תִיאוֹדוֹר רוֹתְקִה: הַיְּקִיצָה

 
 
 

הַיְּקִיצָה: תִיאוֹדוֹר רוֹתְקִה

 

אֲנִי מֵקִיץ לִשְׁנָת, וְאַט בִּיְקִיצַתִי אָבוֹא.

אֶת גוֹרַלִי אָחוּשׁ בַּבִּלְתִּי מַחֲרִיד.

אֲנִי לוֹמֵד בְּלֶכֶת נְתִיבִי אֶל יַעַדוֹ.

 

בִּתְּחוּשָׁה נַחְשׁוֹב. מָה יֵשׁ שָׁם לְדַּעְתּוֹ?

בֵּין שְׁתֵי אָזְנַי אֲנִי אֶת יֵשׁוּתִי מַרְקִיד.

אֲנִי מֵקִיץ לִשְׁנָת, וְאַט בִּיְקִיצַתִי אָבוֹא.

 

בֵּין אֵלוּ הַמְּקוֹרַבִים סְבִיבִי, בְּכֶם מִי פה?

אֵל בָּרֵךְ הָאָרֶץ! רַכּוֹת לְשָׁם דַּרְכִּי,

אֶלְמַד בְּלֶכֶת נְתִיבִי אֶל יַעַדוֹ.

 

נִלְקַח הַעֵץ בַּאוֹר; וְאֵיךְ מִי יְסַבְּרוֹ?

אֶל-עַל זוֹחֵל תּוֹלָע בְּגֶּרֶם לוּליָנִי;

אֲנִי מֵקִיץ לִשְׁנָת, וְאַט בִּיְקִיצַתִי אָבוֹא.

 

הַטֶּבַע הֶעָצוּם אַחֶרֶת עִסּוּקוֹ

בָכֶם וּבִי, אָז קְחוּ אֲוִיר מְחַיֶּה,

וְּבְחֵן, לִמְדוּ בְּלֶכֶת נְתִיבְכֶם אֶל יַעַדוֹ.

 

רַעַד זֶה יַצִּיב אוֹתִי שׁוֹמֵר. וְעָלַי לַדַּעַת זאת.

מָה שׁאוֹבֵד תְּמִידי הוּא. עַל-יָדִי.

אֲנִי מֵקִיץ לִשְׁנָת, וְאַט בִּיְקִיצַתִי אָבוֹא.

אֲנִי לוֹמֵד בְּלֶכֶת נְתִיבִי אֶל יַעַדוֹ.

 

"הַיְּקִיצָה" של תיאודור רותקה (1908-1863) מדבר בעד עצמו, בשפת המקור האנגלית, כמובן. אפשר  לשים לב לכך שהוא כתוב בתבנית  מסורתית של וילנלה (villanelle), דהיינו 19 שורות שנחלקות לחמישה בתים בני שלוש שורות ושישי בן ארבע שורות, בצורת חריזה אבא ואבאא, וחזרה של שורה שישית. השיר נקלע כצמה, או נרקם בלולאות. כאן, נקשרות מלות השיר בהברות מתגלגלות לכדי רצף מתקדם, יורד ומתיצב ויורד בגלים של רעד: slow-go-know ו-fear-ear-there. לא ניתן להבחין בין השיר מבחינה צורנית לבין השיר כמשמעות. וכל המוסיף, גורע. אפשר לשמוע את רותקה קורא את שירו.

 

קורט אלינג הלחין את השיר, כאן בהופעה בהולנד. השיר דורש הקשבה מאומצת. לאחר מספר פעמים נפקח היופי האוקסימורוני שלו כפרח שחור באמצעות הקונטרבס, שיוצר משלב פיתולי עם קולו הבהיר של הזמר.

 

 

תִיאוֹדוֹר רוֹתְקִה: בִּזְמַן קוֹדֵּר

תיאודור רותקה, 1908-1963, משורר אמריקני

 

 בִּזְמַן קוֹדֵּר 

 

בִּזְמַן קוֹדֵּר, הָעַיִן מַתְחִילָה לִרְאוֹת,

צִלִּי אֲנִי פּוֹגש בְּחַשֵׁרָה צוֹלֵלֶת;

אֶת הֵדִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ בָּחוֹרְשָׁה הַמְּהַדְּהֶדֶת—

אָדוֹן שֶׁל טֶבַע מִתְיַפָּח לְעֵץ הַעֲרָבוֹת,

הִנְנִי חַי בֵּין הַצּוּפִית לְבֵין הָאֲנָפָה,

בְּהֵמוֹת שֶׁל גֶּבַע וְשַׂרְפֵי נִּקְבָּה. 

 

מַהוּ טֵרוּף אַךְ אֲצִילוּת הַנְּשָׁמָה

בְּרִיב עִם הַנְּסִיבּוֹת? בְּאֵשׁ הַיּוֹם שָׂרוּף!

מֻכֶּרֶת לִי צְרִיפוּת הַטּהַר שֶׁל יֵאוּשׁ צָרוּף,

צִלִּי תָּחוּב בִּפְנֵי זֵעַת חוֹמָה.

אוֹתוֹ מָקוֹם בֵּין הַמְּצָרִים – הַנְּקִיק הוּא זֵה,

שֶׁמַא מִשְׁעוֹל נִפְתַּל? לִי יֵשׁ רַק הֶקָצֶה.

 

סְעָרָה שֶׁל קִישׁוּרִים נִמְשֵׁכֶת!

לַיְלָה שׁוֹטֵף עִם צִפֳּרִים, יָרֵחַ מְרֻבָּב,

וּלְעֵת מְלוֹא יוֹם חָצוֹת הַלֵּיל חוֹזֵר וָשָׁב!

כְּדֵי לִמְצוֹא מָה-הוּא מַרְחִיק אָדָם לָלֶכֶת —

מוֹת הֶעַצְמִי בְּלַיְלָה מְמֻשָּךְ, בְּלִי בְּכִי,

כָּל צוּרוֹת הַטֶּבַע מַבְלִיחוֹת אוֹר לא טִבְעִי.

 

קוֹדֵּר, קוֹדֵּר אוֹרִי, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת תְּשׁוּקַתִי קוֹדֵּרֶת.

נִשְׁמַתי, כָּמוֹהָּ כְּטֵרוּף לוֹהֵט שֶׁל זְבוּב קֵיצִי,

הַמְּזַמְזֵם בְּלִי הֶפְסֵק אֶל אֶדֶן. מֵאֵיְזֶה הֶאֲנִי אֲנִי?

אָדָם נִפְלֶה, מְטַפֵּס אֲנִי מֵאֵימַתִי לַצֵּאת.

וְהַרוּחַ אֶת עַצְמָהּ חוֹדֶרֶת, וְהַרוּחַ אֱלוֹהִים,

וְהַאֶחָד אֶחָד הוּא, בֵּן חוֹרִין בְּרוּחַ תַּמְרוּרִים.

 
 
Joseph Mallord William Turner, זריחה לאחר שהספינה נטרפה, כנראה 1841. אקוורל, גואש ומחיקות,  Tate Gallery, London

Joseph Mallord William Turner, זריחה לאחר שהספינה נטרפה, כנראה 1841. אקוורל, גואש ומחיקות,
Tate Gallery, London

 
 

לקריאה נוספת:

 

תיאודור רותקה, "ילד על גג חממה", קובץ שירים בתרגום: צביקה יעקבי, הוצאת עקד, תל אביב, 1995 

              

"עצות למשורר צעיר" מאת תאודור רותקה, מתוך "הליקון 48 שירה חדשה 2002", בחרה ותרגמה: סַבינה מֶסג

 

המשורר סטנלי קוניץ (Stanley Kunitz), אמריקני, 1905-2006, על תיאודור רודקה (באנגלית)

%d בלוגרים אהבו את זה: