Baruch Lopes de Leao Laguna, דיוקנה של טינה סטרובוס, 1943. שמן על בד, ברשות קרוליין סטרובוס,
via Thomas Cool`s blog
אוקטובר אשתקד. לתוכנית הוותיקה של ה-BBC' "מסע הענתיקות בדרכים" מובא להערכת מומחים דיוקן של ד"ר טינה סטרובוס, אזרחית ארה"ב ממוצא הולנדי. את הדיוקן מביאה לתכנית בתה של ד"ר סטרובוס המנוחה, קרוליין. לדבריה, זהות הצייר לא היתה ידועה לאמה.
איך זה שבעלת הדיוקן לא ידעה לספר לבתה מי צייר את דמותה?
ההסבר בכך, כי בשעת מעשה, במקום לא ידוע בהולנד, נחבא הצייר בכסות הצללים מאחורי כן הציור שעמד בפינת החדר, לא הזדהה בפני "נושא" הציור וגם לא חתם עליו. אסור היה לשניים להכיר איש את רעותו מאימת החקירה בגסטאפו, למקרה שייתפס מי מהם.
סטרובוס, צעירה הולנדית בת עשרים ב-1943 עת צויר דיוקנה (שיופיו הנוגה מעיד על הקדרות שאפפה את הנפשות הפועלות, הצייר והמצויירת כאחד), הפכה ביחד עם אמה את ביתן באמסטרדם לתחנת מעבר ליהודים בדרך למקומות מחבוא באזורי הכפר ההולנדי. מאה יהודים הצילו השתיים בעת הכיבוש הנאצי והן אף זכו על כך להכרה בתור חסידות אומות עולם.
בהמשך, נטלה לידיה תכנית-הבת של הרודשאו, Antiques Roadshow Detectives (בלשי הענתיקות בדרכים), את המשימה לזהות את הצייר המסתורי. צוות התוכנית יצא עם בתה של סטרובוס לאמסטרדם, שם נבדק הציור ונחקר. זוהו המאפיינים, החומרים והטכניקות של הצייר ויותר מכך: טביעות אצבעות שנמצאו על הבד הושוו ונמצאו תואמות לטביעות אצבע שנמצאו בעבודות אחרות שלו. זהותו נחשפה, הוכחה בכלים אמפיריים ואושרה.
מדובר בברוך לופז דה ליאו לגונה (Baruch Lopes de Leao Laguna) שכּונה "הפורטוגזי", צייר פורטרטים מוּכר בזמנו שצייר גם נוף, "הווי" וטבע דומם. ניתן לזהות בעבודותיו קשב למסורות הצפונית והמודרניסטית גם-יחד.
Baruch Lopes de Leao Laguna, דיוקן עצמי, ללא תאריך. שמן על בד,
Joods Historisch Museum, Amsterdam, via Philosemitism
הנאצים כבשו את הולנד במאי 1940 ורשת של המחתרת ההולנדית הבריחה את לגונה היהודי מאמסטרדם למסתור בחווה בלארן (Laren) שבצפון הולנד.
אבל אנשי המחתרת סיכנו את חייהם לא רק בפעולות הכרחיות בנחיצותן. הם גם סיפקו לאמנים מסתתרים את האמצעים שיאפשרו להם להמשיך בעבודתם בכל תנאי. במסגרת פעילותם זו נקראה סטרובוס להתיצב בתור מודל בפני לגונה. מעשה זה של אנשי המחתרת, שהיה כרוך בסיכון נוסף של חייהם, נבע לא רק מאהדה וחמלה אלא יש להבינו כהצהרה. המעשה מצווה לא את החיים בלבד – את החיים הראויים הוא מצווה.
דאגה כזאת, של אנשי המחתרת ההולנדית לחירות היצירה בתנאי רדיפה קיצוניים כאלה, דורשת אף תובעת מאתנו אחריות חסרת פשרות בנכונותה להקרבה עצמית, אבל לא רק לאחריות לבן משפחת האדם בתור שכזה נדרשים אנו. דיוקנה של סטרובוס מפגיע, דורש ותובע מאתנו אחריות לאדם היחיד, יחיד זה ביחודיותו זו, הנבדלת, יחודיות זו, ואך ורק זו, אשר, באמצעות חירות היצירה מממשת את הפן האוניברסלי שבאנושות ומעידה עליו.
מכאן נוכל להבין ולהבין היטב, כי הפעלת כוח כלשהו, ישיר, עקיף או מכתיב במרומז, למנוע מהיחיד בנבדלותו ובזרותו הצורמת את חירות היצירה והביטוי, היא לא פחות מבגידה באנשים האמיצים שפעלו וסיכנו את חייהם, אף נתנום תמורת הצלת בני עמנו וחירותם. הדבר הזה כמוהו כבגידה ראשית לכל בעצמנו, באנושיות שלנו, אחר כך באנושות בכללה.
Baruch Lopes de Leao Laguna, "טבע דומם עם מנעמי החיים", ללא תאריך. שמן על בד, אוסף פרטי,
Via Mutual Art
חברת המחתרת טינה סטרובוס נקראה, כאמור, למשימת "ישיבה" מול אמן יהודי מסתתר וניתן רק לשער באיזה מאמצים הושגו, בתנאים השוררים, החומרים והכלים הדרושים למלאכה. במקום לא ידוע צייֵר אותה אמן אלמוני, לגביה, ויהודי נרדף, שניצב מאחורי כן הציור בפינה חשוכה כדי שהיא לא תוכל לזהותו. היא קיבלה את ציור הדיוקן לידיה ושמו לא נודע לה עד יום מותה.
ברוך לגונה היה בן 79 כשנתפס יחד עם אשתו רוז בעקבות הלשנה. הוא נרצח באושוויץ ב-19בנובמבר 1943.
וּתהי חתימת ידו החסרה חקוקה על לוח לבנו.
מקורות עקריים:
Antiques Roadshow solves mystery surrounding portrait of Dutch resistance heroine
Shoah on the Roadshow, The Jewish Chronicle Online October 7, 2014
BBC Documentary 2015 – Antiques Roadshow Detectives 4 Tina Strobos
ד"ר טינה סטרובוס מדברת בערב שנערך לכבודה ב-2010 ב"מרכז ללמודי השואה וזכויות האדם" (The Holocaust and Human Rights Education Center) בארה"ב, יוטיוב באנגלית.
"…אני בעצמי עוניתי בידיהם [של הגסטאפו] ולא מסרתי אף אחד. אני יכולה לספר לכם, שתחת עינויים מרגישים רק שנאה לאנשים האלה. לא מספרים להם שום דבר.
"…להציל ולהיות אדם הגון זה דבר שלומדים בבית כי, כפי שלמדתם [בהזדמנות זו], כבר סבי וסבתי הכניסו פליטים לביתם במלחמת העולם הראשונה. מיד כשהיטלר הגיע לשלטון ב-1933 הגיע אלינו להולנד זרם של פליטים שחיפשו מקלט, [או] המתינו לאישורי מעבר ושמענו הרבה סיפורים כיצד הם (הנאצים) התנהגו שם (בגרמניה). לא ידענו, עם זאת, כי דין מוות נגזר עליהם שם; ורבים, יהודים ולא יהודים כאחד, חשבו, טוב, זה יעבור מהר, כמה מהם יהיו בכלא וישתחררו אחר כך. לא ידענו על מחנות המוות. אני שמעתי על כך [רק] אחרי המלחמה.
"..אז אני רוצה מכם שתתמכו בזכויות האדם. אני יכולה לספר לכם, כי אין זה משנה כמה אתם מפוחדים: אם שרדתם – זה מעניק הרבה לחייכם."
סיפורה של טינה סטרובוס, כפי המסופר ע"י המרכז ללמודי השואה וזכויות האדם, ארה"ב, יוטיוב באנגלית.
מתה הולנדית שהצילה יותר מ-100 יהודים בשואה, Ynet, 2012
לילי הלפרין, הפלישה לנורמנדי כמודל אנטי גזעני, הארץ, יוני 2015
דיוקנה של ד"ר טינה סטרובוס מוצג להערכה בתוכנית הענתיקות של ה-BBC. בתה קרוליין, בחולצה לבנה במרכז התמונה.
Via The Jewish Chronicle, 2014
מכרות נטושים 