מלאות, על קצה הנראות (טרנר)

 
 

לעומת הרִיק החומק ונמלט מן העין מתפשטת המלאוּת, מתחוללת ומתרחשת בהתמדה. האמנים הגדולים (לא הרעיונאים הנזקקים לקביים של להג), הם יודעים לזמן את המלאות ממרחק, ליצור מלאות בסוגסטיה חומרית ובלא מגע-יד.

 

כך קורה בשני ציורי "גלים" מפנקסי הסקיצות של ויליאם טרנר, המחולל מלאות בשתיים או שלוש נגיעות ונתזי מכחול בשולי הדף.

 
 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "גלים, עם טירה במרחק", 1844. מתוך פנקס הסקיצות מריינפלדן. צבעי מים על נייר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "גלים, עם טירה במרחק", 1844. מתוך פנקס הסקיצות מריינפלדן. צבעי מים על נייר,
Tate Britain, London

 
 

בקסם טלקינטי מצטיירים פניו הלא מצויירים של הדף ע"י חלקו המצוייר. היש יותר "זֶן" מזה? למטה, על קצה הדף ועל סף הנראוּת ממש, מונחת נקודת ארגמן זערורית לצבוע את הקליפה התחתית, הסמויה, של נהר הריין ולקיים בו את ההבחנה ההומרית בדבר צבע המעמקים המימיים. הים ההומרי "האדום כיין" איננו מטאפורה אלא פרי התבוננות. אם נשקוט מול מים אדירים להתבונן בהם, יפרוץ פתאום הארגמן את קליפת הבדולח או האֵבֶךְ שלהם ויפרח נגד עינינו. כל מקווה מים הגובל באופק הוא מנסרה. גם כותרות היצירות של טרנר (שפנקסי הסקיצות שלו גדושים בשרבוטי שירה), אומרות את שירת המצויר: "גלים, עם טירה במרחק", שתיקה.

 
 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "גלים", 1844. מתוך פנקס הסקיצות מריינפלדן. צבעי מים על נייר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "גלים", 1844. מתוך פנקס הסקיצות מריינפלדן. צבעי מים על נייר,
Tate Britain, London

 
 

היש יותר "זֶן" מזה? אמני הקליגרפיה מציירים שוב ושוב מעגלים "המסמלים" את מלוא היקום – ואילו טרנר, הוא מחולל את המלאות האינסופית של כאן ועכשיו לנצח מבלי להיזקק לשום קונבנציה או להטוט קליגרפי. הוא כמו מתרוקן מן ההוויה הידועה ומעצמו כדי להניח ליש להתמלא בישנותו. רצף הזמן כמו מפורק כאן ומפורר עד פרוּדת העתה האחרונה, השבה ומקבלת לתוכה את מלוא התפשטותו של המרחב. והרי זאת הארה: עֵרות כוללת-כל ויודעת-כל לאחר שהתרוקנה מכל ידע שמן המוכן. נהם הגלים נשמע בקונכית אוזננו מעוצם ההתבוננות. החושיות, המפורקת ומפורדת בדרך-כלל, נפרמת כדי להתאחד באחדותם של "הנה" עם "הנני".

 

במשחק על גב יֹרֶק קצוות

מתחקים נתיבי עינוגים

למהר לעורר מִדְּבַּק של חֶמדוֹת

בגל הסתגלן גליךָ הזגוגים

את פחז סחרור העיגול לְרַדֵּף

או להאיץ בכדור המעופף

 

            ויליאם טרנר, סביב 1808. קטע של פיוט מתוך פנקסי הסקיצות מגריניץ', Tate Britain

 
 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, מגדלור Longship, Land's End, 1834-1835. צבעי מים וגואש, The Getty Museum, Los Angeles

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, מגדלור Longship, Land's End, 1834-1835. צבעי מים וגואש,
The Getty Museum, Los Angeles

 
 

כאן, הופך המתרחש בציור את עובדת הכותרת לדבר שירה. פנקסי הסקיצות של טרנר מרובים בדיונים שבינו-לבינו על הקושר והמפריד שירה וציור. הוא גם ליווה עבודות מוצגות (שהתקבלו בטינה בדרך כלל) בבתי פיוט קצרים. כאן, בציור למעלה, מתחוללת בין הכותרת לבד המצויר מלאות כוללנית של עובדה-ציור-שירה: מגדלור לונגשיפ ניצב על אי קטן בימה של קורנוול. סירה ארוכה (לונג שיפ) היא סירת המלחמה הוויקינגית. Land`s End הוא המצוק הקיצוני במערב קורנוול, קצה יבשה ועולם. טרנר דבק כאן "באמת הטבע", כלשונו, ובמצייני המקום והזמן – אך גם בדמיון הפואטי שלו הוא דבק כדי ליצוק את כל אלה יחד לתוך תבנית החידה של החיים והמוות. בקצה הגעש הקטלני ניצב המגדלור כהבטחת חיים כוזבת וגזר דין דומם. הוויקינגים, אבות לוחמי הים, כבר צללו במעמקי הזמן ואינם, אך הים, הוא ממשיך לתבוע את טרפו כפי שמלמדים רמזי שברים ותורן. צפורים פורחות כנשמות טרופות על פני הדרמה, לה משמש המגדלור מצפן לחזרה נצחית. טרנר עירב כאן צבעים שקופים ואטומים, מחק בכף ידו את הצבע ושרט אותו בהתנפלות שיצרה על הניר את המערבולת הקוסמית.

 

כך הוא יוצר, טרנר, מערכת גבישית של יחסים פואטיים-ציוריים של מסמן-מסומן-מצוייר ומפיל בכך את המחיצות בין סוגי התודעה השונים כדי להפכם לאברים של גוף-תודעה אחד, הציור. אין לראות את עיסוקו בשאלת היחסים בין שירה לציור כתולדה של "רוח הזמן" בלבד שכן היתה זו בעית יסוד באמנותו.

 

המלאות, היא אינה נשמעת לחוקים, מדעיים ככל שיהיו. טרנר מוכרח היה להענות לעובדת המלאות האמנותית, אחותה התאומה של מלאות הטבע, גם בשעה שטרח על תיאורית הצבע והאור של גתה. עולמו גועש כוחות של אור וחומר שלעולם אינם מתמעטים כדי לא-כלום. החשכה שלו נראית. באור שלו מתאחדות השמש והעין, אמנותו מלכדת "פנים" ו"חוץ".

 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר,  "שמים שחורים מעל מים"; ככל הנראה מגדלור אדיסטון, בין השנים 1825-30. צבע מים על ניר, Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "שמים שחורים מעל מים"; ככל הנראה מגדלור אדיסטון, בין השנים 1825-30. צבע מים על ניר,
Tate Britain, London

 
 

"… בהיותו ניזון פנימה – כל אחד חלקו בו השביר

כך צרה האיבה שׂוררת על כל אשר לאמנות"

 

טרנר כתב את שורות ההרהור השירי ששתיים מהן מצוטטות כאן באחד מפנקסי הסקיצות משנת 1807-8. הפרשנות להרהורים הללו בקטלוג של Tate Britain היא תוצר זמננו המזהה אמן עם מצליחנות. אבל קריאה אוטוביוגרפית של הדברים, כלומר השלכת הנאמר על זרות הקורא בעולם (וכל קורא יכול בנקל למצוא זרות כזאת בו-בעצמו), עשויה לחלצם מידי ההיסטוריונים של האמנות ו"מושג אמן התקופה הרומנטית" שלהם ולישב בכך את הדברים עם עצמם כפשוטם. מדובר בהרהור מטריד, קשה יום, בהרהור נשנה ובבחירה נשנית, בנחישות החלטה מועדת להתרופפות שיש לעודדה ולחזקה ולשמרה. עובדה היא, כי אדם הניזון על עצמו "פנימה" עלול לעורר את עוינות הסביבה שהיא תמיד ערפדית בדרך זו או אחרת. מָן האמנות לא נמטר מהשמים אמנם, אך הוא נשאב, מעובד ומפגין מפגש עילאי של כוחות.

 
 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "מפלצות-ים וכלֵי שיט בשקיעה", 1845. מתוך פנקס הסקיצות של ציידי הלווייתנים, צבע מים ופחם על נייר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "מפלצות-ים וכלֵי שיט בשקיעה", 1845. מתוך פנקס הסקיצות של ציידי הלווייתנים, צבע מים ופחם על נייר,
Tate Britain, London

 
 

הכוחות הללו יכולים להיות גם ארוטיים:

 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "עירום שוכבת על מטה", 1840 בקירוב. צבעי גואש ומים על ניר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "עירום שוכבת על מטה", 1840 בקירוב. צבעי גואש ומים על ניר,
Tate Britain, London

 

דחיסות הצבע משווה את חומם של האור-צל והבהיר-כהה, המנוגדים בקונבנציה כמו-גם בתיאוריה של גתה. אחיזתה הכפולה של התשוקה בגוף מזווגת בו מבט ונבטת להניע את המרחב הנפקח סביבו (או שמא נסגר עליו). בלי שנוכל להמנע מכך הופכים כל מגרעת ועצם לאבר מין והללו מתמוטטים, רוטטים ונמסים מלוא החדר כולו. הציור מתקבל כאן כסובייקט, כמי שמשתוקק לתשוקת המבט.

 

אפילו שרטוט דידקטי כמו פיתוח פרספקטיבי של קוביה שולח וקטורים של כוח למפגש עוצמות. אמנם נמתחו הקווים על גבי "רקע" של ניר שטוף צבע, אבל בלי משים נחטף הרקע לתוך ההתרחשות והופך את הדף למלאות ציורית ולנוף:

 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, פרספקטיבת קוביה (בעקבותJean Pélerin, `Viator' ), 1810. גרפית וצבע מים על ניר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, פרספקטיבת קוביה (בעקבותJean Pélerin, `Viator' ), 1810. גרפית וצבע מים על ניר,
Tate Britain, London

 
 

לאחר שמתבוננים בעבודות כשל טרנר, אין ברירה אלא להסכים על בלבול היסטורי בין המושגים "שלמות" ו"מלאות". שלמות, היא אפיון של מה שאין בו פגם וערכה תיאורי בלבד ונתון לוויכוח. בשל חולשתה איבדה השלמות את מקומה בהגות האסתטית והאמנותית ונשארה רק בלשון ההתפעלות שלנו. עדיין אנו נחנקים מול מצג דיגיטלי לסקיצה של טרנר, שלא נועדה כלל לתצוגה, כדי לומר, "מושלם!" אבל זה בעצם "מלא" כמו הטבע לתפיסה, הוויה לא נפסדת שלא ניתן למצוא בה "חורים" גם כשהיא נחווית ככאב אלים. ממושג השלמות השתחרר האמן המודרני – לא מן היופי – שכן היפה הוא שם תואר מקביל למלאות.

 
 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "הדליקה בבתי הפרלמנט, מבט מהנהר", 1834. מפנקס הסקיצות של הדליקה בבתי הפרלמנט, צבעי מים על נייר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "הדליקה בבתי הפרלמנט, מבט מהנהר", 1834. מפנקס הסקיצות של הדליקה בבתי הפרלמנט, צבעי מים על נייר,
Tate Britain, London

 
 

המלאות, היא כוח עצמאי זהה בטבע ובאמנות. פגימת או גריעת המלאות איננה אפשרית (כפי שמלמדים אותנו אמני כל הדורות ובהם מיכלאנג'לו, באמצעות "העבדים" שלו העשויים "נון פיניטו"). את המלאות לא ניתן להפריך, לא ניתן להתווכח עליה ולא ניתן להתווכח איתה. ממש כשם שהים הוא מלאות המקבלת הכל לתוכה – כך ציוריו של טרנר הם מלאות אמנותית המופעלת במצבי צבירה רבים ושונים. עבודותיו מכסות טווח עצום של נושאים וטכניקות ובכלם מנצחת המלאות על התזמורת הקוסמית בטווח גרסותיה, הסימפונית או הקאמרית ואף בצליל יחיד.

 

בפיוט הבא, מעיד על עצמו טרנר בעקיפין כי הוא רואה את הקולות, שומע את הצבע וחש את הטבע כמלאות אורגנית חיה המערסלת את האמן בחיקה:

 

הפצר בלחן האוויר וכוליות רקיע

עד כי טֶבַע ברוחךָ תִּגע בנדיבותה

שירי אבלךָ על מיתר דאגתה כאם תביע

רוח טבעה הטוב אשר על-כל משפיע

אותך לַנועם יכוונן באין מפריע

 

            ויליאם טרנר, רישום דוברה שטה עם שיר, מתוך פנקס הסקיצות מגריניץ', 1808, Tate Britain

 
 
ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "שמים", בין השנים 1820-30. צבעי מים על נייר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, "שמים", בין השנים 1820-30. צבעי מים על נייר,
Tate Britain, London


לקריאה נוספת:

 

Martin Gayford, JMW Turner: the man behind the masterpieces, The Telegraph

 

Morgan Meis, Local Forecast:  J.M.W. Turner's "Sunrise with Sea Monsters." The Smart Set

 

Thomas Hoving, J.M.W. TURNER, ONE OF A KIND, ONCE AND FOREVER, artnet Magazine

 

Eric Shanes, Chairman of the Turner Society, THE LIFE AND ART OF J.M.W . TURNER, RA

 

Andrew Wilton, TURNER AS DRAUGHTSMAN, 2006

 

 SELBY WHITTINGHAM, Turner – visionary or conservative?, The Quarterly Review

 

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, קשת מעל אגם שוויצרי, ככל הנראה Lauerzersee, סביב 1844. גרפית, צבע מים ומחיקה על נייר,  Tate Britain, London

ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר, קשת מעל אגם שוויצרי, ככל הנראה Lauerzersee, סביב 1844. גרפית, צבע מים ומחיקה על נייר,
Tate Britain, London


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: