ונדליזם אמנותי: אמצע עיר באר חלב

 

הכרך איננו רק מבוך למלומדי אין ישע, אלה החוקרים את הנקרות הנסתרות בסרח משמניו הנוצצים אשר בהן הם מוטלים כתרביות של אומללות, ההכרחית לפעולתו התקינה. ככזה הכרך הוא גם חיק ענק, מלון אורחים פתוח לכל. ל"עיר התחתית", הכוונה. המחוזות העירוניים המלוטשים והחמדניים, לעומתה, ממש כמו פרברי הכרך והישובים הכפריים ששעריהם ננעלים לעת ערב ודשאיהם המוריקים הם לוח חלק שאין כותב עליו, כל אלה סגורים ומסוגרים בפני תועי לילה. אם בכלל ינסו להכנס למחוזות הללו. מי שהכפר יורק אותו על סעיף של "חוסר התאמה" תמיד ימצא פסת קרקע, ספסל, קורת גג של תחנת אוטובוס בעיר.

 

הכרך התחתי המטונף, המתפורר הוא גם ה"קנבס" שעליו מציירים אמניו, הכָּן שעליו הם מציבים פסלים. מחומרי הכרך נעשים מונומנטים לרוחו. כשאמן הסטודיו מכין את בד הציור שלו, הוא מביא אותו לנקודת-אפס טקסטורלית וצבעונית כדי להתחיל לעבוד ממנו. הרחוב לאמניו הוא קנבס רדי-מייד, נקודת התחלה רווית היסטוריה, צבע ומרקם.

 

להלן מספר אמני-כרך מרחבי העולם ואף מישראל. הטובים שבהם זוכים להכרה ולהערכה, ולפרנסה טובה, אבל הם נאמנים תמיד למתרסי הרחובות, תמיד בעמדת התרסה. הם אינם מזדהים בדרך כלל בשמם האמתי, אלא בכינוי. בנקסי (Banksy‏) האנגלי הינו הידוע ביניהם, ולכן הוא לא יוצג בהזדמנות זו.

 

וילס (Vhils)  הוא הפורטוגזי אלכסנדרֶה פארטוֹ, יליד 1987, שעובד בשיטת "חריצה". בסיוע כלי עבודה של בנאים ומקדחות הוא חורץ וחורט קירות ומבנים ליצור דיוקנאות ענק. הוא זכה להכרה בפסטיבל קאן 2008, כשדיוקן שחרץ בקיר הופיע בתצלום לצד יצירה של בנקסי.  כאן, סרטון שעשה האמן בשיתוף עם המוסיקאי אורלה נגרה (Orelha Negra) והרבה פירוטכניקה:

 
 

 
 

מרק ג'נקינס (Mark Jenkins), נולד 1970 ומתגורר בוושינגטון, ארה"ב, יוצר מיצבי רחוב:

 

 
 
 

פֶפֶה טַלַבֶרָה (FEFE TALAVERA, 1979), נולדה במכסיקו וגדלה בסאו פאולו, ברזיל. עתה מחלקת זמנה בין סאו פאולו לבין מדריד, ספרד. יוצרת מפלצות בסגנון שבטי אפל, סיוטי וטעון אנרגיה רגשית. אמנותה נזונה מהמיתולוגיות האצטקית והמאיה ומסורת ציורי הקיר המכסיקנית של ציירים כמו דייגו ריברה (Diego Rivera), חוזה קלמנטה אורוזקו (José Clemente Orozco) ואחרים:

 

FEFE TALAVERA

 
 

קונור הרינגטון (Conor Harrington) נולד ב-1980 באירלנד. הוא מחבר באמנותו מרכיבים ממסורת האמנות הגדולה עם מאפייני האמנות האורבנית על קוויה הגסים, הנזילות והשפעת הטיפוגרפיה. ידוע בכותרות המוזרות שנותן לעבודותיו. כאן בשלוש עבודות: בלונדון, תל אביב בשיתוף פעולה עם Know Hope הישראלי ובבית לחם:

 

Conor Harrington

 
 

 

אריקה איל קיין (Erica il Cane, או AKA ericailcane, כלומר "הידוע בשם אריקה הכלב"), נולד בבולוניה, איטליה. יוצר גראפיטי לצד מיצבים, אנימציות, רישומים ותצריבים עדינים של בעלי חי אנושיים, לעתים ביחסים הדדיים סתומים והרבה פעמים כשאבריהם הפנימיים חשופים ומתוייגים, ככל הנראה בהשפעת מסורת היציקות הרפואיות של גופות מבותרות באירופה. קושרים אותו גם לדירר (Albrecht Dürer) והיירונימוס בוש (Hieronymous Bosch) . בעבר עבד בשיתוף עם בלו (Blu). שומר על מסתורין גמור לגבי זהותו:

 

Erica il Cane

 

הרשת גדושה ומלאה באמן הגרפיטי בלו (Blu), הנערץ על הכל.

 

המונח "גרפיטי" מוצאו מהמלה האיטלקית graffiare, שפירושה לגלף, לחרוט, לשרוט. המלה נולדה ב-1851, בעת שארכיאולוגים שחשפו את העיר הרומאית פומפיי, גילו הודעות ומסרים שנחרטו בקירות העיר ונשמרו תחת הלבה.

 

ציור הקיר המסורתי עומד כמו בניגוד לאמנות הגרפיטי, שהשם ונדליזם אמנותי יאה לה. הצייר המסורתי מתייחס אל הקיר כאל קנבס במימדי ענק, וגם אותו הוא מעבד כדי שיהווה רקע של אפס הפרעות חזותיות לפני שהוא מתחיל לצייר עליו, בין בטכניקת הפרסקו בין בשיטות אחרות. על אמנות הקיר בישראל, הכנסו לאתר של גדעון אפרת.

 

על הגרפיטי הישראלי באתר Tel Aviv Graffiti & Street Art

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: