ג'ון קיטס: ליל סנט אגנס, א' – מקור

 
 

קודם שאוכל להציג את התרגום שלי ל-Eve of St. Agnes, לעיל המקור, לקריאה באתר ספרית הקונגרס של ארה"ב, ואחר כך מעט דברים. עלי לחלק את ההגשה לשתי רשומות משום שהקריאה באינטרנט איננה סובלת אורך כזה. כדאי לקרוא יחד עם האזנה לתסכית הרדיו של הבי.בי.סי.:

 
 
 

הפואמה הסיפורית של ג'ון קיטס, "ליל סנט אגנס", מגלמת את יכולתו הבלתי אפשרית של המשורר למזג את שני מימדי השיר – הפיזי (המלים וסדורן בתבנית של טור, משקל וחרוז) והמדומה – לסרט, המוקרן על המסך הפנימי של החושים כולם. באמצעות כח הדמיון הרב-חושי שלו קיטס מקים בסנט אגנס לתחיה את האסתטיקה הארוטית של שיר השירים ורומן הוורד הקדומים. למרבה הצער, טרם ההורדה לדפוס דרש ממנו המוציא לאור לנכות קטעים שנחשבו אז בוטים. העלילה מרמזת במעין היפוך לשיקספיר, רומיאו וג'וליה, בעוד היצירה בכללה עשויה מרקם של ניגודים, סתירות, ניגודים משלימים ואחדויות. בקצרה, "ליל סנט אגנס" הוא מלאכת מצרף של עמדות, מרקמים, חומרים, צלילים וצבעוניות סימפונית, המקימים ללבנו ולתשוקותינו אפריון-שלמה, ש"עַמּוּדָיו כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן ותּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה.." (שיר השירים, ג', י').

 

מארג הניגודים והסתירות, של אור-חושך, קור-חום, זקנה-נעורים מגיע לשיאו בהתלכדות צורה לתוכן בהתנגדות האמיתות, שמיצג קרב הדברים בין פורפירו ואנג'לה הזקנה בבתים 16-18 סביב "שאלת ההסכמה". ובכל עוזה עולה בשיר הדילמה הבלתי פתורה של חירות הרצון ביחסי אהבה (והשאלה, בכלל, מהי אהבה). שהרי, מדלן, היא מבקשת לדעת מיהו אהבת חייה – לא לראות את פורפירו, כל שכן לא שיחדור בלא רשות לחדרה ולנפשה. זהו טעם הלווי החמצמץ שמטעין את עונג הקריאה באי-נחת. מוסיף לכך התיבול האירוני כלפי אמונות וכללי סרק המונעים את התגלות הרוח. ביחוד ניכר הדבר בשמוש במונחים של טהר להטענה מינית, דבר המעלה את פרדוקס המיניות הנשית בפטריארכיה והופך אותו כלי ריק: אין דבר כזה כוח הרוח (עליונות): כוח הוא תמיד פיזי, תמיד הוא תלוי בשרירים. התת-ניגודיות האנושית הזאת טורדת את תנועת הנפש המתענגת על "ליל סנט אגנס" והופכת אותה לתודעה.

 

אבל יש קריאה נוספת ל"ליל סנט אגנס", יותר נכון, סנט אגנס נוסף יש לנו לקרוא, והוא סנט אגנס של ההתאהבות, שכלו הוא דגם ליצירת האמנות של האוהבים. האם אין האהבה הופכת אותנו לאמנים, למחוללי אירועים ובוראי עולמות? כל עלילות הטפוס בסולם אל המרפסת, אל החלון, מפגשים בתנאים בלתי אפשריים ובמקומות בלתי צפויים ומבודדים, מעשי גבורה וחירוף נפש ויותר מכל מעשים של טירוף – כל אלה אופיניים לעולמות הדמיון (המוגשם ובלתי מוגשם) של אשה או גבר שאך-זה התאהבו. קיטס קרא היטב את שיקספיר, ואף מעיד על כך במכתביו (שיש לראות בהם מפעל אמנותי בפני עצמו), והקריאה בסנט אגנס מפרשת מחדש (בכל מיני צורות והפרודית ביניהן), את רומיאו ויוליה. יש קירוב רב מאד, מבחינות רבות, של מצב תודעה אמנותי לבין מצב תודעה מאוהב. מצב התודעה האמנותי של המאוהב הוא מה שנפרש בחזיון ההתרחשויות של "ליל סנט אגנס", שכל קיומו בגיא-הלואי של היות הדברים.

 

ג'ון קיטס כתב את Eve of St. Agnes ב-1819, בהיותו בן 23, שנתיים לפני מותו.

 

 

Edmund H. Garrett, מלקט ומאייר, מתוך Roses of romance from the poems of John Keats, תחילת המאה ה-19

 

2 תגובות to “ג'ון קיטס: ליל סנט אגנס, א' – מקור”

  1. לאה Says:

    כמעט סקרנית לדעת למי ליחס את החוש הזה ליופי ולחוכמה השופע ממך בנדיבות כזו, אבל התענוג שבשיתוף האנונימי הזה רב יותר. לאה


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: