אוֹרי גרשט: על יופי ואלימות

 

"לעתים קרובות, החלוקה החדה יופי-אלימות שולטת בעבודתי ואני מנסה למתן אותה כדי שהדיכוטומיה הזאת תהיה מתעתעת ככל האפשר. גם כשהצילומים מציגים התרחשות ברוטלית עד מאד, כמו במקרה הפרחים המתפוצצים, היא מוסווית בצבעים רוויים, בחגיגה של צבע ויופי הדוחקים את אלימות האירוע אל הרקע.

 

"כתוצאה מכך, יכול הצופה לגשת אל הדימויים הללו – אני מתכוון ושואף שבתחילה יהנה הצופה מהדמויים הללו, שהם יצליחו לפתות אותו עד שלא יתן דין וחשבון לעצמו במה הוא מתבונן למעשה. ואחר-כך, אני מקווה שיבוא רגע ההכרה במתרחש, הגילוי כי מה שאנו רואים באמת היא התרחשות ברוטלית, לעתים גרוטסקית, לעתים אלימה ביותר – ומרגע שההכרה הזאת עולה, אזי נכנס פרדוקס למשוואה ולפתע פתאום על הצופה לבחון את היחסים הללו כדי להגיע למקום לא נוח.

 

"כך שהתעתוע שמקיימים השניים [אלימות ויופי] ביניהם, העובדה שאפשר להמשך לדימוי ואחר-כך להיווכח במציאות המסר שלו ולהגיב בדחיה – הקיום בצוותא של שני הרגשות הללו, הוא מה שאני מנסה לעורר."

 

אורי גרשט, קטע מסרט הווידאו "צפור נופלת", 2008:

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: