אמנות, שבירת כלים: אנסלם קיפר, נאן גולדין

אנסלם קיפר, אררט, שמן-אמולסיה-אקריליק-גיר וספינת עופרת, 2009 (Via Midnight East)

 

"לגבי, עופרת היא חומר חשוב מאד. זה חומר סימבולי, כמובן, אבל הצבע חשוב מאד אף הוא. אי-אפשר לומר אם הוא בהיר או כהה. זה צבע או אי-צבע שאני מזדהה עמו. אינני מאמין בדברים מוחלטים. האמת היא תמיד אפורה." אנסלם קיפר ל-Michael Auping, מחבר:  Anselm Kiefer Heaven and Earth, עמ. 39.

 

אמנות איננה הצהרה ואיננה סדרת טענות, לא על העולם ולא על האמן,  שכן היא איננה ניתנת להיתרגם לדיבור. לא במלל, כי אם באמצעות התודעה האסתטית פורץ התוצר האמנותי את גבולות התודעה בכלל: תודעת הפרט, המקום, הזמן.

 

אפשר לדבר הרבה על אמנות ובדרכים שונות, ואפשר לדבר הרבה על יצירת אמנות מסוימת בדרכים שונות. אפשר להעזר במעשי פיענוח מלומדים של אמנות, כמו זו של רוברט יוז לאנסלם קיפר ובפרשנות נוספת, של פיליפ הרטיגןאבל יותר מכל כדאי להתבונן ולתת ליצירות שלו להתרחש בתור "חשכה נראית" שבקרניה האפלות נגלית לנו מציאות ארץ רפאים.

 

אנסלם קיפר, Die Milchstrasse: שביל החלב, 1985-87

 

היצירות של קיפר שוברות בדרך זו את כלֵי תפיסת המציאות האנושית ואיתן את יצוג האור במסורת האמנותית (ואן גוך ששיקע את אור האלוהי בחומר, טרנר שהפך את החומר לכוחות מטאפיסיים הפועלים על המנעד של אור-חושך).

 

J.M.W. Turner, ספינת עבדים (עבדים מתים וגוססים מושלכים מעל הסיפון, סופת טייפון מתקרבת), שמן על בד, 1840

 

אפשר להדגים את הרעיון הזה באמנות אחרת ובעולם אחר, של הצלמת נאן גולדין, המנתצת את דימוי "האנושי" שאנו ממציאים באמצעות תבניות של מיניות על המנעד דחיה-משיכה. גולדין תוקפת את אחת ההגדרות הראשוניות שלנו, של האנושי לעומת זה שאיננו אנושי על-פי הדחיה והמשיכה המינית. היחס שלנו למין ראשוני כמו היחס לאוכל וריח ומתמצה בדחף לעומת רתיעה. מין, כמו מזון, מעורר את הדמיון הפיזי המייצר חלוקה כוזבת בין האנושי והבלתי אנושי, הרעיל. גולדין מאלצת אותנו בדרך זו לראות אנשים "מוזרים", "דוחים" או אף "רעילים" כבני אדם כמונו. היא מאלצת אותנו לדעת, להיות מודעים באמצעות תודעת המיניות שלנו לאנושיותו של מי שאנו מסווגים בתור לא-אדם. הייתי נותנת לעבודות שלה את הכותרת "ואהבת לרעך כמוך", אך לא כהצהרה או "כלל" מן התורה, שכן רחשי הנפש והגוף אינם נשמעים להוראות ביצוע, אלא כמעשה של שבירת כלים ושחרור.

 
Nan Goldin, גריר ורוברט על המיטה, ניו יורק, 1982.  Tate Gallery, London

Nan Goldin, גריר ורוברט על המיטה, ניו יורק, 1982.
Tate Gallery, London

 

"…מאז ומתמיד מתייחסים לעבודתי באי הבנה, כאילו היא עוסקת ב-milieu מסויים של סמים, מסיבות, אנדרגראונד ואני אומרת, כי המשפחה שלי שוכנת אמנם בשולי החברה ונכון שאין לנו כל רצון לקחת חלק בחברה 'הנורמלית', אבל אינני סבורה שהעבודה היא על זה. אני חושבת שמההתחלה היא הייתה על המצב האנושי, על היכולת לשרוד, וכמה שזה קשה." (נאן גולדין) 

 
Nan Goldin, קוקי ב"טין פאן אלי", ניו יורק, 1984.  Matthew Marks Gallery, New York

Nan Goldin, קוקי ב"טין פאן אלי", ניו יורק, 1984.
Matthew Marks Gallery, New York

 
Nan Goldin, קופידון שכנפיו עולות באש, הלובר, 2010.  Matthew Marks Gallery, New York

Nan Goldin, קופידון שכנפיו עולות באש, הלובר, 2010.
Matthew Marks Gallery, New York

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: