ישעיהו ליבוביץ': יש לחלץ את הדת מטלפי המדינה

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 24 בסדרה "צלם אור", 2003.  Stephan Daiter Gallery, שיקגו

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 24 בסדרה "צלם אור", 2003.
Stephan Daiter Gallery, שיקגו

 

 
ליאורה לאור, לא כותרת, מס. 13 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, לא כותרת, מס. 13 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

 

 

מתיקותו של הכוח מחלישה את עוז האמונה המסתופפת תחת כנפו. כל שוט שהיא תתפתה לאחוז בו יהיה לחרב פיפיות בידה. זה מה שמלמד אותנו מאמר הדעה של דב הלברטל, בו הוא קורא ל"חילוניות", כלשונו, לעשות "חשבון נפש נוקב בכל הנוגע לאימוץ חסר הגבולות של ערכי התרבות המערביים, ולשאול את עצמה האם בכלל מעניין אותה להישאר יהודית." חשובה דעתו של הכותב, מרצה למשפט עברי ששימש בעבר ראש לשכת הרב הראשי, כיוון שהיא משקפת את דעת קהילתו החרדית, המשתתפת בחיים הפוליטיים ולפרקים ארוכים כוח רב לה בממשלה ובכנסת. הלברטל קורא לצבור החילוני להרפות, למען עצמו ויהדותו, מ"מלחמת התרבות" שהכריז, לטענתו, על היהדות. וביהדות רואה הכותב מקשה אחת, של לאום ודת, שראוי להם להתאחד עם המדינה. למען שימור היהדות, שהוא מזהה עם קהילתו-הוא ונהגיה, הוא קורא לשמר את טווח הקלריקליזם הנוהג תחת הכותרת של "סטטוס קוו".

 

דעתו של הלברטל, באשר לשליטה הרצויה של הדת במדינה ובאמצעותה באזרחיה היא חידוש בהיסטוריה של העם היהודי, חידוש שהתאפשר בקימומה ובקיומה של מדינת ישראל. זאת, בעוד שלאורך אלפיים-שנות התגדר העם-ללא-ארץ בגלות ובזרות ומשך ידיו מן הכוח. תודעת הגלות, היא שהיתה המשמרת הגדולה של האומה על כל בני גוניה ומסורותיה. "שמרה השבת", אמנם, אבל בַּזכות שהעניק כל יהודי לעצמו בתנאים מאיימים של קושי וכפיה. היתה הגלות הגדרה עצמית והתכוונות, עמדה נפשית של התנגדות לאילוצי שלטון וסביבה. המתח הזה, בין התודעה האישית והקולקטיבית לבין הכוח השלטוני, הוא ששמר את ישראל בתפוצות השונות על-פני כל המזיגות וההתמזגויות בסביבת חייהן. ולאורך הדורות הציבה עמדה זו את בני העם היהודי בראש לוחמי החירות ומנסחיה. התודעה היהודית, המפרידה בין שייכות לאומית לדת, היא שהעמידה כל אחד ואחד מבני האומה נוכח מצפונו ואמונתו והיא שהועידה את בחירי המצפון להיות שליחים של חירות.

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 101 בסדרה Wanderland, 2001-2003. מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 101 בסדרה Wanderland, 2001-2003. מהאתר של האמנית.

 

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 150 בסדרה Wanderland, 2001-3. מהאתר של האמנית

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 150 בסדרה Wanderland, 2001-3.
מהאתר של האמנית

 

 

על השינוי שחל בדעת העדה אותה מייצג הלברטל בדבריו, שינוי שחל בה, כמשתמע, כתוצאה מהתלמדות נציגיה העכשויים בטעמו של כוח, ניתן ללמוד מדבריו של א.ד. גורדון במסה שכתב ב-1920 תחת הכותרת "כנסת ישראל":

 

"רגילים, למשל, החופשים בקרבנו לראות בחרדינו, ובייחוד ברבנינו, קלריקלים שואפים לשלטון בכוח הדת, בדומה לקלריקלים שבקרב האחרים.  אבל על פי האמת אין בין חרדינו ובין הקלריקלים שבקרב האחרים דמיון כלל, מאותו הטעם הפשוט, שאין דתנו נותנת שלטון למי שהוא על מי שהוא.  ואם בדורות האחרונים דבקו בחלק ידוע מרבנינו מידות קלריקליות ובכללן גם המידה של שאיפה לשלטון בכוח הדת, הרי גם בחלק ידוע מחופשינו דבקה המידה הזאת של שאיפה לשלטון, אם כי, כמובן, בצורה אחרת, למשל, בצורת שאיפה לשלטון בכוח ההשכלה או בכוח הפרוליטריון וכדומה."

 

תאוות השלטון פנים רבות לה אך בנצחונה אחת תוצאתה בשלילת החירות והפסדה. מה היה עולה בגורלה של הדמוקרטיה במדינת ישראל קלריקלית ניתן לשער מעצם העובדה שגורדון מעיד עליה, כי מנהיגי הקהילות החרדיות בארץ ישראל התנגדו בזמנו, בשם ההלכה, למתן זכות בחירה לנשים. והיום הם עדיין עומדים על שלילת זכותן להבחר.

 

לקלריקליזם המתחדש במדינת ישראל שני פנים עקריים: האחד, מבקש לקדש את המדינה באמצעות קידוש הקשר בינה לבין הטריטוריה שלה – האחר, מבקש לבסס את חוקי המדינה על ההלכה. ואך טבעי לשני הפנים הללו להתאחד ולאיים על עצם הלגיטימיות של החיים הדמוקרטיים. עובדה זו משתקפת בדבריו של עו"ד הלברטל. הם מבטאים שאיפה לבלום את מה שמכנה גורדון במסה שלו "התחבטות הרוח", וזאת באמצעות הטענה כי עניינה של "החילוניות" בשלילת הרוח, הזהה, מבחינתו, ל"רוח היהודית". טענה שוללנית, פסלנית כזאת מציבה עצמה במקום שהוא למעלה מכל ויכוח והתחבטות – ובכך היא רק שוללת ומפסידה את עצמה.

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 102 בסדרה Wanderland, 2001-3.  מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 102 בסדרה Wanderland, 2001-3.
מהאתר של האמנית.

 

 
 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 137 בסדרה Wanderland, 2001-3.  מהאתר של האמנית

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 137 בסדרה Wanderland, 2001-3.
מהאתר של האמנית

 

 

בפיו של פרופ' יהושע ליבוביץ' הכל נשמע, כמובן, למעלה מן הטוב יותר מהאמור לעיל. במיוחד מעורר מחשבה ההיפוך שעושה ליבוביץ' לתחושה השוררת בציבור שאיננו דתי או איננו יהודי במדינת ישראל, כי הדת שולטת במדינה ומגבילה בחוק את החירות. ליבוביץ הופך את הדברים ומחדדם באמרו כי יש "לשחרר את הדת מטלפי המדינה". הדברים המזהירים הללו נאמרו בשיחה שקיים עם ליבוביץ' פרופ' אביעזר רביצקי בתחילת שנות התשעים. קטע (שבא לאחר הקדמה קצרה) מהדברים הללו תמללתי כאן וכדאי לקראם תוך כדי האזנה:

 

רביצקי: … האם אתה מוכן בתחילה להסביר את העמדה העקרונית שלך בשאלת הפרדת הדת מהמדינה?

 

ליבוביץ': מדינה ודת שייכים לתחומים שונים לגמרי של התודעה ושל המציאות האנושית. אני אינני פשיסט. פירוש הדבר הזה שאין אני רואה בעצם מציאותו של מנגנון שלטוני הנקרא מדינה – איני רואה בזה ערך. אבל אני אינני אנרכיסט. אני מכיר בהכרח לקיים מנגנון כזה ברוח הדברים הפשוטים שאמר אותו תנא, ש"אלמלא מורא של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". זאת אומרת, המדינה יש לה משמעות אינסטרומנטלית. שום אינסטרומנט אין לו משמעות ערכית. היפוך כל מה שאמרתי יש לומר על הדת. ב"דת" הנני מתכוון לאובייקטיפיקציה של האמונה הדתית.. היא איננה אינסטרומנט לשום דבר. אלא יש בני אדם, אלה הקרואים "מאמינים", הרואים בזה את הערך. ומי שאיננו רואה בזה ערך איננו יכול למצוא בזה – לא רק שאיננו יכול למצוא בזה תועלת אלא דבר שמפריע ומטריד ומזיק. אין בכלל שום אפשרות לזווג דת ומדינה. האדם נידון ומשלים עם הדבר הזה שהוא נידון לחיות במסגרת של המדינה באותו מובן שאני אמרתי. אם הוא איננו אנרכיסט הוא מכיר בצורך ובהכרח הזה. אבל המדינה אינה אלא מסגרת – היא אינה תוכן. ובעניין התוכן אין קונצנזוס אנושי. אין ערכים אנושיים אוניברסליים. אני אינני מכיר שום מרכיב של החיים הריאליים ושום מרכיב רעיוני אשר כל בני האדם שאנחנו רגילים לראות בהם נורמליים מכירים בהם כערכים. ולכן, אם יש בני אדם שבשבילם הערך זה מעמדו של האדם בפני אלוהים, יש כאלה שלא רק שאינם רואים בזה ערך, אלא הם רואים בזה אפילו דבר המפריע להגשמתם של דברים שבהם הם רואים ערכים. והמאבק בין שתי הגישות השונות האלה מתרחש במסגרתה של המדינה. המדינה כשלעצמה כלל איננה שותפת במאבק הזה, שהוא המאבק העמוק ביותר במציאות האנושית.

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 100 בסדרה Wanderland, 2001-3.  מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 100 בסדרה Wanderland, 2001-3.
מהאתר של האמנית.

 

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 115 בסדרה Wanderland, 2001-3.  מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 115 בסדרה Wanderland, 2001-3.
מהאתר של האמנית.

 

 

רביצקי: כשבני אדם אומרים "מדינה" הם בדרך כלל לא מתכוונים רק למנגנון השלטוני, הם מתכוונים גם למערכת, לבני האדם אשר מפעילים את המנגנון השלטוני. הרי המדינה, כמדינה, מעניינת במובן זה שיש בני אדם שחותרים דרכה ובאמצעותה למימוש של מאוויים ותקוות, אמונות ודעות –

 

ליבוביץ': אבל הדעות והאמונות שלי הם שונים מהדעות והאמונות שלך!

 

רביצקי: אם כן, הדעות והאמונות של כל היושבים כאן והעומדים כאן מגיעות לכדי ויכוח בשאלה, כיצד להפעיל את מנגנון המדינה ואת הכלים השלטוניים לכיוון הערכי שלהם. לדוגמה, אם אני רוצה שלא יזרקו זקנים מהמחלקה הסיעודית מבתי חולים במדינה שבה אני חי, זאת שאלה תקציבית. שאלה תקציבית היא כמובן חלק מן המנגנון השלטוני, אבל כאן, הפעלת התקציב והפעלת המנגנון השלטוני היא במפורש בכיוון ערכי מסויים או בכיוון ערכי אחר. לכן, במובן זה, היחס אל המדינה היא לא רק כיחס אל מעדר שבודקים את היעילות שלו, את הפונקציה שלו, את התפקיד שלו, אלא שואלים אם הוא מתפקד בכיוונים ראויים מבחינה ערכית, מבחינה אמונתית, מבחינה השקפתית, מבחינת אידאולוגיה ומאוויים.

 

ליבוביץ': מבחינה מסויימת מה שאמרת הוא אישור גמור למה שאני אמרתי, שבני אדם יכולים להשתמש במנגנון של המדינה – שמדינה היא מנגנון ואינה אלא מנגנון בלבד – יכולים להשתמש בה מכיוונים שונים – וזאת היא הכרעה ערכית לאיזה כיוון הם הולכים להשתמש בה. בזה אתה למעשה אישרת את מה שאני אמרתי. אבל במה שאני נבדל ממך, זה שאני יודע שיש ערכים, יש תכנים ערכיים שבכלל אינם נתנים לטיפול על ידי המנגנון השלטוני הנקרא מדינה.

 

רביצקי: בזה אין לי ספק, שישנם ערכים שאינם נתנים לטיפול, זה נכון. השאלה, האם יש ערכים שכן נתנים – ואם נתנים – אז ההפרדה היא כבר, תן לי להדגים לך את זה..

 

ליבוביץ': זה אתה נתת דוגמה יפה מאד: לדאוג לזקנים ולקשישים.

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 28 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 28 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

 

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 17 בסדרה "צלם אור",  2003.  Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 17 בסדרה "צלם אור", 2003.
Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

 

 

רביצקי: תן לי להדגים לך: בתפיסה המקראית מדינה מיוצגת על ידי מלך, מלכות. אז עכשיו, מדברים במפורש על מלך אחד אשר עשה הישר בעיני השם ומוגדר כמלך טוב וראוי – מלך אחר, אשר לא עשה הישר בעיני השם – ולא מדובר עליו כפרט, כיחיד מבחינת האישיות, מדובר עליו כגילומה של הממלכה. כלומר, במובן זה יכולה להיות ממלכה "טובה וראויה" מבחינה דתית, יכולה להיות ממלכה פסולה ומתועבת מבחינה דתית. מרגע זה, הדת עומדת אל מול המדינה כמי שמנסה לעצב אותה.

 

ליבוביץ': מבחינה דתית – אני חוזר ואומר, דת אני מבין כאובייקטיפיקציה של האמונה הדתית – המדינה היא בכלל אי-רלוונטית. משום, שאותו דבר שבכלל איננו ניתן לטיפול בידי המנגנון המדיני זה מעמדו של האדם בפני אלוהים.

 

רביצקי: כן, אבל הרי אתה יודע יפה, לך אני לא צריך לחזור על זה, כשאתה מדבר על דת ישראל היא דת שלא באה להדריך רק את היחיד, אלא היא מדברת אל כלל ישראל, יתר על כן, היא אומרת ליחיד שמעמדו בפני הקדוש ברוך-הוא הוא כחלק מכלל ישראל – יש כאן בעיה מושגית מאד קשה, מכיוון שאם יש דת אשר באה לכוון את כלל ישראל, אחר כך, אם המדינה היהודית, אם מדינת ישראל היא ה-פרי של המאמץ הקולקטיבי היהודי במאה העשרים, מדינת הלאום – קצת לא סביר להניח (למרות שאתה יודע שלגבי הרבה עניינים פרקטיים אני רוצה את אותם רצונות שלך) –

 

ליבוביץ': אני יודע מה מדת הקרבה שיש בינינו ולכן .. מעניין להבליט במה אנחנו נבדלים זה מזה –

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 3 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 3 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

 

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 8 בסדרה "צלם אור", 2003.  Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 8 בסדרה "צלם אור", 2003.
Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

 

 

רביצקי: דווקא משום כך: דת, שמכוונת כלפי העם, כלפי כלל ישראל, כלפי הקולקטיב – במדינה שהיא ביטוי למאמץ הקולקטיבי היהודי, של העם הזה במאה העשרים – במדינת לאום, דת לאום – האם יתכן שלא יהיו ביניהם פגישה, עימות, ויכוח? האם אפשר הפרדה עקרונית טוטאלית?

 

ליבוביץ': כאן פתאום עברת – ויתכן שאתה לא הרגשת בדבר – מהדיון במדינה לדיון בעם.

 

רביצקי: המדינה היא הבטוי המדיני של העם הזה.

 

ליבוביץ': העם היהודי הוכיח כאלפיים שנה שזה לא ככה. שזה לא ככה.

 

רביצקי: שהוא לא מתמצה במדינה, אבל משעה שהיתה לו מלכות או משעה שיש לו מדינה –

 

ליבוביץ': העם היהודי, שהיה יש מוצק מאד הרבה מאות בשנים, קיים את ישותו ואת מהותו כעם מסויים, ספציפי, ללא מנגנון מדיני. והוא לא היחיד. קח את התקופה הגדולה ביותר מבחינה היסטורית, רעיונית, תרבותית של עולם המערב – העולם היווני. מעולם לא עלה על דעתו של יווני שהעובדה שהוא הלני, שזה יוצר איזה שהוא שיתוף פוליטי עם הלני אחר. מה שהיה משותף להם [זאת האמירה]: "אנחנו הלנים – כל האחרים הם ברברים", כן? דרך אגב, דבר אנלוגי מאד: ההבחנה בין ישראל ואומות העולם, מבחינת התודעה. ישנה אנלוגיה עמוקה מאד, כן, הלנים וברברים, עם ישראל ואומות העולם – אבל מי האדם ההלני? שהוא יונק את כל תכניו הרוחניים מהומרוס ומכיר את האלים האולימפיים והוא משתתף כל ארבע שנים במשחקים האולימפיים שכל ההלנים, אבל רק ההלנים, יכולים להשתתף בהם; והוא קשור למקדש בדלפי. ובזה [… לא מובן] אתונאים ותבנים וספרטנים וכולי וכולי, שמעולם לא עלה על דעתם עצם הרעיון שיהיה להם מנגנון מדיני משותף.

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 1003 בסדרה Bordeland, 2007-8. מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 1003 בסדרה Bordeland, 2007-8. מהאתר של האמנית.

 

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 1053 בסדרה Bordeland, 2007-2012.  Andrea Meislin Gallery, ניו יורק.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 1053 בסדרה Bordeland, 2007-2012.
Andrea Meislin Gallery, ניו יורק.

 

 

רביצקי: הרי אתה לא מעלה על דעתך שאני מזהה זהות יהודית עם אזרחות ישראלית. אבל נעבור אליך.. נחזור להשקפות שלך שהן כאן במוקד. לפי התרשמותי, בשאלה הזאת של דת ומדינה חלה תמורה, אולי התמורה העמוקה ביותר בהשקפותיך ובדבריך למן שנות הארבעים והחמישים ועד היום הזה. ואני יודע שאתה או לא מודע או מכחיש את התמורה הזאת. למה אני מתכוון: כשכתבת את הספר הראשון, "תמורה ומצוות בזמן הזה", עוד דברת על התקומה המדינית היהודית כחובה קדושה וכתנאי הכרחי לעצם הגשמתה של התורה כתורת חיים. אפילו בספר המאוחר יותר, "יהדות, עם ישראל ומדינת ישראל", אני אקריא, נראה אם אתה מזדהה עם זה היום, אתה כותב: "התקומה הלאומית והעצמאות המדינית הן תנאי קודם לנסיון של הגשמת ההלכה התורנית. היהודי הדתי, שבשבילו התורה אינה חובת גברא (כלומר אינה חובת יחיד בלבד), אלא חובת כלל ישראל, (היהודי הזה) דבק במדינת ישראל לא משום לאומיות ופטריוטיות אלא כחובה דתית וקיומה, ביסוסה והגנתה של המדינה נעשים לו, ליהודי הדתי, פונקציות דתיות." דומה, שהעמדה הזו אינה זהה, לפי דעתי אפילו רחוקה, מהעמדה שאתה מציג בעשר-עשרים השנים האחרונות. אולי אני אחדד את זה: כאן, בעמדה הראשונה, מה שאני קורא ישעיהו הראשון להבדיל מישעיהו השני, מדובר על מדינה כמכשיר ותנאי להגשמה של ערכים – היום, מדובר על המדינה כמכשיר להגשמת צרכים בלבד. עכשיו, מי כמוך מבדיל הבדלה חדה בין ערכים וצרכים?

 

ליבוביץ': אני רוצה להעמידך על טעות מפתיעה, שאני נפגש בה הרבה פעמים ….. ומה הטעות שלך: שאתה אינה מבחין בין מה שאני תמיד מבחין: בין מה שראוי להיות ובין מה שישנו. כאן אני משתמש דווקא בנוסח שאני לוקח מתוספות [יבמות נ"א], שאמנם מתייחס לדבר אחר לגמרי, שתוספות אומרים וזה דבר גדול מאד, מאד: "שאין נביא מתנבא אלא מה שראוי להיות". זאת אומרת, אין בכלל ערובה שהדבר הזה יהיה.

 

רביצקי: בעשר הדקות האחרונות התנבאת לגבי מה שראוי להיות או מה שישנו?

 

ליבוביץ': אבל אני אמרתי [בספרים שציין רבניצקי] מה שראוי שיהודים דתיים יראו במדינה הזאת. אבל אם אנחנו מדברים, וזאת כוונתך וגם כוונתי, שאנחנו נדבר על בעית הדת והמדינה, [דהיינו על] המציאות הריאלית, אז אין רמז לכך [בדברים שכתבתי], למגמה להשתמש במדינה כמנגנון להגשמת ערכים דתיים.

 

רביצקי: ממתי אתה כזה ותרן? בגלל שהמציאות לא נענית לך? בגלל שאנשים לא נענים לכך? –

 

ליבוביץ (בקוצר רוח): אבל אנחנו עוסקים במציאות! בשאלת היחס של הדת והמדינה וה-

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 2 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 2 בסדרה "צלם אור", 2003. מהאתר של האמנית.

 

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 43 בסדרה "צלם אור", 2003.  Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 43 בסדרה "צלם אור", 2003.
Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

 

 

רביצקי: אתה דורש, אתה דורש כבר למעלה מעשרים וחמש שנה שיחזירו שטחים – עד לפני חודשיים המציאות לא נענתה לך – כתוצאה מזה שתקת ושינית את התביעה שלך? מה פתאום בעניין זה אתה כל כך ותרן? העם לא רוצה, הציבור הדתי לא רוצה – אני תובע תביעה אחרת ומציג תפיסת עולם אחרת. ממתי אתה כזה ותרן?

 

ליבוביץ': אני אינני ותרן! אני ארבעים שנה דורש הפרדת הדת מהמדינה ללא הצלחה! אני דורש לחלץ את הדת מציפ- טלפיה של המדינה! אני הולך נגד הפרוסטיטוציה [ההזניה] של מושגים דתיים בשמוש אינטרסים שלטוניים, לאומיים, פטריוטיים!

 

…. אולי אני רשאי עוד להתיחס לדבר שאתה הזכרת אותו [קריאת חבר הכנסת דאז (1991) אברהם בורג להפריד את הדת מהמדינה] ….. הדרישה הזאת, יש לה משמעות באותו מובן שאני מבין, אם היא מוצגת כדרישה של ציבור דתי, [אבל] אם היא מוצגת כדרישה של מפלגת העבודה, אז, כמובן, אין לה משמעות דתית. אז, היא ביטוי לאינטרסים פוליטיים. בעיני אין יהדות דתית – אני לא אמרתי שאין יהודים דתיים – אבל אין ציבור דתי שדורש את הפרדת הדת מהמדינה בכדי שהדת תהיה גורם עצמאי. זה דבר מדהים מאד… דברים שאמר לי בן גוריון בפירוש….. מדוע הוא מתנגד להפרדת הדת מהמדינה, לעומת הדרישה שאני מציג אותה, וכאן [הוא אמר] (כמובן אינני זוכר את השיחה הממושכת שהיתה בינינו אבל את המלים האלה אני זוכר משום שמיד אחרי השיחה הזאת אני רשמתי לי אותן): "אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה". ו[אילו] אני, רוצה לחלץ את הדת מטלפיה של המדינה! ……..

 
ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 14 בסדרה "צלם אור", 2003.  Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

ליאורה לאור, ללא כותרת, מס. 14 בסדרה "צלם אור", 2003.
Stephan Daiter Gallery, שיקגו.

 

 לקריאה נוספת:

 

עדי לוריא-חיון, פנטזיה דיגיטלית: הכמיהה לנשגב

2 תגובות to “ישעיהו ליבוביץ': יש לחלץ את הדת מטלפי המדינה”

  1. Dorit Nahmias Says:

    מעניינת מאוד ליאורה לאור. מעלה וייבז של גרהרד ריכטר
    תודה


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: