זמן, מקום, אדם: פּדוֹבָה ואַחְמֶדַבָּאד

מראה פנורמי של קאפלה ארנה מצד הפתח, Via האתר הרשמי של הקאפלה

 

קאפלה אַרֶנָה (Arena Chapel, היא קאפלה סְקְרוֹבֶנִי Scrovegni Chapel ) שבפַּדוֹבָה, איטליה, נפקחת אל תמירוּת כחולה כבבואת מים לרקיע. והכחול, כְּזה שתקופת חייו תמורת היום בליל. משנכנס אדם לקאפלה,  כשהוא יוצא מהמציאות היומיומית של חייו ונכנס ליצירת האמנות המקיפה אותו, עוברת ראותו "השתנות" המנצחת את הזמן והמקום הנמדדים ומחושבים. בתוך כך, נפקח צליין ההתבוננות לזמן ולמקום המכילים כל זמן, כל מקום וכל אדם. 

 

רצועות הפרסקו של ג'וטו בקאפלה ארנה, Via Lonelyplanetimages

 

התודעה האלוהית אמנם מכילה את התודעה ההישרדותית של האדם היומיומי על חישוביה האובססיביים ומחקריה, על מסעות הציד שלה, הרעב והצמא המתמידים שלה, התמכרויותיה וזוויות המבט המעוותות והצרות שלה, אך לעולם איננה נכנעת או משתעבדת לכורח השרידות המניע את תודעת היומיום כשם שאינה מחייבת אותה ואינה מצווה עליה או מורה לה דבר.

 

האמנות משנה, מתמירה אותנו, מלמדת אותנו את אלוהותנו. מהי אלוהות? לא יותר מתודעה מלאה, תודעה אמנותית, יוצרת, הפטורה מכורח השרידות. זאת האמנות, זה מה שהיא וזה מה שהיא עושה וכשהיא עושה את זה, או אז נסגר מעגל הגדרתה.

 

 

קאפלה ארנה, Via PadovaCultura, Scrovegni Chapel

 

האלוהי מוכרח להיות חושני ומשתאה. כן, מוחשי לחלוטין, אמנות. רבבות מלומדים לא יוכלו לכבות את דברי אריסטו (מטאפיסיקה א'), שאמר כי סימנה של הדעת הוא "תענוג הבא מן החושים" וכינה את דחף ההתפלספות "התפלאות" (בתרגומו של ח"י רוֹת). אבל ההתפלאות, או ההשתאות, היא סימן לעונג הבא מן החושים לקראת תודעה הגדולה ממגבלות הזמן והמקום של הדעת, כשהיא מייחסת ומחשבת ואומדת ומודדת אותם (לדעת). האמנות היא האמונה האמתית, תודעה מלאה בעצמה. כל הסמנים ניתנים בה. היא מעניקה חירות ואוסרת עלינו לעבוד אותה ולדבוק בה, היא קדוּשה שאינה מקדשת את עצמה. האמנות מתחדשת בתוך כך שהיא מחדשת אתנו. היא קיימת להתבוננות משתהה, משתעה ומשתאה. העובדה, שהאמנות תמיד תצליח להחלץ ממגבלות הכוח המזמין, המכתיב והסוחר בזכות השיקולים הסוברניים שלה, היא הנותנת לה את החירות כתנאי אפשרותה. אמנות היא הארה. היא תודעה המשרתת את עצמה ובתוך כך, ומתוך חירות גמורה של ישות סוברנית ומופתית, את האנושות כולה.

 

ג'וטו, רצועות פרסקו בחתך אנכי על קיר הקאפלה ארנה

ממציא סרטי ההנפשה ג'וטו די בונדונה, עיבד בקאפלה ארנה את ספורי האלוהות והאדם האלוהי לסרטים לינאריים, אופקיים ואנכיים, הנחתכים ומצטלבים בעין המתבונן כשהוא מתקדם בין קירות הקאפלה, הדרומי והצפוני. כל "פריים" רבוע מלכד את "קרני הראות" הנמשכים והולכים מכל האחרים ונחתכים במרחב. בדרך זו, מצטלבים הזמנים של "לפני ואחרי" בעודם ממשיכים להתקיים. מתחולל, בתוך כך, גם הנפח החומרי ועובר את עצמו יחד עם כל תופעות האנושיות בסולם שבין עונג לכאב, חיים ומוות. ספורי "הברית הישנה" אמנם מהווים "פרה-פיגורציה" לאלה של החדשה, אבל הבו-זמניות של השתיים בחלל משותף מלכדת אותן לאירוע אחד, כל-אנושי.

 

ג'וטו הכניס לתוך גן העדן האמנותי שיצר את זוועת החיים האנושיים והדרם להראות שהארצי הוא אלוהי, להפגין קדושה המתגלמת בפרט הירוד והפשוט ביותר. ומתוך כך, שינה האמן הזה בנקודת הזמן ההיא את העולם הנראה והכין אותו, בציור, לקבל את מימדיו ומבעיו הפיזיים ואיתם את האדם.

 
 

ג'וטו, ההורדה מן הצלב (Lamentation), פרט, פרסקו בקאפלה ארנה

 

ניתן לראות את זה ברצף המפגשים האנושיים והנשיקות שהוא מחלץ מן ההיסטוריה התנכית.

 

ג'וטו, המפגש בשער הזהב, פרט מפרסקו בקאפלה ארנה: אנה (חנה) ויואכים (יהויכין) לאחר שהתבשרו כי יהיו הוריה של מרים הקדושה, אם ישוע.

 

אפילו המלאכים של ג'וטו, האמורים להיות שליחי האל לעולם הארצי, הם אנושיים לחלוטין. אם ביאטריצ'ה גילמה בעבור דאנטה את האהבה העילאית שאיננה מטמאת עצמה במגע החושני, הבין ג'וטו את האהבה כאלוהות שביטויה חושני, אנושי, אבל כזאת המתעלה על ההבחנה בין טוב לרע. האהבה שמביע ישוע כלפי יהודה איש קריות בעת שהלה מנשק אותו ומוסר אותו לרוצחיו, אהבה שאיננה עיוורת למתרחש, היא-היא הנעלה באהבות, אהבה שאין דבר אנושי זר לה.

ג'וטו, הנשיקה (בגידתו של יהודה איש קריות), פרט מפרסקו בקאפלה ארנה

 

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. (תהלים כ"ד, ז) 

 

קאפלה ארנה, כפי שהיא נראית מעיניו של ילד בשעה שהוא נכנס בפתח הראשי (Via האתר הראשי של פדובה, קאפלה סקרובני)

 

בזכות אמנותו של ג'וטו, משמשת קאפלה ארנה עין-עולם הרואה את הנכנס בה, ואפילו הוא צל יחף בלבד או דמות דמיונית, קטנה כשריטה ונוצצת בפתחה כבהק דמע בבת-העין. דמות של ילד, נאמר. וכאן, אפילו הוא, הפחות והנקלה ביותר זוכה לראות ולהראות, אפילו אם קשור זנב חבל לקרסולו ואפילו אם כפות רגליו גסות ממסע עלייתו לכאן (בדרך נס של הדמיון), מבית מלאכה רחוק בהודו. בעצם עתה זו (שבדמיון), הוא בעיצומו של מסע התבוננות לאורך הקירות המצויירים בקומיקס הקדום, קירות הרווים בדורות של תפילות והשתאות.  

 

Jean-François Legendre-Héral, ג'וטו הילד, ברונזה, 1842

הרחק מכאן, בהודו, ממש כמו כאן בפדובה, שרוי הנער בפרוזדור של החזרים. שם, ניצבים לאורך מסדרון נולים ולכל נול קשור ילד. המסדרון הצר אפוף ברחש חליף-חלוף תופעתי ושוטף את הרצפה בארג מתגולל באלם דממה. שם, רחוק בהודו, עמלים פרחים של טף על יפי הלוטוס, הטרף, יסמין, צללי עלוה, וכל כף רגל בחבלה תלויה על נשמה.

 
 

ג'וטו, מלאך, פרסקו בקאפלה ארנה, פרט מהצליבה

 

וכשהוא כורע חבוק ברכים, אִדְרַת גבו על משענות שוקיו, נוכל לראות אותו שורף בדמע את פצעיו. 

 

ג'וטו די בונדונה, מלאך, פרט מההורדה מהצלב, פרסקו

 

מידע ומראות:  

Giotto di Bondone – Cappella degli Scrovegni,

Padova , רצף של תמונות ביוטיוב

הרצאה מלומדת ביוטיוב, אנגלית

והרצאה עממית יותר (וטובה יותר), המתעכבת על "ההורדה מהצלב", אנגלית.

Brian Boyd על מקורות הקומיקס

האתר הרשמי של הקאפלה, והווידאו של האתר ביוטיוב (באיטלקית),

 

2 תגובות to “זמן, מקום, אדם: פּדוֹבָה ואַחְמֶדַבָּאד”

  1. לאה Says:

    תודה. חג שמח.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: