האדם המשחק

 

בייסבול

מאת: גֵיל מאזוּר

 

לג'ון לימון

 

בֵּיְסְבּוֹל זֵה מִשְׂחָק וְלֹא מֵטָפוֹרָה

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֵינֶנּוּ בֶאֱמֶת חַיִּים.

הַיַּהֲלוֹם הַיָּרוֹק אָבִיךְ, הַנְּתִיבִים

הַיְּפֵהפִיִּים הַמְּשַׂגְשֵׂגִים בְּחוּם-אָבָק

סְבִיב הֶעָרִים אוֹתָם אֶרְאֶה מִמְּטוֹסִים

הֵם מִגְרָשִׁים מְהֻקְצָעִים בִּלְבַד.

אֵין בִּנְיָנָם מִסְגֶּרֶת לְהִיסְטְוֹרְיָה

שְׁגֻּלְּפָה מִתּוֹך הַיַּעַר

לֹא כָּזֹאת אֲנִי רוֹאָה בַעֲלוֹתִי.

 

וּבָאִצְטַדְיוֹן לְמַטָּה,

תּוֹפֵס וָתִיק מַדְרִיךְ מַגִּישׁ

צָעִיר בְּמֶשֶׁךְ כֹּל הָאִינִיְנִגִים, קַו

הָרִכּוּז שְׁבֵינֵיהֶם,

אוֹתוֹ נִים דַּק אֵינוֹ

דּוֹמֶה לַדֶּרֶךְ בָּהּ אַתָּה עוֹזֵר לי,

רק מַזְכִּיר בְּטִרְחַתִי עַל

אָנָלוֹגִיּוֹת אֵת הַדֶּרֶךְ בָּהּ טִירוֹן

טוֹרֵחַ עַל שְׁלֵמוּת, וְהַוָּותִיק,

בְּחָכְמַתוֹ, נִרְאֶה עָרֵב לָהּ,

מִן הַכְּפָפָה הַמּוּרֶמֶת שֶׁלוֹ הִיא נוֹגַהַת,

 

וְהַגֶּבֶר בַּיְּצִיעִים

שֶׁלְפָנַי, הַלּוֹגֵם דַאקִירִי

בָּנָנָה מִתֶּרְמוֹס

בְּמֶשֶׁךְ כֹּל הָאֲרוּחָה

עַד לַסִּיגָר הָרֵיחָנִי הֲגַם שֶׁהַקְּבוּצָה שֶׁלָּנוּ

בִּפְסִילוֹת, כִּמְעַט בְּלִי חֲבָטוֹת, הוּא אֵינֶנּוּ

כָּאִכָּר שֶׁאוֹדֶן מְדַבֵּר עָלָיו

בְּ"אִיקַרוֹס" שֶׁל בְּרוֹיְגֶל,

אוֹ אַרְבַּעַת הַשַּׁתְיָנִים הַבִּלְתִּי

נִמְנָעִים, שׂוֹנְאֵי-נָשִׁים צַעֲקָנִים

הַמִּתְחַבְּקִים וּבְלִי הֶפְסֵק עוֹלִים

יוֹרְדִים לְבִּירָה

 

הַצְּעִירָה הַמִּתְאַמֶּצֶת לְהָבִין

מָה זֵה בִכְלָל סְפִירָה מְלֵאָה

כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת בַּעְלָהּ הַמְּאֻשָּׁר בְּחֵיק

חֲלוֹמוֹתָיו הַיְּשָׁנִים, הַיֶּלֶד הַקָּטָן

בַּכּוֹבַע שֶׁל הַיַּאנְקִיז, הַמִּתְנוֹדֵד

לְהֵרָדֵם עַל מִשְׁעֶנֶת אָבִיו,

זִכְרוֹנוֹת תָּכְנִית וּפּוֹפּקוֹרְן

גּוֹלְשִׁים לְעֹמֶק הָעָתִיד,

וְהַזְּקֵנָה מִלִּינְקוֹלְן, מֵיְין,

הַצּוֹרַחַת עַל מַפְצִיץ הַיַּאנְקִיז

פְּצוּעַ הַבִּרְכַּיִם שֶׁיִשְׁבֹּר כְּבָר רֶגֶל

 

זֵה אֵינֶנּוּ מִיקְרוֹקוֹסְמוֹס,

אֲפִילוּ לֹא פִּסַּת חַיִּים

 

הָפִישׁוּלִים הָאֲיֻמִּים,

כְּשְׁהָחוֹבֵט הֲכִי גָּדוֹל מַחְמִיץ

בְּאֹפֶן מִסְתּוֹרִי בְמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת, אוֹ

כְּשֶׁמַגִּישׁ מַפְגִּין יְכֹלֶת זֶבֶל

זֵה שֶׁכְמוֹ קוֹסֵם זָרַק בְּכָל הָחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר,

אוֹ הַיָּמִים בָּהֵם הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ

כְּמוֹ שׁוֹטְרִים בַּסֶּרֶט הָאִלֵּם, נוֹפְלִים

וּמִתְנַגְּשִׁים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וּפִתְאוֹם, מִשְׂחָק

בַּל יֵאָמֵן מִבֶּן אֱנוֹשׁ, הַנַעַר

שְׁיָדָעְנוּ כִי אֵינוֹ מוּכָן לַלִּיגוֹת הַגְּבוֹהוֹת,

נִזְנַק אֶל-עַל לִתְפֹּס כַּדּוּר

אֲשֶׁר אָמוּר הָיָה לָעוּף לַאֲבַדּוֹן הָעִירָה,

וּבְצֵאתוֹ מֵהַמִּגְרָשׁ נֶחְבַּק

נִטְפַּח עַל יַשְׁבַנוֹ מִצַּד קוֹסְמִים

בְּהַפְתָּעָה, קְבוּצַת הַמְּנַצְּחִים שֶׁלָּנוּ

 

הַשְׁאֵלָה מַדְּוּעַ בֵּן אָדָם

נִכְשַׁל כְּשֶׁגּוּפוֹ, עֵינָיו,

כּוֹחוֹ אֵינָם הָאֲשֵׁמִים, זֵה לֹא

כְּמוֹ הַמַּזָּל הָרָע אֲשֶׁר רוֹדֵף אוֹתָנוּ,

וְהַתִּסְכּוּל שְׁהוּא גּוֹרֵם בְּמִשְׂחָקִים

אֵינֶנּוּ כְּמוֹ הַזַּעַם הָעָמֹק

עַל שֶׁאִכְזַבְנּוּ אֵת עַצְמֵנוּ

 

מִשְׁטָח הַדֶּשֶׁא הוּא תּוֹצָר,

בָּטוּחַ, מְטֻפָּח, "מַחֲזֵה בְבֵיצָה שֶל הַפַּסְחָא",

וּמַתְכֹּנֶת הַמִּשְׂחָק,

אוֹתָהּ תַּבְנִית קְשׁוּחָה עַל מִסְתּוֹרִין

הַתַּקָּלוֹת שֶׁלְעוֹלָם מוּכָל בָּהּ,

אֵינָהּ כְפֶרֶא הַמִּגְּרָשׁ שֶׁל נְדוּדֵינוּ,

הֵיכָן שֶׁאֲנִי מִתְאַמֶּצֶת לְדַקְלֵם חֻקִּים,

לַחְזוֹר עַל הַסְּטָטִיסְטִיקָה שֶׁל המִשְׂחָק,

בְּעוֹד הָרוּחַ שָׁב לַשֵּׂאת אֶת הַמִּלִים שֶׁלִי הַרְחֵק

 

1978

מתוך: Zeppo's First Wife: New & Selected Poems, The University of Chicago Press, 2005

 

Guido Guidi, פּוּאֵנְטֶה לָה רֵאיְנָה, ספרד, אוגוסט 1995. Fondation Henri Cartier-Bresson 

גוּוִידוֹ גוּוִידִי מחלץ בעבודותיו את מִנהרת הראות מנקודת המוקד הצילומית שלה, הנבנית על-פי חשיבות "הרגע הקובע". התוצאה, דימוי משוחרר, או כזה המבקש להשתחרר, מעיוות שדה הראיה האנוכי בין מרכזו לבין שוליו. נוצרת מלאות אסתטית משווה, שבה ארוג האובייקט במתרחש סביבו. התמונה כאן עשויה רטטים צבעוניים, שמבטו השואל של הילד כמו חורש בהם תלם המוביל החוצה, אל הלא-נודע.

 

המשוררת האמריקנית, גייל מאזור, "מתקנת" בשירהּ "בייסבול" את פרשנותו של וִיסְטְן יוּ אוֹדְן לציור של פיטר ברויגל האב, "נוף ונפילת איקרוס". היא עושה זאת על ידי קביעת נקודת מבט עילאית, אך מדורגת במורד, בדיוק כפי שעושה ברויגל בציור שלו. אפשר לומר כי, בעקבות ברויגל, מרוממת אותנו המשוררת אל סיפון המבט של המטוס האלוהי. כמו הציור מהמאה ה-16, עוסק שירהּ של מאזור בַיּצירה ובַקּשר שבינה לבין האנושיות.

 

בשתי התמונות, זו של ברויגל וזו של מאזור, יש נער הנזנק אל-על ועובר את גבול האנושי במעשה פלא המייצר מופע קסמים. בזו של ברויגל, מסתיים הזינוק בנפילה – בזו של מאזור, בנצחון. האנושות היא פרויקט של יצירה עצמית שאפשרות הנפילה הכלולה בו מחייבת תשוקת מעוף ותעוזה. אנו כלואים אמנם בזירת חיינו, אך אם ננסה לפרוץ אותה, באמצעות המשחק החופשי בנתונים הקבועים, אזי עשוי להתחולל הפלא מעשה ידינו.

 

המשוררת מתבוננת במתרחש על המגרש מבחוץ, "ממטוסים", ומבפנים, ממושבי האיצטדיון.

 

 "מִי בָכֶם יָכוֹל לְשַׂחֵק וְלִהְיוֹת נִשָּׂא גַם יָחַד?"(פרידריך ניטשה, כה אמר זרתוסטרא, עברית: דוד פרישמן, פרויקט בן-יהודה).

 

תשובתו של ניטשה לשאלה, היא, כי זוהי יכולתו של האדם היוצר. היצירה היא "מדע עליז",  משחק, המבוסס על עקרון העונג ומלכד את הפיזי עם המטא-פיזי.

 

באמצעות הזינוק השירי מסייעת בידינו גייל מאזור להחלץ ממנהרת ההתמקדות הצרה ב"חיים". היא מגדירה בשיר זה מחדש את מה שאומר יוהאן הויזינגה, בעקבות ניטשה, ב"האדם המשחק" (Homo Ludens). האצטדיון איננו העולם או החיים והבייסבול איננו מטאפורה לכלום, ובכל זאת הוא תרגול מענג של התגרות במקרה. המשחק, ובכללו כל יצירה אנושית, הם שמגשימים את היותנו אדם, וכמו ציוריו של ברויגל, "בייסבול" הוא שיר אהבה לאנושות.

 

Pieter Bruegel the Elder, נוף עם נפילתו של אִיקַרוּס, 1558 לערך, שמן על בד, Museums of Fine Arts of Belgium, Brussels

ברויגל מציג בפנינו את כשל הפרספקטיבה האופטית, היוצרת היררכית חשיבות על פי המביט. המשפט, "רחוק מהעין רחוק מהלב" יכול להסביר את האשליה הזאת. שאלת הידע תלויה כאן בשאלה "מי היודע". ממבט-על, אין הבדל בין נקודת הראות של איקרוס הטובע לבין זו של החורֵש הממשיך בשלו. ואילו למטה, בארץ החיים "כשהם לעצמם" ולעצמם בלבד, שרוי המבט בסגירותו של שדה הראייה האנוכי. רק מה שמאתגר את גדרות "החיים" יכול לפרוץ את שדה הראייה הזה. אמנם, במבט ראשון, אנו חשים כאן את אבסורד האסון מול אדישות הסובב. כך אודן מפרש את איקרוס של ברויגל, קרוב לביאליק  של "גיא ההריגה", עם "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט." בשני המקרים, מופנית האשמה כלפי עולם ואדם ועד השמים. זוהי התבוננות תחתית, המחמיצה את שרואה המבט של ברויגל, המתרומם ומתעלה כנגד כיוון הנפילה. 

 

Musée des Beaux Art מאת: וִיסְטְן יוּ אוֹדְן, מאנגלית: יעל גלוברמן

Charlotte Higgins, Guido Guidi: 'Many times I'm not looking when I press the shutter', The  Guardian, 5 Nov 2018

Gail Mazur's "Baseball"

Katie Underwood, A New Digital Tool for Looking at Bruegel, the iris, October 2018

הערה: פניתי אל המשוררת בבקשת אישור לפרסם את תרגומי לשירהּ, "בייסבול", אך היא לא השיבה לי. לאחר המתנה של כשלושה שבועות, החלטתי בכל זאת לפרסמו כאן.