תִּרגום והארוטיקה של הסכסוך

Amos Nattini, דנטה ווירגיליוס פוגשים בלימבו את המשוררים הומר, הורטיוס, אובידיוס ולוקיאנוס, התופת קאנטו IV, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

הופתעתי לפני כמה ימים למצוא כאן תגובה פראית שפגעה בי וכמעט שהביאה אותי לחסום כל אפשרות לתגובות. אחת, שהזדהתה בשם חנה גבעתי, כעסה מאוד על כך שהכנסתי לכאן (במרץ אשתקד) תרגום של אריה סתיו לסונטה של שקספיר. וזו לשון התגובה: "לא ברור לי למה עשיתם שימוש בתרגומו של אריה סתיו לסונטה של שקספיר. הרי נכתב שהאיש הוא גרפומן וחרפה לתירגום. אפילו את הסונטה שהבאתם בתרגומו – שבקושי ניתן להבין מה הוא רוצה להגיד, השורה אחרונה לא נגמרת בחרוז. תתבישו לכם. חנה". 

 

Amos Nattini, הקנטאור נֶסוּס מוביל את דנטה ווירגיליוס לאורך הפְלֶגְתוֹן, נהר של דם רותח שבו נענשים האלימים, התופת קאנטו XII, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

אני אוהבת בקורת. מאד. בדיוק כמו שאני אוהבת ללמוד ולהתפתח, אבל שתהיה ענינית ומכבדת. לא די לנו בטיקבוק האלים במהדורות האינטרנט של העיתונים, שכל כולו כמו נועד לבלום כל אפשרות של דיון? זה מה שאנו מבינים בתור שיחה? אגרוף בפנים? נוק אאוט? לָזֶה אנו פותחים את הפה? כדי לנצח? לבייש? להלבין פנים? לכן, למרות שבתחילה אישרתי את פרסום התגובה, נעניתי לרתיעה הראשונית שלי ומחקתי אותה, רק כדי לצטט ולהגיב בהרחבה (אף כי לא לעניינה), ובכבוד, אני מקווה.

 

הרבה מחשבות צצו ועלו אצלי בעקבות התגובה הזאת. הרבה. ושאלות. כמו, מדוע ולמה ולשם מה ומאיזו סיבה ולאיזו תועלת ומתוך איזה הכרח התמכרנו לאלימות ולשיח פוגעני? אין לי בטחון בכך שרק ההיסטוריה המדממת, המלחמות ושנות הכיבוש הרגילו אותנו באלימות. זו תשובה טריוויאלית מדי. ההסבר הסוציו-פסיכולוגי הזה פשוט מדי, מפני שניתן לזהות כאן גורם של צורך המכונן תנאים שהם לכאורה קיומיים.

 

היפוך טענה הוא דרך יעילה בדרך כלל לשם החלצות מאין מוצא מחשבתי או קונטמפלטיבי, וכך עשיתי: הפכתי סיבה לתוצאה, היקש להנחה. 

  

Amos Nattini, דנטה צופה בַּמרמים בקודש וסוחרים בו, התופת קאנטו XIX, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

אז "הפכתי את זה", ונחלצתי לאפשרות, כי לא המלחמות והכיבוש הם שהפכו אותנו אלימים. כי להפך: האלימות, כתנאי הקובע את התודעה הקולקטיבית שלנו, היא המספקת לנו את הדרמה המגדירה אותנו ומפעילה אותנו, ולה אנו קוראים "החיים". האם יכול להיות שאנו חווים את "השלום" כאיום, כדיסטופיה של רִיק קיומי? האפשרי הדבר, שאנו צמאים למנת האלימות שלנו ולבטחון החולני שהיא נותנת לנו כי החיים לא רק ממשיכים כי אם גם בכל תוקף? האם אלימות היא המַּטְעֵן הלא נכלה של אנרגית החיים שלנו? הבטחה לחזרה נצחית?

 

Amos Nattini, דנטה ווירגיליוס נפגשים עם אנשי החרון והזעף בנהר סטיקס, התופת קאנטו VIII, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

המחשבה על כך מטרידה. אולי הבעיה נעוצה בכלל באור המסמא השפוך על האזור ומוחק כל צבע. אולי אנו זקוקים למעט דרמה בין-אישית ואזורית כדי להזריק צבעוניות, קודרת אמנם, למרחב חיינו המסונוור והממוסך. האם זה יכול להיות, שאנו ושונאינו יושבים גם-יחד ומזינים הללו את רעיהם במנות של אלימות הדדית כדי לייצר במשותף את התודעה הכוזבת של מה שאנו מבינים בתור "חיים"? האם יכול להיות שהאמת המסתתרת מאחורי מחזור הירי והבכי, היא, כי אנו יורים כדי לבכות?  האם האפשרות למוות אלים "המצווה לנו חיים", היא בכך שאנו מבינים את העדרותה כגזירת אַין, נפילה אינסופית בלימבו של כלום?

 

Amos Nattini, , מחללי שם שמים, הסדומיים ונושכי הנשך שוכנים בציה של חול בוער וממטרים של אש, התופת קאנטו XIV, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

ולגבי ההסבר "המרחבי". הרי, כשמתייחסים אליו כאל פרקטל תודעתי, ניתן אזי לקשור אותו למרחבים הסגורים, המבעבעים שמתקיימת בהם מלחמת חורמה על השליטה במקורות ההזנה והיוקרה. מדובר במאבק דמים על השליטה המבטיחה חיים ומשמעות במרחבים שאנו מכנים "עולמות", "חוגים", "תעשיות" או "בראנז'ות". האין מרחב האלימות מרחב השיח. האין הם חופפים?

 

Amos Nattini, דנטה וּוירגיליוס צופים בגרגרנים, התופת קאנטו VI, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

ואולי איבדנו כל תשוקת אמת והחלפנו אותה בדחף חלול, הבא לבטוי בתוקפנות אשר נטענת באימת כזב. נוכחתי בכך לאחר שבעקבות התגובה המצוטטת למעלה עשיתי מעין "מחקר" על מקומו של המתרגם אריה סתיו "בשיח" הרלוונטי. ובכן, אלוהים! יש הבדל גדול בין קריאה אקראית של בקורת מדי צאת תרגום חדש לבין התגוללות מאסיבית בחומר הזה. הרבה ביקורת דקדקנית ומאירת עיניים יש – אבל קשה למצוא רגע של תשוקת-אמת ושל כבוד. עוינות יש. אלימות יש. אלימות, רק אלימות בכל. כולנו "פלסטינים" זה-לזה. אין אנחנו אלא "הם".

 

Amos Nattini, משיט המעבורת כארון על חופי נהר אכרון, קאנטו III, התופת, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

בהקשר זה, אצטט מה שנראית לי אחת התגובות המעניינות שמצאתי. מדובר בתגובה מס' 59 של אלמוני למאמר של קרן דותן מה-16.12.2007 ב-Ynet, שכותרתה "מפרט טכני לעולם הבא" ונושאה תרגומו של אריה סתיו ל"הקומדיה האלוהית" לדנטה. וזוהי לשון התגובה:

 

"לא בדיוק מעניין אותי הוויכוח בנושא איכות 'תרגומיו' של סתיו, תרגומיו במרכאות שכן עלי לגלות לקוראים סוד קטן אבל נבזי. כיוון שסתיו "תרגם" 17 כרכי שירה, 500 עמ' בממוצע לכרך בפרק זמן של 7 שנים, ברור שהוא לא עשה זאת לבד. הנושא עניין אותי מהיבט מסוים שאינני יכול לגלותו כאן. אבל בדיקה דיסקרטית בשטח העלתה כי סתיו חותם בשמו על תרגומי אחרים. סתיו, שהוא איש אמיד מאוד, מעסיק 5 מתרגמים ומשלם להם לפי מפתח של 3 יורו לשורה, סכום נכבד מאוד במושגים של ישראל. המתרגם מרוסית, לטינית וצרפתית הוא… עמינדב דיקמן!!! השניים הסכימו ביניהם שאחת לכמה זמן דיקמן יפרסם ביקורת קטלנית על "תרגומיו" של סתיו וכך לא ידבק בו צל של חשד. הביקורת [של דיקמן] במעריב היא תוצר מובהק של הבנה זו. ידיד מבין בשירה ניתח לפני את תרגומיו של דיקמן מצרפתית וערך השוואה ביניהם לבין "תרגומי" סתיו. אפילו אני, שאינני מומחה בנדון זיהיתי מייד במה המדובר. אגב, ידועים לי לפחות עוד שני שמות מבין החמישה המתרגמים עבור סתיו מאיטלקית, פולנית וגרמנית…אלא שבשלב זה אינני יכול לגלותם."

 

נו, ומה? – תרגום טוב, תרגום רע – הרי לא בתרגומים ובאיכותם העניין – מדברים אנו באיכות הדבור. אפשר להשתמש בתגובה  האחרונה המצוטטת לעיל (אם נכון הנטען בה בעילום שם, אם לאו), לשם חשיפתה של אמת עמוקה הפורצת פתאום אל פני המציאות הרותחת, האמת של הסכסוך האנושי, טעמיו ורווחיו. השאלה לגביו אינה "כיצד הוא באפשר" – אלא מה הוא מאפשר!

 

Amos Nattini, בתעלה הרביעית, המעגל השמיני בתופת, מוסבים ראשי נביאי השקר לאחור, התופת קאנטו XX, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

ומן הפרטי אל הכללי, רק כדי לרדת ממנו בחזרה אל הבין-אישי: יושבים כאן במרחב מתוחם היטב בני "שני עמים", היוצאים משורש אחד ועמוק מאד בזמן ומקיימים ביניהם מחוייבות לסכסוך מתמיד: "ברית דמים". התחייבות להקזת דם הדדית בכל תנאי היא מחויבות כוללת לשעבוד התנאים, שעבודה של המציאות לכלל קובע: אמונה קדושה. אולי ההבטחה להקזת דם תמידית היא המקיימת אותנו, לא מאימת על קיומנו. בדמייך חיי.

 

Amos Nattini, השטן, שהוא תלת-ראשי, שוכן במרכז אגם קוֹקִיטוּס הקפוא, התופת קאנטו XXXIV , "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

הערה: השתמשתי בכותרת במונח "ארוטיקה" בכוונה למובן רחב של המלה, של ליבוי הדדי של כוח החיים.

 

Dante Alighieri (1265-1321), La Divina Commedia, Imagini di Amos Nattini, Milano: Istituto nazionale dantesco, (1923-1941

 

ב-1921, במלאת 600 שנה למותו של דנטה אליגיירי, הזמין Istituto nazionale dantesco במילאנו מהדורה מאוירת חדשה של "הקומדיה האלוהית". האמן שנבחר למפעל היה עמוס נאטיני (Amos Nattini), שחויב ביצירת לוח הדפס לכל קאנטו. במשך עשרים השנים הבאות, עבד נאטיני על דנטה שלו והשלים את שלושת כרכי היצירה בזה אחר זה בשנים 1928, 1936 ו-1941. סדרת הליתוגרפיות, 100 במספר, היתה מפעל חייו של נאטיני.

 

עמוס נאטיני, שנולד בגנואה ב-1892 ומת ופארמה ב-1985. הוא החל לעבוד כמאייר ב-1911 על סדרת איורים לשיריו של ד'אנונציו, שהשפעתו ניכרת בעבודתו על "הקומדיה האלוהית".

 

Amos Nattini, מטר האש, קאנטו XVI, התופת, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

האיורים הועתקו מאתר אוניברסיטת פרינסטון, המוקדש כולו להקומדיה האלוהית והזכויות עליהם שייכות למוסד זה. כותרותיהם ותיאוריהם תורגמו באילתור מאתר זה, ולא משום תרגום עברי לדנטה!

 

Amos Nattini, יועצי אחיתופל אֲפוּפֵי אש, קאנטו XXVI, התופת, "הקומדיה האלוהית" לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1923

 

Amos Nattini, פרוגטוריום, קאנטו XVIII, הקומדיה האלוהית לדנטה אליגריירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1936

 

Amos Nattini, מלאך הענווה, פרוגטוריום קאנטו XVII , הקומדיה האלוהית לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1936

 

Amos Nattini, קאנטו XX, פרוגטוריום, הקומדיה האלוהית לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1936

Amos Nattini, קאנטו XXXIII, פרוגטוריום, הקומדיה האלוהית לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1936

 

Amos Nattini, דנטה וביאטריצ'ה נישאים מפסגת הפרוגטוריום אל גן העדן, קאנטו I, גן העדן, הקומדיה האלוהית לדנטה אליגיירי, ליתוגרפיה צבעונית, 1941

 

 

2 תגובות to “תִּרגום והארוטיקה של הסכסוך”

  1. lea Says:

    יש כאן גם נדיבות גדולה, כגון הבלוג שלך. הליתוגרפיות נהדרות. שבת שלום. לאה


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: