הו, אלוהים! אלוהים! אלוהים! (ג'ון קיטס)

 
 

רק עוד מכתב אחד כתב המשורר ג'ון קיטס טרם מותו ברומא ממחלת השחפת, אף הוא לחברו צ'ארלס בראון, כמו זה המתורגם כאן בהמשך. והנוכחי הוא מאלה, שלא עורך אחד בלבד (ר' Gittings, p. xx) מנע הבאתם לדפוס, זאת עקב הסברה כי הכאב המובע בהם יכריע את כושר הספיגה של הקוראים. שֶצֶף התודעה שהעלה קיטס על הכתב, ללא עריכה או תיקונים, מפולח שתיקות המצויינות בקוי הפרד קצרים וארוכים. תחילתו של המכתב בנסיון כושל לשלוט ברגשות אשר נקטע בפרץ פתאום, הממשיך בקְרֶשֶׁנְדּוֹ אפל עד סופו תוך שהוא ממית באִבַּן התעשתויות חדלות ישע נוספות, שרק מבליטות את נגינת הנהי בבני גוון נוספים של מרורים. המכתב דורש קריאה בקול בתור שירה בפרוזה. כותבו ניצב על הגדה מנגד לחיים ומנסה לגבור בקולו על נהמתם כדי להגיע אל הנשארים מאחור, זאת בעוד צלליתו-שלו המתרחקת נשקפת אליו מדמותם. קיטס היה בטוח כי נידון לשכחה כמשורר וכי שמו "נחקק במים", כפי שביקש שייכתב על קברו.

 
Ellsworth Kelly, גפן בר, 1960. גרפית על נייר.

Ellsworth Kelly, גפן בר, 1960. גרפית על נייר.

 
 
 

נאפולי, יום רביעי 1 בנובמבר

 

בראון יקירי – אתמול שחררו אותנו מהבידוד, פרק זמן בו נפגעה בריאותי מחמת האוויר הגרוע והתא המחניק, יותר מאשר במשך המסע כולו. האוויר הצח הפיח בי מעט חיים ואני מקווה שהבוקר אני בריא דיי כדי לכתוב לך מכתב קצר ורגוע; – אם אפשר כך להגדיר כזה, שבו אני פוחד לומר את שהייתי הכי רוצה להתעכב עליו. כיוון שכבר הגעתי עד לכאן, עלי להמשיך עוד קצת; – אולי יהיה בכך להקל במעט את משא האומללות המעיק עלי. האמונה שלא אתראה איתה עוד, תהרוג אותי. אין ביכולתי          בראון יקירי, היה עלי לעשותה שלי לעֵת בריאות, גם היה עלי להשאר בריא. אני יכול לשאת שאמות – איני יכול לשאת שאעזוב אותה. הו, אלוהים! אלוהים! אלוהים! כל דבר שיש לי בתיבות המסע שלי ומזכיר לי אותה משסע אותי כחנית. בטנת המשי שהיא התקינה בכיפת המסע שלי צורבת את ראשי. היא חיה נוראות בדמיוני – אני רואה אותה – אני שומע אותה. אין שום דבר בעולם מענין דיו כדי להסיט אותי ממנה לרגע. כך היה המצב כשהייתי באנגליה; איני יכול להזכר, מבלי להתחלחל, בתקופת היותי אסיר אצל האנט, כשהתרגלתי להחזיק את עיני נעוצות בהאמפסטד. אז, הייתה תקוה של ממש שאתראה איתה שוב – עתה! – או, שאוכל להקבר ליד היכן שהיא חיה! אני פוחד לכתוב לה – לקבל ממנה מכתב – לחזות בכתב ידה ישבור את לבי – אפילו לשמוע עליה במקרה או לראות את רישום שמה יהיה יותר מכפי יכולת העמידה שלי. בראון יקירי, מה עלי לעשות? לאן אוכל לפנות בבקשי אחר נחמה או הקלה? אם היה לי סיכוי כלשהו להחלים, התשוקה הזאת תהרוג אותי. למען האמת, לאורך כל תקופת מחלתי הן בביתך הן בקֶנְטִישׁ טַאוּן, לא חדלה הקדחת הזאת להתיש אותי. כשאתה כותב לי, דבר שתעשה מיד, כתוב לרומא (דואר שמור) – אם היא בריאה ושמחה ציין זאת ב-+; אם –

 

חברך האוהב תמיד,  

 

ג'ון קיטס

 

יום חמישי

 

זה הקדים את השליח ביום. הוא יוצא עכשיו. היום הייתי רגוע יותר, אף כי בחרדת-מה שלא אמשיך כך. לא אמרתי דבר על בריאותי; איני יודע על כך דבר; תשמע את הדיווח של סברן מXXXX. אני נאלץ לסיים. אתה מוביל את מחשבותי קרוב מדי ל                

 

יברכך האל!

 

 
Ellsworth Kelly, שתי חבצלות, 1980. גרפית על נייר

Ellsworth Kelly, שתי חבצלות, 1980. גרפית על נייר

 
 

הערות:

 

ג'ון קיטס, שאצילות רוחו זוהרת במכתביו, שהם כשלעצמם יצירות מופת, הוא "המשורר שלי". כל שנכתב על-ידו ועליו שיש ברשותי ניתן לי מחברה אהובה שאיננה עוד, וכמו נמסר לי משניהם יחדיו. הוא שב ומופיע באכסניה הנוכחית ומתורגם כאן (עם הערות רבות), וכאן וכאן, ועוד כאן וגם כאן, ועוד כאן, ועוד. רוב הדמויות והמקומות המצויינים במכתב המתורגם ברשימה הזאת כבר נמצאים בהערות לתרגומים קודמים, אך בקצרה ניתן לומר, כי אהובתו של קיטס היא פאני ברוּן (Fanny Brawne), שכנתו ב- Wentworth Place, האמפסטד. מקנטיש טאון כתב המשורר את מכתבו האחרון לפאני. צ'ארלס בראון (Charles Brown) היה חברו הטוב ובעל הדירה בה התגוררו השניים בהאמפסטד, שם מת אחיו של המשורר, תום, משחפת, המחלה שתכריע גם אותו. האח השני, ג'ורג', נקלע לחובות באמריקה וקיבל את חלקו של ג'ון בקצבה מירושת הוריהם, דבר שמנע ממנו, יחד עם מחלת השחפת, להנשא לפאני. הצייר ג'וזף סוורן (Joseph Severn) ליווה את קיטס בהפלגה לנאפולי, שם הוכנסה האניה להסגר בן עשרה ימים מחשש ממחלות מדבקות. לאחר צאתם נסעו השניים לרומא ושם, בחדרון במלון שיהפוך בעתיד למוזיאון קיטס-שלי, כשסוורן ידידו לצדו, ימות ג'ון קיטס ב-23 בפברואר 1821 והוא בן 25. האיקסים בסוף המכתב הושמו על ידי הנמען, בראון, שעה שהעתיק ומסר אותו לדפוס וצ"ל רשום שמו של ויליאם האזליט (William Hazlitt) , אף הוא ידיד של קיטס. האנט (Leigh Hunt), היה מבקר, מסאי ומשורר, עורך ה-Examiner בו התפרסם לראשונה שיר של קיטס.

 

 
"כאן מונח אחד ששמו נחקק במים", בית הקברות לנוצרים שאינם קתולים, רומא. מכתביה של פאני ברון, שלא נפתחו ולא נקראו, נטמנו איתו. על הקבר סיגליות, הפרח האהוב על קיטס.  Via Deep Roots Magazine

"כאן טמון אחד ששמו נחקק במים", בית הקברות לנוצרים שאינם קתולים, רומא. מכתביה של פאני ברון, שלא נפתחו ולא נקראו, נטמנו איתו. על הקבר סיגליות, הפרח האהוב על קיטס.
Via Deep Roots Magazine

 
 

תוספת לצפיה:

 

Andrew Motion ו-BBC, שחזרו את מסעו האחרון של קיטס מאנגליה לרומא. לקראת סוף הסרט גם נקרא המכתב המתורגם כאן.

 

אורפאוס ואאורידיצ'ה, קטע, כוריאוגרפיה של פינה באוש לאופרה של גלוק, פריס 2008 (1975)

 

ועוד פינה באוש, במזורקה פּוֹגוֹ, סנטיאגו 2007

%d בלוגרים אהבו את זה: