בוקר טוב לעיתונות החוקרת, ובהצלחה

 

העיתונאי האמריקני אדוארד מורו התעמת בשנות החמישים המוקדמות של המאה הקודמת עם הסנאטור ג'וזף מקארתי, וחרף לחצים קשים מנשוא והפחדות הצליח להביא לשינוי התודעה הצבורית, וכתוצאה, להתעשתות הדמוקרטיה ולסיום ציד המכשפות והמקארתיזם בארה"ב.

 

בשנת 2005 יצא סרט על הדרמה שהתחוללה אז מאחורי ולפני הקלעים של אמצעי התקשורת והעתונות וסביב מורו. את הסרט ביים ג'ורג' קלוני ובתפקיד אד מורו שיחק בו דויד סטראת'רן. שם הסרט, "לילה טוב, ובהצלחה", הוא המשפט שבו סיים מורו את תכנית הלילה שלו בטלוויזיה "See it Now". להלן חלקים מהנאום המפורסם שנשא בפני איגוד מנהלי החדשות ברדיו ובטלוויזיה, כפי שהם מצוטטים בסרט.

 

   

 

"בהחלט אפשר ששום דבר טוב לא ייצא מזה. יתכן שיהיו בסופו של הדיון כאלה שיאשימו את העיתונאי הנוכח כאן בכך שהוא יורק אל הבאר שממנה הוא שותה. אפשר גם שהאירגון שלכם יואשם בכך שהוא נותן במה לרעיונות שמקננת בהם כפירה וגרוע מזה סכנה. למרות הכל, הרי אין לערער ואין לשנות את התשתיות המפותחות של רשתות השידור, סוכנויות הפרסום ונותני החסות.

 

"ברצוני, לא כל שכן מחובתי, לנסות ולדבר אתכם אנשי המקצוע בכנות ככל האפשר על המתרחש ברדיו ובטלוויזיה. ואם אומר את דברי באחריות, אני הוא זה, ואני בלבד האחראי לנאמר בהם.

 

"אנו הננו אלה היוצרים את ההיסטוריה שלנו. ואם בעוד 50 או 100 שנים מישהו מההיסטוריונים – ובוודאי יישמרו הקינסקופים [בטלוויזיה: שם מסחרי לשפופרת קתודית בעלת מסך פלואורסצנטי] משבוע אחד של כל שלושת הרשתות – הם ימצאו, מוקלטות בשחור-לבן או בצבע, עדויות לניוון, אסקפיזם וניכור ממציאויות העולם שבו אנו חיים. הננו עשירים בתקופה הנוכחית, שמנים, שאננים וזחוחי דעת. טבועה בנו אלרגיה למידע המעורר חוסר נחת ודאגה.

 

"זה משתקף בתקשורת ההמונים שלנו.

 

"אבל עד שלא נתנער מעודפי השומן שלנו ונכיר בכך שככלל נעשה בטלוויזיה שמוש כדי להסיח את דעתנו, לבדר, לענג ולבדל אותנו אזי הטלוויזיה על נותני החסות שלה, צופיה ומפעיליה, עלולים למצוא עצמם צופים מאוחר מדי בתמונה שונה לחלוטין.  

 

"פתחתי ואמרתי כי אנו הם אלה היוצרים את ההיסטוריה שלנו. אם נמשיך להתקיים כפי שהננו עתה, תנקום בנו ההיסטוריה ותמהר להשיגנו ולתבוע מאתנו את גמולנו. בואו ניתן לפחות הפעם מקום של כבוד לרעיונות ולמידע. הבה נחלום עד כדי להחליט כי ערבו של יום ראשון אחד, זמן שנתפס בדרך כלל על ידי אד סאליבן, יימסר לסקירת מצב מדוקדקת של החינוך האמריקני. וכי שבוע או שניים מאוחר יותר יוקדש הזמן שסטיב אלן בדרך כלל משתמש בו למחקר מעמיק של המדיניות האמריקנית במזרח התיכון.

 

"האם הייתה נפגעת תדמית התאגידים בעיני נותני החסות שלהם?

 

"האם היו בעלי המניות שלהם מגיבים בזעם ומתלוננים?

 

"האם היה קורה משהו, חוץ מכך שמיליון אנשים היו זוכים לכך שיונהרו להם נושאים שיש בהם לקבוע את עתיד ארצם – וכיוצא מכך את עתיד התאגידים?

 

"לאלה שיאמרו כי אנשים לא יצפו, שהם לא ימצאו ענין, שהם שאננים, אדישים וחסרי סובלנות אני יכול רק להשיב: כל עיתונאי יודע כי קיימות ראיות מכריעות כנגד הטענה הזאת. אבל אפילו אם הם צודקים, מה יש להם להפסיד? שהרי, אם נכונה טענתם ואין במכשיר הזה שום תועלת לבד מבדור, עינוג ובידול, אזי המכשיר מהבהב כבר עתה ובמהרה ניווכח כי אין למאבק שום סיכוי.

 

"ביכולתו של המכשיר הזה ללמד. ביכולתו לזרוע אור וכמו-כן, כן, ביכולתו אפילו לעורר השראה. אבל יכולת זו נתונה לו רק עד כמה שבני האדם נחושים בדעתם לעשות בו שמוש למען המטרות הללו.

 

"שאם לא כן, אין הוא אלא חוטים ואורות – הנתונים בקופסה.

 

"לילה טוב ובהצלחה."

 

John Pettie, "מאסר בעוון כישוף בימים ההם", 1886. שמן על בד, Wolverhampton Arts and Heritage

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: