דייב מסלין: אנטידוט לאדישות

דייב מסלין (Dave Meslin) ב-TED: האנטידוט לאדישות (The antidote to apathy):

באיזו תדירות אנו שומעים כי לא אכפת לאנשים? באיזו תדירות אמרו לכם כי אין כל אפשרות שיתרחש שינוי של ממש וזאת משום שבני האדם הם לרוב אנוכיים, טיפשים או עצלנים מכדי לגרום לשינוי בקהילה שלהם? אני מציב בפניכם היום את הטענה, כי האדישות, אי-האיכפתיות המוכרת לנו כביכול איננה קיימת למעשה, כי אם להפך, אכפת לאנשים גם אכפת, אלא שאנו חיים בעולם המדכא ביודעין כל מעורבות באמצעות הצבה מתמדת של מכשולים ומחסומים בפנינו.

אתן לכם דוגמאות מספר לכוונתי. נפתח בעיריה. האם ראיתם אחד מאלה בעבר? זוהי מודעה בעיתון. זו היא התראה על שינוי יעוד הקרקע לבניין משרדים חדש, שבאה ליידע את דיירי השכונה בה הוא עתיד להבנות. כמו שאתם יכולים לראות, אין שום אפשרות לקרוא את זה. עליכם להגיע לאמצע רק כדי למצוא באיזה כתובת מדובר, ועוד בהמשך, באותיות קטנטנות… כדי למצוא כיצד למעשה ניתן להתערב בנעשה. תארו לעצמכם את המגזר הפרטי מפרסם בדרך זו, את חברת נייקי שמה מודעה כזאת בעיתון כדי למכור זוג נעליים. (מחיאות כפיים) הרי אין שום סיכוי בעולם שזה יקרה. לעולם לא תזכו לראות מודעה ממין זה, וזאת משום שנייקי אכן רוצים שתקנו את הנעלים שלהם. העיר טורונטו, לעומת זאת, ניכר שהיא איננה רוצה שתתערבו בתהליך התכנון, שאחרת המודעות שלה היו נראית ככה: כשכל המידע נמצא לפניכם באופן ברור. כל עוד העירייה מוציאה מודעות מהסוג הזה "בנסיון" לעודד את האנשים למעורבות, אין ספק כלל והכלל שהם לא יהיו מעורבים. והרי, אין כאן אדישות – אלא מניעה מכוונת.

המרחב הציבורי (מחיאות כפיים), האופן שבו אנו מתנכלים לשטחים הציבוריים שלנו מהווה מכשול ענק בפני כל סוג של שינוי פוליטי פרוגרסיבי. שכן, הצבנו למעשה "תג מחיר" על חופש הביטוי. בעל המאה הוא בעל הקול הרם ביותר, הוא זה השולט בסביבה החזותית והתפיסתית. הבעיתיות בדגם הזה הוא בהמצאותם של כהנה וכהנה מסרים יוצאים מהכלל בעוצמתם שיש לבטא אותם, אך ביטויים של אלה איננו רווחי. לכן, לעולם לא תזכו לצפות בהם על גבי שלטי החוצות.

לתקשורת תפקיד מכריע בפיתוח יחסינו עם התפנית הפוליטית, וזאת בעיקר על ידי התעלמות מפוליטיקה והתמקדות בידוענים ובשערוריות. ואולם, גם בשעה שהם עוסקים בנושאים פוליטיים רבי חשיבות הם נוהגים בהם בדרך שאיננה מעודדת מעורבות. אתן לכם דוגמה: גליון השבוע שעבר של NOW; שבועון מתקדם במרכז טורונטו. זו היא כתבת השער. זהו מאמר על הצגת תאטרון, שתחילתו במידע בסיסי לגבי מקום ההצגה למקרה שרצונכם יהיה לצפות בה לאחר שקראתם אותו: מקום, מועד, אתר האינטרנט. ושוב, הרי לכם ביקורת סרט, ביקורת אמנות, ביקורת ספר והיכן תתבצע קריאה שלו אם תרצו להגיע לאירוע. מסעדה: שמא תרצו לא רק לקרוא עליה, אלא גם לסעוד בה. הנה הם מוסרים לכם את מקומה, את טווח מחיריה, כתובתה, מספר הטלפון וכיו"ב .

ואז אתם מגיעים למאמרים הפוליטיים שלהם. הנה מאמר מעולה על קיומו של מירוץ בחירות חשוב. מדובר בו בַּמועמדים והוא כתוב היטב – אבל אין מידע כלשהו, אין המשכיות, אין אתר אינטרנט למסע הבחירות, אין מידע לגבי מועד העימותים, מושב המשרדים. הנה עוד מאמר טוב העוסק במסע חדש נגד הפרטת התחבורה הציבורית, שאין בו שום מידע הנוגע לאפשרות יצירת קשר עם הקמפיין. המסר שמשתמע מכך הוא כי אפשר שהקוראים רוצים לסעוד, לקרוא ספר, לראות סרט, אך אין ברצונם להיות מעורבים בקהילה שלהם. אפשר תחשבו לעצמכם כי מדובר בעניין חסר חשיבות, אבל לדעתי הוא חשוב משום שהוא קובע את סדר העדיפויות ומשום שהדבר מעצים את הרעיון המסוכן שפוליטיקה היא ספורט לצפיה בלבד.  

גיבורים. כיצד אנו תופסים מנהיגות? הביטו בעשרת הסרטים הללו. מהו המשותף לכולם? מישהו [מהקהל רוצה להשיב]? בכולם יש גיבורים שנבחרו. מישהו בא ואמר להם: "אתה הנבחר על פי נבואה. נבחרת להושיע את העולם." ואז, פונה מאן דהוא להושיע את העולם מכיוון שכך אמרו לו לעשות, ואיתו כמה מזדנבים. המחשבה על כך סייעה בידי להבין מדוע קשה לאנשים רבים לראות בעצמם מנהיגים. המסר (הכלול בסרטים הללו) לגבי מנהיגות מהי, הוא שגוי. בראש ובראשונה, אין מאמץ הרואי אלא מאמץ משותף. שנית, הוא לעולם איננו מושלם, איננו זוהר כל כך ואיננו מתחיל לפתע ומסתיים באחת. זהו תהליך שיימשך לאורך חיים שלמים. אך החשוב מכל, שהוא נובע מרצון חופשי. מוצאו ברצון חופשי. כל עוד אנו מלמדים את ילדינו כי גבורה תחילתה בכך שחורטים שריטה במצח לסימן, או בקבלת מסר נבואי, אזי מוחמץ הגורם המכריע במנהיגות שהוא בואה מבפנים, שהיא איננה אלא מרדף אחר חלום לא קרוא ועיקרה שיתוף פעולה עם אחרים על הגשמתם של החלומות הללו.

מפלגות פוליטיות, נו-נו! היה על המפלגות הפוליטיות ויכולות היו להיות אחת מעמדות הפתיחה הראשוניות המאפשרות לאנשים להתערב בפוליטיקה. ואולם הן הפכו, לצערי, לארגונים בלתי יצירתיים וחסרי השראה הנסמכים במידה יתרה על מחקרי שוק וסקרים וקבוצות מיקוד, עד שבסופו של הדבר אומרים הכל את אותם דברים ומקיאים למעשה בחזרה את מה שרצינו לשמוע על חשבון העלאת רעיונות אמיצים ויצירתיים. ואנשים יכולים להריח את זה, וזה מזין ציניות. (מחיאות כפיים)

עמותות. קבוצות בעלות מעמד של עמותה אינן רשאיות בקנדה להביע תמיכה ברעיון פוליטי. נעוצה בכך בעיה של ממש ויש בכך מכשול ענק בפני שינוי, משום שפירוש הדבר שביחוד בזמן בחירות מושתקים לחלוטין חלק מהקולות הנלהבים והדעתניים ביותר. ובכך אנו מגיעים על הנושא האחרון שלנו, הבחירות.  

כפי ששמתם לב, בוודאי, אין הבחירות בקנדה אלא בדיחה. אנו עושים שמוש בשיטות שאינן עדכניות ואינן הוגנות אשר תוצאותיהן אקראיות.  קנדה מונהגת עתה על ידי מפלגה שרוב הקנדיים לא רצו בכלל. כיצד זה ברצוננו באמת ובתמים לעודד יותר אנשים להצביע בקנדה, בשעה שקולות הבחורים אינם נחשבים כלל?

כשמצרפים את כל מה שאמרנו יחד מתבררת הסיבה לאדישותם של אנשים. הרי זה כמו הנסיון לרוץ אל תוך קיר לבנים.

אל תתעו, אין לי כוונה שלילית כלשהי בהשלכת כל המכשולים הללו ובהסבר בפני מה אנו עומדים. נהפוך הוא: אינני אלא סבור כי אנשים הם נפלאים וחכמים ושאכן אכפת להם. אך כפי שאמרתי, הסביבה שאנו חיים בה מציבה את כל המכשולים הללו בדרכנו. כל עוד נאמין שבני האדם, שרעינו, הנם אנוכיים, טיפשים או עצלנים אזי שום תקווה אין לנו. ואולם ביכולתנו לשנות את כל הדברים שהעליתי בדברי. ביכולתנו לפתוח את העיריה. ביכולתנו לשנות את מערכת הבחירות שלנו. ביכולתנו להפעיל דמוקרטיה במרחבים הציבוריים שלנו.

המסר העיקרי שלי הוא, כי אם נגדיר מחדש אדישות, לא כאחת התופעות הנפשיות אלא כרשת מורכבת של חסמים תרבותיים שמבצרת את הניתוק, ואם נגדיר את המחסומים הללו ואת טיבם ונזהה אותם, ובהמשך אם נוכל לפעול במשותף על פירוקם של המחסומים הללו – או אז הכל אפשרי.

תודה לכם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: