חיים סוטין, אשה נכנסת למים, שמן על בד, 1931, אוסף פרטי, פרט
נִלְהַב מִן הָ"אִשָׁה רוֹחֵצֶת"
שֶׁל רֶמְבְּרַנְדְט יָצָא סוּטִין הַסַּר
בֵּחִפּוּשִׂים אַחַר מוֹדֶל כַּפְרִי, עַד
שֶׁמָצָא אִכָּרִית עֲמֵלָה בַּשָּׂדֶה,
רַגְלֶיהָ מַגְרְפַיִם יְחֵפִים בַּעֲפַר.
כְּשְׁדָּחַק בָּה לְדַּגְמֶן
לְמַעֲנוֹ, חָשְׁבָה שְׁהוּא זַנַּאִי
עַד שְׁחָשָׁה סוֹד בַּגֶּבֶר
שֶׁצִיֵּר עֵירֹם חַישָׁן אֶחָד בִּלְבַד;
אָז רָאֲתָה בוֹ מְשֻׁגָּע.
כֵּיוָן שֶׁנִתְרַצְּתָה בִזְכוּת אֶתְנַן,
יִחֵפָה הִיא טִלְטְלָה עָצְמָה לַפֶּלֶג,
מַפְשִׁילָה חֲצָאִיתָהּ בִּבְעֵרַת שָׁנִי יָדֶיהָ,
מֶבָּטָהּ נָעוּץ בּוֹ, בַּצַּיָּר, בַּתֶּרַח הַמְּטֻרְלָל,
חֳרוֹן פָּנָיו הַמַּדִּיחִים.
יָמִים הוּא נָגַשׁ,
פּוֹקֵד עַל דְּמוּת בַּשְׂרָנִית, בְּלוּמָה,
לְזְרוֹם בִּפְרָאוּת צִבְעוֹנִית עַל הַבַּד.
וְאָז, אַחַר צָהֳרֵי יוֹם אֶחַד, הִתְחַשְּׁרוּ
גַּבְנוּנֵי עֲנָנִים לְעֲוָיָה שֶׁל גֶּשֶׁם.
הָאִכֶּרֶת קָרְאָה
רְשׁוּת לְהִמָּלֵט מִתְּנוּחַתָה הַמְּיַגַּעַת,
הוּא צעק עַל עֲוִיתוֹת גּוּפָהּ הַמִּתְחַלְחֵל,
"עִמְדִי בְדֹּם!" – וַלֹא יַכֶּה אוֹתָה הַאֵל
עַל הֶרֶס הַיְּצִירָה.
הֹלֶם רַעַם דָּחַס מַטְּחֵי
גֶּשֶׁם לִכְדֵי דְּהָרָה חֲשֵׁכָה אַךְ,
סוּטִין עוֹד הִמְשִׁיךְ לְצַיֵּר גָּם בְּצֹרַב הַרְאוּת.
רָגַע הַצִּיּוּר לְבַסוֹף, וְעֵיִנַיו הַנְּחוּשׁוֹת
נֵעוֹרוּ בְתוֹךְ חֶשְׁכַת עוֹלָמוֹ הֶהָזוּי.
הָאִכֶּרֶת סְּפוּגָה, כְּחוּלָה וּמְיַלֶּלֶת
בַּפֶּלֶג, גָעֲתָה בִּבְכִי פָּרוּעַ,
וּמִתּוֹךְ נַחְשׁוֹלוֹ הַשָּׁר, הַלַּח-מִגּשם שֶׁל צְבָעַיו,
נָעַץ הַצִּיוּר מַבַּטוֹ בְאוֹרַח בֵּן-תְּמוּתָה שֶׁלָהּ, מַחְזִיר
אֶת בָּבוּאַת הָרַהַב שֶׁל הַאָמָּנוּת.
Rembrandt Harmenszoon van Rijn, אשה רוחצת בנחל, שמן על לוח, 1654, The National Gallery, לונדון
ג'יימס שוויל (James Schevill, 1920-2009), כתב בשולי פרסומו של A Story of Soutine, שפורסםב-Poet`s Choice מ-1962 (Engle ו-Langlan, ניו יורק), כי בחר לקובץ את אחד השירים שבאו להשיב לשאלה הרודפת אותו: "מדוע זה השאירה השירה לפרוזה את הנושאים המענינים ביותר..", מדוע זה מתרכזת השירה העכשוית בתבניות ליריות קצרות ומניחה, בתוך כך, ידיה מן הכוח הדרמטי הספורי לבדיון ולביוגרפיה. "בנסיון לקומם משהו מהכוח הדרמטי הספורי בעבודתי, ניסיתי לכתוב שירים רבים המבוססים על אירועים דרמטיים בחיי ידועי השם והשמצה. אנשים. רציתי להחיות במשהו את יחסי השירה והביוגרפיה, ליצור דמויות בעלות נפח ועומק. גם לענין שמצאתי בכתיבת מחזות יש יד בכך", הוא כותב שם. שירי-סיפור נוספים, שיש בהם גבור-אמן, הוא כתב בין היתר על דגא ועל דה קונינג, (THE LAST DECADE OF DE KOONING'S PAINTINGS, שעניינו האמן ואמנותו בהשפעת שטיון הזקנה.)
את השיר המתורגם כאן, הוא קושר ב"ניסויי" כתיבה של "ביוגרפיות שיריות". לדבריו, "הוא מבוסס על התרחשות אמתית בחייו של סוטין, שנתקל באכרה חשדנית אותה שידל לדגמן למענו. בסופו של דבר ההתנגשות בין החיים לאמנות, היא שהעסיקה אותי;" כך לדבריו.
"פעמים רבות כל כך מנצלת האמנות את התמימות ודוחפת ללא רחמים אל מטרתה. בשעה שבניתי את הצורה מרצף אירועים חריג, הגעתי בסופו של דבר לבית-שיר נסיוני בן חמש שורות שבכוחו למקד את האירועים הללו לכדי דרמה, אך בתוך כך גם להכיל שונות ריתמית כדי שהדמויים לא יתהדקו לכדי תבנית לירית וסדורה יתר על המדה. נדרשה לשיר זרימה אקסצנטרית שתתאים למאבק הגרוטסקי בין סוטין לאכרה. בדרך כלשהי הצליח הניסוי הזה כאחרים דומים לו לרגש אותי, ואני תקוה כי משהו מן ההתרגשות הזאת עובר בשיר."
חיים סוטין, אשה נכנסת למים, שמן על בד, 1931 לערך, אוסף פרטי
מכרות נטושים 
כתיבת תגובה