רייצ'ל טבצ'ניק על המערכה הרוחנית של האונגליסטים האמריקנים (חלק ג' ואחרון)

 

להלן חלקו השלישי והאחרון של תמליל ראיון ששודר ב-24 באוגוסט בתוכנית הראיונות Fresh Air, ב- National Public Radio של ארה"ב.

 

גרוס: כאן Fresh Air. אני טרי גרוס. אנו מדברים על עליית התנועה האוונגליסטית המבקשת לתפוס שליטה ריבונית בפוליטיקה, בעולם העסקים ובתרבות כהכנה לאחרית הימים ושיבתו של ישו המשיח. התנועה, הקרויה "הרפורמציה האפוסטולית החדשה" (The New Apostolic Reformation), או NAR, מבססת את נוכחותה בפוליטיקה האמריקנית. שני אגפים בתנועה, "הקריאה" (The Call) המונהגת על ידי לו אנגל, ו"בית התפילה הבינלאומי" (International House of Prayer) אותו מנהיג מייק ביקל, לקחו חלק באחרונה [ב-6 באוגוסט] באירגון עצרת התפילה של [חבר הקונגרס הרפובליקני ומועמד מוצהר לנשיאות] ריק פרי.

 

האורחת שלי רייצ'ל טבצ'ניק כתבה על "הרפורמציה האפוסטולית החדשה" באתר Talk To Action. אחד האנשים שאולי מוכרים לכם, הקשור תנועה, הנו תומס מות'י (Thomas Muthee, ור' פוסטים קודמים), הכומר הקנייתי אשר משח את שרה פיילין ב"כנסיית האל" של וואסילה, אלסקה ב-2005, בעודו מתפלל לישו להגן עליה מפני רוח הכישוף. סרט וידאו מהאירוע המדובר התפשט ויראלית באינטרנט ב-2008 במהלך מערכת הבחירות לנשיאות. שאלתי את טבצ'ניק על הקשר שיש למות'י עם NAR.

 

טבצ'ניק: "הרפורמציה האפוסטולית החדשה" מקיימת קמפיין נוסף שהצליח מאד, שכותרתו "טרנספורמציות" (Transformations). טרנספורמציות היא מלת-באז שנועדה להפוך קהילות ל"דומיניון", או לתפוס שליטה על תרבות וממשל בקהילה. התנועה מפיצה קטעי וידאו של טרנספורמציה מאז 1999 ואילך.

 

תומס מות'י, שכאמור "משח" את מושלת אלסקה באותו סרט וידאו מגורען, היה הכוכב של וידאו הטרנספורמציה הראשון. סרטי הווידאו הללו הראו קהילות ללא גבולות, או אתרים ברחבי העולם, שעל פי אמונתם עברו טרנספורמציה באמצעות התערבות אלוהית. במסגרת התהליך התאחדו חברי הקהילה, חזרו בתשובה, התפללו בצוותא, גירשו מתוך קהילתם את השדים – שאותם הם מתארים במונחים של מכשפים וכישוף – ובהמשך עוברת הקהילה טרנספורמציה שיכולה לכלול ריפוי נסי, צמיחת ענק של ירקות ותוצרת חקלאית, קץ לשחיתות ולפשע.

 

מה שהעיתונות החמיצה לחלוטין הייתה העובדה כי מות'י היה מנהיג בינלאומי של התנועה בזמנו והוכר בזכות תפקידו בסדרת סרטי הווידאו המדוברים. אנשים נעשו מקובעים לחלוטין על עניין הכישוף שבכך, וזאת במקום לרדת לעומקו של מות'י כדי להבין את תפקידו בתנועה הגדולה יותר.

 

והנקודה האחרת שהייתי מבקשת לציין, היא, כי חרף העובדה שהתנועה הזאת מתארגנת רובה ככולה על בסיס בלתי תלוי של התנועה הכריזמטית [הכוונה לתנועת הנצרות הכריזמטית, וזרם המשנה האמריקני שלה במאה ה-20, הפנטקוסטליזם, המבקש להשיב לפעילות נסית את רוח הקודש על פני הארץ] – ופרוש הדבר שאנשי התנועה הכריזמטית אינם משויכים לעדה – ישנן בנמצא גם הכנסיות הפנטקוסטיות, שהן עדות, אשר כולם אמצו את האידאולוגיה של התנועה. ואחת הכנסיות הללו היא "קהילת האל של וואסילה" ששרה פיילין בקרה בה במשך עשרים שנה, ושבה נאמו לעתים קרובות מנהיגי התנועה. אין לדעת אמנם במה שרה פיילין מאמינה באופן אישי, אבל אין ספק בכך שהתנועה נחשפה בפניה לא מעט.

 

גרוס: ועכשיו את כותבת על הקבוצה הזאת, שיש לה חזות רב-תרבותית משום שהם מחזרים אחרי אמריקנים מקוריים, אפריקנים-אמריקנים, אסייתיים-אמריקנים, לאטינוס. יש בנמצא נשים אפוסטוליות ממש כגברים אפוסטולים, והם מקדמים פיוס בין גזעי. אבל הם מקדמים לדברייך פיוס בין-גזעי ובד בבד עושים למעשה דמוניזציה לכל הדתות ומערכי האמונה האחרים. למה כוונתך?

 

טבצ'ניק: דוגמה אחת ניתן למצוא בסרטי הטרנספורמציה. בחלק מסרטי הווידאו מכריזים המשתתפים על מערכה רוחנית בחברות הבלתי מוגדרות האלה ומפוי ספיריטואלי שלהן. פעילות זו באה לבודד את מקומות המצאותם של הדמונים ואז מתחילים לנהל את מה שהם מכנים הדרגה-האסטרטגית של המערכה הרוחנית נגד הדמונים. 

 

Gustave Guillaumet, תפלת ערבית בסהרה, 1863

 

ברשותך, אסביר את מושג הדרגה-האסטרטגית של המערכה הרוחנית. הם מלמדים שלוש דרגות של המערכה הרוחנית. הראשונה היא דרגת השטח, שעניינה בגירושם של שדים – הוצאת דבוק, אם תרצי, מאנשים אינדיוידואליים. אין בכך כל חידוש. ראינו את זה לאורך מאות בשנים. יש להם מעין מפתל מעורר מחלוקת משום שעל פי תורתם גם בנוצרים שחזרו בתשובה יכולים השדים לקנן.

 

אחר כך מגיעה תורה של דרגת תורת הנסתר במערכה הספיריטואלית. הם מכריזים מלחמה בבונים החופשיים, בדתות המזרח ובכישוף. הבאה בתור היא הדרגה השלישית, הדרגה האסטרטגית של המערכה הרוחנית, שבה הם מפילים את כַּתות השדים, כפי שהם מכנים זאת, דהיינו השדים רבי הכוח ביותר המשעבדים ברוח אוכלוסיות שלמות. ואלו אפשר שיהיו קהילה, אזור גאוגרפי, מה שהם מכנים אומה, עדה או קבוצה אתנית או קבוצה דתית. הם מציינים את הדמונים הללו בשם, פשוטו כמשמעו, ואז יוצאים למלחמת גירוש נגדם. 

 

פטר ברויגל האב, נפילת המלאכים המורדים, פרט, 1562

 

גרוס: בואי נראה אם הבנתי את זה. האם פירוש הדבר שקבוצות התפילה האלו מנסות לגרש שדים ממסגדים, לגרום לשדים להסתלק ממסגדים, כך שהמוסלמים יוכלו להמיר דתם לנצרות?

 

טבצ'ניק: הם סבורים כי השד משליט השפעתו על פני אזור נרחב, לא על המסגד לבדו אלא על קבוצת אנשים שלמה. תני לי להציג בפניך דוגמה ספציפית לדבר הזה, והוא צפוי להתקיים בנובמבר הקרוב. מספר חבורות מכנסות אירוע נוסף של "הקריאה" שייערך בדטרויט ב-11 בנובמבר. מטרת האירוע המצויין הינה מאבק ברוח הדמונית של האסלאם.

 

והנה, אני האזנתי להקלטה. הם נמצאים בהכנות לאירוע הזה במשך השנה כולה. ואחד מן האפוסטולים המובילים, שהוא אותו האיש שנתן תמיכה לאירוע של [חבר הקונגרס] פרי, דיבר בשיחת ועידה עם הקבוצה, שאת ההקלטה שלה הם העלו לרשת, בה הוא מסביר להם כיצד עליהם להתכונן ל"הקריאה דטרויט". אחד מהן הדברים שהם עושים זה בכל אתר של הבונים החופשיים במדינה (מישיגן) הם תוקעים יתד עם פסוק מירמיהו. הם מקיימים טקס למאבק בשדים ואחר כך הם תוקעים יתד בקרקע. 

 

טקס ממין זה מתקיים בכל רחבי ארה"ב. בכל חמישים המדינות מתקיימים טקסים שזכו לכותרת "גירושים מבעל" – האל שעל פי התנך סגדו לו בני ישראל כשהפנו עורף לאלוהים.  

 

השטן בליעל נכנס בשערי הגהינום, מתוך 'Das Buch Belial', אוגסבורג, 1473

 

גרוס: האירוע יערך אם כן בדטרויט, שכנתה הקרובה של דירבורן (Dearborn), מישיגן, שעל פי ידיעתי היא אחת מהעתירות באוכלוסייה מוסלמית בארה"ב.

 

טבצ'ניק: אהמם.

 

גרוס: האם יש חשיבות לדבר?

 

טבצ'ניק: אכן כן, זה בעל חשיבות רבה. מטרת האירוע היא המאבק ברוח האסלאם. במלים אחרות, לנהל מערכה רוחנית כנגד הדמונים המשעבדים את המוסלמים ואינם מאפשרים להם להמיר את דתם. כמובן שהדבר בה לכדי בטוי במונחים של אהבה. לדבריהם הם אינם שונאים מוסלמים. אנו אוהבים את המוסלמים [הם אומרים], אבל אנו שונאים את זה שהם שרויים בשעבוד רוחני ואינם ממירים את דתם לנצרות. 

 

גרוס: האם לדעתך מתכוונים באי העצרת ללכת למסגדים או לפנות בצורה כלשהי אל המוסלמים? כי, אינני יודעת עד היכן מגעת ידיעתך בנוגע לתוכנית עצמה.

 

טבצ'ניק: אינני יודעת על תכניות ספציפיות. ביכולתי לתת לך דוגמה מהעבר. ב-2008, זמן קצר לפני הבחירות, הם קיימו אירוע של "הקריאה" באצטדיון קואלקום בסן דייגו, קליפורניה. זה היה אירוע תמיכה בהצעה מס' 8.

 

גרוס: שכוונתה היתה לשלול את החוקיות מנשואין הומוסקסואליים.

 

טבצ'ניק: נכון. וכך גם בחומר המקדם שיצא לקראת האירוע דיבר לו אנגל ואמר כי עליהם להתכנס ולהתפלל נוכח החשש לשחרורה של רוח דמונית יותר מהאסלאם, אלה היו דבריו. וקודם לאירוע ההוא היו אנשים שנכנסו לחכוך עם אנשים בקהילות הגאים, משום שהם שלחו אנשים לרחובות להטפה וכיו"ב, מה שגרר חיכוכים טרם האירוע. 

 

ועלי להוסיף כמו כן, כי לקראת סיום האירוע – שנמשך יום שלם בדומה לאחרים – יצא לו אנגל בקריאה מהבמה לאנשים להקריב עצמם על קדוש המטרה. כך שיש לי חששות לגבי השלכות השונות שיהיו לאירוע בדטרויט. 

 

הצגת ילדים בפני השטן, איור מתוך "מכשפות היער", מאסופת ספרי מעשיות"

 

גרוס: אז כשאת אומרת כי האירוע המדובר כוון להוות מערכה ספיריטואלית נגד האסלאם ומטרותיו, פרוש הדבר כי מארגניו אמרו זאת באופן פומבי?

 

טבצ'ניק: אכן, כן. ואדם נוסף שהיה שם כהכנה לאירוע היה גנרל בדימוס ויליאם בויקין (Lieutenant General William Boykin) שיש לו חלק בימים אלה ביוזמת OAK.  הוא איננו מצהיר על עצמו שליח אבל הוא חלק מיוזמת Oak הזו הכוללת רבים מקרב ההנהגה האפוסטולית. וכמו כן הוא מגיע למישיגן ומדבר על תשעת עקרונות המערכה. אחד מן העקרונות הללו עניינו התקפה במקום מגננה, והוא מיעץ לאנשים שעליהם לפעול כדי למנוע בניית מסגדים עוד טרם הקמתם.

 

Stanley Inchbold, כפת הסלע, פְּנים, רישום וצבעי מים, 1906

 

גרוס: הרשי לי לעבור למיק ביקל (Mike Bickl). הוא הנו המנהיג של הגוף המוכר בתור "בית התפלה הבינלאומי" והיה אחד המארגנים של עצרת התפלה של ריק פרי. עתה הוא הפך כמעט-ידוען בזכות זה שתאר את אופרה וינפרי בתור חלוצה של תנועת הזונות. הוא אמר כי היא מקסימה, חביבה ונבונה, שהיא לחלוטין מתעתעת. אשה "קלאסית", "גזעית" אבל מחוננת ברמייה ואחת מחלוצות תנועת הזונות. תרגום קצר ממה שלדעתך הוא התכוון בכך?

 

טבצ'ניק: הוא מדבר על אחרית הימים. ובנרטיב זה של קץ הזמנים כלול מה שידוע בתור "הזונה הגדולה" או "הזונה הגדולה בבל" [הברית החדשה, חזון יוחנן פרקים י"ז-י"ח] שהנה דמות דמונית באחרית הימים. לאורך כל ההיסטוריה הפרוטסטנטית היא תוארה מדי פעם כמי שמייצגת את הכנסיה הקתולית. ככלל היא מייצגת את דת השקר של אחרית הימים.

 

יש להוסיף כי מיק ביקל הוא אחד ההוגים החשובים של התנועה, וזה שהוא אימץ את סוג האידאולוגיה המיוחד הזה, שהיה קיים כבר בשנות ה-50 וה-40 של המאה הקודמת בתנועת "מלקוש" (Latter Rain), ואולם הוא אימץ את האידאולוגיה עוד טרם התלכדות "הרפורמציה האפוסטולית החדשה". מיק ביקל היה חבר בשנות ה-80 וה-90 במה שאחרים כינו "נביאי קנזס העיר" (Kansas City Prophets), שבתוך "אחוות המטרו הנוצרית" (Metro Christian Fellowship). העובדה שהוא אימץ את האידאולוגיה הזאת עוררה מחלוקות רבות, אפילו בקרב "נוצרים כריזמטיים" שהיו בלתי תלויים אותו זמן.

 

פטר פול רובנס, האשה של האפוקליפסה, 1624

גרוס: מיק ביקל מחזיק במה שהוא מכנה "אסכולת האל". באתר האינטרנט שלו הוא העלה ספרות של "אסכולת האל" לקריאה ולצפיה בסרטי וידאו, וברצוני לצטט מעט ממנה, מן הפרק "הזונה הגדולה בבל: דת העולם האחד". הוא אומר כי מלאך העניק ליוחנן אחת מן הנבואות רבות החשיבות הקשורות לאחרית הימים. יוחנן ראה את הזונה וברשותה שתי רשתות גלובליות. הראשונה, רשת עולמית דתית של סובלנות עצומה שתאחד את דתות העולם הגדולות לרבות הנוצרים, המוסלמים, היהודים, ההינדים, הבודהיסטים וכיו"ב, ללמד שכל דרך מובילה אל האל וכי כל האנשים הם טובים.

 

הרשת העולמית השניה תהיה כלכלית. בתווך שבע שנות הקץ של עידן זה מתכנן האנטיכריסט להחליף את דת הזונה של הסובלנות בסגידה לאנטיכריסט. הדת העולמית החדשה תהיה חמורה מאד ומשוללת כל סובלנות שהיא. כי מי שימען לעבוד את האנטיכריסט יומת. מטרתו של השטן בנוגע למערכת דת הזונה תהיה לעורר את הכרתם של בני האדם בנוגע לדתות העולם כדי להכין אותם לעבודת האנטיכריסט. כך שאם הבנתי נכונה, הרי הוא אומר כאן שאנטיכריסט הנו זה שאחראי לחלק מאמונתם של אנשים שכל דתות העולם הן טובות, ואולם אין זו אלא מלאכת הרמייה של אנטיכריסט. 

 

טבצ'ניק: אכן. ומה שהם אומרים הוא שלא ניתן להתייחס בסובלנות לסובלנות וכי אין להתייחס בסובלנות לפלורליזם דתי. הנרטיב שהוא מתאר בדרשה המדוברת היווה נרטיב מצוי בפונדמנטליזם האמריקני במשך 100 שנים ויותר. אך יש הבדל אחד במה שביקל מורה בדרשה. בנרטיב הפונדמנטליסטי הכל מתרחש – שבע שנות שלטונו של אנטיכריסט שוררות לאחר שהמאמינים נלקחו בחריגת פתע מן הארץ.

 

ואילו מיק ביקל מורה בדרשה שלו לתנועה הזאת כי לאו, המאמינים ישארו בעולם ועליהם להכין עצמם למאבק, עליהם להתכונן למות מות מרטירים. ובכך, לכן, יש נרטיב שונה של אחרית הימים שיוצר אקטיביזם שונה בתכלית. מי שנגזר עליו להיוותר על פני האדמה עליו יהיה לצאת לקרב, יש בכך הבדל גמור מאמונתו של אדם כי נועדה לו חריגה נסית השמימה לשם צפיה במתרחש מן היציע.

 

"בית התפלה הבינלאומי" של מיק ביקל הוא גם בעל נטיה מובהקת לפעילות צעירה ומה שהם עושים, הם מורים לדור הצעיר כי אפשר שהצפוי יתרחש עוד בחייהם וכי עליהם להכין עצמם למות קדושים.

 

Lovis Corinth, 1885-1925, רישום

גרוס: דברנו גם על המקום הבולט שיש לדמונים [באידאולוגיה של] "הרפורמציה האפוסטולית החדשה". ותקני אותי אם אני טועה, אבל אני סבורה כי לו אנגל, שאף היה אחד האפוסטולים מארגני העצרת של ריק פרי, אמר כי שולטות בהומוסקסואלים רוחות דמוניות.

 

טבצ'ניק: בדיוק. ולמעשה באירוע אחר של "הקריאה" דבר לו אנגל באריכות על כך שאחד מבניו פתח "בית תפלה בינלאומי" במחוז קאסטרו, סן פרנסיסקו, ועל כך שאותו בן מגרש שדים מהומוסקסואלים, [פעולה] שאמורה לרפא אותם מן ההומוסקסואליות שלהם.

 

גרוס: ספרי לנו מעט יותר על לו אנגל. נזכיר שוב, כי הוא מארגן את האירוע ב-11 בנובמבר בדטרויט.

 

טבצ'ניק: לו אנגל קיים את אירועי "הקריאה" מסביב לעולם. למעשה הוא קיים אירוע כזה בירושלים ב-2008, ביום בו התקיים גם "יום התפלה הגלובלי" (The Global Day of Prayer), אף הוא יוזמה של תנועת "הרפורמציה האפוסטולית החדשה".

 

לו אנגל אף לקח את אירוע "הקריאה" לאוגנדה במאי 2010, שם התיצבו כל מיני אנשים על הבמה והשמיעו קולם בתמיכה לחוק חדש נגד הומוסקסואליות, שטרם הוכרע. מדובר בחוק דרקוני שיאפשר הוצאות להורג על עבירות מסוימות ואף יתיר עונש מאסר על אי-דווח על פעילות הומוסקסואליות.

 

Lovis Corinth, כהני וכהנות בקכוס שבים לביתם

לאפוסטולים היסטוריה ממושכת באוגנדה ולאחדים מהם יחסים קרובים עם מנהיגי דת ופוליטיקה במדינה. עובדה היא, כי אחד האפוסטולים של התנועה באוגנדה זכה להכרה של הפרלמנט האוגנדי על פעלו לקידום החקיקה האנטי-הומוסקסואלית בעת הצגת החוק.

 

ויליאם מוריס, די באהבה, פס עיטור, 1872

גרוס: האם ינתן לי לסיים את הראיון הזה במשהו אישי שיופנה כלפייך? אמרת כי בילית את מחציתם הראשונה של חייך בתור בפטיסטית דרומית ואת מחציתם האחרת בתור יהודיה.    

                                                                             

(צחוק)        

                                                                   

גרוס: אז..    

                                                                          

טבצ'ניק: כן.

 

גרוס: מה השתנה?  

 

(צחוק)

 

טבצ'ניק: נשאתי.

 

(צחוק)

 

גרוס: או, או. קיי, או. קיי. 

 

טבצ'ניק: ואולם, הרקע הבפטיסטי דרומי שלי והעובדה שגדלתי בדרום העמוק של ארה"ב סייעו ליכולתי לעשות את המחקר הזה. זה גם עזר לי להכיר במשהו שאיננו גלוי לאנשים אחרים הצופים בתנועה, וזה שהיא נבדלת באופן קיצוני ביותר מן האוונגליזם של צעירותי. והדברים שדברתי עליהם אינם מייצגים את האוונגליזם. הם אינם מייצגים את האוונגליזם השמרני. לדעתי אסור לשכוח זאת.

 

מדובר בתנועה שהפופולריות שלה גואה ואני סבורה שאחת הדרכים שבזכותה הם הצליחו בכך אינה ניתנת לזהוי על ידי רוב האנשים. הם מוצגים כבלתי מזוהים או פשוט בתור נוצרים. אבל זוהי תנועה הניתנת עתה לזהוי שיש לה אידאולוגיה מזוהה.

 

גרוס: ועתה, אני רוצה מאד להודות לך על השיחה אתנו.

 

טבצ'ניק: תודה לך, טרי.

 

גרוס: רייצ'ל טבצ'ניק עוסקת בכתיבה על "הרפורמציה האפוסטולית החדשה" עבור האתר Talk To Action. תמצאו קישורים למאמרים האחרונים שלנו freshair.npr.org.

 

אנו מצדנו הזמנו מספר אנשים הקשורים ב-NAR להצטרף אלינו לשידור ב-Fresh Air, ואולם לא היה באפשרותם לעשות דבר כלשהו למועד השידור של היום. אנו מקווים לשבץ את הדבר במהרה… כאן Fresh Air.

 

Copyright © 2011 National Public Radio®. This transcript is provided for personal, noncommercial use only.

 

מרק רותקו, ללא כותרת (שחור, אדום על גבי שחור ואדום), 1964

 

רייצ'ל טבצ'ניק על המערכה הרוחנית של האונגליסטים האמריקנים (חלק ב')

 

להלן חלק שני של תמליל הראיון ששודר ב-24 באוגוסט בתוכנית הראיונות Fresh Air, ב- National Public Radioשל ארה"ב.

 

ג'יובאני דה מילנו, ישו של האפוקליפסה, פרט מפאנל מרכזי, 1364

גרוס: אחת הסיבות, אם כך, לזה שמתעורר עתה עניין ברפורמציה האפוסטולית, היא, שמספר אפוסטולים מהתנועה ההיא היו קשורים לעצרת של ריק פרי בטקסס, שכונתה "התגובה" (The Response). צמד אפוסטולים סייע באירגון העצרת. כמה אחרים תמכו בה. מהו, אם כך, הקשר שיש לריק פרי ל"רפורמציה האפוסטולית החדשה"?

 

טבצ'ניק: כשבוחנים את האירוע, רואים כי לא היו שם רק אפוסטולים שתמכו בו והשתתפו בו אלא שהוא גם מומן, הוא קיבל תרומות כספיות מ"עמותת המשפחה האמריקנית" (American Family Association) וכי כולו כרובו אורגן ע"י "הרפורמציה האפוסטולית החדשה". ובכלל זה אפוסטולים מנהיגים רבים שהופיעו במשך האירוע. המתאמים והאנשים שהנחו כל חלק ממנו באו מאירוע שכונה "הקריאה" המשויך ל"בית התפילה הבינלאומי" בקנזס סיטי.

 

כך שלמעשה, האירוע, מתחילתו ועד סופו, היה של תנועת "הרפורמציה האפוסטולית החדשה". ולגבי הנושאים המרכזיים באירועים הללו, הרי שישנם שלושה נושאים עקריים שמבחינים בסבב העולמי שעושה האירוע הזה ואלה הם בדרך כלל ההתנגדות להפלות, ההתנגדות למתן זכות להומוסקסואלים והמרת היהודים לנצרות כדי לקדם את אחרית הימים. הדבר הזה הוא בעל נוכחות גבוהה באירוע של פרי, ממש כאפוסטולים הללו שהנחו את התפילות השונות לרבות טקסי החרטה ב"התגובה".

 

גרוס: את מציינת את חשיבות היהדות המשיחית בנרטיב אחרית הימים שמבטיחים האפוסטולים, ויכולת לשמוע כי ידעת למה להאזין בעצרת של ריק פרי בשעה שרבי מרטי ולדמן ( Rabbi Marty Waldman) נאם והוצג על ידי דון פינטו (Don Finto). וכשהציג אותו אמר פינטו, כי ולדמן הוא בנם של ניצולי שואה אשר חרף זאת גילה את משיחו. מה פירוש הדבר?

 

טבצ'ניק: מרטי ולדמן הוא רב משיחי ידוע למדי בטקסס. ובמשיחי הכוונה ליהודים שהמירו דתם לנצרות, אך משמרים בחינות מסויימות – הם משמרים את זהותם היהודית. אפשרי שהם אף ימשיכו מצדם במילוי המצוות.

 

גרוס: זוהי הקבוצה הידועה בשמה העממי "יהודים למען ישוע".

 

טבצ'ניק: "יהודים למען ישוע" הם רק אחת מהקבוצות.

 

גרוס: אני מבינה.

 

טבצ'ניק: הייתי אומרת כי הרשת האפוסטולית התומכת כרגע ביהודים המשיחיים מגמדת את "יהודים למען ישוע". זוהי רשת נרחבת הרבה יותר. ומה שהיה מעניין לגבי זה שהאפוסטול דון פינטו, שהציג את התפילה והציג את מרטי ולדמן, הנו מהמכובדים והוותיקים שבין מנהיגי התנועה, אשר פעל במשך כל העשור האחרון ויותר לעודד כנסיות לתמיכה בתנועות המשיחיות. הסיבה נעוצה בכך שהם מאמינים כי ליהודים המשיחיים יש הזדמנות טובה הרבה יותר מאשר לאונגליסטים הנוצרים להמיר את יהודי ישראל או יהודים במקומות שונים ברחבי העולם. כיוון שכך מה שהם עושים זה לקדם באופן בינלאומי, באמצעות סוגים שונים של אירועים ומגזינים בתנועה, את הרעיון שעל כנסיות לתמוך, כספית ובאופנים אחרים, בקהילות משיחיות, וזאת כדי לקדם את המרתם של יהודים לנצרות ולהקדים בכך את קץ הימים והשיבה של ישוע לעולם.

 

גרוס: וכיצד הדבר הזה, אם כן, כיצד המרת היהודים לנצרות מביאה את אחרית הימים?

 

טבצ'ניק: זהו נרטיב אחרית-הימים שונה מזה שרוב האנשים מכירים, הנובע מהפונדמנטליזם, שבו המאמינים נלקחים באחת השמימה טרם אימי אחרית הימים ושלטון האנטיכריסט. בנרטיב הנוכחי, נותרים המאמינים על פני האדמה, וזה דבר אחד שעושה אותו שונה כל-כך. ואולם הבדל אחר נוגע למה שמניא את ישוע מלשוב לעולם, ההכרח בנקודת מפנה שבה מספר מסויים של יהודים בישראל יושיטו יד ויקראו לישוע לבוא ולהיות משיחם. ולזה הם כיוונו באותו אירוע של ריק פרי. הן דון פינטו והן מרטי ולדמן, שנכחו שם, מעורבים ברשת של אפוסטולים בתנועה הזה שהקימה מרכזי למוד משיחיים מסביב לעולם, במקומות שבהם יש אוכלוסיות ניכרות של יהודים.

 

Jean Baptiste Marie Pierre, סט. ג'ון (יוחנן המטביל) מטביל את היהודים במדבר, 1743

 

גרוס: ובכל זאת אינני ממש יודעת כיצד להבין את העניין, העובדה ששני אנשים דיברו בכיסוי לשון משהו, על החשיבות שיש בכך שיהודים ימירו דתם לנצרות ויכירו בישו כמושיעם כדי שישו יוכל לחזור לעולם בשנית, העובדה שהדבר הגיע לכדי בטוי בעצרת של ריק פרי. אין לי שום רעיון אם משהו מזה משקף בכלל את השקפותיו של ריק פרי אם לאו.

 

טבצ'ניק: אינני סבורה שניתן בדרך כלשהי לדעת מה פרי מאמין באופן אישי. מה שאני כן יכולה לספר לך, שזה חלק מהחבילה הגדולה יותר של נושאים מרכזיים אותם ראינו באירוע בכללו.

 

הרעיון המרכזי של האירוע, כמו בכל אירועי "הקריאה", שהנוכחי נעשה על פי הדגם שלהם, הנו הרעיון כי כהכנה לקץ הימים, יפלו חומות, והחומות הללו יפלו בין עדות בדת הפרוטסטנטית, בין דורות, קבוצות גזע, והכל יתאחדו לשם אחרית הימים לכדי מה שהם מכנים אדם חדש אחד. אז הרעיון הוא שעושים את כל הפעילויות האלה ברחבי המדינה, טקסים מעניינים, טקסי פיוס, כדי לפרוץ את החומות למען איחודם של הכל יחדיו תחת דגלו של ישו למען אחרית הימים.

 

כך שמרכיב מכריע של זה הנו כי התנגדות היהודים להמרתם דתם חוסמת את התקופה האוטופית של קץ הימים, את אלף שנות המלכות של אחרית הימים, תקופה שבה לא יהיו עוני, מוות ושחיתות, הדרדרות סביבתית, כל אלה יעלמו תחת שלטונו של ישו.

 

שאו תפלה גם למען היהודים כי האדון אלוהינו יסיר את המסווה מעל לבבם (על פי האגרת השניה אל הקורינתים, ג')

גרוס: עליך לתת רקע גם לדברים אחרים שנאמרו בעצרת של ריק פרי כדי להבין אותם באמת משום שזו מין לשון נפרדת. את יודעת למה אני מתכוונת? כאילו לא ניתן באמת להבין אותם אלא אם כן מכירים את ההקשר.

 

טבצ'ניק: כן. לאורך כל האירוע, שלוש התמות העקריות זהות לאלה שראינו באירועי "הקריאה" ברחבי העולם: האחד, התנגדות להפלות, שהיה לה בטוי במונחים של שפיכת דם תמים; השני, התנגדות למתן זכות להומוסקסואלים שבאה לבטוי בחרטה על הפקרות מינית; ובסופו של דבר התמה השלילית של המרת היהודים.

 

כמו כן, אם היית צופה באירוע היית מבחינה בכך שהוא היה חדור בהבעת חרטה אישית ובמה שהם מכנים חרטה כוללת בשם כלל המדינה. וזה – אבל רעיון החרטה עניינו בכך שהם מתחרטים על הסובלנות כלפי חטא. כלומר הם מתחרטים על הסובלנות כלפי הפלה ומתחרטים על הסובלנות כלפי מה שהם מכנים סטיה מינית.

 

Luca Signorelli, דרשת האנטיכריסט, פרט: ישוע והשטן, מאה 16

 

גרוס: איננו יודעים, אם כך, מהן באמת אמונותיו האישיות של ריק פרי בנוגע לסוגיות הללו, אבל אנו יודעים גם יודעים כי בשעה שהוא דיבר בעצרת התפלה שלו הקיפו אותו מכל צד שני אפוסטולים. ספרי לנו מעט על שני האפוסטולים הללו.

 

טבצ'ניק: ובכן, האחת היא האפוסטולית אליס פטרסון (Alice Patterson). האחר הנו הכומר האפריקני-אמריקני הידוע סי.ל. ג'קסון (C.L. Jackson). אליס פטרסון כתבה ספר שיצא לאור אשתקד, כשהיא תארה את המסע שלהם עם פרי משנת 2002. בספר היא מסבירה כי תשתית המפלגה הדמוקרטית נמצאת בשליטה דמונית, וכי המשימה שלהם הייתה לנוע ולנוד ברחבי (טקסס) המדינה ולהסביר למנהיגים אפריקנים-אמריקנים מדוע אינם צריכים להיות במפלגה הדמוקרטית. ובמסע הזה היה – ועכשיו אני מדברת על אליס פטרסון וס.ל. ג'קסון, לא על פרי אישית – בנועם ברחבי המדינה מאז 2002, היה אתם דויד ברטון (David Barton).

 

Henry Fuseli, חטא נרדף ע"י מוות, מאה 19

 

ודויד ברטון מפורסם בזכות ההיסטוריות שלו שבהן הוא טוען כי האבות המייסדים לא התכוונו כלל להפרדה בין המדינה לבין הכנסיה. אחד מספריו המוקדמים נקרא "מיתוס ההפרדה" (The Myth of Separation). בהיסטוריה שלו הוא משייך לדמוקרטים את מקור הגזענות לאורך כל ההיסטוריה האמריקנית והאונגליסטים השמרנים הם אצלו מקור הלחימה נגד העבדות ולמען זכויות האזרח.

 

כך שהם נדדו לארכה ולרחבה של טקסס במסע להעברת המסר הזה לכנסיות אפריקניות-אמריקניות. כך שבהחלטה הייתה חשיבות מכרעת לעובדה כי אליס פטרסון וסי.ל. ג'קסון נצבו לצד פרי.

 

חתך רוחב של ספינת עבדים מתוך כתב יד על העבדות מאת האמן בן המאה ה-18 Jacques-Henri Bernardin de Saint Pierrs

 
%d בלוגרים אהבו את זה: