הזהו אדם? – 100 שנה להולדתו של פרימו לוי

 

ב-31 ביולי ימלאו מאה שנה להולדתו של פְּרִימוֹ לוי. לוי כתב את טרילוגיית "הזהו אדם?", על שהותו באושוויץ, משום שהיה עליו לספר. לא על בסיס עקרון העונג המדריך כל אמן תיעד לוי את מאורעותיו, כתיבתו משרטטת מאבק אימים המתרחש על קו התוֹהוּ, שכל העובר אותו מְשַׁמֵּד את אנושיותו.

 

"מי שהרג היה אדם. מי שנאלץ לסבול אי־צדק ומי שכפה אותו על אחרים גם הוא היה אדם. לא עוד היה בן־אנוש מי שאיבד את כבודו העצמי ושכב לצדה של גויה באותה המיטה. מי שחיכה ששכנו ימות כדי לקחת ממנו את רבע מנת הלחם, אף שהאשם לא היה בו, התרחק מצלם האדם יותר משעשה זאת הסדיסט האכזרי ביותר ובן־האנוש הפרימיטיווי ביותר.

 

"חלק מקיומנו שוכן בנפשותיהם של הקרובים לנו. לכן הסיבה לאי-האנושיות של מי שחיו שם באותם הימים, היתה שהאדם היה חפץ ותוּ לא בעיני זולתו. (הזהו אדם?, עמ. 186-7)

 

זה הדבר. היהלום הנושא את הכותרת, השאלה, "הזהו אדם?", איננו מעשה אמנות. יופיו מחריד את אמות ההכרה העצמית של הקורא בהפכו עצמיות זו לשאלה הניצבת לפתחו של ריק.

 

אני קוראת את "הזהו אדם?" כברית חדשה – לא בין האדם לאל – כי בין האדם לאנושיותו-שלו.

 

יפי כתיבתו של לוי נורא בפשטותו, תנכי, מרתך יחדיו את הפרטי היחידאי עם הכללי האוניברסלי. אמיתתו מוחלטת. "הזהו אדם?", היא שאלת בוחן שעל הקורא לשאול את עצמו-הוא בלבד. לוי בורא בטרילוגיה שלו מוסר חדש ובלתי עביר כאבן השתיה. ניתן לקרוא בכתיבתו גם תשובה לתאודור אדורנו, שאמר, כי "לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות".

 

עוד מדווח פרימו לוי על חלום שחזר בלילות הבלהה של אושוויץ, ולפיו שב לביתו לחיק קרוביו וחבריו, אך הם אינם מקשיבים לו:

 

"כמה דברים עלי לספר! אבל אני מבחין שאין מאזינים בתשומת לב. אדרבא, הם ממש אדישים: משוחחים ביניהם על נושאים אחרים כאילו אינני ביניהם. אחותי מתבוננת בי, קמה ומסתלקת בלי אומר.

"צער אינסופי מתפשט בגופי." (עמ. 63)

 

אבל אנו מצווים להקשיב לשאלה שתדבק לעצמיותנו מכאן ואילך: "הזהו אדם?"

 

להלן קטע מדברי ההקדמה של לוי לספרו הראשון בטרילוגיה, "הזהו אדם?" ואחריו בא השיר תחת אותה הכותרת. השיר והספר בתרגומו של יצחק גרטי:

 

"בבני אדם רבים ואף בעמים שלמים מצוי על סף ההכּרה רגש 'שכּל זר הוא צר ואויב.' על פי רוב אמונה זו חבויה היטב במעמקי הנפש כדלקת זיהומית שלא התפשטה. מדי פעם היא מתגלה במעשים מקריים ולא עקביים ואיננה מקור לחשיבה שיטתית. אולם, כאשר 'האני מאמין' הסמוי מעין נהפך למחשבה שיטתית, לעיקרון מרכזי של מערכת היקשים הגיונית, בקצה השרשרת מופיע מחנה הריכוז. הוא תולדה של תפיסת עולם, אשר פותחה עד למסקנתה הסופית בעקביות מוחלטת. זאת לדעת: כל עוד תפיסה מעין זו קיימת, תוצאותיה מאיימות עלינו. כל בני-אנוש חייבים לראות בהיסטוריה של מחנות הריכוז אות אזהרה לסכנה האורבת באופק."

 

הזהו אדם?

 

אתם היושבים באין מחריד

במִשכנות מבטחים;

אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד

בשובכם הביתה עם דמדומים:

התבוננו וראו הזהו אדם

העובד בביצה הקרה;

הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם

למען פת-לחם זעירה.

שבעבוּר "כן" או "לא" לבן-מוות היה.

התבוננו וראו האם אִשה היא זאת.

בת בלי שֵׁם ובלא שׂיער;

שלא נותר בה עוד כוח לזכור,

שעיניה ריקות וצונן חיקה

כצפרדע ביום חורף וכפור.

הרהרוּ וזִכרוּ כי כל זאת אירע

והיו הדברים האלה:

אשר אנוכי מצווכם

לחקוק בלבבכם.

ושיננתם אותם לבניכם

בשִׁבתכם בבית בלכתכם בדרך,

בשכבכם ובקומכם.

והיה כי תדוֹמוּ – יאבדו בתיכם

ויךְ בכם החוֹלי מכף רגל עד קדקוד.

ויהפכו מכם פניהם יוצאי חלציכם, עוד.

 

5 gennaio 1975. Copyright La Stampa פרימו לוי

פרימו לוי, 1975, La Stampa  

 

 

תגובה אחת to “הזהו אדם? – 100 שנה להולדתו של פרימו לוי”

  1. נועה שיסל Says:

    בוכה…. כמה קל לנו במקום מבטחנו לא לזכור…. פרימו לוי ענק רוח

    אהבתי


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: