ישעיהו ליבוביץ': ויקרא שמם אדם

 
 
 
 

"אפשר לומר שהמהפכה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המין האנושי היא, שהתרבות החברתית והרוחנית פסקה מלהיות תרבות גברית והיא נעשתה תרבות אנושית. וזהו ההישג הגדול ביותר של האנושות.

 

"המפנה הזה עדיין איננו שלם משום שמבחינה פסיכולוגית הדבר הזה עוד לא הושג. ויש הרושם שגם – ..וכאן צריך לעשות הכללה גדולה מאוד מאוד.. – שהנשים עצמן עדיין אינן חשות את עצמן כשייכות למציאות החברתית והתרבותית כמו הגבר".

 

ש. אשה פטורה מתלמוד תורה.

 

"תלמוד תורה זה חינוך כללי, לאדם היהודי. לא לגבר היהודי – אלא לאדם היהודי. וצריך להתרגל לרעיון המהפכני, שאשה היא גם כן אדם!

 

"לא, זה לא היה דבר מובן מאליו! אמנם דווקא ביהדות לא היו ספקות על הדבר הזה, בגלל הפסוק המפורש: "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא את שמם אדם". לא "ויקרא את שמו אדם". אבל אצל היוונים הדעה הייתה מקובלת. אריסטו בפירוש אומר שהאשה זה אדם פגום, מטבעה. הוא בעצם אומר "דפקטיב".

 

"היהדות, כתרבות של החברה היהודית, לא תוכל להתקיים בכלל לאורך זמן אם היא לא תכלול את האשה בהסדר התרבותי של החברה היהודית, וההסדר התרבותי של החברה היהודית זה תלמוד תורה".

 

ש. ותפילת שחרית? שאתה מודה כל בוקר לאלוהים שאתה איש?

 

"כן?"

 

ש. מה אתה עושה עם התפילה הזאת?

 

"תראה, נוסח התפילה הרי מוכתב לי. ..שום תפילה איננה מבטאה את רגשותי ואת תפיסתי. זה נוסחה של עבודת האלוהים. ויש בתפילה הרבה ניסוחים לא מוצלחים. זה כולנו יודעים".

 

ש. ואשה ברבנות?

 

"אני חושש שזה היום, בדור הזה, בלתי אפשרי. לא מפני שאני רואה בזה איזה איסור, איזה פגם. אבל כאן, באמת, המעצורים הפסיכולוגיים, ואני מדבר כאן על עולמה של היהדות האורתודוכסית, הם כל כך גדולים שלא יתכן בכלל בדור הזה לנסות לשנות את הדבר הזה".

 
 

Helen Levitt, ניו יורק, 1942. Stephen Daiter Gallery, Chicago

 
 
מודעות פרסומת

ישעיהו ליבוביץ: האדם מול השלטון ומהי דמוקרטיה

 
 
 
 

"אני אינני מכיר שום מרכיב של החיים הריאליים ושום מרכיב רעיוני, אשר כל בני האדם שאנחנו רגילים לראותם כבני-אדם נורמליים מכירים בהם כערכים.

 

"האדם נידון, ומשלים עם הדבר הזה שהוא נידון, לחיות במסגרת של המדינה. אבל המדינה אינה אלא מסגרת ואינה תוכן. ובענין התוכן אין קונצנזוס אנושי: אני אינני פשיסט. פירוש הדבר הזה, שאין אני רואה בעצם מציאותו של מנגנון שלטוני שנקרא מדינה – אינני רואה בזה ערך. אבל אני אינני אנרכיסט. אני מכיר בהכרח לקיים מנגנון כזה ברוח הדברים הפשוטים שאמר אותם תנא (רבי חנינא סגן הכהנים), ש'אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו'.

 

"זאת אומרת שהמדינה, יש לה משמעות אינסטרומנטלית. העובדה שאדם הוא אזרח מדינה, פירוש הדבר הזה שהוא איננו חופשי. אבל אנחנו מכירים שזה הכרח שאי אפשר להמנע ממנו. שאין אנחנו יכולים להתקיים בצוותא אלא במסגרת של חוקים – כשיש מנגנון שמקיים את החוקים הללו.

 

"ולכן, השאלה הגדולה היא, העימות בין שני הדברים האלה: מצד האחד הערך של האדם כאינדיווידואום, אשר למעשה, מבחינה עקרונית, שולל הצדקה של כל שלטון על האדם, כל שלטון – והשלטון שהוא הכרחי כדי שבני האדם יוכלו להתקיים בצוותא. זאת היא הבעיה הפוליטית. ה-בעיה ה-פוליטית. וכל השיטות הפוליטיות השונות וכל הפרוגרמות הפוליטיות השונות וכל החוקות השונות, הן כולן נסיונות שונים לפתור את הבעיה הזאת.

 

"משמעותה של הדמוקרטיה היא, לצמצם את סמכות השלטון עד למינימום ההכרחי. והמינימום הזה עדיין הוא גדול מאוד, מאוד".

 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: