עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: ההצדקות המקודשות לדיכוי

 
Jill Freedman, פייטה, 1978.  Via Higher Pictures

Jill Freedman, פייטה, 1978.
Via Higher Pictures

 

מציאות חיים דכאנית דורסת את הרצון ולכל הפחות מתעלמת ממנו. זוהי מציאות של הישרדות, של צרכים ופחד. לכן, אי אפשר לפרש מציאות כזאת באמצעות תיאוריות של אידאולוגיה המדברות על תודעה כוזבת, ציות והשתעבדות מרצון. במציאות דכאנית, המקיימת א-סימטריה מוחלטת בין המדכא מרצון לבין הכפוף לו שרצונו נשלל, רק למדכא ואך ורק לו נדרשים הצדקות ואישורים להפעלת הדיכוי. בהיותו מרושת ומובנה בהסכמות ערכיות מחייבות ובהדדיות חברתית, המדכא בה-בעת גם מפר את ההסכמות והמוסכמות החברתיות הללו בפנותו אל קבוצת האנשים שהוא נוגש בה. תודעתו חצויה לכן ועליה להשאר כזאת. עליו לטפח ולשמר את הסכיזופרניה המוסרית שהוא חי בה. הווייתו הנוגשת תלויה תלות מוחלטת בתודעתו החצויה.

 

 ועם זאת, תודעת המדכא לעולם אינה כוזבת כי אם מפוקחת ופקוחה. העין מבקשת אמנם להעצם, אך לשווא, ועל התודעה לנדוד בתוּרָהּ אחר סם השינה המוסרי שלה. חברת קנוניה מבקשת נואשות אחר הכזב משום שהַסְּתירה, שכאמור טמונה בה, היא גם זו המקיימת אותה. הא-סימטריה של מעשיה סותרת את המוסכם עליה כטוב העליון – ואת זה מבקשת התודעה, הכללית כפרטית, שלא לדעת בעודה יודעת היטב.

 

נוכל ללמוד על כך מהחיים בפלנטה אחרת: מציאות החיים ששררה בדרום המשעבד של ארה"ב. לעבדים לא היתה תודעה כוזבת באשר למצבם, הם היו משועבדים. זהות גמורה שררה במצבם זה בין השעבוד לבין הכרח ההישרדות, דבר שהצליח, לרוב, אם לא לגזול את רצונם לפחות לכבול אותו בחרצובות ברזל לצרכי ההישרדות.

 

אדוניהם ובעליהם של העבדים, לעומת זאת, נזקקו גם נזקקו להצדקות ואישורים ערכיים. זאת, מפני שכל שיטת שעבוד ודיכוי מבוססת על סתירה פנימית הדורשת הצדקות להפעלתה. על המדכא, הנדרש להדדיות כלפי רעהו השווה לו, לעבור למצב תודעה אחר וכמו "להחליף דיסקט". לשם כך הוא נזקק בדחיפות תמידית לאישור חוזר ונשנה להפעלת הדיכוי. ככלל, נמנים על עיקר האישורים האלה המעטה באיכות המוסרית של המדוכא הנשענת לרוב על הפחדה מפניו, דבר המתעלה לכדי ניחות  מהותו האנושית. בסוף שרשרת ההיקשים הזאת יוגדר הדיכוי כטוב לנדכא הנתפס נחות ומסוכן ומועיל לו, מרפא אותו ומציל אותו מעצמו. כל הצדקה כזאת מניחה את רעותה ובהיפרם האחת יתפורר המעגל כולו.

 
"ערוך ומוכן – ההצדקה לעבדות האמריקנית, 1861. דפוס,  The Library of Congress "העבדות האמריקנית נבדלת ומובחנת מן העבדות של התיאורטיקנים האנגלים ומוצדקת בחוק הטבע", מאת הכומר סמואל סיברי, ד"ר לתאולוגיה שכתב את ה"דיסקורס על העליונות המחייבת של המצפון". בהוצאת האחים מייסון, ניו יורק.

"ערוך ומוכן – ההצדקה לעבדות האמריקנית, 1861. דפוס,
The Library of Congress
"העבדות האמריקנית נבדלת ומובחנת מן העבדות של התיאורטיקנים האנגלים ומוצדקת בחוק הטבע", מאת הכומר סמואל סיברי, ד"ר לתאולוגיה שכתב את ה"דיסקורס על העליונות המחייבת של המצפון". בהוצאת האחים מייסון, ניו יורק.

 

העבד הנמלט פרדריק דאגלס מעיד על מערכת כזאת של הצדקות שבעלי העבדים נזקקו לה, לעתים קרובות באופן אינסטינקטיבי ממש בעת שהפעילו את האכזריות הקיצונית שלהם. (את האינסטינקטיביות, המיידיות הזאת, נוכל אף אנו למצוא בינינו-לבין-עצמנו. כל פניה להצדקה עצמית הרי מרמזת על צל של חשד מוסרי שיש לנו לגבי עצמנו.)

 

המשעבדים האמריקנים פנו בדרך כלל לכתבי הקודש ומצאו בהם כלי מועיל להפוך הצדקה רופפת לצו, לאיסור ול"יהרג ואל יעבור". אכן, יש בכוחם של כתבי הקודש לשמש כלי רב עוצמה להִפטרות היחיד מיחידותו וממצפונו. ספרו האוטוביוגרפי של דאגלס מעיד על הפעלת ההצדקות הללו, כפי שמראה הקטע המתורגם על-ידי להלן:

 

באוגוסט 1832 לקח האדון שלי חלק בכינוס שנערך תחת כפת השמים בביי-סייד, מחוז טלבוט, שם שרתה עליו הדת. התבוססתי בצל של תקווה כי המרתו תוביל אותו לשחרר את עבדיו וכי, היה ולא כן יעשה, יועיל הדבר בכל מקרה להפוך אותו לנדיב ואנושי יותר. נחלתי אכזבה בשתי הבחינות הללו. הדבר לא הפך אותו אנושי יותר לעבדיו, גם לא הביאו להוציאם לחופשי. אם היתה לדבר השפעה כלשהי על אופיו הרי שהתחזקה אכזריותו ושנאתו בכל דרכיו; עוד אני מאמין כי הפך אדם גרוע בהרבה לאחר שהמיר את דתו משהיה קודם לכן. טרם ההמרה הוא הסתפק בשחיתות מידותיו שלו לשם מגן וכלכול הברבריות הפרועה שלו; ואילו אחריה נמצאו לו הרשות והסמכות לאכזריות שהפעיל כבעל עבדים. ברוב גדולות הילך באדיקותו. בית תפילות היה ביתו. הוא התפלל יומם וליל, עם צהרים. במהרה הגביה על-פני כל בני עדתו משכמו ומעלה והיה להם מנהיג ומוכיח. פעילותו באירועי התעוררות היתה נפלאה והוא הוכיח עצמו כלי-שרת בידי הכנסיה בעשיית נפשות הרבה. ביתו היה מעון למטיפים. הם שבעו רוב נחת מבואם לשם להציע מרכולתם שכן בעודו מרעיב אותנו הוא שקד על האבסתם. היו לנו שם שלושה או ארבעה מטיפים בכל פעם. שמם של המרבים לבקר בתקופת שהותי שם היו מר סטוֹרקס, מר יוּאֵרי [Ewery], מר המפרי ומר היקי*. גם נפגשתי בביתנו עם מר ג'ורג' קוּקמַן. אנו העבדים אהבנו את מר קוקמן. האמנו כי הוא אדם טוב. האמנו כי ידו היתה בכך כי בעל עבדים עשיר, מר סמואל הריסון, שילח את עבדיו לחופשי. מרמזים מסויימים אף התרשמנו כי הוא פועל למען שחרורם של כלל העבדים. בעת ששהה הוא בביתנו לא היה כל ספק שנִיקָרֵא להשתתף בתפילות. בשעה ששהו שם האחרים לעתים נקראנו לעתים לאו. מר קוקמן השגיח בנו יותר מיתר הכמרים. לא יכול היה לבוא בקרבנו מבלי להסגיר את אהדתו כלפינו ועד כמה שטפשים היינו, נחנו בפקחות דיינו להבחין בכך.

 

 בתקופת חיי עם אדוני בסט. מייקל היה צעיר לבן בשם מר ווילסון, שהציע לקיים בית ספר של יום ראשון ולהדריך את העבדים שינטו ללימוד הקריאה בברית החדשה. לא נפגשנו שלוש פעמים עד שמר ווסט ומר פיירבנקס, מנהיגים בעדה שניהם, עם עוד רבים איתם, באו עלינו במקלות ובכלי זין אחרים, גירשו אותנו ואסרו עלינו לחזור ולהפגש. בכך בא הקץ לבית הספר של יום ראשון הקטן שלנו בעיר החסודה סט. מייקל.

 

אמרתי כי האדון שלי מצא בדת אישור לאכזריותו. לשם דוגמה אנקוב באחת מני עובדות רבות המוכיחות את ההאשמה. ראיתי אותו בהיותו קושר בעלת מום צעירה ומצליף בכתפיה החשופות בפרגול כבד מעור, גורם לדם אדום וחם לנטוף; ובהצדקה למעשהו הנפשע מצטט מכתבי הקודש את הפסוק הזה, "והעבד ההוא אשר ידע את רצון אדוניו ולא הכין ולא עשה כרצונו יוּכֵּה מכות רבות." [לוקס, יב:47] מניח היה האדון לצעירה השסועה להיות קשורה במצב מחריד זה במשך ארבע או חמש שעות מדי פעם. הייתי עד להיותו קושר אותה מוקדם בבוקר לשם הצלפה טרם ארוחת הבוקר, עוזב אותה, הולך לעסק שלו, שב לעת ערבית ושוב מצליף בה, חותך אותה במקומות שכבר נתקרסמו בהלקאה האכזרית. סוד רשעותו של האדון כלפי "הֶני" היה מצוי בעובדת היותה חסרת אונים כמעט. בהיותה אך פעוטה היא נפלה לתוך האש הבוערת ונכוותה נוראות. ידיה היו כוויות כל-כך עד שהשמוש שהצליחה לעשות בהן היה אפסי כמעט. אבל גם אם תועלתן המעשית של ידיה היתה מועטה היא סבלה משאות כבדים. בחשבונות של האדון היא הסתכמה בהוצאות ומחמת רשעותו המופלגת היתה לו לעלבון מתמיד. נדמה היה כאחוז תשוקה לקפח את הילדה האומללה מן החיים. פעם העביר אותה לאחותו ואולם, בהיותה מתת של כלום זו לא חשקה בה. סופו של דבר, "שלח אותה" אדוני הרחום "על-פני המים לדאוג לעצמה", כך במלותיו-שלו. היה זה האיש שלא מכבר חזר בתשובה והריהו מחזיק באם בעודו נפטר מילדתה חסרת הישע לגווע ברעב ולמות! אדון תומַס היה אחד מבעלי העבדים הרבים שהחזיקו בעבדים ורק בשם היעוד הנעלה לדאוג להם.

 

*שלושה מהם רשומים ב-A History Of The Methodist Episcopal Church

 
תצלום דאגרוטיפ של פרדריק דאגלס בצעירותו, לאחר שהצליח להמלט לחופשי, בסביבות 1840-1845. אוסף פרטי

תצלום דאגרוטיפ של פרדריק דאגלס בצעירותו, לאחר שהצליח להמלט לחופשי, בסביבות 1840-1845. אוסף פרטי

 
 

לקריאה נוספת: 

 

הרב אפי קיציס, בתשובה לשאלה על העבדות ביהדות, אתר כפה.

 

משנה תורה להרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים פרק ט

 

תעודות ותמונות הקשורות בפרדריק דגלאס בארכיון של מרילנד, לרבות תצלומי בעלים, חוזה מכר של דגלאס העבד והאיגרת שכתב לאדונו לשעבר.

 

העברה לדפוס של תעודות של עבדים משוחררים מטעם מדינת מרילנד, אחת מהן לכל המעוניין בבולטימור, לסר אדוארד אוֹלד [Edward Auld] (ככל הנראה ממשפחת אדוניו של דאגלס) ולחזקתה של "מולאטית כהה כבת 25 בשם שרה…" שסימניה "צלקת על כתפה וכוויה על יד שמאל..". שוחררה ע"י סר רוברט דודסון. מולאטים הם "מעורבי דם". ככלל, הם נולדו, כמו פרדריק דאגלס (אף הוא "מולאטי כהה") עצמו, מאונס שפחות ע"י אדוניהן.

 
M. H. Kimball, עבד מסומן בצריבת ברזל מלובן על מצחו, לואיזיאנה, 1863.  Swarthmore College המצולם, Wilson Chinn, כבן 60, היה עבד של Volsey B. Marmillion, בעל מטעי סוכר בקרבת ניו אורלינס שנהג לסמן את עבדיו בברזל מלובן בראשי התבות של שמו. למרגלות המצולם שלשלותיו. 105 מכלל 210 עבדיו של מרמיליון נמלטו יחד והגיעו למחנה צבא האיחוד. 30 מהנמלטים נמצאו צרובים, ארבעה במצחם והיתר על זרועם וחזם.

M. H. Kimball, עבד מסומן בצריבת ברזל מלובן על מצחו, לואיזיאנה, 1863.
Swarthmore College
המצולם, Wilson Chinn, כבן 60, היה עבד של Volsey B. Marmillion, בעל מטעי סוכר בקרבת ניו אורלינס שנהג לסמן את עבדיו בברזל מלובן בראשי התבות של שמו. למרגלות המצולם שלשלותיו. 105 מכלל 210 עבדיו של מרמיליון נמלטו יחד והגיעו למחנה צבא האיחוד. 30 מהנמלטים נמצאו צרובים, ארבעה במצחם והיתר על זרועם וחזם.

 

Frederick Douglass, The Narrative of the Life of Frederick Douglass An American Slave, Project Gutenberg

 

 Frederick Douglass, Letter to Thomas Auld (September 3, 1848), The Gilder Lehrman Center

 

Jupiter Hammon, A Negro Man belonging to Mr John Lloyd Queens Village on Long Island, November 10th 1786, An essay on Slavery, with justification to Divine providence, that God Rules over all things, Yale Alumni Magazine

 

Carol Goodman, “As White As Their Masters”: Visualizing the Color Line, Memorial University of Newfoundland, Canada.

 

Kyle Painter, The Pro-Slavery Argument in the "Development of the American Methodist Church" (2001), Constructing the Past, Vol. 2, 2014, Illinois Wesleyan University

 
"האם אדם ואח אינני?" – איור לשירו של John G. Whittier, "בן ארצנו בכבלים", 1837. הדפס תגליף עץ על ניר ארוג,  Library of Congress מקור האיור בחותמת האגודה לחיסול העבדות באנגליה בשנות השמונים של המאה ה-18. הופיע על מדליונים שהפיק לחברה ג'וזאיה וג'ווד כבר ב-1787. סיסמת ההתרסה, "האם אדם ואח אינני?", מרמזת לקין (בראשית ד', 9), "השומר אחי אנוכי?"

"האם אדם ואח אינני?" – איור לשירו של John G. Whittier, "בן ארצנו בכבלים", 1837. הדפס תגליף עץ על ניר ארוג,
Library of Congress
מקור האיור בחותמת האגודה לחיסול העבדות באנגליה בשנות השמונים של המאה ה-18. הופיע על מדליונים שהפיק לחברה ג'וזאיה וג'ווד כבר ב-1787. סיסמת ההתרסה, "האם אדם ואח אינני?", מרמזת לקין (בראשית ד', 9), "השומר אחי אנוכי?"

 

מודעות פרסומת

מהתפרקות הקפיטליזם לשעבוד? (על-פי ובר)

 
Fishli & Weiss, דייר המשנה, מהסדרה: "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

Fishli & Weiss, דייר המשנה, מהסדרה: "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

 

 

הקפיטליזם איננו סטרוקטורה, שיטה כלכלית בלבד אלא עמדה נפשית, תודעת עולם ואדם. הסוציולוג מקס ובר מציג אותו בתור "הרוח" (מקבץ האמונות המניעות, האתוס) שנזרעה במצע הרציונליסטי של האתיקה הפרוטסטנטית. 

 

הקריאה בוובר כמוה כמסע לארצות נעלמות דרך שבילים נידחים שכבשום עשבים שוטים. אורח מחשבתו סוטה, מעשה שטן, מן האתיקה הרציונליסטית של הכתיבה המדעית הקפיטליסטית שאת מקורותיו יצא לגלות. ובר כתב ספרות (העושה אמנם שמוש בתעודות היסטוריות). ואילו האתיקה של המדעיות הקפיטליסטית, היא מלמדת ריחוק וניתוק מן האובייקט הנחקר, אובייקטיביזם. כמוהו כפרקטיקה של המדע הקפיטליסטי שהיא מבנית, צורנית, נוסחתית ושואפת לאמדנות, לכימות וכמובן, לעמידה בתנאי השחזור וההחזרה. לכן מה שאנו מחשיבים בתור הא' הידיעה של מדע מחבב באופן טבעי את הסטרוקטורות הטהורות על-פני תכנים ואיכויות, מרשמים וסיפורת תבונית. אל הסטרוקטורות (כמו גם אל פירוקן) יפנה הכותב בגלימת מדען. ורצויות מן הסטרוקטורה המושגית המתמטיקה ובתה המעשית, הסטטיסטיקה.

 
Fischli & Weiss, ניגודים פופולריים: תיאוריה ופרקסיס, מתוך הסדרה "פתאום הכללה", 1981-2006. Venice Art Biennale 2013

Fischli & Weiss, ניגודים פופולריים: תיאוריה ופרקסיס, מתוך הסדרה "פתאום הכללה", 1981-2006. Venice Art Biennale 2013

 

 

הפניה לאיכויות, היא שהדירה את מקס ובר אל מחלקת ההיסטוריה של המדע, הרחק מהפרקטיקה של הפקולטה למדעי החברה המתיימרים למדעיות. ובעיקר הוא משמש בתור משל מהופך לקארל מארקס, שפנה לסטרוקטורות ניתנות לשחזור והריהו פורה ומשגשג בשיטתו גם היום.

 

ומשבא הקפיטליזם אל שברו, נחוץ לנו לחשוב מחדש את מחשבת העולם. נתקשה לעשות זאת בתחום שלטונה של האקדמיה, שהיא מלכתחילה תוצר של האתיקה והפרקטיקה הקפיטליסטיות. הרי שברונו של הקפיטליזם מוכרח להיות גם שברונה של האקדמיה בתור תודעה קולקטיבית מובנית, מוסכמת ומוסדית השרויה בתהליך תמידי של החזרה. העין, היא איננה רואה את עצמה.

 

ומקס ובר הוא התחלה, מהוססת אמנם, אך טובה. פרויד, לעומתו, לא יוכל לשמש נקודת מוצא מקבילה בחקר החברות האנושיות משום שתורתו מתיימרת להיות מדע המשעבד את החלום לסטרוקטורה טהורה. הנשים הכותבות היו הראשונות להתקומם על שפרויד הפך את "האשה" לסטרוקטורת-צל של "האדם". אבל הן לא נשמעו "מדעיות" ונדחקו משום כך לתחום הנחשב פוליטי בעקרו הקרוי "מגדר". דבריהן נחשבים "מביעים" ולמצער "מתארים" יותר מאשר טוענים טענה. האתיקה הבורגנית של המדע גברה עליהן בהחשיבה אותן כמי שקנאת פין דוברת מפיהן, יותר מכך כמי שמוכיחות אותה מחדש. האליל לעולם איננו שוקע כי המדמנה שבה הוא משגשג מבטיחה את זריחתו מחדש. המדעיות מבטיחה סדרי עולם. 

 
Fischli & Weiss, "זרים בליל, מחליפים מבטים", מהסדרה "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

Fischli & Weiss, "זרים בליל, מחליפים מבטים", מהסדרה "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

 

 

בספרו "על הכריזמה ובניית המוסדות" (עמ. 86-89), קושר ובר את הרציונל של הקפיטליזם המודרני, שעניינו חישוביות ואיזון ספרים אובייקטיבי עם חיסול העבדות. לא הדחף ההומני ביעֵר את העבדות ולא תודעת זכויות האדם, לא כל שכן "הנאורות" או "הקדמה" – אובייקטיביזם המחשב רווח מול הפסד, הוא שעשה זאת. את ההבחנה הזאת לא ניתן לכנס בסטרוקטורות יעילות, מרקסיסטיות או אחרות משום שמדובר כאן ברוח ובתודעה, בהשקפת עולם ובתכניה. ומכיוון שניתוח כזה איננו עומד בעקרון ההפרכה של המדעיות, מכיוון שלא ניתן להוכיחו או להפריכו, הוא נידון להישאר בתחום ההיסטוריה של מדע הסוציולוגיה. 

 

מחליפו של הקפיטליזם, אם ימשיך ויודרך על ידי חלקים נבחרים של האתיקה הישנה, בהחלט אפשרי כי ישיב בצורה זו או אחרת את העבדות אם ימצא בה תועלת. 

 
Fischli & Weiss, "מקס ומוריץ" מהסדרה "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

Fischli & Weiss, "מקס ומוריץ" מהסדרה "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

 

 

ובר טוען, כי העבדות חוסלה משום שלא השתלם לקפיטליסט הרציונלי להשקיע משאבים ברווחת עבדיו כדי שיהיו כשירים לעמל. הקפיטליסט חישב ומצא כי ההשקעה במדורו, מזונו ורבייתו של העבד נוגסת בעמודת הרווח של טבלת המאזן שלו. לכן, נוצר

 

"הכרח שיהיו בני-אדם שיהיו נאלצים מבחינה כלכלית – ולא רק מסוגלים מבחינה משפטית – למכור את עבודתם בשוק בלי הגבלה.

 

"הרי זה מנוגד למהותו של הקפיטליזם אם נעדרת שכבה כזאת של חסרי-רכוש, מעמד הנאלץ למכור את שירותי העבודה שלו כדי לחיות – ובלעדי כך לא תיתכן התפתחות הקפיטליזם;

 

"ובדומה לזה אין הוא אפשרי אם מצויה-בעין רק עבודה בלתי-חופשית. החישוב הקפיטליסטי הרציונלי אפשרי רק על הבסיס של כוח-עבודה חופשי; רק במקום שכתוצאה מקיומם של פועלים המציעים את עצמם מרצונם החופשי, להלכה, אך למעשה באֶכף שוט הרעב [וכמובן שוט המדור והרביה, או הזוגיות המוסדית ובכלל מה שקרוי "החיים הטובים"], רק שם יכולים מחיריהם של מוצרים להיקבע חד-משמעית מראש על-פי הסכם." (שם)

 
Fischli & Weiss, "ברונלסקי ממציא את הפרספקטיבה", מהסדרה "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

Fischli & Weiss, "ברונלסקי ממציא את הפרספקטיבה", מהסדרה "פתאום זו הכללה", 1981-2006. Via Desighnboom

 

במלים אלה של ובר, השוכן על מדף המומיות בהיסטוריה של המדעים, אני קוראת את האזהרה המוכמנת בדברים שאמר ולרשטיין המצוטטים ברשימתי הקודמת: עבדות חדשה עלולה לבוא במקום הקפיטליזם והדמוקרטיה הייצוגית המשגשגת על מצעו.

 
 

לקריאה נוספת: 

 

‫מכס ובר, האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם. תרגם מגרמנית: ברוך מורן. אחרית דבר מאת ש. נ. אייזנשטדט. תל אביב, עם עובד, תשמ"ד.

 

מקס ובר, "על הכריזמה ובניית המוסדות", מבחר כתבים, בעריכת והקדמת ש.נ. אייזנשטדט ובתרגום אהרון אמיר, הוצאת מאגנס, תש"ם

 

אריה קרמפף בהארץ, האתיקה של הקפיטליזם

 

אורט ואן אירדן: הגינות בעבודה העולמית, ב-TED (כותרות בעברית)

 

GEORGE DVORSKY in io9: Why Freud Still Matters, When He Was Wrong About Almost Everything

 
Fischli & Weiss, "מיק ג'אגר ובריאן ג'ונס הולכים מסופקים הביתה לאחר הלחנת 'I Can`t Get No Satifaction'", מהסדרה "פתאום זו הכללה, 1981-2006.  Via Desighnboom

Fischli & Weiss, "מיק ג'אגר ובריאן ג'ונס הולכים מסופקים הביתה לאחר הלחנת 'I Can`t Get No Satifaction'", מהסדרה "פתאום זו הכללה, 1981-2006.
Via Desighnboom

 

 

החירות מן האפשר (וביל טרֵיילור)

 
ביל טריילור, ללא כותרת (איש כחול), בין השנים 1939-1942.  Via Riffe Gallery, Ohio

ביל טריילור, ללא כותרת (איש כחול), בין השנים 1939-1942.
Via Riffe Gallery, Ohio

 

 

אין חירות חלקית (כמו חירות-קיץ או חירות אחרי הצהרים). כמושג, מכילה החירות את כל אופניה לציין מצב מוחלט. תוגדר כפי שתוגדר החירות בתור "פנימית" או "חיצונית", "חיובית או שלילית" – המרדף אחריה עלול להפוך אותנו עבדים נרצעים בידינו-שלנו, זאת בעודנו מדמים לעצמנו "שאיפת-על".

 
ביל טריילור ב-1939

ביל טריילור ב-1939

 

התמונות המלוות רשימה זו הן של ביל טריילור (1854-1949 Bill Traylor), עבד אמריקני משוחרר, שהתפרק מכבלי העבדות-בהסכמה שבחיי עמל מפרך בשכר עוני משפיל והפך לאמן רחוב. אם היתה קמה תנועת שחרור עממית לצעוד בעקבותיו של טריילור,  מצבם של הכושים באמריקה היה היום טוב הרבה יותר. כי החירות, היא לעולם נלקחת. טריילור לא נתן כותרות לציוריו ובסוגריים, ההסברים שנתן למתרחש בהם. 

 

החירות מוחלטת ושקולה לאהבה (לא כסנטימנט אלא כיחס מחייב את קיומו האוטונומי של הזולת), ולכן היא פרטית וכללית כאחד. חירות היא כלליות (אחווה), אוטונומיה, אהבה.

 
ביל טריילור, ללא כותרת (שתיינית),  בין השנים 1939-1943.  High Museum of Art, Atlanta

ביל טריילור, ללא כותרת (שתיינית), בין השנים 1939-1943.
High Museum of Art, Atlanta

 

 

אבל, המוחלטות הזאת, האין היא עלולה להתרוקן ממשמעות אם לא נצרף לה נשוא כמו, למשל, "חירות כלכלית" (שעניינה הרחקת גבולות היכולת הכלכלית עד גבול הרצון, החופשי)?

 
ביל טריילור, ללא כותרת (צֵיד אדם), בין השנים 1939-1943. גרפית וצבע על קרטון,  High Museum of Art, Atlanta

ביל טריילור, ללא כותרת (צֵיד אדם), בין השנים 1939-1943. גרפית וצבע על קרטון,
High Museum of Art, Atlanta

 

כל הדמויות והאירועים  שצייר טריילור מאכלסים קטעי זכרון מחיי העבדות ומהחיים האורבניים אחרי האמנציפציה, לרבות התרחשויות פולחן של שחרור אקסטטי בטקסי דת, ריקוד ושכרות.

 

והרי אמורה החירות לממש את שלמותה בתוך קורי התלכדות הסתירות של "החיים כפי שהם", הקורים שטווים בעבורם הגורל והבחירות. וכשבמבחן החירות כל הבחירות הגורליות מוטעות הן, אזי מהי, באמת?

ביל טריילור, ללא כותרת ("קונסטרוקציה", או "בית האירוע המרגש עם דמויות"), בין השנים 1939-1943. עפרון ועפרון צבעוני על קרטון שנמצא ברחוב, High Museum of Art, Atlanta, via The Smart Set

ביל טריילור, ללא כותרת ("קונסטרוקציה", או "בית האירוע המרגש עם דמויות"), בין השנים 1939-1943. עפרון ועפרון צבעוני על קרטון שנמצא ברחוב,
High Museum of Art, Atlanta, via The Smart Set

 

את ציוריו של ביל טריילור מאכלסים דמויות אדם ובעלי חיים, המופיעים לעתים בתוך "קונסטרוקציה". האחרונה, זוכה גם לתיאור "בית האירוע המרגש".

 

מוחלטות החירות שקולה, אם-כן, לגמישותה. לא יכול להיות לה שמוש פונדמנטלי, קנאי וכיוצא בזה איננה מיועדת לבני נוער שכל פְּשרה תקרב אותם אל מותם ממש. הרי החירות כמוה כאהבה הנתפרת מקרעי יומיום, כמוה כמיומנות.

 

כך, תשיג החירות את גבול המוחלט שלה דווקא בשעה שלא תידרש לתנאים, גם לא לטיעונים ולא לצידוקים. החירות היא באשר היא, ללא כל סייגי "אבל". רק בשעה שהיא לא תגבה מאתנו "מחירים", רק אז נוכל לומר בלב שלם: הרי זו חירות.

 
ביל טריילור, ללא כותרת ("צפור ואיש על בתים"), בין השנים 1939-1943. צבע וגרפית על קרטון,  High Museum of Art, Atlanta

ביל טריילור, ללא כותרת ("צפור ואיש על בתים"), בין השנים 1939-1943. צבע וגרפית על קרטון,
High Museum of Art, Atlanta

 

צ'ארלס שאנון (1914-1996 Charles Shannon), צייר ריאליסט של הניו-דיל שגילה את טריילור, אמר עליו כי היה "שליו עד מאד. הוא לא מחק כמעט. הוא פשוט התחיל ועבד עד גמירה. הוא לא עשה עניין משום דבר. …איש לא יכול היה לומר לו כיצד לעשות את מה שעשה." (Smart Set)

 

"…מבחינת רבים בקרב מעריציו של טריילור,  ישירותו עוד תורמת, הולכת ומוסיפה להילת המסתורין של אמנותו. ציוריו של טריילור נחשבים קמאיים, ראשוניים, נצחיים." (שם)  

 

ועל הכותבת להצביע כאן על קו מסתורי של קרבה נושאית, סגנונית וצבעונית המוביל מטריילור לשאגאל.

 

החירות מוחלטת בשעה שאינה גובה "מחיר" וכשאיננה גורמת הפסדים. היא-היא כפי שהיא, חירות. שאלת ההתאבדות של קאמי ב"המיתוס של סיזיפוס" כלולה בשאלת החירות ומשתלשלת ממנה, זאת דווקא משום שהחירות מחרישה את אוזני המתאבד למקהלה היוונית הטוענת כלפיו, כי הוא "מפסיד את החיים". והרי אין לו, למתאבד, מה להפסיד.

 

אבל, אם לפי בוחן המוות של החירות אין בחירות מוטעות, אזי גם הבחירה בחיים כך.

 
ביל טריילור, איש עם רובה, ללא תאריך.  Via Hunters & Gatherers (via Antiques and the Arts)

ביל טריילור, איש עם רובה, ללא תאריך.
Via Hunters & Gatherers (via Antiques and the Arts)

בנו של טריילור (שקיבל את שמו מהבעלים האחרון שלו), נרצח ב-1929 בידי שוטר בברמינגהם, אלבמה. טריילור היה משוכנע עד סוף חייו כי מדובר במעשה לינץ'. 

 

לקריאה נוספת:

 

Positive and Negative Liberty, in: Stanford  Encyclopedia of Philosophy

 

Exciting Events, at The Smart Set of Drexel University

 

אסף ענברי, המשקפיים העכורים של ישעיה ברלין, 2006 (מסה המבקרת את מושג החירות של ישעיה ברלין, אבי "החירות החיובית" ו"החירות השלילית")

 

כריס מארקר מראיין את קורנליוס קסטוריאדיס על דמוקרטיה ישירה (צרפתית, כותרות באנגלית), 1989

 

ובתור נ.ב. לכל הנאמר לעיל, מוקדשת התמונה החותמת את הרשימה הזאת לילד ודיע מסוודה בן החמש מחברון. בכייך הוא אבן, ודיע, שקלעה בול ופגעה חזק. 

 
לואיס קרול, ג'ורג' הקדוש והדרקון, 26 ביוני, 1875. הדפס אלבומן,  The Getty Museum, Los Angeles

לואיס קרול, ג'ורג' הקדוש והדרקון, 26 ביוני, 1875. הדפס אלבומן,
The Getty Museum, Los Angeles

%d בלוגרים אהבו את זה: