אָנָּא, הַגְבֵּר עָצְמַת אוֹתוֹתֶיך

 

שירו של בארי חזק, "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם", הוא אחד בקומץ שהשאיר אחריו שניבא את מותו במלחמת יום כפור. אין זה שיר זעם. וחרף הכותרת, אף אין זה שיר תחינה. זהו דיבור שקט, רב-כיווני. חייל בעת לילה, בעמדת שמירה או מארב מדבר בו עם אלוהיו, עם אביו, עם עצמו, איתנו – עם מותו. התפילה היא "סיור ממונע שלא יגיע ולא יחזור".

 
 

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

 

אָנָּא, הַגְבֵּר עָצְמַת אוֹתוֹתֶיך,

כָּאן אֲנִי

לא שׁוֹמֵע, לא יוֹדֵעַ, הַאִם

שׁוּב תָּקַעְתָּ פֶּרַח בַּרְזֶל בְּדַשׁ

הָאַנְטֶנָה. אַתָּה עָדִין כָּל-כָּךְ. לָמָּה

אַתָּה כּה רַכְרוּכִי, לָמָּה אַתָּה תָּמִיד

אֶזְרָחִי. הַאִם אֲנִי נִשְׁמָע הֵיטֵב. עֲבוֹר,

עֲבוֹר גַּם אַתָּה נִשְׁמָע קָטוּעַ, אַתָּה

נִשְׁמָע פָּצוּעַ, אַתָּה

 

בָּעֵמֶק מְאוּרְגָּן הֶקֵפִית. הָרִים

וְכִנֶרֶת אַחֶרֶת. אָנָּא

הוֹדַע עָצְמַת אוֹתוֹתֶיךָ, בְּמַכַּ"ם

לא רוֹאִים אֶת פָּנֶיךָ, מַדּוּעַ

אֵינְךָ מְזֻחְלָם, מַדּוּעַ אֵינְךָ

נִלְחָם, הַאִם לִשְׁלוֹחַ אֵלֶיךָ סִיּוּר מְמֻנָּע, אֲנִי

מָלֵא אֱמוּנָה

שֶּׁלּא יַגִּיעַ וְלא יַחֲזוֹר. פֶּצַע

שָׁחוֹר. אָנָּא הַחְלֵשׁ

עָצְמָת אוֹתוֹתֶיךָ.

אֲמִירֵי הַבְּרוֹשִׁים לְעֵת עֶרֶב

לַשָּׁוְא לוֹאֲטִים שְׁמֶךָ, וְכוֹכַב

הַצָפוֹן הַבּוֹדֵד, אָנָה

יְנַוֵּט אֶת צְבָא עֶגְלוֹתֶיךָ

לְאָן הוּא יוֹבִיל בָּהֶן אֶת

 

אָנָּא עֲצוֹם אֶת עֵינֶיךָ. עַכְשָׁיו אֲנִי

שׁוֹמֵעַ. רוּת. אַתָּה יָכוֹל סוֹפִית

לָמוּת. אָב שַׁכּוּל, אֲנִי, כְּבָר לא

מַרְגִּישׁ

 

דִּמְעוֹת הַחוֹרֶף עָלֶיךָ יַגִּידוּ קַדִּישׁ.

 

בארי חזק, מתוך "בבכי אותי תקצור" (חוברת זכרון), 1974

%d בלוגרים אהבו את זה: