הַכְּחָשַׁת הָרוּחַ

 

רוח רפאים רודפת אותנו: רוח הרפאים של הרוח. אנו חיים בעידן הכחשת הרוח, עידן שבו קיומם של הדברים מותנה בהיותם לא-רוח. אם משהו ישנו, אזי לא-רוח הוא.

 

שלילה מסתתרת מאחורי מוצקותה הקשוחה בהחלט של המציאות המנוסחת במשפטים ובטענות. בלא לאות אנו עמלים על ביצורה של השלילה, משום שעמל זה עצמו מעניק ערך קיומי עליון למה שמזוהה כ"רציונליות".

 

אנו, החיים בעידן הכחשת הרוח – לא רוח הננו אלא תופעה פסיכופתולוגית בזמן, פיזיקלית במרחב. מרדף רפאי הרוח המאיץ בנו, הוא זה המלמד אותנו את מלאכת הכחשת הרוח הנחוצה לשם היותנו קובעי הדעת, לשם ביצור מקומנו גבוה ככל האפשר בהיררכית קובעי הדעת. בעידן שלנו אנו חיים, הוא עידן הכחשת הרוח, שבו מותנה הידוע בהיותו לא-רוח.

 

אנו חיים בעידן גירוש הרוח וחיינו רדופים בידי רוח הרפאים של הרוח, אנו, בני הדעת וקובעיה.

 

קאנט, ראש וראשון למכחישי הרוח, החליף אותה בכלי כפול של תפיסה: פנימה והחוצה. הפנימיות היא "צורת הזמן". היא אחת. הזמן הוא דימוי של המציאות הפנימית ואיננו המציאות כפי שהיא. החלל הוא מתכונת החיצוניות. הוא אחד. אין מעבר להם, לחלל ולזמן, דבר. הרוח איננה.

 

אפשר להדגים את הרעיון כי הזמן הוא צורת הפנימיות באמצעות המוסיקה, שניתן להגדירה כהבעה זמנית. הצליל המוחשי הוא רעש עד שיעובד לזמן, כלומר לדימוי מסוים של רצף. לא אני יצרתי את המוסיקה שאני מאזינה לה (ודאי שלא), – אבל באמצעות המוסיקה אני נתפסת לעצמי כרצף מוחשי. כך תפיסתי מובעת (תופסת עצמה) ונהנית. ממה היא נהנית? מעצמה.

 

וזה עוד מתפתל והולך. ניראה לכם שיש בזה משהו? בוודאי. כל פילוסופיה גדולה היא יופי וכל יופי אמת.

 

אפילו קאנט יפה. זאת חרף יומרתו להיות יבש, מכוער אפילו. תאמינו לי, קיראו את "הביקורת השלישית" שלו, של "כוח השיפוט", שבה הוא מנסה להגדיר יופי. אבל, לא לפני שעצביכם יקרסו בנסיון להבין את "הראשונה". (בספר הראשון בטרילוגיה הבקורתית של הפילוסוף, "בקורת התבונה הטהורה", נעוץ, לדעתי, קוץ יהירותם של מלומדי קאנט לדורותיהם. שלא לדבר על הדרך היבשה, הכעורה שבה הם מתנסחים בדרך כלל. אני סבורה, כי עד שהללו מְתַרְגֵּלִים דיבור משכיל על חשבון הספר ומשנתו, הם מאבדים כל זיק אירוני ונעשים אטומים ליופי ש"בקורת כוח השפוט", השלישית בְּטרילוגיה, רוויה בו.)

 

מהו היפה, אם כן, שהבקורת השלישית עסוקה בו? לפי קאנט, דבר יפה כלשהו כגון עץ, הר, או עץ והר שצייר סזאן, ייראה לנו כאילו הוא עשוי בידי מי, כלומר נועד לתכלית מסוימת ואומר משהו. אלא שאותו דבר יפה אומר את עצמו בלבד, שכן תכלית היפה אין לה תכלית. אין שום שימוש ביפה. אפשר, כי משנמצא את הצנצנת יפה נשים אותה על מדף ולא נשתמש בה. נניח אותה שם "לשם יופי" וזו תהיה תכליתה. דבר יפה לעולם לא יהיה "סתמי", אבל תכליתו, בתור יפה (לא בתור צלחת), לעולם תחסר. היפה הוא תכלית ללא תכליתיות. היפה הקאנטיאני תכליתו להיות יפה. וזה הדבר היחיד כמעט המתקיים "כשהוא לעצמו", בתור יפה.

 

והיפה, לפי קאנט, כמוהו כַּמוסרי שבעקיפין ישמש לו סמל. היפה הוא "כמו" המעשה המוסרי, שאנו עשים שלא לשם תועלתו כי אם לשם עצמו, פשוט כדי לעשות מעשה טוב.

 

רעיון יפה, נכון? כאלה הם הרעיונות הקאנטיאניים: יפים. אמנם לא בלעדיים באמיתותם המוחלטת כפי שקאנט היה רוצה, אבל אמיתיים ביופיים. שגעון ההפשטה של פילוסופים מגיע לעתים לכדי אבסורד, ביחוד בשעה שהם מבקשים להכחיש את הרוח ולנטרלה.

 

הדבר מקביל לגורם החיכוך שגלילאו הפשיט מהנוסחאות שלו. הרי אי אפשר להתבונן בעצם יפה, טבעי או מלאכותי, מבלי להטעינו במשמעויות. עץ יפה השולח בדיו על פני תהום ייראה לנו מלא הבעה. הבעה זו היא "התכליתיות" שלו שאין לה תכלית ממשית.

 

אבל דבר היופי – הוא הוא הינו אותו חיכוך שאין להתפשט ממנו. לא ניתן להבחין תוכן מצורה "מופשטת". קסם הצורה האמנותית הוא בכך שככל שהיא מופשטת יותר כן מתגבש החומר שלה והולך. הכתם המופשט מדימוי הוא כתם, ואנו נפעמים בו מיפי החומר שהוא הצורה.

 

וככל שנדון בכך, ככל שנתאמץ לתקוף את סוגית היופי בהגיון או בפסיכולוגיה – לא נצלח. מסתורין הרוח שב וחוזר ונטען ביפה, שמצדו איננו נכנע להבחנות השגורות בין רוח לחומר, בין תוכן לבין צורה או בין דימוי למציאות. בדבר היפה החומר הוא רוח, התוכן הוא צורה והדימוי מציאות. כי הרוח איננה ערטילאית, איננה מה שמעבר למצוי ואיננה הצורה שהפשטנו ממנה את החומר. אין הרוח נוסחה שהפשטנו ממנה את גורם החיכוך.

 

הרוח והיפה הם בדבר המצוי ביותר, החד פעמי והמשועתק, הטבעי והמלאכותי. היפה הוא פָּנֶיהָ של הרוח. הוא איננו נזקק להגדרות (ובכל זאת ובדיעבד מלבה אותן). היפה הוא התגלות מוחלטת, מופע האמת, Epiphany בפי ג'יימס ג'ויס שהינו, כלשונו שלו,  A Magician of the beautiful.

 

ועלינו רק להישיר מבט ולשתוק.

 
 

 

Paul Cezanne, תפוחים, 1877-1878. שמן על בד,  Fitzwilliam Museum, Cambridge, UK

Paul Cezanne, תפוחים, 1877-1878. שמן על בד,
Fitzwilliam Museum, Cambridge, UK

 
 

איכות כרויה: הרומן הגרפי Ulysses Seen על פי ג'יימס ג'ויס

יש האומרים, כי אין צורך לקרוא את יוליסס של ג'יימס ג'ויס כדי לא להבינו. הרומן הדחוס, מציב בפנינו מחדש את שאלת ההבנה ונגישות היצירה מאתגרת וגִדולת מימדים כל-כך עד שאי-אפשר להכילה לא כל שכן "להשתלט" עליה.

 

הרומן הגרפי "יוליסס נראה" נוצר והולך באתר האינטרנט הקרוי על שמו, ומנסה להתמודד עם אתגר המסע וצליחת יוליסס בפרט ושל "הבנת" יצירת מופת בכלל. זהו אתר של בית ההוצאה Throwaway Horse, שארבעת חבריו מעידים על עצמם, כי הם "מסורים לקידום ההבנה של יצירות מופת.. באמצעות צירוף העזר החזותי של הרומן הגרפי והבאור בסיוע האינטרנט." רוברט ברי (Robert Berry), הצייר, ומיק ברזנטי (Mike Barsanti), המבאר, עסוקים בימים אלה ממש בעיבודו של הרומן לקומיקס, ערוך על-פי 18 פרקיו האודיסאיים. ב-16 ביוני, "בְּלוּמְסְדֵיי" האחרון, הסתיימה העלאת אפיזודות הפרק הראשון, "טֶלֶמַכִיָה".

 

כבר עריכה זו, לפרקים ששמם אינו מצוין ברומן, הופכת את היצירה "יוליסס ניראה" לעיבוד עצמאי. הרומן הגרפי, שנועד להנגיש את יוליסס לקורא, הן המתחיל הן המנוסה, מצליח לא רק בכך. ביומרתו, משתייך המפעל למסורת מפוארת יחד עם האדפטציה של ג'וטו לסיפורי התנך, העשויה רצועות לאורך קפלה ארנה בפדובה. גם הלה לא התימר אלא לספר מחדש את שתי הבריתות ולהעמידן זו מול זו, הראשונה כמנבאת את הבאה ממנה, ובכך להבינן ולהנגישן. ובתוך כך, היה ג'וטו למשנה עולם.

 

באיכות דימוייו הציוריים, ("פלטת" הצבעים העוברת מ"דיבור פנימי" אל החוץ בין כחול ושחור של הרגש לבין צבעי אדמה, קשת הדמויות שנראית לנו טבעית כל-כך לרומן של ג'ויס), אין ל"יוליסס ניראה" שום סיבה להתבייש במעמד התנך הגרפי של ג'וטו. הוא "טבעי" לעין העכשוית, אך גלומה בו התחדשות.

 

זה מפעל שעוד ידובר בו ובנסיון ההבנה שלו. כי, מהי, בכל זאת, הבנה? מדוע אנו משתמשים במילים לדובב ציור בציור לבאור המסתורין שבכתובים? היש הבנה אחת, מיצוי מילולי לעצם שותק, תרגום, העברה מכלי לכלי, דבוב המשפט הסתום ללשון מובנת? האם היומרה לנרדפות, לטאוטולוגיה אפשרית בכלל?

 

ומה מסתורי כל-כך במפגש עם האמנות לסוגיה? והמסתורין האמנותי, מה פשר לידתו בכל פעם מחדש, להעמיד אתגר בפני הידוע?

 

אנו עומדים, למשל, מול סדרת בתי הפרלמנט בלונדון של מונה, עבודות שהפכו מזמן טריוויאליות. והנה, לאחר שהרסה ההתבוננות את פטפוטו של הידוע במוחנו, שבים העצם הפיזיקלי שהוא הציור, והדימוי הציורי, ונדחסים למופע אחד. והללו, בהתלכדם, הם הקיר שאליו מתנפצות הסתירות האמיתיות. היפה האמיתי מורה החוצה ממנו ובחזרה אל עצמו, להיות דימוי ללא-דימוי, המצביע לכאורה על אובייקט חיצוני כדי לסמן את עצמו. נס מתרחש: מה שהתימר לייצג, להיות "רושם", היה לתופעה שהיא הכרה זכה של יש מושלם. ואת זו, אין למלל. לדבר על יצירה גדולה אמנם אפשר הרבה, אך לא יותר מזה, משום שהיא מלמדת אותנו אי-ידיעה מלומדת.

 
קלוד מונה, לונדון, בתי הפרלמנט, 1904. שמן על בד,  Musée d'Orsay, Paris

קלוד מונה, לונדון, בתי הפרלמנט, 1904. שמן על בד,
Musée d'Orsay, Paris

 

וגם את יוליסס של ג'יימס ג'ויס יש לקרוא כדי לא להבין – עם ההערות המלומדות או בלעדיהן. זהו האפוס המודרני, רומן ענק שכולו שירה. והשירה, היא דוברת אותנו בלשון שאינה יכולה להיתרגם לסך כל באוריה. יוליסס דחוס בציטוטים מובלעים של מקורות רחוקים זה מזה עד כדי כך, שלא ניתן בכלל להכילם בפירוש ובידע: הרחבת גבולות ההרמנויטיקה נגזר שיביא לאינסוף ההרסני שלה. יוליסס לוקח אותנו למסע עד אבדן לשם התנסות באי-ידיעה מלומדת ולשם המפגש המענג, הכואב, האירוני עם נס הריאליה של המופלא.

 

כנסו ל: Ulysses "Seen" אם אתם אוהבים את עצמכם. הרומן הגרפי הזה הוא אמנות העומדת לעצמה. וכך גם באוּּרוֹ הקשוב, החף גם שמץ של חשיבות עצמית. שהרי זוהי ההוראה האידאלית. בֶּרי משיב לתגובות על ציוריו בכבוד ובשמחה. הקוראים מוזמנים להוסיף הערות ובאורים ונוצר רב-שיח גלובלי של ידידים, קהילה גלובלית. אין לכלוכים (פרסומות). יש הפניה לקריאה משלימה, ללימוד נוסף באינטרנט ובלוג שבועי גדוש הומור עצמי. היתה אפילו שערוריה אחת הקשורה בעירום, בחברת מקינטוש ובאיוולת האנושית. ניתן להרשם לקניית הציורים המקוריים. אולי יש מי שיקחו על עצמם לתרגם את הבאור לעברית, לערבית (יש מי שמתרגם חלקים ממנו לצרפתית). Ulysses Seen הוא מפעל אדיר, משמח, סיור מודרך במבוך, אמנות בהתהוות. תתענגו.

 

ובשולי הדברים: היוצרים פתחו מבצע התרמה להעלאת הפרק השני של הרומן הגרפי. אחרי שתקראו את הראשון, מובטח לכם שתרומתכם, ואפילו אם יכולתכם עומדת על דולר אחד בלבד, תעניק לכם נחת נדירה. מבצע ההתרמה באמצעות: http://www.kickstarter.com/projects/1800336145/a-comic-of-james-joyces-ulysses-seriously/posts

 
%d בלוגרים אהבו את זה: