שיימוס היני: פיגומים (וגשרים)

 

 

בַּנָּאִים, בְּבוֹאָם לְהַתְחִיל בַּמְּלָאכָה,

נִזְהָרִים בִּבְחִינַת הַפִּיגוּמִים כַּהֲלָכָה;

פֵּן קֶרֶשׁ יִשָׁׁמֵט בִּמְקוֹם עֹמֶס צָפוּי,

הֵם מְחַזְּקִים הַסֻּלָּמוֹת, מְהַדְּקִים חִבּוּר רָפוּי.

אַךְ בְּתֹּם הַבְּנִיָּה הַכֹּל מְפֹרָק

וּמוֹפִיעַ קִיר אֶבֶן אֵיתָן וּמֻצַק.

לָכֵן, יַקִּירָה, אִם נִדְמֶה לְעִתִּים

כִּי בֵינִי לְבֵינֵךְ גִּשְׁרֵי עָבַר מִתְמוֹטֵטִים

נִִיתֵּן לַהֵם לִפֹּל. אַל תִּירָאִי אַף פַּעַם

בִּטְחִי בַכֹּתֶל שֶׁבָנִינוּ לָּנוּ וּכְבָר קָם.

 

                   Seamus Heaney, Scaffolding

 

 

שיימוס היני אמר על "פיגומים", כי נכתב כשהיה צעיר ובטוח בעצמו. ההערה הזאת כמו פוקחת את השיר ומוסיפה לו צללים, השתקפויות ובני גוון, כאלה המעניקים התפעמות לירית לציור נוף והופכים אותו, ברגעיו הגדולים, להרהור מטאפיזי.

 

כך הדבר גם בענינם של ארכיטקטורה בכלל וגשרים בפרט. הקמת גשרים מנקודת מבט תכליתית צרה וצרופה היא פשע נגד הנוף. שהרי נוף הוא מבט חוזר, נוף הוא הטבע הסובב אותנו עד כמה שקיומו תלוי בהתבוננות שלנו. לגשר נוכחות אסתטית מחוללת נוף. גשר צריך להיות יפה.

 

ויליאם טרנר, מעבר בהר סַנְקְט גוֹטְהַרְד כפי שצויר מ"גשר השטן" (Teufelsbruecke), הוצג ב-1804. צבעי מים ושריטות על ניר, Tate Britain, London

 

טרנר צייר את המעבר מעורר החלחלה בהר סנקט גוטהרד בשוויצריה כשהוא ניצב על "גשר השטן". הגשר עצמו צוייר על ידו בעבודה המוצגת בוויקיפדיה. "גשר השטן" הוא גשר מדלג, זאת על פי חלוקת הגשרים כולם לשניים: המדלגים לעומת הצועדים על עמודיהם כדי ליצור מעבר בין גדות, נמוכות או תלולות. הגשרים המדלגים בין מצוקים גבוהים מעוררים בנו פליאה. נבצר מבינתנו לתפוס כיצד הועילו בוני הגשר לחבר את עברי פי התהום. מכאן גם צמחו, כמדומה, אגדות "גשרי השטן" שהמצוייר לעיל הניב אחת מהן.

 

מראות נוף נוראֵי-הוד מעוררים בנו חלחלה, אומר קאנט על "הנשגב" (ביקורת כוח השיפוט, עמ. 86), משום שהם "…הופכים את יכולת-ההתנגדות שלנו לזוּטא נטולת-חשיבות, אבל מראיהם נעשה מושך יותר ככל שהוא נורא יותר" – והוא מוסיף באירוניה היבשה שלו – "אם רק שרויים אנו בבטחה." מה שאנו תופסים כנשגב מאתנו הופך את יכולת ההכלה, העיבוד וההבנה שלנו לאפס. אבל, לפי קאנט, הנשגב גם מעורר בנו אומץ, השראה, השערה בדבר יכולתנו להתמודד עם "השליטה ללא מצרים של הטבע". תחושת קטנות ואפסות היא תמיד מחשבה על הבלתי נמנע. אבל כשהיא מעוררת התפעלות והתפעמות אזי נובט בה עוז להתמודדות ולמפעלות גדוּלה. בנשגב מתעלה האנושי על עצמו.

 

גשר שקוע להולכי רגל בהולנד. הגשר, המוליך למצודה עתיקה, נבנה במאה ה-17 בתוך תעלת ההגנה הסובבת את המצודה. הוא שקע ונעלם תחת קליפת המים המכסה בוץ עמוק ובלתי עביר ושוחזר באחרונה.
Via GIZMODO

 

גשר הוא מבנה ופעולה (מַעֲבָר), מאמץ של קבע המבטא רעיון, התיחסות לאנושות בכללה ביחסיה עם הטבע לא רק כמשאב כי אם כפלא ופליאה מרוממת, מה שבאדם הוא יותר מחוק טבע. כאלה הם גשרי השורשים בגבעות קהאסי של מחוז מגאלאיה שבצפון מזרח הודו, שמופגנת בהם ראות הצופה הרחק אל העתיד, אל הדורות הבאים ואל האנושות בכללה.

 

השאיפה לגבור על הטבע וכליונו מופנית לעתים קרובות לשליטה בבני אדם, כזאת המופגנת בגשרים אדירים הנמתחים למרחק, אם בדילוג אם בצעידה על עמודים. מתלכדת בהם התכלית המבנית עם הפגנת כוח אסתטית. בארצנו מתבטא הכוח השלטוני בגשרים רבים שבונה "החברה הלאומית לתשתיות תחבורה" (מע"צ), בהם נשמר עקרון התכליתיות הצרוף (אם גם הקורס לעתים), להציבם על הקצה המכוער של גבול הנראות וההתכחשות לטבע, התכחשות שמשמעה התעללות, אכזריות ואטימות חושים. הניוון האסתטי ניכר גם במעט הגשרים התלויים שבנתה קק"ל, האמורים במפורש לחולל התבוננות.

 

Max von Oppenheim, גשר רומאי עתיק על ואדי אל-מוּר במוֹסוּל, עירק, שנות ה-20 של המאה העשרים.
Via National Geographic

 

גשר הוא מבנה מיוחד במינו והתרחשות מיוחדת במינה כי הוא כופה התבוננות, מייצר את סביבתו בתור נוף. כל גשר, בין שעוברים בו בין שהוא מושא התבוננות גרידא, דורש מאמץ-תנועה שמובילה העין והופכת לווקטור של אנרגיה.

 

גשר שנבנה בסגנון יפאני באנגליה. הגשר יוצר את שדה הכוח הנופי הן בהתבוננות הן בגוף העולה ויורד בו. יחד עם ההשתקפות הוא יוצר מעגל-זֶן (אֶנְסוֹ) מושלם אך לא שלם, משתנה ונשאר, מלא וריק.
Via HowThingsWorks

 

הנוף שמייצר הגשר הוא שדה-כוח אסתטי המשתנה על פי המבט. נוצר משלב כוחות הפועלים זה על זה. גשר הוא צומת מפגש סוער של הפיזי, הרוחני והנפשי. מתעורר בנו היסוס בטרם נעלה עליו, בדומה לרתיעה שמעוררת בנו עליה למטוס.

 

גשר הוא משלב רגשי של בטחון וסכנה. ביכולתו לעורר את אלה גם כשאיננו יותר מסימון על כביש, מעבר חציה. הגשר מציין בפנינו כל פעם מחדש את מצבנו הקיומי – ואת יחס הסביבה שאנו חיים בה אל מצבנו זה. גשר, לכן, מוכרח להיות יפה. גשר יש לבנות בפקחון ובאחריות אסתטיים להתבוננות שהוא מייצר.

 

הגשרים הישנים של ילדותנו הם הפשוטים והאהובים ביותר והאהוב שבהם הוא גזע עץ זקן, עקום ולח באפלולית עלווה קיצית המנגנת רחש ושכשוך. יש גשרים, צנועים לרוב, שהם מפגן של נדיבות ובכך יופיים. הם יכולים להיות רק לוח עץ שהונח לכבוד זר בדרכו מאי-שם לאי-אן.

 

ללא מלים וללא נקודות ציון, ממרחבי הרשת.

 

                                         מוקדש לנעמה ורן הבונים את ביתם 

 

 

 

 

 

 

לעיון נוסף: 

 

דר' נתן פרב"ר , לבנות בגדול – גשר קשת

דר' נתן פרב"ר, לבנות בגדול – גשרים תלויים

דר' נתן פרב"ר, לבנות בגדול – גשרי שלוחה

דר' נתן פרב"ר, לבנות בגדול – גשרי מסבך

 

Stephen Bayley, From land to water – how modern architects learnt to love the bridge, The Guardian

 

 

הערה: אם נחפש ברשת את "הגשרים היפים ביותר", נמצא שרוב האנשים מחליפים "יפה" במפואר, ראוותני, שלא לומר "ענק".