חנוך לוין: עשרת הדיברות

 

עדי נס, ללא כותרת (רות ונעמי), 2006

עדי נס, ללא כותרת (רות ונעמי), 2006

 

עשרת הדיברות 

חנוך לוין, מתוך "מלכת האמבטיה", 1969 (1970)

 

וּבְּבֹקֶר אָבִיב בָּהִיר וְנֶחְמָד

קַּמְנוּ כֻלָּנוּ כְּאִישׁ אֶחָד,

אַנְשֵׁי-חַיִל רַעֲנַנִּים,

טוֹבֵי-קוֹמָה וְעַזֵּי-פָּנִים,

קַּמְנוּ וְעָלִינוּ אֶל הַר סִינַי,

שְׁבוֹ קִבַּלְנוּ אֶת דְּבַר ה',

עָלִינוּ גֵאִים בְּזֶמֶר וְשִׁיר

אֶת דְּבַר ה' לְהַחְזִיר.

 

מַסְקָנָה רִאשׁוֹנָה מִצָּרְכֵי הַבִּטָּחוֹן

זָרַקְנוּ לַשָּׁמַיִם אֶת הַדִּבֵּר הָרִאשׁוֹן,

אַחֲרָיו זָרַקְנוּ אֶת הַדִּבֵּר הַשֵּׁנִי,

גַּם הוּא עֵקֶב הַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי,

אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי, הַשְּׁלִישִׁי בַּתּוֹר,

מַעֲשֵׂה מוּבָן שֶׁל מְדִינָה בְּמָצוֹר,

וְאֲשֶׁר כּוֹלֵל בְּאֹפֶן טִבְעִי

בְּחֲבִילָה אַחַת אֶת הַדִּבֵּר הָרְבִיעִי,

הַדִּבֵּר הָרְבִיעִי – וְהָחֲמִישִׁי אִתּוֹ,

כִּי הַבָּא לְהָרְגֶךָ – הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ,

וּמִטַּעַם דּוֹמֶה שֶׁל מִלְחֶמֶת הַקִּיּוּם

נִזְרַק גַּם הַשִּׁישִׁי זְרִיקַת חֵרוּם,

וְהָיָה זֶה לָכֵן הֶכְרֵחִי וּמֻצְדָּק

שְׁהַדִּבֵּר הַשְּׁבִיעִי גַּם הוּא נִזְרַק,

אַחֲרָיו הַשְּׁמִינִי וְעִמוֹ הַתְּשִׁיעִי

שְׁנֵיהֶם מִסִּבּוֹת שֶׁל מוֹרָל קְרָבִי,

וְכְדֵי לְסַיֵּם בֵּמִסְפָּר זוּגִי

צֵרַפְנוּ גַּם אֶת הַדִּבֵּר הָעֲשִׂירִי.

 

וּבְּבֹקֶר אָבִיב בָּהִיר וְנֶחְמָד

חָזַרְנוּ כֻלָּנוּ כְּאִישׁ אֶחָד,

אַנְשֵׁי-חַיִל רַעֲנַנִּים,

טוֹבֵי-קוֹמָה וְעַזֵּי-פָּנִים,

גֵּוֵּנוּ זָקוּף, כְּתֵפֵינוּ קָלוֹת,

נוֹשְׁמִים אֲוִיר מְלוֹא הָרֵאוֹת

אֶפְשָׁר לִחְיוֹת!

 

השיר יצא לאור בספר מה איכפת לציפור – מערכונים ופזמונים 1, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 1987

 

 

עדי נס, ללא כותרת (חייל), מהסדרה 'חיילים', 1996.

עדי נס, ללא כותרת (חייל), מהסדרה 'חיילים', 1996

 

כל מלה מיותרת. ובכל זאת, כדאי לקרוא את "גילוי הדעת" הסרקסטי שהוציא חנוך לוין בעקבות הורדת "מלכת האמבטיה", זאת עקב לחצים צבוריים ופוליטיים. ההתנגדות, במעשה ולו קטן ויומיומי, בדיבור ובמחאה, לכוחות ההרס האנטי-דמוקרטיים, היא עזה כיום בישראל הרבה יותר מאשר בעבר. הדבר סותר את התודעה הכוזבת השוררת בנוגע לחולשתה של ההתנגדות הזאת. חלק גדול בצבור הישראלי מואס בשחיתות השלטונית, בהשחתת ערכי המוסר על-ידי בעלי שררה ושועים העושים יד-אחת, בפופוליזם ובמיליטריזם, בשליטה הכוחנית על העם הפלסטיני, בדריסת זכויותיהם של מיעוטים וחלשים וכן בהסתה נגדם ונגד מגניהם.

 

ולכבודה של הגיבורה עהד תמימי כדאי לקרוא את חנוך לוין: הוראות ביטחון בשטחים הכבושים.

 

 

מודעות פרסומת

כריסטופר פלאמר מפיו של נבוקוב על קפקא: יופי הוא חמלה

 

אין ליופי מליצים בימינו, ובקרב קובעי המדיניות האינטלקטואלית והאמנותית הוא, לא כל שכן הדבקוּת בו, נחשבים סמן של נחיתות. חשבתי על כך בשבוע שבו אני מתרגמת את הפואמה "ליל סנט אגנס" של ג'ון קיטס שכל-כולה הזדווגות (אין מלה אחרת לתאר את זה) של צבע, מוסיקה ומלים לכדי יופי מפואר שמדבר בעד עצמו, מוכיח את עצמו בתור נאורות. ביופי כזה נמצאת ההוכחה, שאין אווילי מן העמדה הצינית כלפי העולם, שרק פחדנות מסתתרת מאחוריה.  

 
Gilbert Garcin, נוקטורן, צלום בעקבות פול קלי, 2004, via Stephen Bulger Gallery

Gilbert Garcin, נוקטורן, צלום בעקבות פול קלי, 2004, via Stephen Bulger Gallery

 

יחד עם העבודה על קיטס אני קוראת את "החולה הנצחי" של חנוך לוין. לכאורה, אין רחוקים יותר זה-מזה כמו השניים הללו. ולא רק בדורות ובמגמות הדור אלא ביחס ליופי, שלוין חודר אותו תוך כדי שהוא הופך את כל השאיפות ליפי החיים לתמונת עולם נלעגת עד מוות. אבל כשחנוך לוין חוזר על "המלמול הנצחי" של האוהב ב"החולה הנצחי" שלו, "…יום שלישי, השמיני באוגוסט, יכולתי ללכת אליה בבוקר, יכולתי ללכת אליה לפני הצהריים, יכולתי ללכת אליה בצהריים, יכולתי ללכת אליה אחרי הצהריים, יכולתי ללכת אליה לפנות ערב…", וכך הלאה – בחוסר חמלה גמור, לכאורה, כלפי הדמות הנלעגת שלו, הוא משיג בדיוק את מה שהוא לכאורה בועט בו, את ההוכחה שיופי הוא חמלה וחמלה היא יופי.

 
Elliot Erwitt, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, 1988, via Magnum

Elliot Erwitt, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, 1988, via Magnum

 
 

בדיוק על כך מדברת דמותו של ולדימיר נאבוקוב המשוחקת על ידי כריסטופר פלאמר, המרצה על "הגלגול" של קפקא בפני תלמידיו, בנאום הנפלא שלהלן: 

 
 

ובהקשר לאירועי הירי האחרונים בארה"ב, קטע מדיון שנערך עם יוצר "באולינג לקולומביין", מייקל מור, על האלימות באמריקה. הדיון נערך בעקבות הירי בבית הקולנוע "אורורה" בקולורדו, ביולי האחרון.

 
 

ניתן גם לצפות בדיון כולו, ולשמוע את דברי הטעם הזועמים של מייקל מור.  

 
 
Tom Hunter, "מקום מבטחים ותקווה", מהסדרה "ספורים שלא סופרו", 2009.

Tom Hunter, "מקום מבטחים ותקווה", מהסדרה "ספורים שלא סופרו", 2009.