סול לויט לאווה הסה: רק עשי!

מקור המכתב של סול לויט לאווה הסה, via San Francisco Museum of Modern Art

 

 

"אווה יקרה,

 

"עוד מעט עבר חודש מאז כתבת לי ובהחלט מתקבל על הדעת שמצב רוחך מאז נשכח כבר והתפוגג (אף כי אני מטיל ספק בכך). את נראית כתמיד ובהיותך את, שונאת כל רגע. תפסיקי את זה! עליך ללמוד לומר מדי פעם לעולם "קפוץ לי". זאת זכותך המלאה. רק תפסיקי לחשוב, לדאוג, להתבונן מעבר לכתפך באי-אמון, להטיל ספק, לחשוש, להפגע, לקוות למוצא קל כלשהו בעודך נאבקת, נתלית, נבוכה, מתפתלת, מתחבטת, מתגמגמת, מתקשקשת, מקטרת, מצטנעת, מתפספסת, מהוססת, מכוססת, מתוססת, מהדסת, מהנדסת, מתקרקסת, מתמוססת, מסתרסת, מתנשפת, מתרשפת, מתכשפת, נאנחת, מתיפחת, מתכסחת, נובחת, מקשקשת בקלחת, נכנסת לתחת, מחפשת מחט בשחת, נופחת, חופרת, מנקרת, מתקרצצת, מתרוצצת, מתקצצת, משקצת, מִתפלצת, מתחרבנת, טוחנת, טוחנת, טוחנת בלי סוף את עצמך. רק תפסיקי את זה ועשי!

 

"מתוך התאור שלך וממה שאני יודע על עבודתך הקודמת ויכולתך, נראית עבודתך הנוכחית בדיוק כמו 'רישום-נקי-צלול אבל משוגע כמו מכונות, גדול ובוטה יותר… שטויות של ממש' טוב מאד. זה נשמע מצוין, נפלא – שטויות של ממש. עשי עוד. עוד מהשטותי, עוד שגעון, עוד מכונות, עוד שדיים, פינים, כוּסים, מה שלא יהיה – עשי אותם משופעים בשטויות. התנסי ועוררי את זה בתוכך, את 'ההומור השגעוני' שלך.

 

 

האמנית אווה הסה בסטודיו שלה, Via Gwarlingo

 

"מקומך בחלק המסתורי ביותר שלך. שמגניבוּת לא תטריד אותך, עשי את שאיננו-מגניב שלך-עצמך. עשי את שלך בלבד, את עולמך שלך. אם את חרֵדה, רתמי את זה לטובתך – רשמי וציירי את הפחד והאימה שלך. והפסיקי לדאוג לדברים הגדולים, העמוקים, כגון 'הכרעה בדבר התכלית ואורח החיים, עמדה עקבית גם אם ביחס למטרה חסרת סיכוי כלשהי או הזויה'. עליך לאמן עצמך בלהיות טפשה, מטומטמת, חדלת מחשבה, ריקה. או אז תוכלי לעשות!

 

Eva Hesse, ללא כותרת (דיוקן עצמי), 1960

 

"אני מאד סומך עליך אפילו שאת מענה את עצמך. העבודה שאת עושה טובה מאד. נסי ליצור משהו רע – הגרוע ביותר שאת יכולה לתאר לעצמך וראי מה קורה, אבל ראשית לכל הרגעי ותני לדברים ללכת לכל הרוחות – אין עליך שום אחריות לעולם – את אחראית לעבודתך בלבד – לכן עשי אותה. ואל תחשבי שעל עבודתך להתאים עצמה לתבנית, רעיון או טעם מוכנים מראש כלשהם. היא יכולה להיות כל מה שתרצי שהיא תהיה. אבל אם החיים היו נעשים קלים יותר בעבורך משום שחדלת לעבוד – אז חדלי. אל תענישי את עצמך. עם כל זאת, אני סבור שהעבודה טבועה בך די עמוק כדי שקל יותר יהיה לך לעשות!   

 

Sol LeWitt, קוביה מודולרית בעלת 9 חלקים, אלומיניום מצופה אמייל, 1977, אוסף האמן

 

"מסתבר שאני, בכל אופן, מבין במשהו את התחושות שלך משום שאני עובר תהליך דומה לעתים כל-כך תכופות. אני עובר 'עינויי הערכה מחדש' של עבודתי ומשנה הכל ככל האפשר – ושונא את כל מה שעשיתי, ומנסה לעשות משהו שונה לחלוטין וטוב יותר. יכול להיות "שתהליך כזה הוא הכרחי לגבי, דוחף אותי הלאה והלאה. יכול להיות שאת זקוקה ליסורים שלך לשם השלמת מה שאת עושה. ואולי זה מדרבן אותך להשתפר. אבל זה מכאיב מאד אני יודע.

 

"מוטב, אם רק היה לך הבטחון לשקוע בעשיה ואפילו לא לחשוב על זה. אילו רק יכולת להשאיר את 'העולם' ואת 'האמנות' לעצמם ויחד עם זאת להפסיק לטפח את האגו שלך. אני יודע שאת (או כל אחד אחר) יכולה לעבוד רק עד כמה שאת יכולה ובשאר הזמן נשארת עם המחשבות שלך. אבל בשעה שאת עובדת או לפני שאת עובדת, עליך לרוקן את מחשבותיך ולהתרכז במה שאת עושה. ומשעשית– עשוי הדבר וגמור. כעבור זמן את רואה שיש ביניהם מוצלחים מהנותרים, אך גם ניתנת לך האפשרות לראות את כיוון ההתקדמות שלך. שמץ של ספק אין לי שאת כל זה את כבר יודעת, אבל עליך גם לדעת שאל לך לבקש לעבודתך צידוק – אפילו לא בפני עצמך. כן, את יודעת שאני מוקיר מאד את עבודתך ודעתי אינה תופסת מדוע את מוטרדת כל-כך בעטיה. אבל רק את בלבד תוכלי לצפות את הבאות ולא אני. עליך גם להאמין ביכולתך. אני סבור שאת אכן מאמינה. לכן, התנסי ככל יכולתך בדברים השערוריתיים ביותר – זעזעי את עצמך. כוחך ביכולתך לעשות הכל.

 

Eva Hesse, העברת השלטון V, פלדה מגולוונת וגומי, 1968. Via Gwarlingo

 

"הייתי רוצה לראות את עבודתך ויהיה עלי להסתפק בהמתנה עד אוגוסט או ספטמבר. ראיתי תצלומים של כמה דברים חדשים של טום  [דויל, בעלה של הסה] ולוסי. הם מרשימים – ביחוד אלה שיש להם צורה מוקפדת יותר: הפשוטים יותר. נראה לי שהוא ישלח כמה מהם בהמשך. ספרי לי איך הולכות התצוגות ובכלל.

 

"עבודתי השתנתה מאז נסעת והיא הרבה יותר טובה. תהיה לי תערוכה בין ה-4-9 במאי בגלרית דניאל ברחוב 64 17E (איפה ש-Emmerich היה), ואילו רק יכולת להיות שם. אהבה רבה לשניכם.

 

 "סול."

 

צילום של סול לוויט שנמצא בארכיון אווה הסה, 1967. Eva Hesse Archive

 

ב-1965 כתב האמן האמריקני סול לויט לאמנית הצעירה ממנו אווה הסה. השניים נפגשו חמש שנים קודם לכן והידידות האמיצה שנרקמה ביניהם נגדעה עשור מאוחר יותר במותה של הסה בגיל 34. במכתבו, ממליץ לויט להסה (אם ניתן לי לעשות כאן פרפרזה על ארכימדס), לבל תתן למציאות, פנימית וחיצונית, "לשבש את מעגליה", מתכון שהוא לא פחות מחיסון בפני המוות. השניים, לוויט והסה, חלקו ביניהם את שני קצותיה של האמנות המוגדרת חליפות מינימליסטית ו/או קונצפטואלית. עבודתו של לוויט מבקשת להשיג אוטונומיה צורנית אובייקטיבית שאינה תלויה באפקט רגשי או ביצוג ואילו הסה, מבקשת להעניק הכללה אסתטית למה שיכול להחשב סוליפסיסטי או בלתי נגיש. 

 

בארכיון הסה ניתן למצוא מכתבים וגלויות רבים שהחליפו השניים, לרבות תצלומים ועבודות שהקדישו איש לרעותו.

 

Eva Hesse, שולחן שטיפה, 1967. גומי שטיפה, עץ צבוע, מתכת. נבנה ע"י Sol LeWitt

 

ניתן להתרשם משיתוף הפעולה של שני האמנים הידידים בתצוגה שהיתה אשתקד בCraig F. Starr Gallery  בניו יורק.

 

"אני סבורה שהאמנות היא טוטלית. אדם טוטלי תורם. זוהי מהות, נשמה… במעמקי נשמתי אין להפריד בין החיים לבין האמנות."  אווה הסה, Via The Art Story .

 

תודה לדורית נחמיאס על ההערה, ובהתאם, להלן הקישורים למקור המכתב, שכאמור שמור ב-LeWitt Collection והועבר משם לרשת. שני המקורות הראשוניים הם Gwarlingo ו-art:21 שקיבלה את המכתב מהאוצרת Veronica Roberts.

 

השחקן בנדיקט קמברבאץ' קורא את המכתב

 

 

 

10 תגובות to “סול לויט לאווה הסה: רק עשי!”

  1. דורית נחמיאס Says:

    הי עפרה,

    האם תשתפי את הלינק ממנו שאולה ההתכתבות המסויימת הזו, בין לוויט להסה?
    שוטטתי קצת בארכיון שלה, לפי הלינק בפוסט המרנין הזה
    אלא שיש שם כל כך הרבה, שהדעת מתפזרת והנפש הולכת איתה (-;
    אולי ההתכתבות מחולקת פר מכתב, אולי ברצף. מעניין אותי במיוחד לקרוא בשפת המקור משום הביטויים האנגליתיים של לוויט מול/בהתייחס לביטויים האנגימתיים של הסה

    תודה מראש ויופי של אתר יש לך כאן. נרשמתי. ברור..

    דורית

    • Ofrah Says:

      תודה, דורית-
      זה היה ממש לא מקצועי מצדי לא לשים את הלינק למכתב עצמו, ששמור ב-LeWitt Collection והועבר משם לרשת. אבל הנה אני מתקנת את עצמי: שני המקורות הראשוניים הם Gwarlingo ו-art:21 שקיבלה את המכתב מהאוצרת Veronica Roberts. האוסף של לוויט טרם הועלה, עד כמה שעמלתי על החיפוש, לרשת. עלי להוסיף, כי יש אמנים שאני אוהבת ויש אמנים שאני מעריצה. סול לוויט נמנה בין האחרונים והוא נמצא ברצף אחד, לדעתי, עם אלוהים בעצמו: פול סזאן. ושוב תודה.

      נ.ב.: זה לא עובד פה עם הקישורים ואני לא מבינה למה. אוסיף אותם בפוסט עצמו

  2. דורית נחמיאס Says:

    עפרה, תודה רבה. המקצועיות שאת מפגינה פה ברוחב לב וכובד ראש עשתה שמח. זו רק אני והצורך לדעת מהו הביטוי האנגליתי המקורי למשפט (רק למשל): 'רישום-נקי-צלול אבל משוגע כמו מכונות, גדול ובוטה יותר… שטויות של ממש'

    יש משהו בהיצמדות לאותנטיות שמפיח חיים וצלילים בדברים הנאמרים, ודאי במכתבים בין השניים הללו
    ובטח כשאנגלית אינה שפת אם שלי. תודה שוב

    נ.ב.
    האם העלת לרשת פוסט על אלוהים? יכול להיות מעניין..

  3. דורית נחמיאס Says:

    התכוונתי יותר לאלוהים שבזכותו דיברת, שעל הרצף עם לויט, סזאן (-: לא ראיתי פוסט כזה בבלוג הזה
    אבל אולי לא הייתי יסודית? אולי זו אפשרות שתעלי פוסט כזה?

    • Ofrah Says:

      אני יודעת, ועניתי פתלתל מדי. לא כתבתי על סזאן, עד כמה שאני זוכרת, משום, אולי בתחילת הדרך זה היה ככה, שאני לא "בוחרת" נושאים לכתוב עליהם. אני מחכה להרהור שיעלה להיכתב. הבלוג הזה אמור לתת לי משהו חשוב, שאם לא כן הוא לא היה נכתב. כלפי הקורא זו כתיבה אחת וכלפי עצמי הכותבת, זו כתיבה אחרת. אבל בטוח שאני אכתוב על סזאן, עכשיו, אחרי שאמרת.

      • דורית נחמיאס Says:

        לגמרי אני בעד כתיבה למענך לפני כל אחד אחר. ובזמנך הפנוי. למרות שאם אתגרתי אותך דייני (-; ומאיפה צמחת? לא זוכרת שראיתי ביוגרפיה ציבורית כלשהיא עליך בבלוג, ואם בכלל מתאים לך. סתם סקרנות (לא צהובה)

        • Ofrah Says:

          האתגר בסדר גמור מבחינתי – זה נותן לי חומר למחשבה ואני גם אוהבת לשוחח. בעניין ה"מי אני" ו"מאיפה צמחתי", אז התשובה תהיה קצת מפותחת:

          יש לי "רקע", כמו שאומרים, באמנות שעושים בידיים, ובתיאוריה וההיסטוריה של-, ובמקביל "רקע" אחר של פילוסופיה, הרעיונות והמדעים, וכן "רקע" אחר ומשיק בעבודה בכלי עיתונאי ועוד "רקע" מפרנס בהוראה. וכל "הרקעים" הללו, הם בשבילי מכרות, אינטואיטיביים הרבה פעמים, לחפור בהם תודעה והתחדשות– ולא את הדבר עצמו. אני מתבוננת בהם ומשוחחת אתם יותר מאשר עליהם, אני מקווה.

          ואני אנונימית לגמרי וטוב לי בכך. כלומר, זה לא שאני מסתתרת לגמרי כי הקרובים לי מכירים את הקשר שלי לבלוג הזה, אבל אני חושבת שהמרדף אחר ההכרה הוא מכשול במידה ידועה. ואני מזהה בהקשר זה זרם, שאולי כבר ניתן להחשיב אותו תנועה של ממש, של כתיבה אנונימית שמשאירה לדברים לדבר בשם עצמם. זה מסייע לקריאה הנכוחה. יש בכך גם מרד נגד הפיתוי שמוביל למלכודת הידוענות הזעירה. השקיפות (של הכותבת כאן, הכוונה), היא ברכה (מבלי להיכנס לברבורים על ה-"Auter"). עוד אוסיף על כך, שאני אדם בישן. מאד.

          • דורית נחמיאס Says:

            שמחה (לא) להכיר (-*

            החלטות בול בפוני וארגז כלים נאה אספת לך, אליו את נחבאת. וגם אלוהים שלך ביישן, בעצמך כתבת. כך שיש יסוד סביר להניח שאת בחברה דינמית

            ממש בכבוד ובברכה, תודה שוב
            ויופי כאן. אשמח לקרוא עוד, בהמשך הדרך

  4. לילך תפילין Says:

    שלום עפרה,
    אני רוצה לשאול אותך שאלה לגבי שימוש בתרגום המכתב.
    כיצד ניתן לשלוח לך הודעה או מייל? (לא צומאת אפשרות כזאת בבלוג חוץ מתגובה).
    תודה רבה,
    לילך.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: