ישעיהו ליבוביץ: האדם מול השלטון ומהי דמוקרטיה

 
 
 
 

"אני אינני מכיר שום מרכיב של החיים הריאליים ושום מרכיב רעיוני, אשר כל בני האדם שאנחנו רגילים לראותם כבני-אדם נורמליים מכירים בהם כערכים.

 

"האדם נידון, ומשלים עם הדבר הזה שהוא נידון, לחיות במסגרת של המדינה. אבל המדינה אינה אלא מסגרת ואינה תוכן. ובענין התוכן אין קונצנזוס אנושי: אני אינני פשיסט. פירוש הדבר הזה, שאין אני רואה בעצם מציאותו של מנגנון שלטוני שנקרא מדינה – אינני רואה בזה ערך. אבל אני אינני אנרכיסט. אני מכיר בהכרח לקיים מנגנון כזה ברוח הדברים הפשוטים שאמר אותם תנא (רבי חנינא סגן הכהנים), ש'אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו'.

 

"זאת אומרת שהמדינה, יש לה משמעות אינסטרומנטלית. העובדה שאדם הוא אזרח מדינה, פירוש הדבר הזה שהוא איננו חופשי. אבל אנחנו מכירים שזה הכרח שאי אפשר להמנע ממנו. שאין אנחנו יכולים להתקיים בצוותא אלא במסגרת של חוקים – כשיש מנגנון שמקיים את החוקים הללו.

 

"ולכן, השאלה הגדולה היא, העימות בין שני הדברים האלה: מצד האחד הערך של האדם כאינדיווידואום, אשר למעשה, מבחינה עקרונית, שולל הצדקה של כל שלטון על האדם, כל שלטון – והשלטון שהוא הכרחי כדי שבני האדם יוכלו להתקיים בצוותא. זאת היא הבעיה הפוליטית. ה-בעיה ה-פוליטית. וכל השיטות הפוליטיות השונות וכל הפרוגרמות הפוליטיות השונות וכל החוקות השונות, הן כולן נסיונות שונים לפתור את הבעיה הזאת.

 

"משמעותה של הדמוקרטיה היא, לצמצם את סמכות השלטון עד למינימום ההכרחי. והמינימום הזה עדיין הוא גדול מאוד, מאוד".

 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: