הווארד זין: ציות, זאת הבעיה – ב'

 

המשך נאומו של הווארד זין בפני קהל של סטודנטים ומרצים באוניברסיטת ג'ונס הופקיס, נובמבר 1970:

 

נשאלנו, "ומה אם הכל יסרבו לחוק?" אבל, שאלה הרבה יותר טובה היא, "ומה אם כולם יצייתו לחוק?" והתשובה לשאלה האחרונה הרבה יותר קלה להבנה, וזה משום שיש בידינו הוכחות אמפיריות רבות מאד למה שעלול לקרות אם הכל היו מצייתים לחוק. קורה אשר קרה, אשר קורה. מדוע מקדשים אנשים את החוק? והרי כולנו כך; אפילו אני עצמי נאלץ להתמודד עם זה משום שהדבר נטוע בעצמותי עוד מגיל צעיר בהיותי ניצן צופים. טעם אחד לכך שאנו מקדשים את החוק נעוץ ברגשות מעורבים כלפיו. בעולם המודרני יש לנו עניין עם מלים ומשפטים שאין להם משמעות אחת בלבד אלא ריבוי משמעויות, כמו למשל, "בטחון לאומי". או, בוודאי שאנו צריכים לעשות את זה למען הבטחון הלאומי! אבל, מה פירושו של דבר? הבטחון הלאומי של מי? מתי? מדוע? ובאיזה מקום? אנחנו איננו טורחים להשיב לעצמנו על השאלות הללו, כל שכן לשאלן?  

 

 

החוק מסתיר הרבה דברים. החוק הינו מגילת הזכויות (Bill of Rights);- בדיוק על זה אנחנו חושבים כשאנו מפתחים את היחס המקדֵש שיש לנו כלפי החוק. החוק בא להגן עלינו; החוק הוא צדקתנו וזכותנו – החוק הנו החוקה. יום מגילת הזכויות, תחרויות חיבורים שמממן הלגיון האמריקני על מגילת הזכויות שלנו, דהיינו החוק. וטוב שכך.

 

ואולם, קיים גם קיים בחוק חלק אחר שאיננו זוכה להאדרה – החקיקה המתמשכת על-פני חודש אחר חודש, שנה אחר שנה עוד מימיה הראשונים של הרפובליקה. חקיקה מתמשכת זו מקצה את משאבי המדינה באופן העושה אנשים מסויימים עשירים מאד ואת האחרים עושה עניים מאד ועוד רבים נוספים הנאבקים כמטורפים על השאריות. זהו החוק. זה מה שתגלו אם תלכו ללמוד משפטים. תוכלו לכמת את זה אם תמנו את ספרי החוק עבי הכרס שאנשים נושאים איתם. כמה מתוך הספרים שתמנו נושאים את הכותרת "זכויות חוקתיות וכמה מתוכם את הכותרות "קניין", "חוזים", "נזיקין", "דיני תאגידים". אלה הם עיקרי עניינו של החוק. החוק הריהו ניכוי אזילת משאבי הנפט – וזאת חרף העובדה שאין לנו יום ניכוי אזילת משאבי הנפט, שאין לנו חיבורים שנכתבו בשבח ניכוי אזילת משאבי הנפט. יש אם כן חלקים בחוק המובאים לידיעת הצבור ומוצגים לראווה לעינינו – אה, זה החוק, מגילת הזכויות. וקיימים חלקים אחרים בחוק, שעושים את שלהם, ואיש איננו אומר דבר בעניינם. 

 
מוחמד סבאענה, כס הכוח, 2012

מוחמד סבאענה, כס הכוח, 2012

 

זה התחיל מזמן. כאשר מגילת הזכויות הועברה לראשונה, זוכרים, בממשל הראשון של וושינגטון? דבר גדול, מגילת הזכויות עברה! פרסום אדיר. ובה בעת עברה גם התוכנית הכלכלית של המילטון. יפה, חרישי, כסף לעשירים – אני קצת מפשט את זה, אבל לא יותר מדי. התוכנית הכלכלית של המילטון התחילה את הכל. תוכלו למתוח קו ישר מהתוכנית הכלכלית של המילטון אל ניכוי אזילת משאבי הנפט ועד למחיקת חובות התאגידים. כל הדרך לשם – זוהי ההיסטוריה. מגילת הזכויות התפרסמה; החקיקה הכלכלית לא יצאה לאור.

 

אתם יודעים כי חשיבות אכיפת חלקיו השונים של החוק מכרעת ממש כמו הפרסום הכרוך בחלקיו השונים של החוק. מגילת הזכויות, האם היא נאכפת? כלל וכלל לא כהלכה. תמצאו כי חירות הביטוי שבחוקה הנה מושג מוקשה, מעורפל ובעייתי. איש איננו יודע באמת מתי ניתן לקום ולדבר ומתי אין זה ניתן. צריך רק לבדוק את כל החלטות בית המשפט העליון. אם מדברים על האפשרות לנבא במערכת – הרי שלא ניתן לחזות מה יתחולל כשמתייצבים לנאום בפינת הרחוב. צאו לבדוק אם תוכלו להבחין בין מקרה טרמיניילו (Terminiello) לבין מקרה פיינר (Feiner), תעמידו למבחן את האפשרות לחזות מה יתרחש. דרך אגב, יש חלק מסויים של החוק שהוא ברור באופן שאיננו משתמע לשני פנים וזה החלק שעניינו הזכות להפיץ כרוזים ברחוב. בית המשפט העליון היה מאד נהיר בנוגע לכך. בהחלטה אחר החלטה הובטחה לנו זכותנו הגמורה להפיץ כרוזים ברחוב. תבחנו את זה. צאו לרחוב להפיץ כרוזים. תראו מה יקרה אם בא שוטר ומורה לכם "להסתלק מכאן"; ואתם מצידכם אומרים, "אהה! אתה מכיר את מארש נגד אלבמה, 1946?" זאת המציאות של מגילת הזכויות. זוהי המציאות של החוקה, זה החלק בחוק המוצג בפנינו כדבר נפלא ועצום. ושבע שנים לאחר שעברה מגילת הזכויות, בה נאמר כי "הקונגרס לא יתקין שום חוק המפר את חירות הביטוי", התקין הקונגרס חוק המפר את חירות הביטוי. זוכרים? החוק נגד הסתה מ-1798 (The Sedition Act of 1798, לשון כותרת החוק: חוקי זרים והסתה).

 

שלושה מבין 76 גברים ו-3 נשים שהואשמו במונטנה בשנים 1918 ו-1919 על הפרת החוק נגד הסתה. העבירה היתה הבעת דעה נגד הממשל והנשיא וילסון על הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה. אחד הנאשמים נשלח לכלא ל-7 עד 20 שנה על כך שאמר כי תקנות המזון לזמן מלחמה הן "בדיחה".

 

כך שמגילת הזכויות לא נאכפה. ואילו תכניתו של המילטון נאכפה גם נאכפה, שהרי, כאשר חוואי הוויסקי יצאו ומרדו כפי שאתם זוכרים, ב-1794 בפנסילבניה, המילטון עצמו עלה על סוסו ורכב למרחקים כדי לדכא את המרידה ולהבטיח את אכיפת מס ההכנסה. ותוכלו לעקוב אחר הספור עד ימינו אלה, איזה מהחוקים נאכפים, איזה מהחוקים אינם נאכפים. כך שעליכם להיות זהירים מאד כשאתם אומרים, "אני בעד החוק, אני מקדש את החוק". לאיזה חלק מהחוק אתם מתכוונים? אני אינני נגד החוק. אבל אני סבור שעלינו להתחיל לעשות הבחנות מכריעות בנוגע לאיזה מבין החוקים עושים איזה דברים למי מבין האנשים. 

ויש בעיות אחרות הקשורות בחוק. מוזרה הסברה שלנו, כי בזכות החוק שורר סדר. זה לא נכון. כיצד אנו יודעים כי החוק איננו מחולל סדר? אנו מתבוננים סביבנו. אנו חיים תחת שלטון החוק. שמתם לב למדת הסדר שאנו זוכים לה? אנשים אומרים כי אי ציות לחוק צריך לעורר בנו דאגה מכיוון שזה יוביל לאנרכיה. התבוננו בעולמנו זה, שבו שורר שלטון החוק. בבלבול-המוח המקובל, הרי זה הדבר הקרוב ביותר לאנרכיה, לכאוס, לעבריינות בינלאומית. הסדר היחידי שיש לו ערך ממשי כלשהו איננו מוגשם באמצעות אכיפה…של חוק, הוא מוגשם באמצעות כינונה של חברה צודקת המבוססת על יחסים הרמוניים ונדרשת למדה מזערית של חקיקה לשם יצירת מערכי-יחסים אירגוניים הוגנים בין בני האדם. אבל הסדר מבוסס החוק הוא-הוא הסדר של המדינה הטוטליטרית, ואין ספק שהוא מוביל לאי-צדק מוחלט או למרי – ובסופו של דבר ובמלים אחרות, לאי-סדר גדול מאד.  

 

Wayne Miller, שיקגו אילינוי, 1946, בית משפט לנוער

 

כולנו גדלים על רעיון קדושת החוק. הם שואלים את אמו של דניאל בריגן מה דעתה על כך שבנה עבר על החוק. הוא שרף רשימות – אחת מהפעולות האלימות ביותר של המאה הנוכחית – המחאה נגד המלחמה, מעשה שעליו נענש במאסר כפי המגיע בדין לפושעים מהשורה. את אמו, בשנות השמונים לחייה, הם שאלו מה היא חושבת על כך שבנה מפר את החוק. ומצידה, היא הסתכלה ישר בעיניו של המראיין, ואמרה, "זה לא החוק של אלוהים". את זה אנו שוכחים: שאין בחוק שום דבר קדוש. חִשבו על מי שמכונן את החוקים. החוק איננו מעשה ידי האל, הוא נוצר בידי סטרום ת'ורמונד(Strom Thurmond). אם יש לכם מושג כלשהו בנוגע לקדושתו וחביבותו של החוק וכבוד כלשהו, התבוננו במחוקקים שמתכנים את החוקים במדינה. הכנסו ושבו בישיבות המחוקקים. שבו בקונגרס, והרי אלה הם האנשים היוצרים את החוקים שאנו אמורים אחר כך לקדש. 

 

Paul Conrad, ניקסון: האויב הגדול ביותר של עצמו

 

כל הדבר הזה נעשה בתקינות מופגנת רק כדי להוליך אותנו שולל. זאת הבעיה. בימים עברו, היו הדברים מבולבלים; אי אפשר היה לדעת. עכשיו יודעים. הכל נמצא בספרים. עכשיו אנו עוברים הליך תקין. אותם הדברים קורים עכשיו כפי שהם קרו בעבר, חוץ מזה שעברנו את ההליכים הראויים. שוטר נכנס למחלקה בבית החולים בבוסטון וירה חמש פעמים באדם שחור שקרע מגבת בידיו – והרג אותו. נערך שימוע. השופט החליט כי מעשהו של השוטר היה מוצדק כיוון שאם לא כן, הוא היה מאבד את הכבוד שרוחשים לו עמיתיו השוטרים. טוב, זה מה שידוע כהליך תקין – כלומר, הבחור לא יצא מזה נקי. הוא עבר הליכים תקינים, והכל תוכנן מראש. מהוגנות החוק וכבודו מוליכים אותנו שולל.  

       

Larry Towell, טיימס סקוור, ניו יורק, חדר החקירות ברשות הנמלים, 1997, צלליות של שומן וטנופת שהשאירו אלפי חשודים שנכבלו לספסל

 

האומה נוסדה אם כן, על אי כיבוד החוק, ואז באה החוקה ומושג היציבות שמדיסון (Madison) והמילטון אהבו. אבל אז גילינו, בתקופות של תפניות מכריעות בהיסטוריה שלנו, כי אין די במסגרת החוקית, וכי כדי לשים קץ לעבדות עלינו לפרוץ את מסגרת החוק, ממש כשם שהיה עלינו לעשות בתקופת המהפכה האמריקנית או במלחמת האזרחים. על ברית המדינות היה לחרוג ממסגרת החקיקה כדי לכונן זכויות מסוימות בשנות ה-1930. ובתקופתנו אנו, שאולי הינה מכרעת אף יותר מתקופת המהפכה או מלחמת האזרחים, הבעיות הן כה איומות ונוראות עד כדי לדרוש מאתנו לחרוג ממסגרת החוק כדי לגלות דעת, להתנגד, להתחיל לייסד מוסדות ויחסים מן הסוג שצריכים להיות בחברה הוגנת. לא, לא רק להרוס דברים – להקים דברים. אבל אפילו אם אתם מקימים דברים שאינכם אמורים להקימם – אתם מנסים להקים פארק למען הצבור, אין מדובר כאן בהריסה של מערכת; אתם מקימים משהו, אבל אתם עושים זאת באופן לא חוקי – המיליציה מגיעה ומסלקת אתכם. זו תהיה צורת המרי האזרחי שתעלה יותר ויותר ותופיע, אנשים המנסים להקים חברה חדשה בעצם לבה של זו הישנה. 

 
 

סטפני מקמילן, מוֹתר האדם מן הרווח, תחילת הנפילה האמריקנית

 

אבל מה בנוגע להצבעה בקלפי ולבחירות? מרי אזרחי – אין אנו זקוקים לכל-כך הרבה ממנו, נאמר לנו, משום שאנו יכולים להיות מעורבים במערכת הבחירות. וכבר היה עלינו ללמוד, למרות שבהחלט יכול להיות שלא למדנו כלום, שהרי חונכנו על הרעיון שהקלפי הוא קדוש, כמו תא הווידוי כמעט. אתם נכנסים לקלפי ואתם יוצאים ממנו והם מצלמים אתכם ואחר כך מופיעה התמונה בעיתונים כשחיוך מאושר על הפנים שלכם. זה עתה הצבעתם – זאת הדמוקרטיה. אבל אם רק הייתם יכולים לקרוא – ומי בכלל יכול? – את מה שמדעני המדינה אומרים על הליך ההצבעה, או-אז תווכחו כי הליך ההצבעה איננו אלא רמאות. מדינות טוטליטריות אוהבות בחירות: מביאים אנשים לקלפיות והם מאשרים אותן בחתימה. אני יודע שיש הבדל – להם יש מפלגה אחת ולנו שתיים. אין לנו יותר מפלגות מאשר להם, אתם מבינים. 

 

מה שאנו מנסים לעשות, אני מניח, הוא לחזור לעקרונות ולמטרות האמתיים, לרוח הכרזת העצמאות. זוהי רוח ההתנגדות לאוטוריטה שאינה לגיטימית ולכוחות השוללים מאנשים את חייהם, את חירותם ואת זכותם לרדוף אחר האושר. ולכן, ולפי התנאים הללו, נטענת רוח ההתנגדות ההיא בזכות לשנות או לחסל את הממשל שלהם בצורתו הקיימת – והדחף היה לחסל. ואמנם, כדי לכונן את עקרונות הכרזת העצמאות עלינו לחרוג מהחוק, להפסיק להשמע לחוקים התובעים הרג או מחלקים את הנכסים על פי הנוהג הקיים בימינו, או חוקים המכניסים אנשים לכלא על עבירות טכניות פעוטות ומשאירים אנשים אחרים מחוץ לכלא על פשעים עצומים. תקוותי היא, שזו הרוח שתשכון, לא רק בארץ שלנו כי אם גם בארצות אחרות משום שהן זקוקות לה. בני אדם בכל המדינות זקוקים לרוח של מרי במדינה, שאיננה ישות מטאפיסית כי אם ממשות מציאותית אדירה בנכסים ורבת עוצמה. ואנו זקוקים לסוג של הצהרת עצמאות בקרב עמי מדינות העולם כולו, השואפים לאותו דבר בדיוק. 

 

הווארד זין, 1922-2010

 

 קריאה נוספת: המזכר ששינה את ארה"ב | העוקץ, על התשעה מקורטסביל, על הווארד זין במכונת קריאה ובעיתון הארץ.

 

מיכה ברעם, חשוד פלסטיני בחדר החקירות בבית דגן, 1969

 

 

אירגונים נרדפים בישראל: תראבוט-התחברות, שתיל, רופאים לזכויות אדם, רבנים לזכויות אדם, קואליציית נשים, קו לעובד, האגודה לצדק סביבתי בישראל, פעולה אחת ביום, פורטל זכויות אדם, עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, סיכוי – העמותה לקידום שוויון אזרחי, סולידריות – תנועה לשוויון אזרחי, נא להכיר, תמורה – המרכז המשפטי למניעת אפליה, מרכז אדווה, מחסום Watch, מוקד סיוע לעובדים זרים, מדה אל-כרמל, זוכרות, המוקד להגנת הפרט, הטלוויזיה החברתית, הוועד הצבורי נגד עינויים בישראל, האגודה לצדק חלוקתי, האגודה לזכויות האזרח בישראל, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, גרילה תרבות, גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע,  בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות אדם בשטחים, במקום, אחותי, א.ס.ף– ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל.

 
 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: