רמברנדט: המן – הנפילה

 

Rembrandt van Rijn, Haman Recognizes His Fate, 1665. oil-canvas, State Hermitage Museum, Saint Petersburg

Rembrandt van Rijn, כותרת מקובלת: המן מכיר בגורלו, או: חרפת המן, כותרת חלופית: אוריה ודוד, 1665. שמן על בד, State Hermitage Museum, Saint Petersburg

 

 

כִּי אַתָּה, עָשִׂיתָ בַסָּתֶר; וַאֲנִי, אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. (שמואל ב', י"ב:י"ב)

 

מספר כותרות יש לציור הזה והאסמכתאות שלו חלשות. האם זה המן, אוּריה החִתי? האם הקומפוזיציה תוכנה על ידי המייסטר או תלמידו? האם ידו-הוא הניחה את הצבע על הבד, שמא התלמיד הוא שעבד עליה או שהתמונה היא תוצר של שיתוף פעולה במידה כזו או אחרת?

 

וולטר לידקֶה (Walter Liedtke) שהיה מומחה לאמנות צפונית ואוצר במטרופוליטן הניו יורקי, ערער על שיוך היצירה לרמברנדט והציבו על כַּן אחד מתלמידיו (Samuel Dirksz van Hoogstraten). אין בכוחי לומר משהו אינטליגנטי על הספֵקות והספקות-שכנגד בעניין זה, וזאת בשל חומת השיוך והממון המגינה על אוצרות הידע האקדמיים, ללמדנו את כזב האוניברסליות האינטלקטואלית. אפילו מאמר אחד של האיש לא זלג החוצה.

 

מוזיאון ההרמיטז' שבסנט פטרסבורג, בו מוצגת התמונה, מכור ככל הנראה לאמת הסובייטו-פּוּטינית הבזה לספקות. אוצרת המוזיאון משתמשת בלשון המובן מאליו כשהיא מציגה את הרמברנדט. הכוח הוא אמן, מייצר מציאות, זאת עד שזו תתקלף מהוורניש שהצהיב מזוקן ועשן סיגרים. הדיבור האופף את היצירה, ממש כדיבור הנרקם במעשה המדומה בה, הוא אם כן פוליטי עד מקיאווליסטי ומחוזק בקול הגבורה המופיעה בתור גורל.

 

אבל מה שיצירות אמנות עושות, כשהן מציגות בפנינו את ההיבריס ואת הנפילה הבאה בהכרח בעקבותיו, זה, שהן מכניסות אותנו, המתבוננים, לתמונת ההיבריס שלנו-עצמנו. היא מכריחה אותנו להכיר בו בטרם נפילה.

 

כי ידע שנפרע ימתק. הוא משחרר את ההתבוננות והדמיון, אותו אינטלקט יוצר הקרוי גם "רוח". אמנם, עין הדג של הפוזיטיביזם הרציונליסטי (מורשת הרכב הבלתי מתישבים של קאנט), תלשה את הדמיון ממושג המציאות הצר שלה והשליכה אותו אל בור מדורם האפל של החורקים בשיניהם. ובכל זאת, מציאותו של הדמיון היוצר, החופשי, ממשיכה להשתולל על גבולות הכוח, לפרוע ולהכניע אותו חזור והכנע. מציאות היא מציאות, אמנות היא מציאות, הרוח מציאות.

 

בין מדובר ב"המן הרשע" בין ב"אוריה החִתי" ואולי אפילו "דוד האמן המסולק מהסלון של שאול", – הרי זה אותו אדם בנפילתו. וזה נפלא למתבונן. סוגיית האותנטיות משחררת עוד את ההתבוננות. ("אל תכזבי לעצמך", את אומרת לה, "אל תלכי בשולל התדמיות והכוח".)

 

אפשר לדמות הֶלְחֵם של שתי דמויות מראָה המשקפות-סותרות זו את זו בהתאחדותן. אנו רואים אדם חיוור בלבוש אוריינטליסטי הזוי היוצא מחשכת הרקע ששתי דמויות מציצות ממנה, אל האופל השורר בצידנו-אנו. ימִינוֹ אוחזת בלבו המתמוטט, בשמאלו הוא מחזיק עצמו באבנטו כדי לא לִפול. הלך עליו. ההשפלה קשה ומרה ממוות. עד כמה שהכוח הוא עוצמת חיים שנגזלה מאחֵר, כך מתעבה מעטפת היוקרה המכסה על ישירותו הברברית. המן עומד להתבזות ברחובות כשהוא מוביל את היהודי על סוסו שלו. במקרה של אוריה ירכב המלך על אשת חיקו שעה שהוא צועד לפניהם אל מותו בשמה של הממלכה. להמן עוד צפוי מאבק אחרון בהשפלה המצמיתה ויהיה זה מאבק נואש, פרוע וחסר תוחלת שבסופו ימצא עצמו בחברת בני משפחתו על הגרדום. ואילו אוריה יקריב עצמו מדעת למען המלך הבוגד, כי יש פטריוטים מנוולים ויש פטריוטים טפשים.

 

שתי הדמויות היו בצד הכוח עד שזה בגד בהם. הנה הם בדמות אחת מתפצלת ומתאחדת, שלמה אך רבת פנים שכוחה בהפסדו. אין שלם מלב שבור ההופך אדם לכל-האדם.

 

 

Rembrandt van Rijn, Haman Recognizes His Fate, (detail)

Rembrandt van Rijn, המן מכיר בגורלו, או: אוריה ודוד, (פרט)

 

 

אני מאמין ("שחקי שחקי") – ביצוע: רונה קינן | שפת סימנים: גילי בית הלחמי

 

 

רמברנדט צייר היהודים, המולטי יקום של אלי אשד, 2006

]. Bruyn, B. Haak, S.H. Levie, P.].]. Van Thiel, E. Van De Wettering; A Corpus of Rembrandt Paintings, Martlnus Nijholff Publishers, 1982

 Mieke Bal and Norman Bryson, Semiotics and Art History, The Art Bulletin, Vol. 73, No. 2 (Jun., 1991), pp. 174-208

Jonathan Jones, A blood-spattered thrill ride into vengeance’ – Artemisia review, September 2020

Jan De Maere, Connoisseurship & Rembrandt`s Denied Studio Practice, A "Status Questions", Diplomatic World, no date

Albert Rothenberg, Rembrandt’s Creation of the Pictorial Metaphor of Self, Metaphor and Symbol, 23: 108–129, 2008

Joanna Sheers Seidenstein, Grace, Genius, and the Longinian Sublime in Rembrandt’s Aristotle with a Bust of Homer, Journal of Historians of Netherlandish Art 8:2, 2016

 Dr. Irina Sokolova, Curator of Dutch Paintings, State Hermitage Museum in St. Petersburg, Russia, The Fall of Haman: Rembrandt’s Picture in the Mirror of Time, CODART, 2019

Anna Tummers, The Fingerprint of an Old Master. On Connoisseurship of Seventeenth-Century Dutch and Flemish Paintings: Recent Debates and Seventeenth-Century Insights, Ph.D. thesis, University of Amsterdam 2009

Van De Waal, Rembrandt and the Feast of Purim, Oud Holland, Journal for Art of the Low Countries, 1969

A Web Catalogue of Rembrandt Paintings: 1660 – 1669 – "המן" נמצא בין היצירות שלא זכו לאישור המומחים כרמברנדט אותנטי.

Bakker, Piet. “Rembrandt van Rijn” (2017). In The Leiden Collection Catalogue, 3rd ed. Edited by Arthur K. Wheelock Jr. and Lara Yeager-Crasselt. New York, 2020

 

%d בלוגרים אהבו את זה: