החזן שלמה כץ: אל מלא רחמים

 
 

 

החזן שלמה כץ שר "אל מלא רחמים", מעלה לרשת: Stefano Pagnotta

 
 
 

החזן שלמה כץ, יליד רומניה, עמד ב-1942 על פי קבר שחפר לעצמו כעוד 1,600 יהודים במחנה הריכוז בו היה אסיר. לפני שיוצא להורג, ביקש מהקצין הנאצי שפיקד על הפעולה לשאת תפלה לעילוי נשמת ההולכים למות. "אל מלא רחמים" שלו הרשים כל-כך את הנאצי חובב המוזיקה עד שאיפשר לו להמלט.

 

ב-1946 שר כץ את "אל מלא רחמים" בקונגרס הציוני בשוויץ, לאחר דברים שנשא חיים ויצמן לזכר הנספים בשואה. אז הוסיף לטקסט המסורתי את שמות מחנות המוות.

 

ההקלטה ההיסטורית של "אל מלא רחמים" מ-1950, הנשמעת כאן, חותמת את סרטו של ויטוריו דה-סיקה מ-1970, "הגן של פינצי קונטיני". הקלטה זו כלולה גם בפרויקט של ג'ורדי סבאל ומונסראט פיגראס, שיצא באלבום הכפול Jerusalem: La Ville des deux Paix (ירושלים: עיר השלום הכפול: של מעלה ושל מטה), מ-2008. המופע כולו ניתן לצפיה ביוטיוב כפי שצולם בפז, מרוקו ושודר בערוץ "מצו".

 

כדאי גם להקשיב לשירת "אל מלא רחמים" של כץ על רקע התמונות החותמות את "הגן של פינצי קונטיני". רואים בהן, בתחילה, את חבורת הצעירים גבורי הסרט רוכבים על אופניים כמו לעבר העתיד. הסצנה נקטעת במעבר לאפלה שירדה עליהם בהאזינם לקולות המלחמה. מעבר חד – ושירת "אל מלא רחמים" של שלמה כץ פורצת. אחת הגיבורות, מיקול פינצי-קונטיני (השחקנית דומיניק סנדה), נמצאת עתה בביתם הנטוש של ידידיה היהודים. התמונות הבאות הן של הצעירים העומדים להרצח, בעת משחק טניס בגן של משפחת פינצי קונטיני. השירה נקטעת – ומתחילה שוב על רקע המגרש העומד בשממונו. בכתובות המתרחקות, המסיימות את הסרט, נאמר:

 

"6 מיליונים כמותם, גברים ונשים, מהם צעירים, מהם צעירים מאד, מהם זקנים, מהם יפים ומהם שאינם כאלה. מעטים בהם עשירים אך רובם עניים. בהם בעלי שער בלונדי ועיניים כחולות, בהם כהים. מפוחדים, אחוזי אימה או מבוהלים, אך גם קרי רוח. כולם בני אדם.  1 + 5 + 4 + 2 + 10 + + + +…   6,000,000. כולם בני אדם." 

 

 
 

ויטוריה דה סיקה: הגן של פינצי קונטיני, הסוף. מעלה לרשת: eitantoon

 
 

את הפרטים הביוגרפיים של החזן שלמה כץ ליקטתי מהספד שפורסם ב-1982 לאחר מותו בן 67. אחרי המלחמה הוא היגר לארה"ב שם פרחה קריירת החזנות שלו, שנפתחה בהיותו בן 18 בבית הכנסת הגדול של בוקרשט, רומניה.

 

את "אל מלא רחמים" של שלמה כץ שמעתי לראשונה כשצפיתי, כנערה, בסרט של דה-סיקה "הגן של פינצי קונטיני". את בוהק ההוד האפל של הזעזוע אני חשה עתה כאז. 

 
 
 
קובנה, ליטא, האחים בְּרוּדנוֹ. שני מימין ככל הנראה משה הנשען על אשתו. ראשון מימין, ככל הנראה, נחמיה. מאוסף תצלומים שנמצאו בכיסי נרצחים במחנה קלוגה לאחר השחרור, שאינם מזוהים ברובם. מארכיון התצלומים של יד ושם.

קובנה, ליטא, האחים בְּרוּדנוֹ. שני מימין ככל הנראה משה הנשען על אשתו. ראשון מימין, ככל הנראה, נחמיה. מאוסף תצלומים שנמצאו בכיסי נרצחים במחנה קלוגה לאחר השחרור, שאינם מזוהים ברובם. מארכיון התצלומים של יד ושם.

 
 

"אדם צריך למות לפחות פעם אחת בחיים כדי להבין את העולם. מוטב לכן שזה יקרה בגיל צעיר, כך שיוותר זמן להתאושש ולחיות שוב…" (דברי האב היהודי לבנו בסרט "הגן של פינצי קונטיני").

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: