ניזאר קבַּאני: סולטן

                             

 

 

סולטן, מאת ניזאר קבאני 

אילו שלומי היה מובטח לי,

אילו יכולתי לפגוש בסולטן

הייתי אומר לו: או אדוני הסולטן!

גלימתי שסועה ביד כלביך המשחרים לטרף,

מרגליך עוקבים אחרי כל הזמן.

עיניהם

חטמם

רגליהם רודפות אותי

כמו גזֵרה, כמו גורל

הם חוקרים את אשתי

ורושמים את שמות חברי כולם

או סולטן!

על שהעזתי לגעת בחומותיך החרשות,

על שנסיתי לחשוף את יגוני ואת

סבלותי,

הוכיתי בנעלַי.

או אדוני הסולטן!

פעמַים הובסת במלחמה הזאת

כי למחצית מאנשינו

אין לשון.

 

 

 

סמירה בדראן, מתוך המיצב "ברוכים היושבים", 2009.

 

 

המשורר הסורי ניזאר קבאני (Nizar Qabbani), זוכה לאהבה והערכה רבה בקרב אוהבי השירה הערבית ברחבי העולם. רבים משיריו הולחנו ובוצעו ע"י ענקים כמו אום כולת'ום ומוחמד עבד אל וואהב ופיירוז. קבאני חי מ-1967 ועד מותו בגיל 75 בלונדון, אבל דמשק הבירה הסורית, מחוז הולדתו, נשארה נוכחת בשירתו. לאחר תבוסת ארצות ערב במלחמת ששת הימים הקים בית הוצאה הקרוי על שמו בלונדון ובכתביו, שלבד משירה כללו מסות ומאמרים לעיתונות, גבר הקול הלאומי והפוליטי. מלכתחילה ביטא בשיריו התנגדות לדיכוי האשה ועשה זאת באמצעים שיריים חושניים וארוטיים מנקודת מבט נשית, דבר שיש בו התרסה כלפי הכוחנות הגברית. אשתו השניה נהרגה בפיגוע שיעי בביירות.

 

בשיריו המאוחרים בולטת ההתנגדות לכל שלטון דכאני באשר הוא, לרבות הכיבוש הישראלי בשטחים. השיר "סולטן", המתורגם כאן מאנגלית, לצערי, מהווה דוגמה מובהקת למגמה הזאת. אני מתרגמת את השיר הזה מכיוון שלא מצאתי אותו מתורגם לעברית. וקבאני אכן תורגם על ידי רבים וטובים כמו אמיר אור ואלמוג בהר.

 

לאחר מותו של קבאני נכתב עליו ב"וושינגטון רפורט" (Washington Report on Middle East Affairs), כי "אף שהיתה רגישותו הפואטית נטועה במסורת הערבית הטובה ביותר, היא ידעה להתאים עצמה בשלמות עם החדשנות המודרנית. הוא האמין כי יש לקרוא את שיריו כשם שילד מתבונן בירח – בקליטות שלמה ובספונטניות. "

 

הוא מצוטט שם כמי שכתב, כי, "מטלת השיר כמוה כזו של הפרפר העובר בריחוף מן ההר אל השדה ואל הגדר ויוצק אל שפתי הפרחים את הניחוחות והצוף שאסף. השיר מרוקן אל תוך לבו של הקורא את מטען האנרגיה הרוחנית המכיל את כל חלקי הנשמה ומציב את החיים במקומם".