קדיה מולודובסקי: הַיַּלְדָּה אַיֶלֶת

 

קדיה מולודובסקי (1894-1975), פניה ברגשטיין ולאה גולדברג הן הספרוּת של ילדותי. כשהצגנו בגן את "הילדה אילת" היו האבזרים שהכניסו אותי לתפקיד שתי צמות-עכבר בהירות ומטריה לבנה. והזהירו אותי לא לשבור את המטריה, כי מטריות הובאו אז מתנה מחו"ל.

 

רק הרבה-הרבה יותר מאוחר הבנתי שזה שיר על התעללות. התעללות אפשר שתהיה ישירה וגסה ואפשר שתהיה שקופה לחלוטין, אטומה, בלתי נפרצת כמעט אם לא בסיוטים, עצב עמוק והתעוררות ליופי, גילוי הרוח. אילת מצליחה להכנס בדלת החלום ולהמריא. וקדיה מולודבסקי, גננת בת קַרְטוֹז-בְּרַזָה שבצפון פולין אז (בְּיַּארוֹזָה, בלארוס של היום), שכתבה (בין היתר) שירת ילדות ביידיש, פתחה את הדלת הזאת.

 

השיר, שתורגם על ידי נתן אלתרמן, נמצא באסופה "פתחו את השער" של מולודובסקי. האיורים של "תרצה", היא תרצה טנאי (1920-2009) אמנית איור דגולה וצנועה, מינימליסטית, שרישומי הטוש השחורים שלה הם כשלעצמם דלת לצבעוניות חסרת גבולות. ספרות הילדים של פעם לא ניסתה לאטום את הסיוט הילדי בוורודים ובכחלחלים או לרפד את קירות הכאב כדי להפכו לרִיק. זוהי ספרות של התמודדות ישירה, של אמת ואלכימיה נפשית, ההופכת את חומרי החיים הקשים מנשוא לסולם של יופי צרוף מתובל באירוניה.

 

שמה של הילדה ביידיש הוא אלקע, שנשמע: אוֹלְקֶה. במקביל לשמיעת השיר במקור היידי מפי המשוררת עצמה, להלן, ניתן לקרוא אותו בעברית על מצגת, באתר "החוג לשוחרי שירה", מצגת שמעוותת את סידור השורות ומקלקלת את האיורים המקוריים בתוספות מטופשות ובצבע. ביידיש זה נראה יותר טוב.

 

 

הפוסט מוקדש באהבה ובגעגועים לאמא ואבא של ליה ואיתי.

 

הַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת

 

בְּוַרְשָׁה, בְּפַרְוָר נִדָּח,

בִּצָּה, חָצֵר וּבַיִת שָׁח.

 

שָׁם גָּרָה הַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת

וְיֵשׁ לָהּ שִׁמְשִּיָה כְּחַלְחֶלֶת.

 

הָאָב נַפָּח שָׁחוֹר מִפִּיחַ,

הָאֵם יָדֶיהָ לֹא תַּנִּיחַ.

 

הַגַּג רָעוּעַ וְגוֹחֵן

וּמִתַּחְתָּיו צִפּוֹר בַּקֵּן… המשך השיר: בספר.

 
 
 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: