דוד אבידן: מועצת המנהלים

Elliot Erwit, ארנולד שוורצנגר, 1977. Magnum Photos

 
 

דוד אבידן, מתוך "מחר אתה מת, אדוני", פזמונים מתוך "דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט", הוצאת עכשיו, 1965:

 

 [נשמע לחן חדש. בתוך נקודת-אור ירוקה מופיע שוב זמר. מזמר]

 

מוֹעֶצֶת-הַמְנַהֲלִים

תּוֹבַעַת פִּתָּרוֹן אַלִּים.

מִנְהֶלֶת-הָרַכָּבוֹת

לֹא יוֹדַעַת לְמָה לְקַוּוֹת.

מִפְקֶדֶת-הַמְּטוֹסִים

לֹא זוֹכֶרֶת מָתַי נָסִים.

אֲבָל וַעַד-הַבִּנְיָנִים

כְּבָר בֵּרֵר פֹּה וָשָׁם עִנְיָנִים,

וּכְלָבִים אֲרֻכֵּי-זָנָב

יִנְבְּחוּ עוֹד: "גַּנָּב! גַּנָּב!"

 

עוֹד תָּבוֹאנָה לָעִיר הַזֹּאת

נְעָרוֹת צְעִירוֹת וְעַזּוֹת

וְתִקְבַּעְנָה בְּקוֹל שָׁלֵו:

"לֹא, לַגֶּבֶר הַזֶּה אֵין לֵב".

וְתוֹסֵפְנָה בְּקוֹל-בּוֹכִים:

"אֵיךְ נָפְלוּ, אֵיךְ נָפְלוּ חֲתִיכִים,

אֵיךְ אָבְדוּ לָנוּ כְּלֵיַּחֲמָה

כָּאן בָּאָרֶץ הַזֹּאת, הַחַמָּה".

 

מוֹעֶצֶת-הַמְנַהֲלִים

תּוֹבַעַת פִּתָּרוֹן שָׁלִים:

פִּתָּרוֹן שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּלֵּם,

וְתַפְקִיד שֶׁנִּתָּן לְגַלֵּם,

וְסוֹפְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה סוֹפְרַע,

וְסוֹפְרַע אֲשֶׁר לֹא יֶאֱרַע.

 

וְעַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, אֵין מִפְלָט

מִן הַתַּעַר, הַתַּעַר הֶחָד.

כִּי הַתַּעַר יֻחְזַר לִנְדָנוֹ

רַק אַחְרֵי שֶׁיִּפֹּל קָרְבָּנוֹ.

כִּי מוֹעֶצֶת-הַמְנַהֲלִים

כְּבָר קִפְּלָה, כְּבָר קִפְּלָה דְּגָלִים.

וּדְגָלִים, אֲשֶׁר כְּבָר קֻפְּלוּ,

יְכַסּוּ גִּבּוֹרִים שֶׁיִּפְּלוּ.

[בפאתוס פרוע]

הַדְּגָלִים, אֲשֶׁר כְּבָר קֻפְּלוּ,

יְכַסּוּ גִּבּוֹרִים שֶׁיִּפְּלוּ.

 

[הבמה נחשכת לאט]

 
 
 
 
 

אושיק לוי מלווה את דוד אבידן הקורא משיריו ומשוחח עם קבוצת צעירים ב"קפה תיאטרון", שנות ה-60:

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: