אַלֶּן גינְסְבֶּרג: עדות ב"משפט הַשִּׁבְעָה"

 

לכבוד הסרט "יללה" (Howl), כשם הפואמה של אלן גינסברג (Allen Ginsberg), המשחזר את קריאתה במשפט, בו הואשם המוציא לאור של גינסברג בפירסום דבר-תועבה, מובא כאן נתח מעדותו של המשורר במשפט היסטורי אחר מאותם ימים, הידוע בתור "משפט הַשִּׁבְעָה".

 

המשפט התקיים בשיקגו בשנים 1969-70, והואשמו בו שבעה אנשים בקשירת קשר להפרת הסדר הציבורי והמרדה. הם נעצרו בעת דיכוי אלים של הפגנת "פסטיבל החיים", שהתקיים בפארקים של שיקגו ב-1968, בשולי ועידת המפלגה הדמוקרטית השלטת אז בראשות לינדון ג'ונסון.

 

את העד חוקר מטעם ההגנה עוה"ד לאונרד וֵּיינְגְלַס. מגיב מטעם התביעה עוה"ד תומאס פוֹרַאן. השופט הוא ג'וּליוּס הוֹפְמַן.

 

אדוארד קינהולץ (Edward Kienholz), בית החולים הפסיכיאטרי, טכניקה מעורבת, שנות ה-60

 

להלן, קטע מפרוטוקול הדיון:

 

העד, אלן גינסברג, משיב לשאלת הסניגור, מה עשה ב-24 באוגוסט 1968 במטוס, בדרכו ל"פסטיבל החיים" בשיקגו: כתבתי שירה, חיברתי הצהרה על מה שחשבתי כי התרחש בשיקגו באותה העת.

 

עוה"ד ויינגלס: האם תוכל לקרוא את השיר לחבר המושבעים?

 

העד: בשמחה. אני סבור שהטקסט ברשותךָ. (קורא): 24 באוגוסט 1968/ טס לשיקגו 22,000 רגל מעל קרקע אביכה של מפעל יְרַק רבוּעַ/מגיע לשיקגו כדי למות או מעופף עוד ארבעים שנה מעל הארץ כדי למות/ שווה-נפש ופוחד, פֶּן הקליע מרסק העצם יהיה זהה/ להתנדפות האדירה של תופעה סרטן המתגשמת במיטה של איש זקן/ או רקיע אש של ההיסטוריה היורד 22,000 שנות מביא את העידן לסוף/ האגם שב להיות כחול, כמוהו השמיים מוֹתֶק, אם כי עיתונים וחוטמים מְרַכֵּלִים כוכב/ נמרח היוניברס טבעי עושה רגלֵי מלאך דְּבִיקוֹת./ שמעתי את קולו של מלך המלאך נער מתבגר בלי-גוף מלא-זמן/ בְּלִבִּי שלי נצחי, אומר בְּטַח בעליצות הטהורה מכל,/ זעם דמוקרטי אשליה, העליצות הדמוקרטית אלוהים,/ אבינו תכלת התינוק, מקור פנים לראות, לראות אותךָ./ איך מבעד התראה קונבנציונלית וחרון מהפכני זוכר/ המשטר בחוסר ישע התחמשה המשטרה להגן על החירות בחוסר ישע להגן, על החירות חסרת הישע לכבד/ המהפכן קָשַׁר? אני הוא מלך המלאך אומר המלך המלאך/ בעת שברחובות, באמפיתאטרון, בקולוסאומים, בפארקים ובמשרדים ההמונים/ צורחים ביאוש עלי בשר ומיקרופון מתכת.

 

עוה"ד וֵּיינגלס: היכן היית ב-24 באוגוסט בסביבות 10:30?

 

העד: הייתי בפארק לינקולן.

 

עוה"ד ויינגלס: ומה קרה בפארק לינקולן בסביבות 10:30, אם תוכל לזכור?

 

העד: היו אלפים אחדים של אנשים צעירים, מאוחר בלילה. היה חושך. היו כמה מדורות שבערו בפחי אשפה. הכל עמדו מסביב מבלי לדעת מה לעשות. פתאום היו תדהמה ותנועה וצעקה בקרב הקהל בפארק, ופניתי, מופתע, מפני שהיה מוקדם, המשטרה העמידה את 11:00 כמועד או בתור הזמן…

 

עוה"ד פוראן: התנגדות, כבודו.

 

עוה"ד ויינגלס: מה עשית בזמן שראית את המשטרה עושה את זה?

 

העד: פתחתי באמירת המזמור אוֹ-ם-ם-ם-ם, אוֹ-ם-ם-ם-ם-ם.

 

עוה"ד פוראן: בסדר. יש לנו הדגמה.

 

השופט: בסדר.

 

עו"ד ויינגלס: סיימת את תשובתך?

 

העד: הלכנו החוצה מהפארק. המשכנו באמירת מזמורים עשרים דקות לפחות, באיטיות אוספים סביבנו עוד אנשים, אומרים מזמורים, אד סנדרס (Ed Sanders) ואני במרכז, עד שהיו שם כחמשה עשר עד עשרים שהפיקו שינוי תנודתי מוצק וכבד של ההתכוונות שחלחל לסביבה המיידית שלנו, ומשך אנשים אחרים, וכך צעדנו החוצה לאט לעבר הרחוב, לעבר פארק לינקולן.

 

עוה"ד ויינגלס: עכשיו אני מראה לך את מה שמצויין בתור D-153 לשם זיהוי. האם תוכל לקרוא את זה למושבעים?

 

העד: עלון ססמת הקסם. ג'יוּג'יטסוּ תרופתי. במקרה של היסטריה, סיסמת הקסם היא או-ם, הזהה לאו-ה-ם-, העוקפת את כל אשליות הדחיפוּת…

 

העד (ממשיך בתשובה לשאלת עוה"ד ויינגלס): ב"הַדְמָמָה" כוונתי השבתת המנגנון המנטלי שמחזיר שוב ושוב ומחדש דימויים של חרדה המפחידים אנשים במדים, דהיינו, השוטרים או המפגינים, מי שאני מציין כעֲרֻמּים פרושו מעורטלים רגשית, ואפשר אני מקווה גם מעורטלים גוּפית.

 

עוה"ד ויינגלס: ומה התכוונת ליצור בכך שיוּשְׁבַּת אותו המכניזם?

 

העד: המחשה שלוה לחלוטין של העובדה שכולנו היינו תקועים באותו רחוב, מקום, מבועתים איש מזולתו, ומגיבים בפאניקה ובהיסטריה במקום להגיב בהכרה הדדית כבני אנוש, כאנשים עם גוף ממשי מרגיש, שיכולים לומר מזמורים ולהתפלל ולהעביר איש לרעהו ויברציות מסוימות או רוך איש לרעהו, ביסודו זה מה שכל אחד רוצה, במקום פחד.

 

אלן גינסברג מתבונן בפסל של ג'ורג' סיגל (George Segal), "אליס נוטלי מקשיבה לשירה ולמוסיקה שלה", מינכן, 1977

 

ב"משפט השבעה" העידו מטעם ההגנה גם טימותי לירי (Timothy Leary),  וכן זמרי המחאה פיל אוקס ((Phil Ochs, ארלו גתרי (Arlo Guthrie), "קאנטרי ג'ו" מקדונלד ("Country Joe" McDonald), פיט סיגר (Pete Seeger ) וג'ודי קולינס (Judy Collins). עד ההגנה נורמן מיילר (Norman Mailer) אמר במשפט, כי שמאלנים אינם מסוגלים לקונספירציות משום שכולם אגו-מניאקים. אבּי הופמן (Abbie Hoffman) אמר אותו דבר אבל בדרך ציורית יותר: "קונספירציה? לכל הרוחות, לא יכולנו להסכים על ארוחת הצהרים". המשפט הסתיים בהרשעת חמישה מהנאשמים ושליחתם לכלא, אך בית המשפט לערעורים הפך את ההחלטה מאוחר יותר. במקביל זוכו שוטרים שהואשמו במשפט-נגד בהפרת זכויות האדם.

 

לשאלה, אם אפשר לקבוע כי הנאשמים חתרו להמרדת הצבור נגד השלטון, אם לאו, השיב נורמן מיילר כי לדעתו הם יודעים כי, "אין צורך כיום לתקוף את המצודה". די בכך שיקיפו אותה, "יעשו פרצופים כנגד היושבים בתוכה, ויניחו להם לחטוף התמוטטות עצבים ולהרוס את עצמם".

 

 קרוסבי סטילס נאש ויאנג בשיר: שיקגו:

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: