סַלְבָטוֹר מוּנְדִי, התגלית החדשה של ליאונרדו דה וינצ'י

 

לאונרדו דה וינצ'י, סלבטור מונדי, שמן על לוח, 1513, פרט

 

ב-5 בפברואר ננעלה בנשיונל גלרי, לונדון, תערוכה המוקדשת ללאונרדו דָה וינצ'י. הוצגה בה לראשונה "Salvator Mundi" (גואל העולם), יצירה של האמן שנתגלתה לפני חודשים ספורים בדרך נס וקיבלה גושפנקא של מקוריות ממומחים.

 

בציור מוצג ישוע כשידו הימנית מורמת בברכה ובשמאלו כדור העולם. הוא עשוי צבעי שמן של התקופה על לוח עץ וגדלו 66X47 סנטימטרים. על שוויה של היצירה ניתן בכלל לדבר רק משום שכאובייקט ניתן לאחוז בה ולכפות עליה בעלות. ואולם, ערכה החומרי כערך רוח האדם. מזלן של יצירות מוזיקליות, ספרותיות והגותיות, של משוואות מתמטיות וכיו"ב שפר בכך שלא ניתן לזהותן עם העצם שעליו נכתבו. ואילו גורלה של האמנות הפלסטית בוגד בה מבחינה זו בשל אחדותה עם הדבר. לכן, יש לראות באמנות גדולה נכס של האנושות ולדרוש בחוק את הצגתה במרחב צבורי פתוח לכל. סלבטור מונדי נמצאת כיום בניו יורק בבעלות פרטית חסויה.

 

המגזין ARTINFO ראיין את היסטוריון האמנות מרטין קמפ (Martin Kemp) מאוקספורד האמריקנית, שסייע בזהוי היצירה וכתב ביוגרפיה של לאונרדו. לדבריו, ידע מיד, "בגופו", וחרף מצבה המחפיר של התמונה כי מדובר בסלבטור מונדי האבוד. "יש לה סוג הנוכחות של ליאונרדו", הוא אומר, ומספר כיצד פנה אחר כך לבחון את הפרטים:

 

לאונרדו דה וינצ'י, רישום של אריה שואג

 

השער, למשל, "..העשוי כמין מערבולת שלא מהעולם הזה, כאילו הוא חומר חי, מתנועע או כמו מים, שלאונרדו נהג להשוות לשער. עד כדי שהוא מפסיק כמעט להיות שער ונהיה למקור אנרגיה עצמאי. דרך זו של עשית שער אופיינית מאד ללאונרדו.."

 

לאונרדו דה וינצ'י, מתוך המחברות: זקן יושב, רישומים ורשימות על תנועת המים על פני מכשולים

 

"מים הנם הכוח המניע של הטבע. המים, שהנם הַלֵּחָה החיונית של המכונה הארצית, נעים מכח חומם הטבעי." מתוך: The Notebooks of Leonardo Da Vinci, Selected and Edited by Irma A. Richter, Oxford, New York, 1991 (1952), p. 19

לאונרדו דה וינצ'י, סלבטור מונדי, פרט: היד המברכת

 

"…ועוד," אומר קמפ בראיון, "יש מדה רבה של תבנית אנטומית מרומזת ביד המברכת… "מה שלאונרדו עשה, והמעתיקים והחקיינים כשלו בו, היה, להעביר בדייקנות כיצד פרקי האצבעות כמו יושבים תחת העור… ".  

 

"כשהם כפופים, עולה גדלם של פרקי האצבעות מכל צד; ככל שהם כפופים יותר כך הם נראים גדולים יותר. הפוך הוא המקרה בשעה שהם ישרים. כך גם לגבי אצבעות הרגליים, והדבר ייראה ברור יותר ככל שעבה בשרן." קטע מס' 35 מתוך Leonardo Da Vinci, The Art of Painting, trans. John Francis Rigaud, Philosophical Library, INC., 1957, p. 32.

 

 "מה שהדהים אותי", אומר קמפ ל-Artinfo בהמשך הראיון, היה כדור העולם [בידה של הדמות], שאחר כך נחקר על ידי לעומק".

 

"ברור ש'הסלבטור מונדי' מחזיק את המונדוס, את העולם שאותו הוא גואל, שבשום אופן לא היה כמו משהו שראיתי קודם לכן. הכדורים בסלבטור מונדי אחרים עשויים לעתים קרובות מסוג של נחושת או חומר מוצק. לעתים הם כדור הארץ, לעתים הם עשויים זכוכית שקופה, ובאחד או שניים מהם ניתן להבחין בנופים זעירים. ואילו בזה, מצאתי סדרה של פתחים נוצצים מדהימים – הם כמו בועות, אבל הם אינם עגולים – מצויירים בעדינות רבה, ועם נגיעה בלבד של אימפסטו, נגיעה של כהה, והסוג הזה של זהרורים, ביחוד מסביב לחלק שבו מתקבלים החזרים. וזה אמר לי: גביש. מפני שבגביש יש מה שמכונה תכלילים, וקשה מאד להשיג גביש תמים, ביחוד גושים גדולים. כך שיש הבקעים הקטנים האלה, שצורתם אירֶגולרית במקצת, וחשבתי, נו טוב, זה יוצא מהכלל. ולאונרדו היה מומחה לא קטן בגבישים…" קמפ נעזר במחלקה לגיאולוגיה באוקספורד כדי להגיע למסקנה, כי באזור שתי גבעות כף היד מתחת לכדור ניתן לראות שבירה כפולה. [חשבתי כי,] "…אם זה יוכח כמו שצריך, הרי שבהחלט מדובר במאפיין ייחודי ללאונרדו", הוא אומר שם.

 

לאונרדו דה וינצ'י, סלבטור מונדי, פרט: ה-Mundus

 

"אחת הנקודות בנוגע לכדור הגביש," מוסיף ואומר קמפ למגזין, זה שאיקונוגרפית הוא קשור לספֵירת הבדולח של הרקיע, משום שבקוסמולוגיה הפטולמאית היו הכוכבים משובצים בספירה של בדולח, כך שהם היו קבועים על מקומם. אז מה שיש לנו ב'סלבטור מונדי' זה 'מושיע היקום', למעשה, והטרנספורמציה הזאת מובהקת ללאונרדו".

 

 "שומה עליך לשים כוס מלאה במים קרוב לעין… שכן המים הללו גורמים לעצמים שנקרשו בכדורים של זכוכית גבישית להראות כאילו אינם בזכוכית…" The Notebooks, p. 52 (הערה: במחברות שלו, שנכתבו כידוע בכתב ראי, פונה לאונרדו אל עצמו בגוף ראשון).

 

לאונרדו דה וינצ'י, רשימות ודיאגרמות על אסטרונומיה וגאומטריה, וראש של סוס

 

קמפ מצא גם הבדלים בעומק שדה התמונה: היד המברכת וקצות אצבעותיה ממוקדות מאד, ואילו מיקוד פני הדמות מצטיין ברכות יתרה. לאונרדו, כפי שמראים כתביו, חקר את האופטיקה של עומק השדה, והביצוע המעשי של תוצאת המחקרים הללו בציור הם מאפיינים ייחודיים לו. המחברות של לאונרדו עומדות היום לקריאה חופשית בפרויקט גוטנברג.

 

לאונרדו דה וינצ'י, סלבטור מונדי, עומק שדה, Via 3PP

 

על ארשת פניו של סלבטור מונדי אומר מומחה האמנות קמפ, כי "…ניתן לתארה מבחינת הדבקות הדתית כמקבילה של המונה ליזה, וזאת משום שהיא רכה מאד. מעל לעינו השמאלית – שמימין על פי ההתבוננות שלנו – יש מספר מתווים שהוא עשה בגבעת כף ידו כדי לרכך את הבשר, והפנים מצויירים ברוך רב, דבר שאופייני ללאונרדו אחרי 1500. ומה שמחזק את הקשר בין העבודות המאוחרות הללו של לאונרדו הוא תחושה של הֶמיה נפשית, אבל גם של מסתורין, של משהו שאין לרדת לחקרו. הוא מושך אותנו פנימה בלי לספק את התשובות. הסלבטור מונדי [של ציירים אחרים] הם בדרך כלל די ברורים…" ואילו לזה "…יש העוצמה שלא מן העולם הזה שמפגינים ציוריו המאוחרים של לאונרדו. עכשיו אני סבור שהיא קרובה יותר לסנט ג'ון המאוחר שבלובר מאשר ל"סעודה האחרונה" או אפילו למונה ליזה…"

 

לאונרדו דה וינצ'י, יוחנן המטביל, שמן על לוח, 1513-6

 

"בוודאי", השיב קמפ לשאלה, בנוגע לגורם המסתורין המשותף ליוחנן המטביל [סנט ג'ון] המוצג בלובר, פריס, לבין הסלבטור מונדי: "יוחנן המטביל הוא ציור כזה. הוא מלוכלך זוועה, אבל יש לו האיכות הזאת, אני מאמין – המסתורין הרוחני שיש ביוחנן, שבעודו מצביע כלפי מעלה ומחייך את חיוכו הרוחני והזחוח משהו, הוא אומר 'הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי הַבָּא אַחֲרַי..' [..'הָיָה לְפָנָי כִּי קֹדֶם-לִי הָיָה.' הבשורה על-פי יוחנן א':15], הסלבטור מונדי הוא מאד מהסוג הזה. לא רק בתור סלבטור מונדי פרונטלי ונועץ מבט עין-בעין הוא נוצר, שכן הוא מחולל את דו-המשמעות הזאת."

 

לאונרדו דה וינצ'י, מתווה לדמותו של הצלוב, 1490-5

 

מרטין קמפ הוסיף והשיב על שאלות רבות בראיון, שבהחלט כדאי לקרוא אותו כולו, לא רק כדי להרחיב את הדעת אלא גם כדי להכיר אישיות תרבותית, סוכן תרבות וידע שהוא מומחה גדול ואיש רוח כמו המרואיין. לשאלה, אם בלי כל קשר לווירטואוזיות החד פעמית שלו, רלוונטי לאונרדו לאמנות ימינו, הוא השיב:

 

"הוא נחן בעוצמה תקשורתית יוצאת מן הכלל שהיא אמנם בולטת מאד אבל גם מאד מכונסת ומעודנת, כך שבמובן מסויים יכול כל דור למצוא [בו] את חפצו. אני סבור שאמנות גדולה היא נדיבה בטבעה, שהיא מזמינה להשתתף בה. אמנות ירודה יותר נוטה להורות על מה עלינו להתבונן, אבל אמנים כמו ורמר ורמברנדט וכך הלאה, הם נדיבים ביותר. הם אומרים לצופה, 'זה מה שאני מעניק לך, אני משאיר לך הרבה מרחב'. כך שבדרך מסוימת יכול כל דור לבוא ולראות את לאונרדו שלו, שאיננו, כמובן, שונה לגמרי מכל הלאונרדו של העבר אבל גם מתיר לכל אחד מאתנו כפרטים, ולכל אחד מדורנו באופן קולקטיבי, לפעול עם המעוף שהוא מספק. כמו האמנים הגדולים כולם [לאונרדו] הוא מטבעו נדיב במה שהוא מעניק לנו."

 

לאונרדו דה וינצ'י, דיוקן עצמי

 

כדאי לקרוא בהקשר זה, את הדיווח של סופר הגרדיאן הבריטי אדריאן סירל בהארץ תחת הכותרת הציור שלא נגמר, דיווח שהוא "קוּלי" וקליל, מתוחכם, עוטה פקחות מרוחקת ובלתי ניתן לפתוי ל"סלבריטאיות" ההמונית, "הרוּחְנית" של לאונרדו, זאת עד שהוא נכשל על המלה "שמיימי". קמפ, לעומתו, ודווקא כמי ששמו ידוע בתור בר-סמכא בכל הקשור בלאונרדו דה וינצ'י, איננו פוחד להתפשט בראיון מכל מכֻבדות ולדבר על סלבטור מונדי בפרט ועל לאונרדו בכלל באהבה (במאוהבות, ניתן לומר), אפילו בדבקות נלהבת. הידע, כשהוא פתוח ומוצק כאחד, הוא שמעניק אשראי להתלהבות הפשוטה.

 

לאונרדו דה וינצ'י, מתווה של זרועות וידיים, 1474

 

"הדבר האהוב מניע [מרגש] את אוהבו, ממש כמו החוש על ידי הדבר הנתפס, והוא מתאחד עמו עד שהשניים נהיים לאותו הדבר האחד והיחיד. היצירה הינה הדבר הראשון שנולד מאיחוד זה; אם יהווה הדבר האהוב הבסיס, בא האוהב ומתבסס. כשהדבר המתקבל להתאחדות נמצא בתואם עם זה שמקבלו, אזי התוצאה היא עונג, הנאה וספוק. כשהאוהב מאוחד עם אהובו הוא מוצא בו מנוחה; באשר נפרק העול, שם מוצא הוא מנוחה…" לאונרדו דה וינצ'י, על היחסים בין תוכן לצורה, The Notebooks, p.178

 

לאונרדו דה וינצ'י, מתווה לסנט סבסטיאן

קמפ נשאל בהמשך אותו ראיון, על הרלוונטיות שיש באמנותו של לאונרדו לפן ההיפר-נטורליסטי של אמנות העכשוית, וזאת בזכות הנפשת המחשב והתופעה הידועה ברובוטיקה בתור Uncanny valley. "כתבתי מסה עבור תערוכה במוזאון מטרופוליטן על ציור לומברדי", הוא משיב על כך, "ובה עשיתי שמוש במונח 'היפר-נטורליזם'. מה שהוא [לאונרדו] עושה זה, שהוא יודע שאין ביכולתו לצייר עלה שהוא עלה מציאותי, אז הוא משתמש בצבע כדי ליצור משהו שהוא אולי עוד יותר משכנע בתור עלה מאשר עלה. כך שהוא מנסה להשיג את התחושה העל-טבעית כמעט של מציאותו של העלה, של ישותו, כך שבמדת מה היא מציאותית יותר מהמציאות. משום שהוא יוצר מחדש את הטבע הוא איננו מעתיק אותו. זה לא שהוא כאילו יוצר צילום מצויר. הוא מנסה להשיג את המהות הריאלית של הטבע בעצמיותו, בנראותו ובפעלו."

 

לאונרדו דה וינצ'י, ענף של שיח אוכמניות, אחרי 1500

 

לאונרדו דה וינצ'י, נץ חלב, נורית הלב, חלבלוב השמש, אחרי 1500

 

בסיומו של הראיון נשאל קמפ על הכתיבה שלו: "במבוא למהדורה השניה של לאונרדו שלך, אתה כותב כי צביון כתיבתך 'הפך "ספרותי" ואישי יותר' וכי גדלה אהדתך ל'מיתוס' של לאונרדו. כיצד תוכל להסביר את התפתחות יחסיך עם האמן?"

 

"היחסים אינם כדי כך יחסים או יחסים מתפתחים עם האמן, אלא עם הקורא. תחושתי היא עתה, כי בכתיבה על דברים כאלה יהא זה כן יותר מצידי שלא לומר, 'צוין כי,' כי אם, 'אם נתבונן בכך, שימו לב למה שניתן לראות…'. כך שיש בכך השתחררות אישית ביחסי עם הקורא, יותר מאשר משהו חדש בקשר שלי עם האמן. בספרי החדש "Christ to Coke",  אני מתחיל כל פרק בדרך אישית למדי. אינני טוען כי על ההיסטוריה להיות כזאת, אבל הרגשתי היא ככל שהקריירה שלי מתקדמת אל השלב האחרון שלה, כי אני נכון להיות פתוח יותר עם הקורא ולהתפשט מן ההגנות שלי. וככלל, אני סבור כי הקוראים אוהבים את זה שכן, למרות שהנושאים הללו מוצגים באופן יבש מאד, כעניינים היסטוריים אוביקטיביים, למעשה מתרחש הרבה יותר מזה. הספר המסחרי הבא שלי עומד להקרא "לחיות עם לאונרדו", ולמעשה הוא עומד לבחון את עסקי לאונרדו ולומר כי מתחת לפני השטח של האוביקטיביות הלמדנית ישנה כל ההתרחשות הזאת. ישנם משוגעים. ישנם מלאכים. ישנם מטורללים. ישנם בריונים. ישנם נוכלים. יאמר בו כי התהליך ההיסטורי הוא לאמיתו של דבר אישי ביותר."

 

לאורנדו דה וינצ'י, ראש של אשה, רישום

 

במפעל הספרים של גוגל ניתן לקרוא את ספרו של מרטין קמפ: Leonardo da Vinci: The Marvellous Works of Nature and Man

 

ניתוח איקונוגרפי מפורט ומלווה באיורים של סלבטור מונדי, לרבות עיסוק בנאופלטוניזם של לאונרדו בהקשר לדיאלוג האפלטוני טימאיוס, ניתן למצוא בבלוג 3PP של Hasan Niyazi האוסטרלי.

 

על קורותיה של היצירה עד חשיפתה, לרבות עניינים שבתמחור ובעלות, ניתן לקרוא בARTnews.

 

לאונרדו דה וינצ'י, סלבטור מונדי, שמן על לוח אגוז, 1513, צילום: Robert Simon,Tim Nighswander

 

4 תגובות to “סַלְבָטוֹר מוּנְדִי, התגלית החדשה של ליאונרדו דה וינצ'י”

  1. lea Says:

    תודה עופרה על מתנתך ושבת שלום. לאה

  2. נועה שיסל Says:

    וואו!!! מלא עניין ומרחיב הן את הדעת והן את הלב. את באמת, כמו שנאמר בפתיחת הבלוג, לוקחת אותנו איתך למחוזות של איכות ויופי.
    תודה,
    נועה.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: