקומפוזיציות הגדולות שלו הוא מצרף כמות אדירה של דמויות בדרכים שהיו משמחות בוודאי את ססיל ב. דה-מיל. עין בוטחת פרשׂה את יחסי הכוחות המשוכללים, המורכבים הללו על פני מישור התמונה, ואיזנה אותם פעמים רבות בתחכום רב…" ( A Personal Recollection by Nathan Lerner

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת, מחצית המאה ה-20

 

 "אחד המאפיינים שהם מקור מתמיד להנאה וספוק באמנותו של דארג'ר הוא החוש האדיר שלו לצבע. לוח הצבעים העשיר שלו תומך בעוצמה במבנה הקומפוזיציה ומייצר תכופות אוצרות של תואם הרמוני בלתי צפוי. דארג'ר מכונן יחסים כרומטיים שהם אטמוספריים בשפעתם אפילו בצירוף הגוונים החיוורים והמעודנים ביותר." (נתן לרנר, A Personal Recollection)

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

"יש בדימויים של דארג'ר להטריד בשעה שהם יורדים לפרטי התעללות ומעשים מחרידים בילדות קטנות. אחד הצופים בתמונה שבה צורפו יחד דמויות ילדים, פרחים אקזוטיים, פרפרים ופצצות מתפוצצות השווה אותה 'לביירות'." (נתן לרנר, A Personal Recollection)

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20, Via Tumbler

 

"התגובה היחידה האפשרית לכך היא כי אמנות, שעיצובה לעתים קרובות ביד העיסוק האובססיבי של האמן בדבר אחד, נדיר שתהיה כלי להעברת שלמות: דארג'ר יצר אמנות מהחזיונות שהיו ברשותו." (נתן לרנר, A Personal Recollection)

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler

 

"..צופים רבים גם נתפסו למבוכה בשל האנטומיה האנדרוגינית בעליל של הנימפות של דארג'ר, טפול שלמרבה העניין אין זוכות לו שבע בנות ויויאן המלאכיות. לא נוכל לרדת לחקר הסיבות או המורכבות שגרמו לפנטסיות של דארג'ר, אך יש לומר בהקשר זה כי נראה שהתנהגותו הפומבית היתה ללא רבב." (נתן לרנר, A Personal Recollection)

 

הנרי דארג'ר, ללא כותרת וללא תאריך, מחצית המאה ה-20. Via Tumbler
כפי שאני מעיזה לקרוא את התמונה, היא מציגה את אירוע החתימה על כתב הכניעה של נציגי גלאנדוליניה בפני נציגות המורדות. האחרונות אינן פגיעות עוד ולכן מופיעות בלבוש מלא, שלא לומר חגיגי. בהתאם, אני מבינה את העירום באמנותו של דארג'ר כסמן לִפגיעוּת וטוהר. גם הדימוי של ישוע במסורת היצוגים הנוצרית מופיע כשהוא עירום על הצלב.

 

"כאדם אפוף קדוּשה, כמי שהשתתף תכופות במיסה, ראה דארג'ר בעצמו מגן נלהב של הילדים. בהתאם יכול היה, במלים ובדמויים, להעבירם בנסיונות איומים אך היה בכוחו גם להצילם… האל היה הגבור הראשי שלו ולפיכך לא יכול היה הקונפליקט להיות פחות מקוסמי. מאבק האיתנים הזה מתועד בהרחבה ביומניו של האמן, ברישומי תחינות ודין ודברים מר ונשנה עם הבורא." (נתן לרנר, A Personal Recollection)

Henry Darger (1892–1973), כתב יד, מחצית המאה ה-20. American Folk Art Museum, New York

 

"כלפי ילדים הפגינו היצורים, כבר מ-1,118, חיבה גדולה מאהבת אם. מכיוון שהתוודעו באופן כלשהו לקיום האל, הריהם סמוכים ובטוחים בתחושתם שאדם כלשהו, תהא האומה שהוא משתייך אליה אשר תהא, הנוהג, מטעם כלשהו, אכזריות בילד קטן, איננו רק אויב הילדים, כי אם אויב האל. איש איננו בטוח בחברתו של הפוגע בילד". (הנרי דארג'ר)

 

קברו של הנרי דארג'ר: אמן ומגן הילדים, Via Tumbler

שלושה באחד: "כסא בקופסא" של נתן לרנר

 

 

"שלושה כסאות היו לי בביתי; אחד להתבודדות, שניים לידידות, שלושה לחברה" (הנרי דֵויד ת'ורו, Walden).

 

נתן לרנר, "כסא בקופסא", 1947. עץ לבוד וצבע, אוסף San Francisco Museum of Modern Art

 

כל שלושת כסאותיו של ת'ורו כאחד, מופעלים ב"כסא בקופסא" שעיצב ב-1947 תלמיד הבאוהאוס החדש בשיקגו, האמן הרב-תחומי והמורה נתן לרנר (1913-1999), עבור המגזין Popular Home, למשלוח בדאר.

 

נתן לרנר, הקופסא של "כסא בקופסא" עבור Popular Home, 1947

התבודדות, ידידות, חברה – Solitude, Friendship, Society – מונחי ערך רוחני, רגשי, קיומי. כי, מהי התבודדות (התבדלות, התגדרות, עצמיות) אם לא חירות (תודעתית לפחות)? וידידות, מה משמעה אם לא הדדיות מכבדת חירות? וחִבְרוּת מהי, אם לא נתינת תוקף כללי לחירות, לידידות?

 

כראוי למסורת הבאוהאוס שבה פעל לרנר, מדובר בכסא שיופיו בצניעותו ובשמישותו, העשוי עץ לִבנה לא צבוע. מחירו היה זול, הוא הורכב בקלות בבית המזמין ונועד לצביעה וריפוד על פי טעמו ויכולתו. בהתאם, מופיע הכסא של לרנר בשוקי האספנים בביצועים שונים.

 

נתן לרנר, "כסא בקופסא" – טרם הרכבה

 

לא יכול היה הגיהנום שהתחולל בחברה האנושית בגרסאות שונות במאה הקודמת, להתקיים, בלי שפותתה האנושות לוותר על החירות למען הבטחת גאולה סופית שתבוא במקום כבלי הדת. אלא שאידאולוגיה (במובן של רשת של עקרונות חברתיים, המצטרפים לחוקיות שקשיחותה ואי עבירותה מקבילה לחוקי הטבע), מופעלת לשם השגת שליטה, שלילת חירות, זאת גם, ובעקר, בשעה שחירות היא ההבטחה הגדולה שלה.

 

שני כסאות של לרנר, גרסה מרופדת, Via eBAY

 

אידאולוגיות נחשפות בכך שהן מכתיבות ברירות או-או, בכך שהן דואליות בהגיונן. בדיקטטורה הסובייטית, למשל, לא יכול היה אדם לפעול בעת ובעונה אחת במסגרות דתית וקומוניסטית, זאת מכיוון ששתי האידאולוגיות המדוברות מבטלות זו-את-זו. תודעה חופשית, לעומת זאת, מסוגלת להכיל ולהפעיל ריבוי הכרות ורצונות מנוגדים לכאורה. הפונדמנטליסט הדתי ידחה את המדע, הרציונליסט את הדת, הקפיטליסט את ההתאגדות המקצועית, את מדינת הרווחה ובכלל כל סממן של ערבות הדדית (ידידות, חירות, חברה).

 

ואילו הכסא של נתן לרנר משאיר לנו חופש בחירה. מחירו (המקורי, לפני שהפך פריט אספנות) נמצא בהישג ידו של אדם מן השורה והאסתטיקה שלו איננה ראוותנית, אין ביופיו פיתוי. בנוסף, הוא בר-קיימא, נועד לשמוש ממושך ולא להחלפה מהירה. בכך, ודווקא בהיותו מוצר לקנייה בשוק (החופשי באמת) ושמוש (קיום בכבוד), הוא גובר על כבלי הקפיטליזם ומקיים את שלושת מאפשרי החירות: בדידות, ידידות, חברה.

 

נתן לרנר, "קנקן דב" לדבש, 1950-1995. פלסטיק, Gregg Museum of Art & Design, Raleigh, NC

 

נתן לרנר לא היה ידוען בחייו – לא כמורֵה, לא כמעצב ולא כאמן. ואולם, אחדים מהחפצים שיצר הפכו לאיקונות בחיים האמריקניים ועבודות הצילום שלו נחשבות היום חלוציות. לבד מה"כסא בקופסא" להרכבה ועיטור עצמי עיצב לרנר, בין היתר, את "קנקן הדב" לדבש ואת מגב הספוג שנכנסו לכל בית באמריקה. הוא אפילו תכנן בית מודולרי (שלא מצאתי תיעוד שלו), אותו בנה ב-1951 בעצמו ב-48 שעות.

 

נתן לרנר, מגב ספוג, via mim 4art

 

הצילום האקספרימנטלי שלו בתקופת פעילותו בבאוהאוס החדש הניח יסודות למפגש בין מסורות שונות שהתפתחו באירופה ובארה"ב. מסעות הצילום שקיים לרנר ברובע Maxwell Street בשיקגו, שהחלו ב-1935 ונמשכו בתקופת השפל, לא רק תיעדו את חייהם של מהגרי המצוקה שאיכלסו את הרובע, יהודיים ממזרח אירופה ואפרו-אמריקנים ממדינות הדרום של ארה"ב, אלא אף שמשו מעבדת ניסויים בתבנית ובצורה.

 

נתן לרנר, "נגד הקיר", מקסוול סטריט, שיקגו, 1936.
Multimedia Art Museum, Moscow

 

כהשלמה לחקר הציור במסגרת למודיו עשה לרנר שמוש בצילום לבחינת פעילות האור ובנה קופסת-אור להתנסות בצורות ובחומרים. הוא גם יצר "רישומי אור", פוטוגרמות ועשה שמוש במראות במה שהוגדר על ידו "מונטז' ללא מספריים".

 

נתן לרנר, אטיוד בקופסת אור עירוני, ניו יורק, 1944.
Columbia Museum of Contemporary Photography

 

ב-1955 ייסד לרנר את Low-Cost Modern, קטלוג של חפצים עתירי יופי שאינם עולים יותר מעשרה דולר וקידם טכניקות "עשה זאת בעצמך", יוזמה שזכתה להצלחה אדירה.

 

נתן לרנר, שקית הקניות, טוקיו, 1975.
Columbia Museum of Contemporary Photography

 

במקביל לקריירת העיצוב והצלום שלו, עסק לרנר בהוראה. לזכותו נזקף גם גילויו של האמן והסופר המתבודד הנרי דארג'ר (Henri Drager, הקישור הוא לסרט על חייו ואמנותו) לאחר מותו של הלה, אך זה כבר סיפור ארוך ולגמרי אחר.

 

לקריאה נוספת:

 

Nathan Lerner, 83, Innovator In Techniques of Photography, NYT

 

`Vision Beyond Seeing` A Nathan Lerner Retrospective, Chicago Tribune