פול סימון (וגם) לאונרד כהן ובוב דילן: הֶמְיַת הַשֶּׁקֶט

 

 

לאונרד כהן במחווה לפול סימון, קורא את The Sound of Silence ומציין את המועד המדויק בו כתב סימון את השיר:

 

 

 

 

פול סימון: הֶמְיַת השקט   

 

ברוך בואךְ קדרות, אחות                                                                   

יחדיו נשיח נשכחות

כי החזון המתגנב רכוֹת

נזרע בתוך שנתי לנבוֹט

זה החזון שבמוחי עוד

נטוע נשאר

בתוך הֶמְיַת השקט.

 

בתוך סיוט לבד אנדוד

בסמטאות מאובנות

תחת הִלַת פנס הרחוב

הדקתי צווארוני סמוּר מקור

בכידונים אור הנֵאוֹן היכה באישונַי                                                  

ואת הליל בקע

נגע בְהֶמְיַת השקט.  

 

ובתוך עֵרְיַת האור נראות 

דמויות אדם לִרבבות

דוברים מבלי לומר שיחם  

שומעים בלי שתשמע אזנם

אנשים כותבים שירים אין קול להשמיעם

אין מעז

הפר הֶמְיַת השקט.

 

"טפשים", אמרתי, הן תדעו

דוּמוֹת כמו סרטן ירבו

מהמלים שלי אם תלמדו

אל זרועותי אם תגיעו

אך כטפות מטר דממה מילַי אז נפלו                                                   

להדהד בבארות השקט.

 

הם שחו והתפללו

לאל הנאון שיצרו

הבזיק השלט את אזהרתו

המלים ממנו נמלטו

והשלט אמר: "מלות הנביאים במנהרות רכבת נרשמו

ועל בתי דירות

ונרחשו בְהֶמִיַת השקט".

 

 

 

פול סימון ובוב דילן:

 

The Sound of Silence: