הו, אלוהים! אלוהים! אלוהים! (ג'ון קיטס)

 
 

רק עוד מכתב אחד כתב המשורר ג'ון קיטס טרם מותו ברומא ממחלת השחפת, אף הוא לחברו צ'ארלס בראון, כמו זה המתורגם כאן בהמשך. והנוכחי הוא מאלה, שלא עורך אחד בלבד (ר' Gittings, p. xx) מנע הבאתם לדפוס, זאת עקב הסברה כי הכאב המובע בהם יכריע את כושר הספיגה של הקוראים. שֶצֶף התודעה שהעלה קיטס על הכתב, ללא עריכה או תיקונים, מפולח שתיקות המצויינות בקוי הפרד קצרים וארוכים. תחילתו של המכתב בנסיון כושל לשלוט ברגשות אשר נקטע בפרץ פתאום, הממשיך בקְרֶשֶׁנְדּוֹ אפל עד סופו תוך שהוא ממית באִבַּן התעשתויות חדלות ישע נוספות, שרק מבליטות את נגינת הנהי בבני גוון נוספים של מרורים. המכתב דורש קריאה בקול בתור שירה בפרוזה. כותבו ניצב על הגדה מנגד לחיים ומנסה לגבור בקולו על נהמתם כדי להגיע אל הנשארים מאחור, זאת בעוד צלליתו-שלו המתרחקת נשקפת אליו מדמותם. קיטס היה בטוח כי נידון לשכחה כמשורר וכי שמו "נחקק במים", כפי שביקש שייכתב על קברו.

 
Ellsworth Kelly, גפן בר, 1960. גרפית על נייר.

Ellsworth Kelly, גפן בר, 1960. גרפית על נייר.

 
 
 

נאפולי. יום רביעי ראשון בנובמבר.

 

בראון יקירי,

 

אתמול שחררו אותנו מההסגר, במהלכו נפגעה בריאותי מהאוויר הקלוקל והתא המחניק יותר ממה שנפגעה במשך המסע כולו. האוויר הרענן השיב את נפשי במקצת ואני תקווה כי ייטב לי הבוקר דיי כדי לכתוב לך מכתב קצר ורגוע; –  אם ניתן כך לכנות כזה, שבו אני חרד לומר את הנקל ממה שמטריד את מעייני. ובאשר הרחקתי לכת בכך עד הנה, עלי להמשיך עוד קצת; – שמא יועיל הדבר להקל את עקת האומללות הרובצת עלי. האמונה כי לא אראה אותה עוד תהרוג אותי. אינני יכול           בראון יקירי, צריך הייתי לקחתה לי כשעוד הייתי בקו הבריאות, והיה עלי להשאר בריא. למות אני יכול לשאת – לעזוב אותה איני יכול לשאת. הו, אלוהים! אלוהים! אלוהים! כל מה שבתיבות שלי מזכיר לי אותה מפלח אותי כמו חנית. רפידת המשי שהיא שמה בכומתת המסע שלי חורכת את ראשי. הדמיון שלי חי להחריד בכל הקשור אליה – אני רואה אותה – שומע אותה. אין שום דבר בעולם שיהיה בו די עניין כדי להסיט אותי לרגע אחד ממנה. כך היה גם כשהייתי באנגליה; אין ביכולתי להזכר, מבלי להתחלחל, בתקופת היותי כלוא אצל האנט, כשעיני נתלו בהאמפסטד כל היום. תקות ממש היתה לי אז לראות אותה שוב – עכשיו! – או, להקבר ליד היכן שהיא חיה! אני פוחד לכתוב לה – לקבל מכתב ממנה – לבי ישבר למראה כתב ידה – אפילו לשמוע עליה באקראי, לראות את שמה על הכתב יהיה יותר מכפי כושרי לסבול. בראון יקירי, מה עלי לעשות? לאן עלי לפנות לנחמה או הקלה? שמץ סיכוי אילו היה לי, להבריא, היתה התשוקה הזאת הורגת אותי. כך ממש במשך כל חוליי, הן בביתך הן בקֶנְטיש טאוּן, לא חדלה הקדחת הזאת לכלות אותי. כשאתה כותב אלי, כפי שתעשה מיד, כתוב לרומא (poste restante) – אם היא בריאה ושמחה, ציין זאת כך +, – אם – מסור שלום לכולם. אשתדל לשאת את יסורי באורך רוח. לאדם במצב בריאות כשלי לא אמורים להיות יסורים כאלה לשאתם. כתוב פתק קצר לאחותי האומר כי שמעת ממני. סוורן בטוב מאד. אם היה מצב בריאותי טוב יותר הייתי מאיץ בך לבוא לרומא. אני חושש כי אין בידי איש להקל עלי. האם יש חדשות כלשהן מג'ורג'? או, כי המזל היטיב במשהו עִמי או עם אחַי! – כי אז יכולתי לקוות, אך היאוש כפוי עלי כמו הֶרגל. בראון יקירי, למעני, הֱיֵה לה למגן עולם. אין ביכולתי לומר דבר על נאפולי; ריבוא החידושים סביבי איננו מעורר בי שום עניין. אני פוחד לכתוב לה. הייתי רוצה שהיא תדע כי איני שוכח אותה. הו, בראון, גחלים של אש יש בחזי.. יכולתו של הלב האנושי להכיל ולסבול כאב רב כל-כך באה לי בהפתעה. הלשם כך נולדתי? יברך האל אותה, את אמה, את אחותי ואת ג'ורג' ואשתו ואותך ואת כולם!

 

ידידך האוהב תמיד,

 

ג'ון קיטס

 

יום חמישי. הקדמתי ביום אחד את השליח. הוא יוצא עכשיו. היום הייתי שליו יותר, אף כי חרד למחצה כי לא אתמיד בכך. לא אמרתי דבר על בריאותי; אינני יודע עליה דבר; תשמע את הדוח של סוורן מ-XXX. עלי לחדול בזה. המחשבות שאתה מעורר בי קרובות מדי ל———-

 

יברכך האל!

 
 
Ellsworth Kelly, שתי חבצלות, 1980. גרפית על נייר

Ellsworth Kelly, שתי חבצלות, 1980. גרפית על נייר

 
 

הערות:

 

ג'ון קיטס, שאצילות רוחו זוהרת במכתביו, שהם כשלעצמם יצירות מופת, הוא "המשורר שלי". כל שנכתב על-ידו ועליו שיש ברשותי ניתן לי מחברה אהובה שאיננה עוד, וכמו נמסר לי משניהם יחדיו. הוא שב ומופיע באכסניה הנוכחית ומתורגם כאן (עם הערות רבות), וכאן וכאן, ועוד כאן וגם כאן, ועוד כאן, ועוד. רוב הדמויות והמקומות המצויינים במכתב המתורגם ברשימה הזאת כבר נמצאים בהערות לתרגומים קודמים, אך בקצרה ניתן לומר, כי אהובתו של קיטס היא פאני ברוּן (Fanny Brawne), שכנתו ב- Wentworth Place, האמפסטד. מקנטיש טאון כתב המשורר את מכתבו האחרון לפאני. צ'ארלס בראון (Charles Brown) היה חברו הטוב ובעל הדירה בה התגוררו השניים בהאמפסטד, שם מת אחיו של המשורר, תום, משחפת, המחלה שתכריע גם אותו. האח השני, ג'ורג', נקלע לחובות באמריקה וקיבל את חלקו של ג'ון בקצבה מירושת הוריהם, דבר שמנע ממנו, יחד עם מחלת השחפת, להנשא לפאני. הצייר ג'וזף סוורן (Joseph Severn) ליווה את קיטס בהפלגה לנאפולי, שם הוכנסה האניה להסגר בן עשרה ימים מחשש ממחלות מדבקות. לאחר צאתם נסעו השניים לרומא ושם, בחדרון במלון שיהפוך בעתיד למוזיאון קיטס-שלי, כשסוורן ידידו לצדו, ימות ג'ון קיטס ב-23 בפברואר 1821 והוא בן 25. האיקסים בסוף המכתב הושמו על ידי הנמען, בראון, שעה שהעתיק ומסר אותו לדפוס וצ"ל רשום שמו של ויליאם האזליט (William Hazlitt) , אף הוא ידיד של קיטס. האנט (Leigh Hunt), היה מבקר, מסאי ומשורר, עורך ה-Examiner בו התפרסם לראשונה שיר של קיטס. poste restante – "דאר כללי" – הנשמר בבית הדואר לנמען.

 
"כאן מונח אחד ששמו נחקק במים", בית הקברות לנוצרים שאינם קתולים, רומא. מכתביה של פאני ברון, שלא נפתחו ולא נקראו, נטמנו איתו. על הקבר סיגליות, הפרח האהוב על קיטס.  Via Deep Roots Magazine

"כאן טמון אחד ששמו נחקק במים", בית הקברות לנוצרים שאינם קתולים, רומא. מכתביה של פאני ברון, שלא נפתחו ולא נקראו, נטמנו איתו. על הקבר סיגליות, הפרח האהוב על קיטס.
Via Deep Roots Magazine

 
 

תוספת לצפיה:

 

Andrew Motion ו-BBC, שחזרו את מסעו האחרון של קיטס מאנגליה לרומא. לקראת סוף הסרט גם נקרא המכתב המתורגם כאן.

 

אורפאוס ואאורידיצ'ה, קטע, כוריאוגרפיה של פינה באוש לאופרה של גלוק, פריס 2008 (1975)

 

ועוד פינה באוש, במזורקה פּוֹגוֹ, סנטיאגו 2007

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: