מִכְרוֹת נְטוּשִׁים: חִפּוּשֵׂי אֵיכוּת בַּמֶרְחָב

 

רָעַב לאיכות, לאמת המגולמת ביופי, לממשות שאינה מוגבלת לשתי האפשרויות הן או לאו, הוא כאב מולד ההולך ומשתכלל ומעמיק. לאנשים זכרונות ראשונים של יופי נושא אמת. נורה אדומה באפלת חדר התינוקות, חיק זר ושירה לא מובנת העוטפת אותך. לפעמים זו יצירת אמנות באלבום. כל אלה מבשילים מיד לערנות מלאה, להכרה זכה במשהו, ולרעב: רעב לִדְּבַר יופי שאין לכפור בממשותו, באמיתותו, רעב ליופי כפי שהוא מוּכר לעצמו. רעב למופלא.

 

וכך אנו נעשים רעבים תמיד ונבדלים, ומפוּצים בתחושת נעלות כוזבת המתלווה לתחושת חִדלות, לוזריות, כוזבת אף היא. הרעב ליופי, לאיכות מועיד אותנו לבדידות המלווה תודעה מועצמת, לתשומת לב מפלצתית המשבשת את היכולת לחיות בהדרכת השכל הישר, תשומת לב המפריעה את התפיסה היעילה ואת ההגיון התועלתי. בדידות זו הופכת לאימה ולאשמה בשירו של חזי לסקלי, "אני בן 6, מטייל עם הורי, יום שבת אחר הצהרים", שממנו שאלתי את הצירוף "מכרות נטושים". 

 

אין מדובר ב"חוש אסתטי" אלא במשהו שדווקא בפשטותו הוא עצום מן העולה על הדעת ואיננו בר הגדרה או דִּבּוּב. אין מדובר באישיות מסוימת, הנתנת לקטלוג בנטייתה לרעוב, אלא בגֻלת בדידות קיומית המלווה אדם, בין שהוא נרגן בין שהוא לבבי ופתוח.

 

והנה, דוקא מצוקת הבדידות ברעֵב ליופי היא גם צדה האחר של שמחת שיתוף שאין לה משוא פנים. בדידותו של מוכה הכפן לאיכות היא עין לראות את האנושות בהיותה רקמה אחת. והרי לך בדידות כעונג וכרווחה, בדידות נפעמת.

 

התודעה המשתפת של איכות אינה מבחינה בין הרב לבין המועט ומסתפקת בישנו כשם שהוא. קרוביה מתו מזמן ורחוקיה קרובים מדי. ולמענה ברא גוטנברג את האינטרנט.

 

אמנם, בנקודה היסטורית זו, היה עלינו להסתגל למעבר מחיפוש ולַקטָנות אנלוגית, משיטוט לאורך המסדרונות הארוכים של הספריה והמוזיאון אל הבזקים וציצים המופיעים פתאום מקרביו העלומים, האינסופיים של האינטרנט אל צג המחשב. לתאבי איכות, הרשת הדיגיטלית, על הגיונה המבני הקשוח, מייצרת ניסים מתוך כאוס של לא-כלום. כל מציאה היא מקרה מבורך. נס יזום. 

 

לקטן של איכות, רק לעתים רחוקות ישגשג באקדמיה משום שהוא עיוור ליעילות ולתועלת. הרעב ליצירה אנושית מעולה, לגילומה של ההבטחה המוחלטת 'Beauty is truth, truth beauty, לעולם יהיה עיוור למעמד, לכוח, לִמכוּבדוּת. הרעב לאיכות לא ייצא לציד אלא ישוטט, ילקוט – ולקטיו לעתים נדירות יתועלו להישג, רווח, הצלחה – לא כל שכן לנצחון. האינטרנט, הספריה הדיגיטלית האינסופית, הוא גן עדן בשבילו, שדות לקט נצחיים.

 

תגובה אחת to “מִכְרוֹת נְטוּשִׁים: חִפּוּשֵׂי אֵיכוּת בַּמֶרְחָב”

  1. חנה אשורי Says:

    הי עופרה, כל הכבוד! הבלוג ניראה כל כך יפה ומיקצועי,
    וגם … מיכרה איכות.
    (ארחיב בהמשך) הרבה סיפוק
    חנה


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: