זמן, מקום, אדם: "הכרך" לפרַנס מַסֶריל

 

Frans Masereel, הכרך, הדפס עץ ברומן גרפי ללא מלים, 1925

 

"ספרים, אנדרטאות, תמונות ותעוד היסטורי – כל אלה ניתנים אמנם להכחדה, אבל את העולם המודרני ניתן היה לשחזר אם ישרדו רק הדפסי העץ של מסריל (Frans Masereel). רק הם היו יכולים במקרה כזה לסייע בהבנת הגאונות, המגמות והסכנה שהרה הרוח בתקופתנו", שטפן צווייג (Via THE NEW YORK SOCIETY LIBRARY). 

 

בהקדמה לרומן ב-167 הדפסי-עץ Mein Studenbuch של מסריל, כתב תומאס מאן, כי רצף ההדפסים אינו אלא "סרט אילם בשחור-לבן וללא כותרות".

 

Frans Masereel, הכרך, הדפס עץ ברומן גרפי ללא מלים, 1925

 

ספר ההדפסים, "הכרך" (Die Stadt) מ-1925, שגם הוא מוגדר "רומן גרפי ללא מלים", סוגה שהיא פרי המצאה של מסריל, מחזיק רצף דימויים שיכול היה לצור חוקר עולמות מהחלל החיצון שנחת באחד מכרכי אירופה של מפנה המאה הקודמת. ההזרה המעין אובייקטיבית שעושים הדמויים הללו לחיים בכרך מצליחה לזעזע ולעורר אותנו. הלוחות הובאו לכאן Via Nebulous Cargo – an observant walk through modern ruins. את כל הלוחות ניתן לראות ברצף באתר המוקדש לספר: Frans Masereel's The City.

 

מסריל מציג את הכרך כמכונה המתדלקת את עצמה בבני אנוש, כשבקצה שרשרת המזון נמצאת האשה.

 

Frans Masereel, הכרך, הדפס עץ ברומן גרפי ללא מלים, 1925

 

חוקר העולמות מתחיל ממבט-על על הנוף העירוני ובהמשך מצמצם את עינית המשקפת ומרכז את המבט באחרוני היצורים שהמכונה העירונית גורסת אותם וניזונה מהם.

         

Frans Masereel, הכרך, הדפס עץ ברומן גרפי ללא מלים, 1925

 

פרנס מסריל (1889-1972) נולד בבלגיה שם למד אמנות ולאחר נדודים בין גרמניה ואנגליה, פריס ושוויץ הוא השתקע בצרפת. ספוריו הגרפיים ללא-מלים נחשבים, כאמור, חלוציים בתחום ומתוכם עובד "האידאה" ע"י ברטולד ברטוש לסרט אנימציה בשם זה (ר' פוסט קודם). 

Frans Masereel, הכרך, הדפס עץ ברומן גרפי ללא מלים, 1925

 

 ניתן לעלעל בספר כולו גם ביוטיוב, וכמו כן בעבודות נוספות של האמן.

Frans Masereel, הכרך, הדפס עץ ברומן גרפי ללא מלים, 1925

 

 

Frans Masereel, הכרך, הדפס עץ ברומן גרפי ללא מלים, 1925

 

מודעות פרסומת

ונדליזם אמנותי: אמצע עיר באר חלב

 

הכרך איננו רק מבוך למלומדי אין ישע, אלה החוקרים את הנקרות הנסתרות בסרח משמניו הנוצצים אשר בהן הם מוטלים כתרביות של אומללות, ההכרחית לפעולתו התקינה. ככזה הכרך הוא גם חיק ענק, מלון אורחים פתוח לכל. ל"עיר התחתית", הכוונה. המחוזות העירוניים המלוטשים והחמדניים, לעומתה, ממש כמו פרברי הכרך והישובים הכפריים ששעריהם ננעלים לעת ערב ודשאיהם המוריקים הם לוח חלק שאין כותב עליו, כל אלה סגורים ומסוגרים בפני תועי לילה. אם בכלל ינסו להכנס למחוזות הללו. מי שהכפר יורק אותו על סעיף של "חוסר התאמה" תמיד ימצא פסת קרקע, ספסל, קורת גג של תחנת אוטובוס בעיר.

 

הכרך התחתי המטונף, המתפורר הוא גם ה"קנבס" שעליו מציירים אמניו, הכָּן שעליו הם מציבים פסלים. מחומרי הכרך נעשים מונומנטים לרוחו. כשאמן הסטודיו מכין את בד הציור שלו, הוא מביא אותו לנקודת-אפס טקסטורלית וצבעונית כדי להתחיל לעבוד ממנו. הרחוב לאמניו הוא קנבס רדי-מייד, נקודת התחלה רווית היסטוריה, צבע ומרקם.

 

להלן מספר אמני-כרך מרחבי העולם ואף מישראל. הטובים שבהם זוכים להכרה ולהערכה, ולפרנסה טובה, אבל הם נאמנים תמיד למתרסי הרחובות, תמיד בעמדת התרסה. הם אינם מזדהים בדרך כלל בשמם האמתי, אלא בכינוי. בנקסי (Banksy‏) האנגלי הינו הידוע ביניהם, ולכן הוא לא יוצג בהזדמנות זו.

 

וילס (Vhils)  הוא הפורטוגזי אלכסנדרֶה פארטוֹ, יליד 1987, שעובד בשיטת "חריצה". בסיוע כלי עבודה של בנאים ומקדחות הוא חורץ וחורט קירות ומבנים ליצור דיוקנאות ענק. הוא זכה להכרה בפסטיבל קאן 2008, כשדיוקן שחרץ בקיר הופיע בתצלום לצד יצירה של בנקסי.  כאן, סרטון שעשה האמן בשיתוף עם המוסיקאי אורלה נגרה (Orelha Negra) והרבה פירוטכניקה:

 

 

 

 

מרק ג'נקינס (Mark Jenkins), נולד 1970 ומתגורר בוושינגטון, ארה"ב, יוצר מיצבי רחוב:

 

 

 

 

פֶפֶה טַלַבֶרָה (FEFE TALAVERA, 1979), נולדה במכסיקו וגדלה בסאו פאולו, ברזיל. עתה מחלקת זמנה בין סאו פאולו לבין מדריד, ספרד. יוצרת מפלצות בסגנון שבטי אפל, סיוטי וטעון אנרגיה רגשית. אמנותה נזונה מהמיתולוגיות האצטקית והמאיה ומסורת ציורי הקיר המכסיקנית של ציירים כמו דייגו ריברה (Diego Rivera), חוזה קלמנטה אורוזקו (José Clemente Orozco) ואחרים:

 

FEFE TALAVERA

 

 

קונור הרינגטון (Conor Harrington) נולד ב-1980 באירלנד. הוא מחבר באמנותו מרכיבים ממסורת האמנות הגדולה עם מאפייני האמנות האורבנית על קוויה הגסים, הנזילות והשפעת הטיפוגרפיה. ידוע בכותרות המוזרות שנותן לעבודותיו. כאן בשלוש עבודות: בלונדון, תל אביב בשיתוף פעולה עם Know Hope הישראלי ובבית לחם:

 

Conor Harrington

 

 

 

אריקה איל קיין (Erica il Cane, או AKA ericailcane, כלומר "הידוע בשם אריקה הכלב"), נולד בבולוניה, איטליה. יוצר גראפיטי לצד מיצבים, אנימציות, רישומים ותצריבים עדינים של בעלי חי אנושיים, לעתים ביחסים הדדיים סתומים והרבה פעמים כשאבריהם הפנימיים חשופים ומתוייגים, ככל הנראה בהשפעת מסורת היציקות הרפואיות של גופות מבותרות באירופה. קושרים אותו גם לדירר (Albrecht Dürer) והיירונימוס בוש (Hieronymous Bosch) . בעבר עבד בשיתוף עם בלו (Blu). שומר על מסתורין גמור לגבי זהותו:

 

Erica il Cane

 

הרשת גדושה ומלאה באמן הגרפיטי בלו (Blu), הנערץ על הכל.

 

המונח "גרפיטי" מוצאו מהמלה האיטלקית graffiare, שפירושה לגלף, לחרוט, לשרוט. המלה נולדה ב-1851, בעת שארכיאולוגים שחשפו את העיר הרומאית פומפיי, גילו הודעות ומסרים שנחרטו בקירות העיר ונשמרו תחת הלבה.

 

ציור הקיר המסורתי עומד כמו בניגוד לאמנות הגרפיטי, שהשם ונדליזם אמנותי יאה לה. הצייר המסורתי מתייחס אל הקיר כאל קנבס במימדי ענק, וגם אותו הוא מעבד כדי שיהווה רקע של אפס הפרעות חזותיות לפני שהוא מתחיל לצייר עליו, בין בטכניקת הפרסקו בין בשיטות אחרות. על אמנות הקיר בישראל, הכנסו לאתר של גדעון אפרת.

 

על הגרפיטי הישראלי באתר Tel Aviv Graffiti & Street Art