וילפרֶד אוֹוֶּן: מְשַׁל הָאִישׁ הַזָּקֵן וְהַצָּעִיר

 
 

מְשַׁל הָאִישׁ הַזָּקֵן וְהַצָּעִיר

 

אֲזַי קָם אַבְרָהָם, וּבִקֵּעַ הָעֵץ, וְהָלַךְ,

וְלָקַח אִתּוֹ אֵשׁ, וְסַכִּין.

וּבְלֶכְתַם שְׁנֵיהֶם יַחַד,

דִּבֵּר בְּכוֹרוֹ יִצְחָק וַיֹּאמֶר, אָבִי,

הִנֵּה הָהֲכָנוֹת, אֵשׁ וּבַרְזֶל,

וְאַיֵּה הַשֶּׂה  לָעֹלָה?

כִּי-אָז אֶת הַנַּעַר עָקַד אַבְרָהָם בִּרְצוּעוֹת, חֲגוֹרוֹת,

וְשׁוּחוֹת, בִּצּוּרִים הֵקִים שָׁם,

וְהֵנִיף הַסַּכִּין אֶת בְּנוֹ לִשְׁחֹט.

וְהִנֵּה! מִן-הַשָּׁמַיִם מַלְאַךְ יִּקְרָא אֵלָיו

וַיֹּאמֶר, יָדְךָ אַל-תִּשְׁלַח אֶל-הַנַּעַר,

וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה. רְאֵה,

אַיִל, בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו נֶאֱחַז;

אֶת אֵיל הַגַּאֲוָה הַקְרֵב תַּחְתָיו.

 

אַךְ הַזָּקֵן לֹא יְהִי כֹה, אַךְ אֶת בְּנוֹ שַׁחָט,

וּמַחֲצִית זֶרַע אֵירוֹפָּה, אֶחָד-אֶחָד.

 
 
כֹּה – כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה). אוון קרא את גרסת King James האנגלית לתנך. בהתאם (וגם בשל דרישות התבנית, המקצב והמצלול), השתמשתי במלה "סכין" במקום במאכלת. היה עלי לשלב את "המקור" העברי עם "המקור" האנגלי.
 
ליאת יוסיפור, שלוש דמויות, 2010. שמן על בד, via Angeles Gallery

ליאת יוסיפור, שלוש דמויות, 2010. שמן על בד, via Angeles Gallery

 
 
 
 
מְשַׁל הָאִישׁ הַזָּקֵן וְהַצָּעִיר (The Parable of the Old Man and the Young) נכתב על ידי וילפרד אוון בבית החולים קרייגלוקהרט (Craiglockhart) לנפגעי הלם קרב (Shell Shock) באדינבורו, סקוטלנד. השיר מוגש כאן בקטע המסיים את הסרט Regeneration מ-1997, שגיבוריו ד"ר ויליאם ריברס, הנראה בקטע קורא את השיר, וכן המשוררים סיגפריד ששון ווילפרד אוון. ואולם, הגיבורה הראשית בסרט היא המלחמה, באיוולתה ובשברה.  
 
 
 
 
 עוד על, ומשל וילפרד אוון:   
Wilfred Owen Audio Gallery, in: BBC History
Poems (Wilfred Owen), at Yale Modernism Lab
The Wilfred Owen Collection at: First World War Poetry Digital Archive     
 
 
 

"הנושא שלי הוא המלחמה, ונוֹחם המלחמה. השירה נמצאת בַּנוחם. ברם לדור הזה אין בקינות הללו ניחומים כלשהם. אפשר יהיו הם לדור הבא. כל שיכול משורר לעשות הוא להתריע. מטעם זה על המשוררים לאמתה לדבר אמת."

 
 
אוון כתב את הדברים כהקדמה לספר שירה שלא זכה להוציאו לאור. הוא נהרג ב-4 בנובמבר 1918 בקרבות אורס (Ors), צרפת.  
 
ליאת יוסיפור, דמעה, 2007. שמן על לוח, via Angeles Gallery
ליאת יוסיפור, דמעה, 2007. שמן על לוח, via Angeles Gallery
מודעות פרסומת

פִּי-גֵ'יי הַארְוִוי: הַמִּלִים שֶׁתַּעֲשֶׂנָה רֶצַח

 

המחסור בשירי מלחמה מחאתיים המתארים בגוף ראשון את זוועות הרצח המאורגן, המוצדק במוסר עוועים, הוא בלתי נתפס בישראל. אפשר לספור אותם על אצבעות היד האחת, אולי. ומספרם של שירי זוועה כאלה בגוף ראשון שואף לאפס ממש. אין לנו (אני מקווה שבקיאותי לוקה בחסר בעניין זה) משוררים דוגמת וילפרד אוון (Wilfred Owen), זיגפריד ששון (Siegfried Sassoon) ואחרים, שתיעדו בשירתם את מלחמת העולם הראשונה באופן שאלף מצלמות לא יוכלו לו. הפוליטי הוא בשירתם הפצע, לא יותר מזה. הם אינם מקפידים בתקינותם הפוליטית, כלומר, אינם מתעדים את סבלות האויב דווקא, ודווקא כך אנו מצליחים לתפוס בזכותם כי אדם-הוא-אדם; כי, כפי שאלזה מורנטה (Elsa Moranta) אומרת, כל חייל הוא ילד במותו. השירה הגדולה של הזוועה הופכת את האבסורד לאוניברסלי והיא צנועה, משתמשת בצלומי זכרון הטובחים בנפש, שירה ללא רחם.

 

פי-ג'יי הארווי (Polly Jean Harvey) היא יוצרת Heavy Metal  המחדשת באלבום האחרון שלה, Let England Shake, את המסורת הגדולה הזאת. והיא מרבה לצטט מהשירה הגדולה ההיא. ניתן לקרוא עליה ב-New York Magazine, ולהכנס לאתר שלה כדי לקרוא את מלות השירים.

 

להלן תרגום השיר The Words that Maketh Murder . השורה האחרונה, "ואם אביא את הבעיה לאומות המאוחדות", היא ציטוט מ-Summertime Blues  של אדי קוכּרן (Eddie Cochran) מ-1958, שזכה לריבוי גרסות כיסוי, שהידועה בהן של "המי". התרגום עצמו, כמו תרגום, איננו העתקה ושיקוף מלה-במלה של המקור, אלא נסיון להעביר בדייקנות את רוח, או, בשר-הדברים. אחרי התמליל הדבר עצמו, ואחריו אדי קוכּרן.

 
 

פִּי-גֵ'יי הַארְוִוי: הַמִּלִים שֶׁתַּעֲשֶׂנָה רֶצַח

 

רָאִיתִי גַּם עֲשִׂיתִי דְּבָרִים שֶׁבִרְצוֹנִי לִשְׁכּוֹחַ;

רָאִיתִי חַיָּילִים שֶׁנַפְלוּ גּוּשֵׁי בָּשָׂר בַּמַּלְקוֹחַ,

הַלּא יֵאָמֵן יְרוּיִים, מְפוּצַצִים.

זְרוֹעוֹת וְרַגְלַיִים הָיוּ עַל הָעֵצִים.

 
 

רָאִיתִי גַּם עֲשִׂיתִי דְּבָרִים שֶׁבִרְצוֹנִי לִשְׁכּוֹחַ;

בְּבוֹאִי מִמָּקוֹם לא מִכָּאן וּמְכוּשָּׁף,

לִרְאוֹת פְּנֵי אִשָׁה נִכְסַף,

בִּמְקוֹם מִלִים שֶׁמַצְעִידוֹת מִקְצַב,

מִלִים שֶׁתַעֲשֶׂנָה רֶצַח.

 

אֵלֶּה, אֵלֶּה, אֵלֶּה הֵן הַמִּלִים-

הַמִּלִים שֶׁתַּעֲשֶׂנָה רֶצַח.

אֵלֶּה, אֵלֶּה, אֵלֶּה הֵן הַמִּלִים-

רֶצַח…

 

אֵלֶּה, אֵלֶּה, אֵלֶּה הֵן הַמִּלִים-

הַמִּלִים שֶׁתַּעֲשֶׂנָה רֶצַח.

 

רָאִיתִי גַּם עֲשִׂיתִי דְּבָרִים שֶׁבִרְצוֹני לִשְׁכּוֹחַ;

רָאִיתִי רַב-טוּרַאי מְרוּסָק עֲצַבָיו

בְּטַפְּסוֹ מֵעֵבֶר לַשֶּמֶש, שֶׁהִסְתַּלְּקָה מֵעַלָיו,

רָאִיתִי זְבוּבִים בִּנְחִילִים עַל גַּב,

חַיָּילִים שֶׁנַפְלוּ גּוּשֵׁי בָּשָׂר בַּמַּלְקוֹחַ.

 

אֵלֶּה הֵן הַמִּלִים, הַמִּלִים הֵן אֵלֶּה.

מָוֶת שׁוֹהֶה, מַצְחִין,

זְבוּבִים בִּנְחִילִים עַל גַּב,

עַל פְּנֵי שִׂיאָהּ שֶׁל הַפִּסְגָּה,

רוֹטֵט בָּחוֹם בָּשָׂר וַדָּם.

שׁוּב זֶה הַדַּבָר שֶׁבַּל יְתוֹאַר.

שֶׁמַא אֵינוֹ לַמּוּבָן לַמּוּסְבָּר.

הַמִּלִים אֲשֶׁר עוֹשׂוֹת, הַמִּלִים אֲשֶׁר עוֹשׂוֹת

רֶצַח.

 

וְאִם אָבִיא אֶת הַבְּעָיָה לָאוּמוֹת הַמְּאוּחָדוֹת?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: